"אנו על סף מלחמת אזרחים". ציטוט זה לא הגיע מקנאי דתי או משוגע. לא, הוא הגיע מראש מנהלת ביטחון הפנים בצרפת, ה- DGSI (Direction générale de la sécurité intérieure), פטריק קלבר. למעשה, הוא דיבר פעמים רבות על הסכנה למלחמת אזרחים. ב-12 ביולי הוא הזהיר על כך בוועדה פרלמנטרית האחראית על בדיקת מתקפות הטרור שאירעו בשנת 2015.
במאי 2016 הוא אמר דברים דומים בוועדה פרלמנטרית אחרת, האחראית על ההגנה הארצית. "אירופה," הוא אמר, "נמצאת בסכנה. הקיצוניות במגמת עלייה בכל מקום, ואנו מפנים את תשומת לבנו למספר תנועות ימין קיצוניות המתכוננות לעימות".
איזה סוג של עימות? "עימותים בין-קהילות", הוא אמר - הגדרה מנומסת ל"מלחמה נגד מוסלמים". "עוד מתקפת טרור אחת או שתיים", הוא הוסיף, "ואנו בהחלט עשויים לראות מלחמת אזרחים".
בפברואר 2016, מול ועדת הסנאט האחראית על מידע מודיעיני, הוא אמר שוב: " אנו רואים כעת קיצונים ימניים שרק מחכים למתקפות טרור נוספות כדי לעסוק בעימות אלים".
איש אינו יודע אם המחבל במשאית, שדרס בדרכו המוני אנשים ביום הבסטיליה ב-14 ביולי בניס והרג יותר מ- 80 בני אדם, יהיה הגורם שיצית מלחמת אזרחים בצרפת, אולם בחינת הסיבות להיווצרות סכנה למלחמת אזרחים בצרפת ובמדינות אחרות כגון גרמניה ושבדיה עשויה לעזור.
הסיבה העיקרית היא המחדל של המדינה.
1. צרפת נמצאת במלחמה אך לא נוקבת בשמו של האויב.
צרפת היא יעד מרכזי למתקפות אסלאמיות חוזרות ונשנות: מרחצי הדמים החשובים ביותר של מתקפות טרור אירעו במגזין "שארלי הבדו" וסופרמרקט היפרכשר ונסן (2015), תיאטרון בטקלאן, המסעדות הסמוכות לו ואיצטדיון סטאד דה פרנס (2015), ניסיון המתקפה שנכשל על רכבת טליס, עריפת ראשו של הרווה קורנרה (2015), רצח שני שוטרים במגנוויל ביוני (2016), וכעת דריסת המשאית בניס, ביום ציון המהפכה הצרפתית בשנת 1789.
רוב המתקפות הללו בוצעו על ידי מוסלמים צרפתים: אזרחים שחזרו מסוריה (האחים קואצ'י בשארלי הבדו), או על ידי אסלמיסטים צרפתים (לרוסי עבאללה שהרג משפחת שוטר במגנוויל ביוני 2016) אשר קשרו עצמם מאוחר יותר למדינה האסלאמית (דעאש). הרוצח במשאית בניס היה תוניסאי הנשוי לאישה צרפתיה, שעמה הוליד שלושה ילדים וחי חיים שלווים בניס עד אשר החליט לרצוח יותר מ- 80 בני אדם ולפצוע עשרות.
לאחר כל אירוע טרגי מעין זה סירב הנשיא פרנסואה הולנד לנקוב בשם האויב, סירב להצביע על האסלאמיזם - ובמיוחד סירב לנקוב באסלאמיסטים הצרפתים כאויב של אזרחי צרפת.
עבור הולנד, האויב הוא מופשט: "טרור" או "קנאים דתיים". גם כאשר הנשיא מעז לנקוב ב"אסלאמיזם" כאויב, הוא מסרב לומר שיסגור את כל המסגדים הסלפים, יאסור על התארגנות האחים המוסלמים וארגונים סלפים בצרפת, או יאסור על הנשים לעטות רעלות ברחוב ובאוניברסיטאות. לא, במקום זאת, נשיא צרפת חוזר ואומר כי הוא נחוש להמשיך בפעילות צבאית בחו"ל: "אנו נחזק את פעילותנו בסוריה ובעיראק", אמר הנשיא לאחר המתקפה בניס.
לדידו של נשיא צרפת, פריסת חיילים בתוך צרפת מיועדת לפעולות הגנה בלבד: מדיניות הרתעה, ולא חימוש מחדש התקפי של הרפובליקה נגד אויב מבפנים.
לנוכח כישלון האליטה שלנו אשר נבחרה לפלס את דרכה של המדינה בסכנות לאומיות ובינלאומיות, האם זה מפליא שקבוצות דמויות צבא מתארגנות לפעולות נקם?
כפי שאומר מתיו בוק-קוטה, סוציולוג בצרפת ובקנדה, לעיתון Le Figaro:
אליטות מערביות, המתאפיינות בעקשנות עד התאבדות, מתנגדות לנקוב בשם האויב. מול המתקפות בבריסל או פריז, הן מעדיפות לדמיין מאבק פילוסופי בין דמוקרטיה לטרור, בין חברה פתוחה לקנאות דתית, בין ציביליזציה לברבריות".
2. מלחמת האזרחים כבר התחילה ואיש אינו מעונין לקרוא לילד בשמו.
מלחמת האזרחים החלה לפני שש עשרה שנים, באינתיפאדה השנייה. כאשר הפלסטינים ביצעו פיגועי התאבדות בתל אביב ובירושלים, מוסלמים צרפתים התחילו להלך אימים על יהודים שחיו חיים שלווים בצרפת. במשך שש עשרה שנים, יהודים - בצרפת - נטבחו, הותקפו, עונו ונדקרו על ידי אזרחים מוסלמים צרפתים, לכאורה כנקמה על העם הפלסטיני בגדה המערבית.
כאשר קבוצה של אזרחים צרפתים מוסלמים מצהירה מלחמה על קבוצה אחרת של אזרחים צרפתים יהודים, כיצד ניתן לכנות זאת? עבוד הממסד הצרפתי, זו אינה מלחמת אזרחים, רק אי הבנה מצערת בין שתי קהילות "אתניות".
עד כה, איש לא רצה לקשר בין מתקפות אלו לבין המתקפה הרצחנית בניס נגד אנשים שאינם בהכרח יהודים - ולכנות אותה כפי שצריך לכנותה: מלחמת אזרחים.
עבור הממסד הצרפתי שמקפיד מאוד על תקינות פוליטית, הסכנה של מלחמת אזרחים תתחיל רק אם תהיה פעולת נקם נגד מוסלמים צרפתים. אם כולם נכנעים לדרישותיהם, הכול בסדר. עד כה, איש לא חשב שמתקפות הטרור נגד יהודים על ידי מוסלמים צרפתים, נגד עיתונאי שארלי הבדו על ידי מוסלמים צרפתים, נגד יזם אשר ראשו נערף לפני שנה על ידי מוסלמי צרפתי, נגד הצעיר אילן חלימי על ידי קבוצת מוסלמים, נגד תלמידי בית ספר בטולוז על ידי מוסלמי צרפתי, נגד נוסעים ברכבת טליס על ידי מוסלמי צרפתי, נגד חפים מפשע בניס על ידי מישהו שהוא כמעט מוסלמי צרפתי הם תסמינים של מלחמת אזרחים. מרחצי הדמים הללו מצטיירים עדיין כאי הבנה מצערת.
3. הממסד הצרפתי רואה בעניים, הקשישים והמאוכזבים אויב.
בצרפת, מי מתלונן ביותר על ההגירה המוסלמית? מי סובל ביותר מהאסלאמיזם המקומי? מי אוהב ללגום כוס יין או לאכול כריך עם חזיר וחמאה? העניים והקשישים החיים בסמוך לקהילות מוסלמיות, מפני שאין להם די כסף לעבור לגור במקום אחר.
כיום, כתוצאה מכך, מיליוני עניים וקשישים בצרפת כבר מוכנים להצביע למארין לה פן, ראש החזית הלאומית הימנית, כנשיאה הבאה של הרפובליקה, פשוט מפני שהמפלגה היחידה שרוצה להיאבק בהגירה הבלתי חוקית היא החזית הלאומית.
אך מפני שצרפתים עניים וקשישים אלה רוצים להצביע לחזית הלאומית, הם הפכו לאויבי הממסד הצרפתי, מימין ומשמאל. מה אומרת החזית הלאומית לאנשים אלה? "אנו הולכים להחזיר את צרפת להיות אומה של העם הצרפתי". והעניים והקשישים מאמינים לכך - מפני שאין להם ברירה.
בדומה להם, לעניים ולקשישים בבריטניה לא נותרה ברירה אלה להצביע בעד ברקזיט. הם לקחו את הכלי הראשון שניתן להם כדי להביע את אכזבתם מהחיים בחברה שהם אינם אוהבים יותר. הם לא הצביעו כדי לומר "הרגו את המוסלמים האלה שמשנים את המדינה שלי, גונבים את עבודתי ולוקחים מכספי המיסים שלי". הם פשוט מחו נגד חברה שהאליטה הגלובלית התחילה לשנותה ללא הסכמתם.
בצרפת, האליטות הגלובליות בחרו. הן החליטו כי המצביעים ה"רעים" בצרפת הם אנשים לא הגיוניים, טיפשים וגזענים מכדי לראות את יופיה של חברה הפתוחה לאנשים שלעתים קרובות אינם רוצים להיטמע בה, שרוצים שאתם תיטמעו בהם, והמאיימים להרוג אתכם אם לא תעשו כן.
האליטות הגלובליות עשו בחירה נוספת: הם התייצבו נגד הקשישים והעניים שלהם, מפני שאנשים אלו לא רצו להצביע יותר עבורם. האליטות הגלובליות גם בחרו לא להיאבק באסלאמיזם, מפני שהמוסלמים מצביעים בכל העולם בעד האליטה הגלובלית. המוסלמים באירופה מציעים גם "גזר" גדול לאליטה הגלובלית: הם מצביעים באופן קולקטיבי.
בצרפת, 93% מהמוסלמים הצביעו לנשיא המכהן, פרנסואה הולנד, בשנת 2012. בשבדיה, הסוציאל דמוקרטים דיווחו כי 75% מהמוסלמים השבדים הצביעו עבורם בבחירות הכלליות בשנת 2006, ומחקרים מראים כי הגוש ה"אדום-ירוק" מקבל 80-90% מקולות המוסלמים.
4. האם מלחמת האזרחים בלתי נמנעת? כן!
אם הממסד אינו מעונין להכיר בכך שמלחמת אזרחים כבר הוכרזה לראשונה על ידי מוסלמים קיצונים - אם הם אינם רוצים להכיר בכך שהאויב אינו החזית הלאומית בצרפת, ה- AfD בגרמניה, או הדמוקרטים בשבדיה - אלא האסלאמיזם בצרפת, בלגיה, בריטניה ושבדיה - אזי תפרוץ מלחמת אזרחים.
הצבא והמשטרה של צרפת, כמו גרמניה ושבדיה, חזקים דיים כדי ללחום באויב האסלאמיסטי מבית. אולם ראשית, עליהם לנקוב בשמו, ולנקוט צעדים נגדו. אם לא יעשו כן - אם הם יותירו את האזרחים בני המדינה בייאושם, ללא אמצעים אחרים מאשר לחמש עצמם ולהגיב - כן, מלחמת אזרחים בלתי נמנעת.
איב ממו, החי בצרפת, עבד במשך עשרים שנה כעיתונאי של Le Monde.