אנס א-שריף, ה"עיתונאי" הפלסטיני שנהרג בתקיפת צה"ל בשבוע שעבר, מעולם לא הסתיר את שיוכו לארגון הטרור חמאס. לפני ולאחר מותו, תמונות של א-שריף לצד בכירי חמאס הופיעו בכל רחבי הרשתות החברתיות, והוא נודע בעיקר בשל תמיכתו בטרור נגד ישראל.

רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה בערבית עבורה עבד א-שריף משמשת במשך שנים ארוכות כשופר הרשמי של תנועת האחים המוסלמים וגרורותיה, כולל חמאס. אל-ג'זירה נמצאת בבעלות ממשלת קטאר, המממנת הראשית של האחים המוסלמים ומי שמעניקה מקלט לבכירי הטרור של חמאס.

א-שריף לא נהרג בשל עבודתו העיתונאית לכאורה אלא בשל שיוכו לארגון הטרור חמאס. אלו שמיהרו לגנות את מותו היו רק צריכים להציץ בדברים שא-שריף עצמו פרסם וכתב, במיוחד ברשתות החברתיות, כדי לראות שמדובר בחבר גאה בשורות חמאס שתחביבו העיקרי היה לשבח רצח יהודים.

באחד מפרסומיו בטלגרם בינואר 2023, א-שריף חגג את הפיגוע בירושלים בו נרצחו שבעה יהודים בידי מחבלים פלסטינים. לפוסט צורף איור של תרמיל כדור רובה אשר קליעו מצויר ככיפת מסגד הסלע, לצד ציטוט מהקוראן: "שלחנו עליהם את עבדינו אשר הרעו לכם מאד".

המשך לקריאת הכתבה

הסנאטור האמריקני טד קרוז, יו"ר ועדת המשנה לענייני אפריקה ומדיניות בריאות גלובלית בסנאט, הציג ב-16 ביולי חוק המכריז על האחים המוסלמים כארגון טרור. הצעת חוק זו מציגה אסטרטגיה חדשה ומעודכנת לתיוג האחים המוסלמים (MB) כארגון טרור.

קרוז אמר:

האחים המוסלמים הם ארגון טרור, והם מספקים תמיכה לסניפים של האחים המוסלמים שהם ארגוני טרור. אחד מהסניפים הללו הוא חמאס, שב-7 באוקטובר ביצע את הטבח החד-יומי הנורא ביותר של יהודים מאז השואה, שכלל רצח וחטיפה של לפחות 53 אמריקנים. הם מחויבים להפלתם והרס של אמריקה וממשלות לא-אסלאמיסטיות אחרות ברחבי העולם, ומהווים איום חמור על האינטרסים של הביטחון הלאומי של אמריקה. בעלות ברית אמריקניות במזרח התיכון ובאירופה כבר תייגו את האחים המוסלמים כארגון טרור, וארצות הברית צריכה לעשות זאת, ובמהירות."

המשך לקריאת הכתבה

מאז הפלישה של חמאס לישראל ב־7 באוקטובר 2023, התקשורת הבינלאומית, ארגוני סיוע הומניטריים וסוכנויות הקשורות לאו"ם דחפו ללא הרף אחת מעלילות הדם המזיקות ביותר בהיסטוריה: שישראל במכוון מרעיבה את תושבי רצועת עזה. כותרת אחר כותרת, לצד דיווחים "רשמיים" של האו"ם ותמונות ויראליות, טענו כי עזה נמצאת על סף רעב — או שכבר נכנסה אליו. אך אזהרות אלו, שנשמעו בקול רם, שוב ושוב לא התממשו.

מאחורי הנרטיב הזה עומדת אסטרטגיה מחושבת: הפיכת הסבל ההומניטרי לנשק, מהלך שמנוהל על ידי חמאס — הגוף ששולט בעזה ובחלוקת הסיוע — ומוגבר על ידי שותפים מוכנים במערכת האו"ם ובתקשורת העולמית. המטרה אינה לדווח אמת, אלא להשחיר את ישראל, לגייס גינויים בינלאומיים ולהגן על חמאס מאחריות.

כרוניקה של התראות שווא

מאמצע 2023 החלו סוכנויות שונות של האו"ם, מערכת ה־IPC (Integrated Food Security Phase Classification) ורשת FEWS NET (Famine Early Warning Systems Network) לפרסם אזהרות הולכות ומחמירות על מצב המזון בעזה. בדצמבר 2023 פרסם ה־IPC תחזית כי עזה נמצאת ב"סכנת רעב" אם התנאים לא ישתפרו.

המשך לקריאת הכתבה

הכרזותיהן האחרונות של צרפת, בריטניה, קנדה ומדינות נוספות על כוונתן להכיר במדינה פלסטינית חיזקו את הביטחון של חמאס – ארגון טרור פלסטיני הנתמך על ידי איראן.

חמאס היה האחראי לפשע החמור ביותר שבוצע כלפי יהודים מאז השואה – טבח ה-7 באוקטובר 2023, שבמהלכו נרצחו למעלה מ-1,200 ישראלים ואזרחים זרים, ואלפים נוספים נפצעו. בנוסף, 251 בני אדם נחטפו לרצועת עזה, כשכיום מוחזקים שם עדיין כ-50 חטופים – כ-30 מהם כנראה נהרגו, וכ-20 חיים.

תגובת חמאס להכרזות הייתה מיידית: "הכרה במדינת פלסטין בריבונות מלאה היא פרי מאבקו המתמשך של עמנו." מבחינת חמאס, ההכרזות של מנהיגי צרפת, בריטניה, קנדה ואחרות הן הישג ישיר של הטבח שביצע ב-7 באוקטובר.

ההכרזות מצד מדינות המערב באו בעיצומו של סירוב עקבי מצד חמאס לכל יוזמה להפסקת אש ולשחרור החטופים. הארגון דורש מישראל "להיכנע" – כלומר, להפסיק את המלחמה שחמאס עצמו יזם ב-7 באוקטובר, ולסגת מרצועת עזה, כתנאי מוקדם להסכם על הפסקת אש-חטופים. מטרתו המרכזית של חמאס: להישאר בשלטון כדי להמשיך בג'יהאד (מלחמת קודש) להשמדת ישראל.

המשך לקריאת הכתבה

בעוד שמנהיגי ערב והמערב ממשיכים לדון בתוכניות לשיקום רצועת עזה, ארגון הטרור חמאס ממשיך לדחות על הסף כל הצעה להנחת נשקו.

נראה כי עבור חמאס, שימור כוחו הצבאי חשוב יותר מאשר בנייתם מחדש של עשרות אלפי בתים ובניינים שנהרסו במהלך המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, לאחר שהארגון פתח במתקפה אכזרית נגד ישראל.

"פירוק מנשק הוא קו אדום", צוטט בכיר חמאס סאמי אבו זוהרי כאומר השבוע. הוא הוסיף כי ארגון הטרור לא יסכים להתפרק מנשקו בתמורה לבניה מחדש של עזה וחידוש הסיוע ההומניטרי. אבו זוהרי תיאר את השיח על פירוק חמאס מנשקו כ"שטויות" והדגיש כי הקו האדום שהציב משותף לכל ארגוני הטרור ברצועה. דברים אלו זכו להד מצד בכירים אחרים בחמאס שהצהירו לאחרונה על דחיה מוחלטת של כל צעד לפירוק מנשק, לצד התנגדות לגירוש אנשי חמאס משטח עזה.

דובר חמאס חאזם קאסם הגדיר את דרישת ישראל לפינוי אנשי הארגון מן הרצועה כניסיון ל"לוחמה פסיכולוגית מגוחכת". הוא הוסיף: "נסיגת חמאס מעזה או פירוק מנשק הם דברים בלתי מתקבלים".

המשך לקריאת הכתבה

המשבר בו נמצא משטר האייתוללות, אולי באחת מנקודות השפל שלו, מציב הזדמנות משמעותית בפני ארה"ב ובנות-בריתה.

קריסת שותפה האזורי החזק ביותר, באשר אל-אסד בסוריה, הותירה את טהרן ללא עמוד תווך עיקרי במזרח התיכון. גם שליחי הטרור המאיימים ביותר שלה, חמאס וחיזבאללה, ספגו מפלות קשות הודות לפעולות צבאיות מצד ישראל. כלכלת איראן במשבר ובידודה הבינלאומי מחריף, והמשטר פגיע מאי-פעם. זהו רגע שאסור לפספס, הזדמנות בלתי חוזרת לבלום אחת ולתמיד את השאיפות האיראניות.

מאז שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן, איראן הושיטה לפתע ענף של זית ומצהירה על כוונתה לכאורה לדון אודות תוכנית הגרעין. סגן הנשיא מוחמד זריף אף דחק בטראמפ בפומבי לשוב לשולחן המשא ומתן. "אני מקווה כי בפעם הזו טראמפ יהיה רציני יותר, ממוקד יותר ומציאותי יותר", הצהיר. החיזור הדיפלומטי הזה הוא בבסיסו תמרון אסטרטגי על מנת להרוויח זמן. איראן חוששת בבירור מכך שטראמפ לא רק יטיל מחדש סנקציות כלכליות משתקות, אלא גם יתמוך בפעולה צבאית ישראלית נגד מתקני הגרעין בשטחה.

המשך לקריאת הכתבה

עם תחילת השנה האזרחית החדשה, מכוני המחקר ופרשני המדיניות למיניהם שבים ומציעים רעיונות אודות עתיד המזרח התיכון. חלק מאותם עתידנים מעדיפים לדבר על "מזרח תיכון חדש" שיתאפשר בזכות "שחרור" סוריה והפגיעה הקשה ביכולות חמאס וחיזבאללה. כל זה מתרחש באווירה אופטימית שאותה מדמיינים המומחים. באזור שלא ידע חדשות טובות מזה עשורים רבים, אפשר לקבל בברכה גם חדשות קצת פחות רעות.

במקרה של נפילת משטר אסד הרצחני, חלק ממנגנוני המדינה לא קרסו לחלוטין וישנה תקווה שניתן לשקם אותם ולמנוע מסוריה להפוך לעוד טריטוריה חסרת שליטה כמו לוב למשל. סוריה אולי תצליח להימנע מגורל דומה לעיראק, שם פירוק כוחות הביטחון לצד תהליך בעתיזציה מואץ יצרו טינה שורשית עמוקה שהובילה לעוד אלימות ומלחמה. בניגוד למצב בטוניסיה, חלק מהמומחים סבורים כי סוריה אינה עומדת בפני איום אסלאמיסטי קיצוני משום ששליטיה החדשים נראים כחסידי גרסה "קלילה" יותר של הרעיון. ובשונה ממצרים בימי "האביב הערבי", בסוריה לא קיים עוד צבא מאורגן שיכול להציב לממשלה קווים אדומים.

המשך לקריאת הכתבה

למרות שאינו כתב עת סאטירי, המגזין האמריקני Foreign Policy נוהג מזה שנים לפרסם מאמרים פרי עטו של מוחמד זריף, שר החוץ האיראני לשעבר, עוד מימיו כשגריר ארצו באו"ם.

תרומתו האחרונה של זריף לעולם הפובליציסטיקה הגיעה לפני כשבועיים, בטור נוסף בו תואר כ"סגן הנשיא לעניינים אסטרטגיים", תפקיד שאינו קיים באיראן ובוודאי שהמחבר אינו מחזיק בו. ובכל זאת, בטורו החדש מתעקש זריף לדבר בשם המשטר האיראני כולו בנושאים אשר באופן מובהק נמצאים מחוץ לתחום שיפוטו.

הטקסט נפתח באמירה תמוהה לפיה נשיא איראן, ולא המנהיג העליון, הוא המחזיק במילה האחרונה בכל הנוגע לסוגיות ביטחון ומדיניות חוץ. בשונה מטוריו הקודמים, בזה הנוכחי זריף מזכיר את שמו של המנהיג ח'אמנאי פעם אחת בלבד, בעוד הנשיא פזשכיאן מוזכר תשע פעמים, לרוב לצד פעלים כמו "פזשכיאן שואף" או "פזשכיאן רוצה", כאילו רצונו מהווה פקודה לעם כולו. וכך כותב למשל זריף:

המשך לקריאת הכתבה

אין להמעיט ביכולתו של ממשל אמריקני לגרום נזק בזירה הבינלאומית, גם בתקופת כהונה אחת בת ארבע שנים. בימים אלו ממש, כאשר ממשלו של ג'ו ביידן מתקרב לסוף דרכו הוא משאיר לנו עולם חסר יציבות, יריבות מחוזקות ובריתות סדוקות, ובעיקר עם לקחים חשובים על מחיר החולשה והשלכות מדיניות שגוה.

במהלך ארבע השנים האחרונות, רודנים ברחבי העולם ניצלו את ההזדמנויות שנקרו בדרכם כתוצאה ממה שהם תפסו כחולשה אמריקנית. דיקטטורים שהיו מבודדים או מרוסנים הבינו כי נוצר כאן ריק אסטרטגי שאפשר למלא. רוסיה פלשה לאוקראינה, סין הגבירה את הפרובוקציות החל ממזרח אסיה ועד לשמי אמריקה.

המשך לקריאת הכתבה

אחד מן המאפיינים המטרידים ביותר של ממשל ביידן-האריס הוא גישתו המרוככת כלפי תוכנית הגרעין האיראנית. כאשר הממשל הנוכחי עלה לשלטון, בכיריו הבטיחו כי יפעלו לבלום את השאיפות הגרעיניות של טהרן, אך לאחר כמעט ארבע שנים של ביידן בבית הלבן, מזכיר המדינה בלינקן הודיע כי איראן נמצאת ככל הנראה "שבוע או שבועיים" מהשגת נשק גרעיני, וזה היה כבר בחודש יולי.

איראן נמצאת במרחק צעד טכני בלבד מהשגת נשק גרעיני, והתקדמות זו התרחשה בזמן שממשל ביידן-האריס נמנע מלפעול כדי לבלום אותה.

על פי הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), איראן הגדילה משמעותית את מאגרי האורניום המועשר שלה והעלתה את רמת ההעשרה לדרגה מסוכנת, הקרובה לרמה הנדרשת לשימוש צבאי. טהרן גם הגדילה את מספר הצנטריפוגות הפעילות והשקיעה רבות במחקר ופיתוח מתקדם בתחום. לפי כל הסימנים, איראן נמצאת במסלול המהיר ליכולת גרעינית מלאה. אז מדוע ארה"ב אינה מוטרדת מן המצב?

המשך לקריאת הכתבה

חסן נסראללה, מנהיג ארגון הטרור חיזבאללה שחוסל בתקיפה ישראלית בביירות ב-27 בספטמבר, תואר לעתים קרובות במערב כ"יריב מושבע" של ישראל. אך מותו הוכיח כי ערבים רבים, כולל חלק מאזרחי לבנון, ראו גם הם ברב-המחבלים אויב אכזר. מנהיג חיזבאללה היה אחראי בעשורים האחרונים לא רק למותם של ישראלים רבים, אלא גם ערבים רבים, במיוחד בלבנון וסוריה. זו כנראה הסיבה מדוע החדשות על חיסול נסראללה התקבלו בשמחה רבה גם בישראל וגם בחלק משכנותיה.

חיזבאללה הוא בן ברית ותיק של משטר הבעת' הסורי הנשלט בידי משפחת אסד. במהלך מלחמת האזרחים שפרצה במדינה ב-2011 הארגון סייע לאסד במלחמתו נגד המורדים ובעיקר בכיבוש מחדש של מספר מחוזות בסוריה ושמירת השלטון למרות התנגדות נרחבת. עבור סורים רבים, במיוחד אלו החיים במחוזות ההתנגדות כמו אידליב, התערבות חיזבאללה במלחמת האזרחים הייתה שם נרדף לדיכוי ואלימות.

אזרח סורי אחד כתב:

המשך לקריאת הכתבה

כלי התקשורת במערב היו עמוסים בשבוע האחרון בכותרות המשבחות את מסעוד פזשכיאן, הנשיא האיראני החדש וה"רפורמיסט" לכאורה. המונח "רפורמיסט" הוצמד באופן קבוע לשמו, כאילו כדי להדגיש את חוסר ההבנה העמוק בכל הנוגע למעמד השלטון והממסד הדתי בטהרן.

על מנת לשרוד כפוליטיקאי כלשהו תחת האייתוללות, עליך לאמץ ולהוקיר את העקרונות המהפכניים שבבסיס המשטר. כל מינוי פוליטי משמעותו נאמנות בלתי מתפשרת למנהיג העליון, ואימוץ מלא של רעיונות האנטישמיות והאנטי-אמריקניות של המשטר, ללא שום הטלת ספק.

כל פוליטיקאי איראני צריך להיות מוכן לאכוף באכזריות את החוק האסלאמיסטי ולמחוץ כל אופוזיציה. מבנה הממשל באיראן אינו מאפשר התנגדות למשטר או סטיה מעקרונות הליבה, ומוודא שרק אלו המתיישרים לחלוטין עם אידיאולוגיית האייתוללות יכולים לנווט במים הסוערים של הפוליטיקה.

המשך לקריאת הכתבה

ממשל ביידן טוען כי בקרוב יחשוף את תוכניתו לעתיד רצועת עזה, לאחר טבח ה-7.10 אותו ביצע חמאס והמלחמה שפרצה בעקבותיו. מזכיר המדינה בלינקן אמר ב-12 ביוני:

"בשבועות הקרובים נקדם הצעות הנוגעות למרכיבים עיקריים בתוכנית 'היום שאחרי' כולל רעיונות ממשיים כיצד לנהל ממשל, ביטחון ושיקום. התוכנית הזו היא צעד חשוב בהפיכת הפסקת אש לסיום ממשי של הסכסוך, אך גם בהפיכת סיום המלחמה לשלום צודק ובר-קיימא שיהווה בסיס למזרח תיכון משגשג ויציב יותר"

אלא שבינתיים נראה כי הפלסטינים עצמם מחזיקים ברעיונות שונים לגבי השאלה מה אמור לקרות ביום שאחרי המלחמה בעזה. בניגוד למילים היפות שמגיעות מוושינגטון, מרבית הפלסטינים מעוניינים להמשיך במלחמה נגד ישראל במטרה לחסל את המדינה היהודית. הם ממשיכים לתמוך בחמאס ובארגוני טרור אחרים שזוהי מטרתם העליונה.

המשך לקריאת הכתבה

מלחמת ישראל-חמאס פרצה לפני יותר משבעה חודשים (הערת המערכת, המאמר פורסם במקור בחודש שעבר) ועד כה נראה כי יכולות ארגון הטרור לא חוסלו באופן מוחלט. יתכן כי ידרשו עוד חודשים רבים, אם לא שנים, כדי להשמיד את התשתית הצבאית שצמחה ברצועה במשך שני עשורים בתמיכה איראנית וקטארית.

המחשבה כי ניתן יהיה להציב בעזה כוחות ביטחון מטעם הרש"פ, בזמן שמחבלי חמאס עדיין פועלים בשטח, דומה להצעת התאבדות. הפשעים אותם ביצע חמאס נגד אנשי הרש"פ בעזה במהלך ההפיכה של 2007 עדיין חיים בזיכרון. באותה שנה, מחבלי חמאס הרגו אנשי ביטחון רבים השייכים לתנועת פת"ח. חלקם הושלכו פשוט מהגגות בעזה. חמאס עצמו כבר הצהיר כי לא יאפשר לאנשי הרש"פ לשוב לרצועה בשום מקרה.

המשך לקריאת הכתבה

אלפי סטודנטים צעירים באוניברסיטאות ומוסדות אחרים הצטרפו לאחרונה להפגנות ומחאות נגד ישראל, נגד ארה"ב ונגד יהודים. חלקם אפילו יהודים בעצמם, שחברו לתנועה מוסלמית ואנטי-ציונית הנדחפת בידי פעילים קיצוניים אנטי-אמריקנים המתנגדים לזכותה של ישראל להתקיים.

על חלק מן השלטים נכתבו סיסמאות כמו "פרו-פלסטין", "הפסקת אש עכשיו" ו"שימו קץ למשבר ההומניטרי בעזה". אך הצהרות נחמדות כאלו מסתירות אג'נדה זדונית בהרבה – סופה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, סופה של אמריקה כמעצמה עולמית מובילה, וסופה של הדמוקרטיה וכלכלת השוק החופשי. אפילו אם תושג בעזה הפסקת אש חד-צדדית, יחד עם סיוע הומניטרי מסיבי לתושבי הרצועה, רבים מאותם מפגינים ימשיכו להפגין משום שעזה עבורם היא רק תירוץ לקידום רעיון גדול יותר: השמדת ישראל ואמריקה.

המשך לקריאת הכתבה