אחד מן המאפיינים המטרידים ביותר של ממשל ביידן-האריס הוא גישתו המרוככת כלפי תוכנית הגרעין האיראנית. כאשר הממשל הנוכחי עלה לשלטון, בכיריו הבטיחו כי יפעלו לבלום את השאיפות הגרעיניות של טהרן, אך לאחר כמעט ארבע שנים של ביידן בבית הלבן, מזכיר המדינה בלינקן הודיע כי איראן נמצאת ככל הנראה "שבוע או שבועיים" מהשגת נשק גרעיני, וזה היה כבר בחודש יולי.

איראן נמצאת במרחק צעד טכני בלבד מהשגת נשק גרעיני, והתקדמות זו התרחשה בזמן שממשל ביידן-האריס נמנע מלפעול כדי לבלום אותה.

על פי הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), איראן הגדילה משמעותית את מאגרי האורניום המועשר שלה והעלתה את רמת ההעשרה לדרגה מסוכנת, הקרובה לרמה הנדרשת לשימוש צבאי. טהרן גם הגדילה את מספר הצנטריפוגות הפעילות והשקיעה רבות במחקר ופיתוח מתקדם בתחום. לפי כל הסימנים, איראן נמצאת במסלול המהיר ליכולת גרעינית מלאה. אז מדוע ארה"ב אינה מוטרדת מן המצב?

המשך לקריאת הכתבה

חסן נסראללה, מנהיג ארגון הטרור חיזבאללה שחוסל בתקיפה ישראלית בביירות ב-27 בספטמבר, תואר לעתים קרובות במערב כ"יריב מושבע" של ישראל. אך מותו הוכיח כי ערבים רבים, כולל חלק מאזרחי לבנון, ראו גם הם ברב-המחבלים אויב אכזר. מנהיג חיזבאללה היה אחראי בעשורים האחרונים לא רק למותם של ישראלים רבים, אלא גם ערבים רבים, במיוחד בלבנון וסוריה. זו כנראה הסיבה מדוע החדשות על חיסול נסראללה התקבלו בשמחה רבה גם בישראל וגם בחלק משכנותיה.

חיזבאללה הוא בן ברית ותיק של משטר הבעת' הסורי הנשלט בידי משפחת אסד. במהלך מלחמת האזרחים שפרצה במדינה ב-2011 הארגון סייע לאסד במלחמתו נגד המורדים ובעיקר בכיבוש מחדש של מספר מחוזות בסוריה ושמירת השלטון למרות התנגדות נרחבת. עבור סורים רבים, במיוחד אלו החיים במחוזות ההתנגדות כמו אידליב, התערבות חיזבאללה במלחמת האזרחים הייתה שם נרדף לדיכוי ואלימות.

אזרח סורי אחד כתב:

המשך לקריאת הכתבה

כלי התקשורת במערב היו עמוסים בשבוע האחרון בכותרות המשבחות את מסעוד פזשכיאן, הנשיא האיראני החדש וה"רפורמיסט" לכאורה. המונח "רפורמיסט" הוצמד באופן קבוע לשמו, כאילו כדי להדגיש את חוסר ההבנה העמוק בכל הנוגע למעמד השלטון והממסד הדתי בטהרן.

על מנת לשרוד כפוליטיקאי כלשהו תחת האייתוללות, עליך לאמץ ולהוקיר את העקרונות המהפכניים שבבסיס המשטר. כל מינוי פוליטי משמעותו נאמנות בלתי מתפשרת למנהיג העליון, ואימוץ מלא של רעיונות האנטישמיות והאנטי-אמריקניות של המשטר, ללא שום הטלת ספק.

כל פוליטיקאי איראני צריך להיות מוכן לאכוף באכזריות את החוק האסלאמיסטי ולמחוץ כל אופוזיציה. מבנה הממשל באיראן אינו מאפשר התנגדות למשטר או סטיה מעקרונות הליבה, ומוודא שרק אלו המתיישרים לחלוטין עם אידיאולוגיית האייתוללות יכולים לנווט במים הסוערים של הפוליטיקה.

המשך לקריאת הכתבה

ממשל ביידן טוען כי בקרוב יחשוף את תוכניתו לעתיד רצועת עזה, לאחר טבח ה-7.10 אותו ביצע חמאס והמלחמה שפרצה בעקבותיו. מזכיר המדינה בלינקן אמר ב-12 ביוני:

"בשבועות הקרובים נקדם הצעות הנוגעות למרכיבים עיקריים בתוכנית 'היום שאחרי' כולל רעיונות ממשיים כיצד לנהל ממשל, ביטחון ושיקום. התוכנית הזו היא צעד חשוב בהפיכת הפסקת אש לסיום ממשי של הסכסוך, אך גם בהפיכת סיום המלחמה לשלום צודק ובר-קיימא שיהווה בסיס למזרח תיכון משגשג ויציב יותר"

אלא שבינתיים נראה כי הפלסטינים עצמם מחזיקים ברעיונות שונים לגבי השאלה מה אמור לקרות ביום שאחרי המלחמה בעזה. בניגוד למילים היפות שמגיעות מוושינגטון, מרבית הפלסטינים מעוניינים להמשיך במלחמה נגד ישראל במטרה לחסל את המדינה היהודית. הם ממשיכים לתמוך בחמאס ובארגוני טרור אחרים שזוהי מטרתם העליונה.

המשך לקריאת הכתבה

מלחמת ישראל-חמאס פרצה לפני יותר משבעה חודשים (הערת המערכת, המאמר פורסם במקור בחודש שעבר) ועד כה נראה כי יכולות ארגון הטרור לא חוסלו באופן מוחלט. יתכן כי ידרשו עוד חודשים רבים, אם לא שנים, כדי להשמיד את התשתית הצבאית שצמחה ברצועה במשך שני עשורים בתמיכה איראנית וקטארית.

המחשבה כי ניתן יהיה להציב בעזה כוחות ביטחון מטעם הרש"פ, בזמן שמחבלי חמאס עדיין פועלים בשטח, דומה להצעת התאבדות. הפשעים אותם ביצע חמאס נגד אנשי הרש"פ בעזה במהלך ההפיכה של 2007 עדיין חיים בזיכרון. באותה שנה, מחבלי חמאס הרגו אנשי ביטחון רבים השייכים לתנועת פת"ח. חלקם הושלכו פשוט מהגגות בעזה. חמאס עצמו כבר הצהיר כי לא יאפשר לאנשי הרש"פ לשוב לרצועה בשום מקרה.

המשך לקריאת הכתבה

אלפי סטודנטים צעירים באוניברסיטאות ומוסדות אחרים הצטרפו לאחרונה להפגנות ומחאות נגד ישראל, נגד ארה"ב ונגד יהודים. חלקם אפילו יהודים בעצמם, שחברו לתנועה מוסלמית ואנטי-ציונית הנדחפת בידי פעילים קיצוניים אנטי-אמריקנים המתנגדים לזכותה של ישראל להתקיים.

על חלק מן השלטים נכתבו סיסמאות כמו "פרו-פלסטין", "הפסקת אש עכשיו" ו"שימו קץ למשבר ההומניטרי בעזה". אך הצהרות נחמדות כאלו מסתירות אג'נדה זדונית בהרבה – סופה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, סופה של אמריקה כמעצמה עולמית מובילה, וסופה של הדמוקרטיה וכלכלת השוק החופשי. אפילו אם תושג בעזה הפסקת אש חד-צדדית, יחד עם סיוע הומניטרי מסיבי לתושבי הרצועה, רבים מאותם מפגינים ימשיכו להפגין משום שעזה עבורם היא רק תירוץ לקידום רעיון גדול יותר: השמדת ישראל ואמריקה.

המשך לקריאת הכתבה

כחלק מהתוכנית האמריקנית אשר מטרתה היא "להחיות מחדש" את הרש"פ, הרשות הכריזה לאחרונה על הקמת ממשלה חדשה ברמאללה בראשות מוחמד מוסטפא. בוושינגטון אמנם לא הגדירו מהי משמעות התחייה מחדש ברש"פ, אך ניתן להניח כי המונח מתייחס לצורך ביישום רפורמות כלכליות ומנהלתיות רחבות שיאפשרו צמיחת הנהגה החדשה, שיפור בתנאי החיים של הפלסטינים והכנה לשלום עם ישראל.

אלא שבמציאות נראה כי גם הממשלה הפלסטינית החדשה אינה כשירה (או אינה מתכוונת) לפעול להשגת המטרות החשובות האלו. כמעט בכל מובן מעשי, הממשלה חדשה זהה לאלו שקדמו לה, במיוחד בכל הנוגע לכישלון במאבק בשחיתות וההצלחה בהסתה לטרור.

בדומה לקודמו בתפקיד, מוחמד אשתייה, ראש הממשלה החדש מוסטפא הוא מקורב ותיק של נשיא הרש"פ מחמוד עבאס ועד לאחרונה שימש כיועצו הכלכלי. בעבר כיהן גם כסגן ראש הממשלה וכשר הכלכלה, ועמד בראש קרן ההשקעות הפלסטינית. קשה לראות כיצד מוסטפא אמור לייצג מנהיגות חדשה ברש"פ, משום שהוא עצמו שייך לאותה מנהיגות ישנה רבים מהפלסטינים רואים בה כושלת ומושחתת.

המשך לקריאת הכתבה

גורמים בינלאומיים שונים ומנהיגים ברחבי העולם, כולל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, הביעו בשבועות האחרונים את תקוותם להסכם הפסקת אש בין ישראל וחמאס לפני חודש הרמדאן, שהחל ב-10 במרץ.

כך למשל, ביידן הזהיר בשבוע שעבר מפני צרות אפשריות במקרה בו לא יושג הסכם כזה. "חייבת להיות הפסקת אש לפני רמדאן. אם נגיע לנסיבות בהן זה נמשך גם במהלך רמדאן, המצב בישראל ובירושלים עלול להיות מאוד מסוכן", אמר הנשיא לכתבים בוושינגטון.

הצהרות מעין אלו מבוססות על תפיסה לפיה מוסלמים אינם עוסקים במלחמה במהלך חודש הצום הקדוש, אך למעשה ההפך הוא הנכון. הדעה הרווחת והשגויה במערב מתעלמת גם מכך שחמאס וארגוני טרור אחרים מעולם לא היססו לנצל חגים יהודיים כדי לפתוח במלחמה, לבצע פעולות טרור ולרצוח יהודים, כולל ביום שבת ה-7.10 בו צוין חג שמחת תורה, או ביום כיפור 1973.

למעשה, חמאס ואחרים נהגו במשך שנים להשתמש ברמדאן כתמריץ להגביר את מתקפות הטרור. כך למשל נכתב במאמר שהופץ על ידי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קאסם, תחת הכותרת "רמדאן – חודש הג'יהאד, המלחמה והניצחון על אויבינו".

המשך לקריאת הכתבה

תסמונת 'אליס בארץ הפלאות' (AIWS) מוגדרת כמצב נוירולוגי בו אדם תופס את מימדי גופו באופן שאינו תואם למציאות. הניסוי בן ארבעת העשורים שזכה לכותרת "הרפובליקה האסלאמית של איראן" הוא דוגמה מובהקת לתופעה.

ראשית כל, כיצד מדינה קוראת לעצמה "אסאלמית" כאשר היא תוקפת או תקפה ישירות או בעקיפין את כל שכנותיה המוסלמיות, וחסה רק על שתיים שאינן מוסלמיות – ארמניה ורוסיה?

ואז היא קוראת לעצמה "רפובליקה", אך מתעקשת על כך שנשיא נבחר יכול לכהן רק בתמיכת "המנהיג העליון", שבסמכותו זכות וטו על כל החלטות הנשיא ואפילו יכולת לפטר נשיא במנוד ראש.

ואז היא משתמשת בשם "איראן", אך מוודאת שלא להזכיר דבר דבר מן ההיסטוריה הארוכה והתרבות העשירה של איראן, אלא אם הוא משרת את פולחן האישיות של המנהיג העליון. שר החוץ לשעבר מוחמד זריף הגדיר זאת כך: "סוג דמוקרטיה משלנו".

המשך לקריאת הכתבה

אם הייתם שואלים לדעתי לפני מספר שבועות, יתכן והייתי מבטיח לכם כי פקיסטן תהיה המדינה האחרונה מולה תיבחר איראן לפתוח בעימות, והייתי מצטט סיבות רבות לעמדתי בעניין.

בשנים האחרונות נרשמה דעיכה בסיבות המסורתיות למתיחות בין שתי המדינות. הגבול ביניהן, הנמתח לאורך יותר מאלף ק"מ, סומן במלואו ב-1964 בצעד אשר שם קץ למחלוקות אשר נותרו בסוגיה מאז הבריטים נסוגו מתת-היבשת כשני עשורים קודם לכן. היחסים מאז לא התאפיינו בדרישות טריטוריאליות של אף אחד מהצדדים.

איראן ופקיסטן גם אינן מתחרות על גישה למשאבים טבעיים או כלכליים. ההיסטוריה ייעדה אותן להיות ידידות טבעיות כמעט. איראן שימשה מקור השראה לדורות של מוסלמים בתת-הישבת אשר חלמו על מולדת משלהם. רבים מהם אף אמצו שמות משפחה פרסיים.

המשורר הידוע מוחמד אקבאל שכתב בעיקר בפרסית קידם את רעיון המדינה המוסלמית החדשה לצד איראן. שירו "לנוער הפרסי" נחשב לקלאסיקה, מכתב אהבה של אדם שמעולם לא דרך על אדמת איראן.

המשך לקריאת הכתבה

אם ממשל ביידן ימשיך בגישתו הנתפסת כחולשה, ואם ממשל ביידן ימשיך לקדם מדיניות שעיקרה ניסיון פיוס וכניעה מול איראן, 2024 תהיה השנה בה משטר האייתוללות ישיג נשק גרעיני. להתפתחות כזו צפויות להיות השלכות הרסניות ומרחיקות לכת מבחינת הביטחון האזורי והבינלאומי.

אם ארה"ב תכשל במשימה לעצור את היכולת הגרעינית האיראנית, ולא רק תמשיך לקנות זמן כדי לאפשר אותה, האסון שבוודאי יגיע ירשם על שמו של הנשיא ביידן ועל הסובבים אותו.

איראן הגבירה בשנים האחרונות באופן משמעותי את קצב הפקת האורניום וכעת מתקרבת לרמה מבצעית, על פי דיווח עדכני של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בתגובה להתקדמות הגרעינית של איראן, תגובת ארה"ב ומדינות אחרות במערב הסתכמה עד כה ב"גינוי" שמראה בבירור על חוסר יכולת להצר את צעדי האייתוללות, כחלק מעמדה פסיבית של קבלה במקום מאמץ פעיל.

המשך לקריאת הכתבה

בעוד איראן ושליחיה במזרח התיכון ממשיכים בג'יהאד לרצח יהודים, ממשל ביידן לא נטש את חלומו ליצור מדינת טרור פלסטינית על סף דלתה של ישראל – הדבר האחרון שהאזור הסוער זקוק לו כרגע.

האיראנים השקיעו בשנים האחרונות מאמצים רבים בייצוא המהפכה האסלאמית. בעזרת שליחיהם בעזה, לבנון, תימן, עיראק וסוריה, האייתוללות שמו על הכוונת לא רק את ישראל וארה"ב, אלא גם מדינות ערביות כמו סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות.

איראן משתמשת בחות'ים כדי לתקוף ולחסום ספינות בים האדום. החות'ים גם לקחו אחריות על מספר ניסיונות למתקפות טילים נגד ישראל. בין 2013 ל-2015 הם שיגרו אינספור מתקפות משטח תימן נגד סעודיה. בשנה שעברה, ארבעה חיילים מצבא בחריין נהרגו במתקפת רחפנים נגד כוחות הקואליציה סמוך לגבול עם תימן. ב-2022 החות'ים שיגרו מספר רב של רחפנים וחמישה טילים בליסטיים לעבר שדה התעופה הבינלאומי באבו דאבי.

המשך לקריאת הכתבה

עלילת הדם נגד ישראל נפתחה בשבוע שעבר בהאג, כאשר דרום אפריקה הגישה תביעה באשמת "רצח עם" בבית הדין הבינלאומי לצדק.

מהו אותו בית דין? הוא אינו "בינלאומי", משום שאינו מקבל שופטים ממדינות מסוימות; הוא אינו "בית דין" אמיתי, משום שהשופטים ממונים בידי המדינות החברות בו ורבים מהם פשוט ממלאים אחר הוראות הממנים אותם; והוא מעולם לא הביא "צדק", משום שהוא מפגין נטייה ברורה וארוכת שנים נגד ישראל.

זהו למעשה בית משפט מטעם האו"ם, וכבר מעובדה זו אפשר ללמוד עליו הכל. האו"ם הפך בשנים האחרונות למגבר של שנאה ואנטישמיות. כפי שדיפלומט ישראלי הגדיר זאת בעבר, אם אלג'יריה למשל הייתה מביאה לאו"ם הצעת החלטה לפיה העולם שטוח וישראל היא זו שגרמה להיות שטוח, היא הייתה עוברת ברוב גדול, ואפשר היה לנחש מראש בדיוק כיצד כל מדינה הייתה מצביעה, מבלי שהוצגו שום ראיות להאשמה.

המשך לקריאת הכתבה

ב-7 באוקטובר, ארגון הטרור חמאס רצח 1,200 ישראלים ואחרים, בטבח מתוכנן שכלל עינויים אכזריים וחילול הגופות. חמאס גם חטף יותר מ-240 איש, ביניהם יותר משלושים ילדים, והחזיק אותם כבני ערובה בעזה.

Human Rights Watch, הנחשב לכאורה לאחד מארגוני זכויות האדם המכובדים בעולם, המתין מעל יומיים עד שפרסם הצהרה בעניין. אלא שגם זו לא כללה ממש גינוי ברור וישיר של פשעי המלחמה המפלצתיים של חמאס.

במקום זאת, עומר שאקיר (המשמש כמנהל אזור ישראל ופלסטין ב-HRW) מסגר את מתקפת הטרור המזוויעה כתגובה מוצדקת למדיניות הישראלית, אשר לפי רשימת הסיסמאות של HRW כוללת בין היתר פשעי מלחמה, דיכוי, מצור בלתי חוקי על עזה ו"אפרטהייד".

לאחר שישראל פתחה במבצע צבאי לחיסול תשתית הטרור הנרחב של חמאס ברצועה, שאיקר ואחרים בארגון חזרו בהופעותיהם בתקשורת ובפרסומים ברשתות החברתיות על אותן סיסמאות, בתיבול האשמות חדשות כמו "מתקפה לא מידתית וחסרת אבחנה". הקורבנות הישראלים נמחקו כלא היו.

המשך לקריאת הכתבה

בכירים בממשל ביידן מאמינים כי הרש"פ בראשות מחמוד עבאס צריכה לשוב ולשלוט ברצועת עזה לאחר מיגור החמאס.

נראה כי אותם גורמים, כולל מזכיר המדינה בלינקן, משוכנעים כי יש לאחד בין יהודה ושומרון לבין רצועת עזה, ביום שאחרי חמאס. ב-9 בנובמבר צוטט בלינקן כאומר כי לאחר המלחמה הנוכחית, הפתרון חייב "לכלול ממשלה בהובלה פלסטינית בעזה ואיחודה תחת הרש"פ".

מספר ימים לאחר מכן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן העלה גם הוא את הרעיון לפיו רצועת עזה והגדה צריכות להיות מאוחדות תחת שליטת הרש"פ:

"מזכיר המדינה בלינקן אמר כי לבסוף, אנחנו רוצים לראות את החיבור מחדש, האיחוד מחדש, בין השטחים שתחת הנהגה פלסטינית. הרש"פ היא השולטת בגדה בכרגע, אך לבסוף העם הפלסטיני יחליט על עתידו ובשאלה מי מושל בו, וארה"ב תתמוך בתהליך הזה"

הרעיונות על שליטה מחודשת של הרש"פ בעזה ואיחוד עם הגדה מראים עד כמה אנשי ביידן חסרי כל מושג לגבי המציאות בשטח, וחסרי מושג לא פחות לגבי האיומים הניצבים בפני ישראל.

המשך לקריאת הכתבה