ניתוחים ופרשנויות אחרונים

הבחירות בלבנון בין ייאוש ותקווה

מאת אמיר טהרי  •  15 במאי, 2022

בתמונה: אישה מצביע בבחירות לפרלמנט הלבנוני. בקלפי בביירות, ב-15 במאי 2022. (צילום: Anwar Amro/AFP via Getty Images)

הבחירות הכלליות שנערכות היום (ראשון) בלבנון הן בהחלט אירוע חדשותי מעניין, ולו משום שהן מגיעות באיחור של שנים. אך מה תהיה משמעותן? האם זהו צעד החוצה ממבוך האומללות והטרור בו תעו הלבנונים במשך שנים, או שמא צעד אחורה עמוק אל תוך המבוך?

כלי התקשורת באיראן הגדירו את הבחירות בלבנון כ"משאל עם בשאלת ההתנגדות", ומצפים לתמיכה סוחפת בתפקיד אותו מייעדים בטהרן ללבנון, וכפו עליה באמצעות שותפות בין חיזבאללה לסיעה המרונית בראשות הנשיא מישל עאון. כדי לנצח במשאל הזה, איראן העבירה לפני מספר שבועות מענק נדיב בסך 25 מיליון דולר כ"סיוע נוסף" למנהיג חיזבאללה חסן נסראללה. כספים נוספים גויסו בשורת אירועים המוניים באיראן, בהם כהני הדת הזמינו את "המאמינים" לנבור בכיסיהם ולעזור לחיזבאללה להשיג "ניצחון מזהיר". נסראללה תואר באותם אירועים כבן דמותו של המנהיג העליון ח'אמנאי, שהוא עצמו בן דמותו של האייתוללה המנוח ח'ומייני.

המשך לקריאת הכתבה

הטעות הטראגית של הסנגורים לפוטין במערב

מאת אמיר טהרי  •  10 במאי, 2022

(צילום: Alexei Druzhinin/Sputnik/AFP via Getty Images)

מי לדעתכם האשם במלחמה המשתוללת באוקראינה? עבור תנועת "האשימו את אמריקה" הבינלאומית התשובה היא פשוטה: האשמה היא ארה"ב. בקצה אחד של התנועה הזו ניתן למצוא את החשודים המיידים כמו האייתוללות מטהרן, הרודנים מסודן או בורמה, המאואיסטים מאריתריאה, כת אסד בדמשק והבחורים הראים מבלארוס. את כל אלה ניתן לבטל בקלות ולו משום שמעמדם כשכירי חרב ברור ומובן.

זהו הקצה השני של הקשת בו נגלה נרטיב בעל פוטנציאל סכנה גבוה, בתקופה בה מה שנקרא "הסדר העולמי" עומד בפני האתגר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. כאן ניתן למצוא יחידים וקבוצות המנסים לנצל תוויות כמו "אינטלקטואלים ציבוריים" או "מדינאים" כדי להעניק לגיטימציה לפלישה של פוטין. הנרטיב הזה מופץ בידי אנשים כמו שר החוץ הבריטי לשעבר דיוויד אוון, הפרופסורים ג'ון מירשהיימר וסטפן וולט, המועמדים לנשיאות צרפת מרין לה-פן, אריק זמור וז'אן-לוק מלנשון, הפובליציסט הבריטי פיטר הי'צנס ושורת דמויות ידועות פחות באירופה וארה"ב. כל אלה בונים את סיפורם סביב שלוש טענות עיקריות.

המשך לקריאת הכתבה

לעצור את האיום האיראני עכשיו

מאת מג'יד רפיזאדה  •  1 במאי, 2022

כאשר בוחנים מקרוב את סוגיית הגרעין האיראני, ברור למדי כי שום הסכם לא יוכל לעצור את משטר האייתוללות מלהמשיך ולרדוף אחרי שאיפות הפצצה שלו. מספר שנים לאחר המהפכה של 1979, ולאחר שהאייתוללות ביססו לחלוטין את שלטונם ב-1984, היה נראה כי איראן מציבה את פיתוח תוכנית הגרעין בראש סדר העדיפויות שלה. בעשור שלאחר מכן היא החלה לפתח ולקדם אותה משמעותית, בסיוע מתווכים כמו רוסיה, סין ופקיסטן.

באותה העת, ראש ארגון האנרגיה האטומית באיראן הודה כי פקיסטן מסייעת לטהרן: "יש בידי מידע על כך שקיבלנו לפני מספר שנים, דרך מתווכים, חלקים של צנטריפוגות". על פי גורמי ביון אמריקנים, עבד אל-קדיר ח'אן הנחשב לאבי הפצצה הפקיסטנית מכר ידע גרעיני וציוד מתאים בשווי של למעלה מ-50 מיליון דולר למדינות כמו צפון קוריאה, לוב ואיראן.

במשך שלושת העשורים מאז המשטר בטהרן המשיך בהתקדמות והשקעה עקבית, עד שהגיע למה שנקרא "הסף הגרעיני". יתכן כי איראן נמצאת נכון להיום במרחק שבועות בודדים מהשגת החומר המספיק הדרוש להפקת נשק גרעיני מבצעי. על פי דיווח ב'ניו-יורק טיימס':

המשך לקריאת הכתבה

האייתוללות הם המרוויחים היחידים מהסכם הגרעין

מאת מג'יד רפיזאדה  •  19 באפריל, 2022

(צילום: Chip Somodevilla/Getty Images)

ממשל ביידן ממשיך להתעלם במופגן מדאגות וחששות רבים סביב הסכם הגרעין עם איראן. על פי דיווחים שונים, הנשיא ואנשיו סירבו להביא את ההסכם החדש לדיון בסנאט ואישורו כאמנה, כפי שהם מחויבים לעשות על פי החוקה האמריקנית.

ארבעים ותשעה סנאטורים רפובליקנים פנו לאחרונה לנשיא ביידן והצהירו כי לא יתמכו בשום הסכם אליו יגיע הממשל הנוכחי עם איראן. בין היתר הם כתבו כי:

על פי כל הסימנים, נראה כי ממשל ביידן ויתר מראש על משא ומתן. הממשל הסכים להסיר סנקציות שהוטלו על איראן מלכתחילה לא רק בשל פעילותה הגרעינית, אלא בשל תמיכתה המתמשכת בטרור ובשל הפרות גסות של זכויות אדם. המגבלות על תכנית הגרעין בהסכם החדש נראות כמגבילות הרבה פחות מן ההסכם המקורי מ-2015, שהיה חלש מאוד בפני עצמו, והן צפויות לפגוע מאוד ביכולת האמריקנית להבטיח הסכם שאכן יהיה "חזק יותר וארוך יותר". יתרה מכך, נראה כי ההסכם צפוי להעמיק את הביטחון הכלכלי האיראני ואת יחסיה הביטחוניים עם מוסקבה ובייג'ינג, בין היתר באמצעות סחר בנשק"

המשך לקריאת הכתבה

לעצור את מעגל האימים של פוטין

מאת אמיר טהרי  •  14 באפריל, 2022

בתמונה: בניין שנהרס בהפגזות הצבא הרוסי בחרקוב, אוקראינה , ב-6 במרץ 2022. (צילום: Sergey Bobok/AFP באמצעות Getty Images)

תהא אשר תהא תוצאת הפלישה הרוסית לאוקראינה, המשבר שהיא יצרה עשוי לגרום לתוצאה אחת משמעותית: שובה של המלחמה ככלי פוליטי בקנה מידה גלובלי.

בטרם החלה הפלישה הרוסית, הקונצנזוס במערב גרס כי מלחמה היא דבר המתרחש אי-שם בעולמות רחוקים בהם ערבים נלחמים בישראלים, אפריקנים הורגים באפריקנים והודים נאבקים בפקיסטנים. מלבד מלחמות הבלקן בשנות ה-90 שגם הן נחשבו לחלק ממלחמת אזרחים הכוללת חלקים של המדינה היוגוסלבית הכושלת, אירופה האמינה כי ימי המלחמה נותרו בעבר הרחוק. אך הפלישה של פוטין הראתה כי אפילו אירופה השאננה, ויתכן שבקרוב גם צפון אמריקה, אינן חסינות מפני היגררות למלחמה בידי גורמים מערערי יציבות.

כדי להצדיק את מהלך הפלישה למדינה השכנה, פוטין השמיע בין היתר דרישות לסיפוח יחד עם בליל טענות אודות אינטרסים של ביטחון לאומי. אם התנהגות כזו תהפוך לדבר מקובל, התסריט של אוקראינה עשוי להעתיק את עצמו למקרים רבים נוספים ברחבי העולם.

המשך לקריאת הכתבה

פוטין מול המערב – לאן עכשיו?

מאת אמיר טהרי  •  8 באפריל, 2022

(צילום: Mikhail Klimentyev/Sputnik/AFP via Getty Images)

כמו מלחמות אחרות בהיסטוריה, נראה כי גם המלחמה הנוכחית באוקראינה מתחילה לגלות את הקצב הפנימי שיקבע את המשך ההתפתחויות לזמן הקרוב.

משותפת לכל המלחמות היא העובדה כי לאחר שלב ראשוני של הלם הן הופכות להיות עוד חלק בתמונה הגדולה של חיינו, אך מכיוון שהן משתנות באורכן קשה לדעת מתי בדיוק מגיע שלב ההשלמה. דבר משותף נוסף לכל המלחמות הוא שכאשר הן מגיעות לקצב של מהירות שיוט, הן חוזרות להיות מה שהיו במקורן: סוג של העברת מסר, או למעשה המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים. בעוד הקרבות עצמם הופכים לחלק ממציאות רבת-פנים, החיפוש אחר נקודת סיום למלחמה עולה כנושא המרכזי. מטרת רוב המלחמות היא החלפת סטטוס-קוו שאינו רצוי בידי אחד או יותר מן הצדדים, בסטטוס-קוו חדש הרצוי בעיני המנצח ונסבל בעיני המפסיד.

במובן מסוים, המלחמה באוקראינה החלה כבר בשנת 2014 עם סיפוח חצי-האי קרים בידי רוסיה ותמיכתה בבדלנים במחוזות דונייצק ולוהנסק. פרץ הקרבות האחרון מראה כי גם ולדימיר פוטין שפתח במלחמה הזו וגם שרשרת הממשלות בקייב נכשלו כולם בטיפול בבעיה הפוליטית הנמצאת בליבת הסכסוך.

המשך לקריאת הכתבה

ארגון טרור הוא ארגון טרור הוא ארגון טרור

מאת פיט הוקסטרה  •  3 באפריל, 2022

בתמונה: חמושים חות'ים בצנעא, תימן ב-18 באוקטובר 2021. (צילום: Mohammed Huwais/AFP באמצעות Getty Images)

לעתים קרובות מדי, המערב מוצא את עצמו מקווה לתוצאה חיובית בעוד המציאות מציגה דבר אחר לגמרי. חשבו למשל על התגובה המערבית להתפרקות ברה"מ ב-1991, אז ניסינו לקדם את ערכי החירות כתחליף לקומוניזם המדכא. חשבו למשל על החלטת הקונגרס בשנת 2000 להעניק לסין מעמד של שותפת סחר מלאה עם ארה"ב, הצעה שהצבעתי נגדה. הרהרו מחדש בהסכם הגרעין שחתם ברק אובמה עם איראן ב-2015. באף אחד מהמקרים האלה המציאות לא התגשמה באופן בו המערב וארה"ב קיוו או ציפו.

מאז התפרקות ברה"מ, המערב אימץ לחיקו את רעיון רוסיה החדשה. אירופה וארה"ב יצרו קשרים כלכליים חזקים עם רוסיה, סייעו לכלכלתה לצמוח ולצבאה להתחזק. אירופה פיתחה תלות באנרגיה הרוסית, כאשר גרמניה למשל (הכלכלה הגדולה ביבשת) צורכת 40% מהנפט והגז שלה היישר ממוסקבה. עם הקמת צינור הגז 'נורד סטרים 2', התלות הזו הייתה צפויה לצמוח עוד יותר, בטרם הפלישה הרוסית לאוקראינה עצרה את השקתו. אלו הן התוצאות של החיבוק שהעניק המערב לרוסיה.

המשך לקריאת הכתבה

הסכם הגרעין יבעיר מחדש את המזרח התיכון

מאת קון קפלין  •  27 במרס, 2022

בתמונה: מנהל המשא ומתן הגרעיני של איראן, עלי באגרי קאני, מדבר עם התקשורת בוינה ב-27 בדצמבר 2021. (צילום: Alex Halada/AFP באמצעות Getty Images)

לאחר שנכשל בגדול במאמציו למנוע את הפלישה הרוסית לאוקראינה, ממשל ביידן עומד להוסיף למוניטין החולשה הגלובלית שלו בהסכמתו להסכם גרעין חדש ופגום עם איראן. על פי הדיווחים, השיחות המתנהלות בווינה לחידוש ההסכם בין המעצמות לאיראן משנת 2015 עומדות להבשיל לכדי הסכמה, ויתכן כי ההודעה הרשמית על הסכם חדש צפויה כבר בשבועות הקרובים. למעשה, הן גורמים איראניים והן גורמים במערב כבר שיגרו רמזים עבים לגבי ההסכמה המתקרבת, ונראה כי המכשול היחיד שנותר הן דרישות רוסיות של הרגע האחרון להסרת סנקציות על סחר עתידי בין מוסקבה לטהרן.

המשך לקריאת הכתבה

מלחמה של איש אחד

מאת אמיר טהרי  •  20 במרס, 2022

בתמונה: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (מימין) נפגש עם ראש המטה הכללי ולרי גרסימוב (משמאל) ושר ההגנה סרגיי שויגו במוסקבה ב-27 בפברואר 2022. (צילום: אלכסיי ניקולסקי /ספוטניק/AFP באמצעות Getty Images)

כאשר נתן את ההוראה לפתוח בפלישה לאוקראינה לפני כשלושה שבועות, ולדימיר פוטין נראה כאדם היודע מה הוא עושה. במפגש מצולם עם חברי מועצת הביטחון שלו ב-21 בפברואר, הנשיא הרוסי נתן את הרושם כאילו הוא מחזיק בתוכנית מלחמה סדורה בעלת מטרות ברורות. אלא שכעת, האפשרות לפיה אותו רושם היה מוטעה אינה יכולה להיפסל כלאחר יד. במילים אחרות: מה אם ולדימיר הגדול פשוט אינו יודע מה הוא עושה או גרוע מכך – לא יודע אפילו מה הוא רוצה?

בתור התחלה, פוטין סרב כלל להשתמש במילה "מלחמה" כדי ליצור רושם לפיו מטרת "המבצע המיוחד" מוגבלת למיסוד שתי המובלעות הסוררות בדונייצק ולוהנסק כ"רפובליקות עצמאיות". אלא שכמעט מיד התברר כי הוא לא מתכוון להגביל את עצמו לשאיפה הזו. שתי המובלעות הרי נמצאות תחת שליטה רוסית מזה שמונה שנים, ורובן חלפו בשקט יחסי הודות ל'הסכמי מינסק' שנחתמו עם הרשויות בקייב. לא היה שום צורך לאסוף 200 אלף חיילים על גבולות אוקראינה רק כדי להשיג דבר שכבר הפך מזמן לסטטוס-קוו.

המשך לקריאת הכתבה

פוטין, אוקראינה וחוק ההשלכות הלא-מכוונות

מאת אמיר טהרי  •  13 במרס, 2022

האוקראינים הבינו לפתע כי מבט מזרחה לעבר רוסיה משמעותו פלישות, כיבוש וסבל, ואילו מבט מערבה עשוי להוביל לחירות ושגשוג. עד כה לא נצפו שיירות פליטים אוקראינים המבקשים מקלט ברוסיה או בבלארוס; הטורים הארוכים מתאספים דווקא בנקודות הגבול עם פולין ורומניה. בתמונה: פליטים מאוקראינה עומדים בתור כדי להיכנס לפולין במעבר הגבול מדיקה ב-28 בפברואר 2022. (צילום: Wojtek Radwanski/AFP באמצעות Getty Images)

בעוד מלחמתו של ולדימיר פוטין באוקראינה נכנסת לשבוע השלישי, נראה כי פעם נוספת, חוק ההשלכות הלא-מכוונות מרים את ראשו השובב. ההדגמה המדהימה ביותר לכך עד כה היא ההפרכה המוחלטת לטענות המחוצפות מצד פוטין לפיהן לא קיימת אומה אוקראינית כלל. בין היתר התעקש פוטין כי המדינה השכנה אינה אלא יצירת כפיו של לנין, תוך התעלמות מן העובדה שלינן עצמו היה זה שהעניק את אוקראינה לגרמנים במסגרת חוזה ברסט-ליטובסק.

עוד טען פוטין כי אוקראינה "הייתה תמיד חלק מרוסיה", למרות שבמציאות הנסיכות של קייב הופיעה בטרם מישהו בעולם חשב על זהות רוסית. אוקראינה ורוסיה, יחד עם אינספור קבוצות אתניות לאומים, היו אמנם חלקים מהאימפריה הצאריסיטית ובהמשך מברית המועצות, אך אף אחת מהן לא הייתה חלק מרעותה. במשך תקופה ארוכה, אוקראינה הייתה בכלל חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, והיה זה תחת השלטון שהלאומיות האוקראינית החלה להתגבש לראשונה.

המשך לקריאת הכתבה

בדרך להסכם, איראן מגבירה את הטרור האזורי

מאת קון קפלין  •  4 במרס, 2022

בתמונה: טילי קרקע-אוויר איראניים מסוג 358 שנתפסו על ידי צי ארה"ב בים הערבי ב-9 בפברואר 2020, כשהם בדרכם מאיראן לחות'ים בתימן. (מקור תמונה: הצי ארה"ב דרך משרד המשפטים ארה"ב)

הקשרים בין איראן לארגון הטרור החות'י הפועל בתימן נמצאים לאחרונה תחת זכוכית מגדלת, בעקבות סדרת מתקפות נגד איחוד האמירויות בחודש שעבר, בה נהרגו שלושה אזרחים ושישה נוספים נפצעו.

מומחי ביטחון באזור טוענים כי החות'ים עשו שימוש בהתקפות אלו בטילים מתוצרת איראן, במטרה לפגוע בשדה התעופה הבינלאומי באבו-דאבי ובמתקני נפט במדינה. כעת, עדויות חדשות חושפות כי בכיר חות'י ביקר באיראן זמן קצר לפני המתקפות, פרט שעשוי לרמוז על תפקיד מרכזי שמילאו האיראנים בתכנון וביצוע ההתקפה.

על פי מידע מודיעיני חדש שנאסף בידי סוכנויות ביון מערביות וחלקו שותף עם המחבר, הבכיר החות'י אשר נחשב למקורב מאוד לראשי ארגון הטרור פגש בטהרן גורמים בכירים במשטר האייתוללות, כולל הנשיא האחדש איברהים ראיסי ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי עלי שמח'אני. כמו כן נפגש נציג החות'ים עם בכירים במשמרות המהפכה וב'כוח קודס'.

המשך לקריאת הכתבה

מי ימצמץ ראשון בפוקר האוקראיני?

מאת אמיר טהרי  •  3 במרס, 2022

(מקור התמונה: Alexey Nikolsky/Sputnik/AFP via Getty Images)

במבט מהיר, נראה כי ולדימיר פוטין הוא המנצח בסבב העימותים הראשון במסגרת משחק הפוקר באוקראינה. הנשיא הרוסי קוצר את הזרעים שטמן לפני כשמונה שנים, אז עודד את הבדלנים הרוסים להקים בשטח אוקראינה שתי "רפובליקות עממיות" בדונייצק ולוהנסק. כעת, עם הצבת כוחות רוסיים של ממש בשתי המובלעות, פוטין הופך לרשמי את הכיבוש שעד כה התבצע דרך שכירי חרב ושליחים מקומיים, ולמעשה משלים סיפוח בלתי-רשמי באמצעות כפייה של "אמנה לשיתוף פעולה" על אותם שטחים.

המשך לקריאת הכתבה

ההסכמים של היום הם האיומים של מחר

מאת אמיר טהרי  •  13 בפברואר, 2022

(מקור התמונה: iStock)

האם העולם נמצא על סף מרוץ חימוש חדש אשר עשוי להביא נשק גרעיני למדינות נוספות רבות בשנים הקרובות? זו אחת השאלות שתעמוד במוקד הוועידה לבחינת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) שתיערך בניו-יורק השבוע.

במבט לאחור על חמשת העשורים האחרונים, כלומר מאז השקת האמנה ב-1968, ניתן לזהות שלושה שלבים עיקריים לאופן בו העולם מתייחס לאחזקת נשק גרעיני.

השלב הראשון, מלווה בעליית רגשות אנטי-גרעין ברחבי העולם, סימן תקווה לכך שאמנת ה-NPT תסלול את הדרך לחיסול סופי של כל כלי הנשק הגרעיניים. אפילו אנשים שהאמינו כי נשק גרעיני ודוקטרינת ההשמדה ההדדית המובטחת הם אלו שמנעו מלחמת עולם שלישית, ראו באמנה צעד חשוב לקראת פירוק סופי מהנשק. אך מה שקרה בפועל היה דבר אחר לגמרי.

בשנים הראשונות לאחר כניסת האמנה לתוקף עלו ברחבי העולם מספר כוחות גרעיניים, ביניהם הודו ופקיסטן. לפחות תריסר מדינות אחרות, כולל איראן תחת השאה, דרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד וארגנטינה תחת החונטה הצבאית, עשו צעדים גדולים לקראת הגעה לסף המדעי, התעשייתי והטכני המספיק כדי להפיק נשק גרעיני ראשון.

המשך לקריאת הכתבה

מורשת ביידן: איראן גרעינית

מאת מג'יד רפיזאדה  •  25 בינואר, 2022

איראן ממשיכה לקדם את תוכנית הגרעין בקצב מהיר, מפעילה צנטריפוגות ומעשירה אורניום, בעוד הקהילה הבינלאומית אינה מורשה אפילו לקבל גישה למידע הבסיסי ביותר, או לקבל תמונה כללית על מצב ההתקדמות האיראנית. בתמונה: מתקן להמרת אורניום, קרוב לעיר איספהאן, איראן, המשמש כחלק מתהליך העשרת האורניום של איראן. (צילום: Getty Images)

במצב הדברים כעת, נראה כי לממשל ביידן אין שום סדר יום ברור בשאלה כיצד למנוע מאיראן להפוך למדינה גרעינית. לאחר כמעט שנה ולא פחות משבעה סבבי דיונים, שום תוצאה לא נראית מהשיחות מלבד העובדה שהאייתוללות ממשיכים לקדם את תכנית הגרעין שלהם ללא הפרעה, ככל הנראה בתמיכה רוסית.

זהו המשחק הקבוע של טהרן – משיכת זמן בשלל מפגשים ופסגות של "משא ומתן", בעודם ממשיכים כל העת להאיץ את העשרת האורניום ומתקדמים לעבר נשק גרעיני. כפי שנחשף בדו"ח של המכון למדע וביטחון בינלאומי מחודש נובמבר, משטר האייתוללות ככל הנראה העשיר עד כה אורניום בכמות מספקת לייצור חומר מבצעי. עוד נכתב בדו"ח המתבסס על נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית:

איראן מחזיקה במאגרים של אורניום שש-פלואורי (UF6) המועשר לרמה של עשרים ושישים אחוזים, בכמות המספיקה לייצור אורניום מבצעי עבור נשק אחד ובתוך תקופה של שלושה שבועות. היא תוכל לעשות זאת ללא ניצול של מאגרי האורניום המועשר לרמה של חמישה אחוזים הנמצאים ברשותה. הגידול במאגרים האיראנים מקטין באופן מסוכן את תקופת הזמן הדרושה לה כדי לפרוץ לנשק גרעיני"

המשך לקריאת הכתבה

הצד האפל מאוד של דזמונד טוטו

מאת אלן דרשוביץ  •  10 בינואר, 2022

בעידן בו פסליהם של אנשים טובים שאולי עשו כמה דברים רעים מנופצים ומופלים אל הקרקע, העולם צריך להתמודד עם המורשת המעורבת של הארכיבישוף דזמונד טוטו, גם התקופה המיידית שלאחר מותו.

טוטו נחשב לאחת הדמויות המכובדות בתבל. פניו המוכרות והמחייכות-תמיד הפכו לסמל של פיוס והכרת הטוב. אך החיוך החביב היה רק מסכה להיסטוריה ארוכה של שנאה מכוערת כלפי יהודים, כלפי היהדות וכלפי המדינה היהודית. טוטו לא רק האמין בכל מאודו באנטישמיות, אלא גם פעל לקידום וקבלה של שנאת יהודים בקרב חסידיו הרבים ומעריציו ברחבי העולם.

למרות שרבים זיהו מזמן שאנטי-ציונות היא לעיתים קרובות אצטלה לקנאות אנטי-יהודית, דזמונד טוטו היה יותר מאנטי-ציוני. הוא ניסה למזער את סבל קורבנות השואה; הוא תקף בחריפות את "הלובי היהודי החזק והמפחיד"; הוא הפיץ סטריאוטיפים אנטישמיים קלאסיים אודות "עוצמה", "כסף" ו"יהירות" יהודית; הוא הגדיר את היהודים כ"עם מוזר" והאשים אותם במרבית צרות העולם.

המשך לקריאת הכתבה

אתר אינטרנט זה משתמש בקובצי Cookie כדי לספק לך שירותים טובים יותר.
לפרטים נוספים, אנא עיין במדיניות הפרטיות וקובצי ה-Cookie שלנו.