בעוד שמנהיגי ערב והמערב ממשיכים לדון בתוכניות לשיקום רצועת עזה, ארגון הטרור חמאס ממשיך לדחות על הסף כל הצעה להנחת נשקו.

נראה כי עבור חמאס, שימור כוחו הצבאי חשוב יותר מאשר בנייתם מחדש של עשרות אלפי בתים ובניינים שנהרסו במהלך המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, לאחר שהארגון פתח במתקפה אכזרית נגד ישראל.

"פירוק מנשק הוא קו אדום", צוטט בכיר חמאס סאמי אבו זוהרי כאומר השבוע. הוא הוסיף כי ארגון הטרור לא יסכים להתפרק מנשקו בתמורה לבניה מחדש של עזה וחידוש הסיוע ההומניטרי. אבו זוהרי תיאר את השיח על פירוק חמאס מנשקו כ"שטויות" והדגיש כי הקו האדום שהציב משותף לכל ארגוני הטרור ברצועה. דברים אלו זכו להד מצד בכירים אחרים בחמאס שהצהירו לאחרונה על דחיה מוחלטת של כל צעד לפירוק מנשק, לצד התנגדות לגירוש אנשי חמאס משטח עזה.

דובר חמאס חאזם קאסם הגדיר את דרישת ישראל לפינוי אנשי הארגון מן הרצועה כניסיון ל"לוחמה פסיכולוגית מגוחכת". הוא הוסיף: "נסיגת חמאס מעזה או פירוק מנשק הם דברים בלתי מתקבלים".

המשך לקריאת הכתבה

המשבר בו נמצא משטר האייתוללות, אולי באחת מנקודות השפל שלו, מציב הזדמנות משמעותית בפני ארה"ב ובנות-בריתה.

קריסת שותפה האזורי החזק ביותר, באשר אל-אסד בסוריה, הותירה את טהרן ללא עמוד תווך עיקרי במזרח התיכון. גם שליחי הטרור המאיימים ביותר שלה, חמאס וחיזבאללה, ספגו מפלות קשות הודות לפעולות צבאיות מצד ישראל. כלכלת איראן במשבר ובידודה הבינלאומי מחריף, והמשטר פגיע מאי-פעם. זהו רגע שאסור לפספס, הזדמנות בלתי חוזרת לבלום אחת ולתמיד את השאיפות האיראניות.

מאז שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן, איראן הושיטה לפתע ענף של זית ומצהירה על כוונתה לכאורה לדון אודות תוכנית הגרעין. סגן הנשיא מוחמד זריף אף דחק בטראמפ בפומבי לשוב לשולחן המשא ומתן. "אני מקווה כי בפעם הזו טראמפ יהיה רציני יותר, ממוקד יותר ומציאותי יותר", הצהיר. החיזור הדיפלומטי הזה הוא בבסיסו תמרון אסטרטגי על מנת להרוויח זמן. איראן חוששת בבירור מכך שטראמפ לא רק יטיל מחדש סנקציות כלכליות משתקות, אלא גם יתמוך בפעולה צבאית ישראלית נגד מתקני הגרעין בשטחה.

המשך לקריאת הכתבה

עם תחילת השנה האזרחית החדשה, מכוני המחקר ופרשני המדיניות למיניהם שבים ומציעים רעיונות אודות עתיד המזרח התיכון. חלק מאותם עתידנים מעדיפים לדבר על "מזרח תיכון חדש" שיתאפשר בזכות "שחרור" סוריה והפגיעה הקשה ביכולות חמאס וחיזבאללה. כל זה מתרחש באווירה אופטימית שאותה מדמיינים המומחים. באזור שלא ידע חדשות טובות מזה עשורים רבים, אפשר לקבל בברכה גם חדשות קצת פחות רעות.

במקרה של נפילת משטר אסד הרצחני, חלק ממנגנוני המדינה לא קרסו לחלוטין וישנה תקווה שניתן לשקם אותם ולמנוע מסוריה להפוך לעוד טריטוריה חסרת שליטה כמו לוב למשל. סוריה אולי תצליח להימנע מגורל דומה לעיראק, שם פירוק כוחות הביטחון לצד תהליך בעתיזציה מואץ יצרו טינה שורשית עמוקה שהובילה לעוד אלימות ומלחמה. בניגוד למצב בטוניסיה, חלק מהמומחים סבורים כי סוריה אינה עומדת בפני איום אסלאמיסטי קיצוני משום ששליטיה החדשים נראים כחסידי גרסה "קלילה" יותר של הרעיון. ובשונה ממצרים בימי "האביב הערבי", בסוריה לא קיים עוד צבא מאורגן שיכול להציב לממשלה קווים אדומים.

המשך לקריאת הכתבה

למרות שאינו כתב עת סאטירי, המגזין האמריקני Foreign Policy נוהג מזה שנים לפרסם מאמרים פרי עטו של מוחמד זריף, שר החוץ האיראני לשעבר, עוד מימיו כשגריר ארצו באו"ם.

תרומתו האחרונה של זריף לעולם הפובליציסטיקה הגיעה לפני כשבועיים, בטור נוסף בו תואר כ"סגן הנשיא לעניינים אסטרטגיים", תפקיד שאינו קיים באיראן ובוודאי שהמחבר אינו מחזיק בו. ובכל זאת, בטורו החדש מתעקש זריף לדבר בשם המשטר האיראני כולו בנושאים אשר באופן מובהק נמצאים מחוץ לתחום שיפוטו.

הטקסט נפתח באמירה תמוהה לפיה נשיא איראן, ולא המנהיג העליון, הוא המחזיק במילה האחרונה בכל הנוגע לסוגיות ביטחון ומדיניות חוץ. בשונה מטוריו הקודמים, בזה הנוכחי זריף מזכיר את שמו של המנהיג ח'אמנאי פעם אחת בלבד, בעוד הנשיא פזשכיאן מוזכר תשע פעמים, לרוב לצד פעלים כמו "פזשכיאן שואף" או "פזשכיאן רוצה", כאילו רצונו מהווה פקודה לעם כולו. וכך כותב למשל זריף:

המשך לקריאת הכתבה

אין להמעיט ביכולתו של ממשל אמריקני לגרום נזק בזירה הבינלאומית, גם בתקופת כהונה אחת בת ארבע שנים. בימים אלו ממש, כאשר ממשלו של ג'ו ביידן מתקרב לסוף דרכו הוא משאיר לנו עולם חסר יציבות, יריבות מחוזקות ובריתות סדוקות, ובעיקר עם לקחים חשובים על מחיר החולשה והשלכות מדיניות שגוה.

במהלך ארבע השנים האחרונות, רודנים ברחבי העולם ניצלו את ההזדמנויות שנקרו בדרכם כתוצאה ממה שהם תפסו כחולשה אמריקנית. דיקטטורים שהיו מבודדים או מרוסנים הבינו כי נוצר כאן ריק אסטרטגי שאפשר למלא. רוסיה פלשה לאוקראינה, סין הגבירה את הפרובוקציות החל ממזרח אסיה ועד לשמי אמריקה.

המשך לקריאת הכתבה

אחד מן המאפיינים המטרידים ביותר של ממשל ביידן-האריס הוא גישתו המרוככת כלפי תוכנית הגרעין האיראנית. כאשר הממשל הנוכחי עלה לשלטון, בכיריו הבטיחו כי יפעלו לבלום את השאיפות הגרעיניות של טהרן, אך לאחר כמעט ארבע שנים של ביידן בבית הלבן, מזכיר המדינה בלינקן הודיע כי איראן נמצאת ככל הנראה "שבוע או שבועיים" מהשגת נשק גרעיני, וזה היה כבר בחודש יולי.

איראן נמצאת במרחק צעד טכני בלבד מהשגת נשק גרעיני, והתקדמות זו התרחשה בזמן שממשל ביידן-האריס נמנע מלפעול כדי לבלום אותה.

על פי הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), איראן הגדילה משמעותית את מאגרי האורניום המועשר שלה והעלתה את רמת ההעשרה לדרגה מסוכנת, הקרובה לרמה הנדרשת לשימוש צבאי. טהרן גם הגדילה את מספר הצנטריפוגות הפעילות והשקיעה רבות במחקר ופיתוח מתקדם בתחום. לפי כל הסימנים, איראן נמצאת במסלול המהיר ליכולת גרעינית מלאה. אז מדוע ארה"ב אינה מוטרדת מן המצב?

המשך לקריאת הכתבה

חסן נסראללה, מנהיג ארגון הטרור חיזבאללה שחוסל בתקיפה ישראלית בביירות ב-27 בספטמבר, תואר לעתים קרובות במערב כ"יריב מושבע" של ישראל. אך מותו הוכיח כי ערבים רבים, כולל חלק מאזרחי לבנון, ראו גם הם ברב-המחבלים אויב אכזר. מנהיג חיזבאללה היה אחראי בעשורים האחרונים לא רק למותם של ישראלים רבים, אלא גם ערבים רבים, במיוחד בלבנון וסוריה. זו כנראה הסיבה מדוע החדשות על חיסול נסראללה התקבלו בשמחה רבה גם בישראל וגם בחלק משכנותיה.

חיזבאללה הוא בן ברית ותיק של משטר הבעת' הסורי הנשלט בידי משפחת אסד. במהלך מלחמת האזרחים שפרצה במדינה ב-2011 הארגון סייע לאסד במלחמתו נגד המורדים ובעיקר בכיבוש מחדש של מספר מחוזות בסוריה ושמירת השלטון למרות התנגדות נרחבת. עבור סורים רבים, במיוחד אלו החיים במחוזות ההתנגדות כמו אידליב, התערבות חיזבאללה במלחמת האזרחים הייתה שם נרדף לדיכוי ואלימות.

אזרח סורי אחד כתב:

המשך לקריאת הכתבה

כלי התקשורת במערב היו עמוסים בשבוע האחרון בכותרות המשבחות את מסעוד פזשכיאן, הנשיא האיראני החדש וה"רפורמיסט" לכאורה. המונח "רפורמיסט" הוצמד באופן קבוע לשמו, כאילו כדי להדגיש את חוסר ההבנה העמוק בכל הנוגע למעמד השלטון והממסד הדתי בטהרן.

על מנת לשרוד כפוליטיקאי כלשהו תחת האייתוללות, עליך לאמץ ולהוקיר את העקרונות המהפכניים שבבסיס המשטר. כל מינוי פוליטי משמעותו נאמנות בלתי מתפשרת למנהיג העליון, ואימוץ מלא של רעיונות האנטישמיות והאנטי-אמריקניות של המשטר, ללא שום הטלת ספק.

כל פוליטיקאי איראני צריך להיות מוכן לאכוף באכזריות את החוק האסלאמיסטי ולמחוץ כל אופוזיציה. מבנה הממשל באיראן אינו מאפשר התנגדות למשטר או סטיה מעקרונות הליבה, ומוודא שרק אלו המתיישרים לחלוטין עם אידיאולוגיית האייתוללות יכולים לנווט במים הסוערים של הפוליטיקה.

המשך לקריאת הכתבה

ממשל ביידן טוען כי בקרוב יחשוף את תוכניתו לעתיד רצועת עזה, לאחר טבח ה-7.10 אותו ביצע חמאס והמלחמה שפרצה בעקבותיו. מזכיר המדינה בלינקן אמר ב-12 ביוני:

"בשבועות הקרובים נקדם הצעות הנוגעות למרכיבים עיקריים בתוכנית 'היום שאחרי' כולל רעיונות ממשיים כיצד לנהל ממשל, ביטחון ושיקום. התוכנית הזו היא צעד חשוב בהפיכת הפסקת אש לסיום ממשי של הסכסוך, אך גם בהפיכת סיום המלחמה לשלום צודק ובר-קיימא שיהווה בסיס למזרח תיכון משגשג ויציב יותר"

אלא שבינתיים נראה כי הפלסטינים עצמם מחזיקים ברעיונות שונים לגבי השאלה מה אמור לקרות ביום שאחרי המלחמה בעזה. בניגוד למילים היפות שמגיעות מוושינגטון, מרבית הפלסטינים מעוניינים להמשיך במלחמה נגד ישראל במטרה לחסל את המדינה היהודית. הם ממשיכים לתמוך בחמאס ובארגוני טרור אחרים שזוהי מטרתם העליונה.

המשך לקריאת הכתבה

מלחמת ישראל-חמאס פרצה לפני יותר משבעה חודשים (הערת המערכת, המאמר פורסם במקור בחודש שעבר) ועד כה נראה כי יכולות ארגון הטרור לא חוסלו באופן מוחלט. יתכן כי ידרשו עוד חודשים רבים, אם לא שנים, כדי להשמיד את התשתית הצבאית שצמחה ברצועה במשך שני עשורים בתמיכה איראנית וקטארית.

המחשבה כי ניתן יהיה להציב בעזה כוחות ביטחון מטעם הרש"פ, בזמן שמחבלי חמאס עדיין פועלים בשטח, דומה להצעת התאבדות. הפשעים אותם ביצע חמאס נגד אנשי הרש"פ בעזה במהלך ההפיכה של 2007 עדיין חיים בזיכרון. באותה שנה, מחבלי חמאס הרגו אנשי ביטחון רבים השייכים לתנועת פת"ח. חלקם הושלכו פשוט מהגגות בעזה. חמאס עצמו כבר הצהיר כי לא יאפשר לאנשי הרש"פ לשוב לרצועה בשום מקרה.

המשך לקריאת הכתבה

אלפי סטודנטים צעירים באוניברסיטאות ומוסדות אחרים הצטרפו לאחרונה להפגנות ומחאות נגד ישראל, נגד ארה"ב ונגד יהודים. חלקם אפילו יהודים בעצמם, שחברו לתנועה מוסלמית ואנטי-ציונית הנדחפת בידי פעילים קיצוניים אנטי-אמריקנים המתנגדים לזכותה של ישראל להתקיים.

על חלק מן השלטים נכתבו סיסמאות כמו "פרו-פלסטין", "הפסקת אש עכשיו" ו"שימו קץ למשבר ההומניטרי בעזה". אך הצהרות נחמדות כאלו מסתירות אג'נדה זדונית בהרבה – סופה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, סופה של אמריקה כמעצמה עולמית מובילה, וסופה של הדמוקרטיה וכלכלת השוק החופשי. אפילו אם תושג בעזה הפסקת אש חד-צדדית, יחד עם סיוע הומניטרי מסיבי לתושבי הרצועה, רבים מאותם מפגינים ימשיכו להפגין משום שעזה עבורם היא רק תירוץ לקידום רעיון גדול יותר: השמדת ישראל ואמריקה.

המשך לקריאת הכתבה

כחלק מהתוכנית האמריקנית אשר מטרתה היא "להחיות מחדש" את הרש"פ, הרשות הכריזה לאחרונה על הקמת ממשלה חדשה ברמאללה בראשות מוחמד מוסטפא. בוושינגטון אמנם לא הגדירו מהי משמעות התחייה מחדש ברש"פ, אך ניתן להניח כי המונח מתייחס לצורך ביישום רפורמות כלכליות ומנהלתיות רחבות שיאפשרו צמיחת הנהגה החדשה, שיפור בתנאי החיים של הפלסטינים והכנה לשלום עם ישראל.

אלא שבמציאות נראה כי גם הממשלה הפלסטינית החדשה אינה כשירה (או אינה מתכוונת) לפעול להשגת המטרות החשובות האלו. כמעט בכל מובן מעשי, הממשלה חדשה זהה לאלו שקדמו לה, במיוחד בכל הנוגע לכישלון במאבק בשחיתות וההצלחה בהסתה לטרור.

בדומה לקודמו בתפקיד, מוחמד אשתייה, ראש הממשלה החדש מוסטפא הוא מקורב ותיק של נשיא הרש"פ מחמוד עבאס ועד לאחרונה שימש כיועצו הכלכלי. בעבר כיהן גם כסגן ראש הממשלה וכשר הכלכלה, ועמד בראש קרן ההשקעות הפלסטינית. קשה לראות כיצד מוסטפא אמור לייצג מנהיגות חדשה ברש"פ, משום שהוא עצמו שייך לאותה מנהיגות ישנה רבים מהפלסטינים רואים בה כושלת ומושחתת.

המשך לקריאת הכתבה

גורמים בינלאומיים שונים ומנהיגים ברחבי העולם, כולל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, הביעו בשבועות האחרונים את תקוותם להסכם הפסקת אש בין ישראל וחמאס לפני חודש הרמדאן, שהחל ב-10 במרץ.

כך למשל, ביידן הזהיר בשבוע שעבר מפני צרות אפשריות במקרה בו לא יושג הסכם כזה. "חייבת להיות הפסקת אש לפני רמדאן. אם נגיע לנסיבות בהן זה נמשך גם במהלך רמדאן, המצב בישראל ובירושלים עלול להיות מאוד מסוכן", אמר הנשיא לכתבים בוושינגטון.

הצהרות מעין אלו מבוססות על תפיסה לפיה מוסלמים אינם עוסקים במלחמה במהלך חודש הצום הקדוש, אך למעשה ההפך הוא הנכון. הדעה הרווחת והשגויה במערב מתעלמת גם מכך שחמאס וארגוני טרור אחרים מעולם לא היססו לנצל חגים יהודיים כדי לפתוח במלחמה, לבצע פעולות טרור ולרצוח יהודים, כולל ביום שבת ה-7.10 בו צוין חג שמחת תורה, או ביום כיפור 1973.

למעשה, חמאס ואחרים נהגו במשך שנים להשתמש ברמדאן כתמריץ להגביר את מתקפות הטרור. כך למשל נכתב במאמר שהופץ על ידי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קאסם, תחת הכותרת "רמדאן – חודש הג'יהאד, המלחמה והניצחון על אויבינו".

המשך לקריאת הכתבה

תסמונת 'אליס בארץ הפלאות' (AIWS) מוגדרת כמצב נוירולוגי בו אדם תופס את מימדי גופו באופן שאינו תואם למציאות. הניסוי בן ארבעת העשורים שזכה לכותרת "הרפובליקה האסלאמית של איראן" הוא דוגמה מובהקת לתופעה.

ראשית כל, כיצד מדינה קוראת לעצמה "אסאלמית" כאשר היא תוקפת או תקפה ישירות או בעקיפין את כל שכנותיה המוסלמיות, וחסה רק על שתיים שאינן מוסלמיות – ארמניה ורוסיה?

ואז היא קוראת לעצמה "רפובליקה", אך מתעקשת על כך שנשיא נבחר יכול לכהן רק בתמיכת "המנהיג העליון", שבסמכותו זכות וטו על כל החלטות הנשיא ואפילו יכולת לפטר נשיא במנוד ראש.

ואז היא משתמשת בשם "איראן", אך מוודאת שלא להזכיר דבר דבר מן ההיסטוריה הארוכה והתרבות העשירה של איראן, אלא אם הוא משרת את פולחן האישיות של המנהיג העליון. שר החוץ לשעבר מוחמד זריף הגדיר זאת כך: "סוג דמוקרטיה משלנו".

המשך לקריאת הכתבה

אם הייתם שואלים לדעתי לפני מספר שבועות, יתכן והייתי מבטיח לכם כי פקיסטן תהיה המדינה האחרונה מולה תיבחר איראן לפתוח בעימות, והייתי מצטט סיבות רבות לעמדתי בעניין.

בשנים האחרונות נרשמה דעיכה בסיבות המסורתיות למתיחות בין שתי המדינות. הגבול ביניהן, הנמתח לאורך יותר מאלף ק"מ, סומן במלואו ב-1964 בצעד אשר שם קץ למחלוקות אשר נותרו בסוגיה מאז הבריטים נסוגו מתת-היבשת כשני עשורים קודם לכן. היחסים מאז לא התאפיינו בדרישות טריטוריאליות של אף אחד מהצדדים.

איראן ופקיסטן גם אינן מתחרות על גישה למשאבים טבעיים או כלכליים. ההיסטוריה ייעדה אותן להיות ידידות טבעיות כמעט. איראן שימשה מקור השראה לדורות של מוסלמים בתת-הישבת אשר חלמו על מולדת משלהם. רבים מהם אף אמצו שמות משפחה פרסיים.

המשורר הידוע מוחמד אקבאל שכתב בעיקר בפרסית קידם את רעיון המדינה המוסלמית החדשה לצד איראן. שירו "לנוער הפרסי" נחשב לקלאסיקה, מכתב אהבה של אדם שמעולם לא דרך על אדמת איראן.

המשך לקריאת הכתבה