ניתוחים ופרשנויות אחרונים

לבנון בלהבות, נסראללה מתחיל להרגיש את האש

מאת חאלד אבו-טועמה  •  31 ביולי, 2020

(צילום: Joseph Eid/AFP via Getty Images)

עד לאחרונה, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה נהג להתייחס בנאומיו המשולהבים לארה"ב כ"שטן הגדול". מוקדם יותר השנה שיגר אזהרה עבור "המשטר האמריקני היהיר וצמא הדם" כי "כל פעולה נבזית של תוקפנות (נגד איראן) תביא עמה תגובות כואבות". בהצהרה אחרת מחודש ינואר אמר: "אמריקה היא האחראית לכל פשעי ישראל נגד העם הפלסטיני. היא בנתה את דאעש כדי להרוס את ארצנו ואת תרבותנו. אסור לנו לעולם לשכוח שהיא האויבת הגדולה ביותר".

אך ב-7 ביולי, נסראללה הנוהג לעודד את חסידיו בקריאות "מוות לאמריקה", הפתיע רבים כאשר אימץ לפתע גישה פייסנית כלפי ארה"ב. "למרות שהיא האויב, לא נעצור את אמריקה מלסייע ללבנון בפתרון המשבר הכלכלי", אמר והוסיף:

הפניה מזרחה איננה אומרת שאני מפנים גבנו למערב. אנחנו יכולים לקבל סיוע מכל המדינות, מלבד ישראל. אפילו ארה"ב יכולה לעזור לנו ואנו פתוחים לכך. האשימו אותנו בניסיון לשנות את כלכלת לבנון ולפנות לסין כדי להפוך המדינה לקומוניסטית. זה לא נכון. אנחנו פתוחים לכל דרך אפשרית כדי למנוע את קריסת לבנון"

המשך לקריאת הכתבה

מופע התיאטרון של ארדואן באיה סופיה

מאת בוראק בקדיל  •  16 ביולי, 2020

בתמונה: איסלאמיסטים חוגגים את צו ארדואן מחוץ לאיה סופיה באיסטנבול, ב-11 ביולי 2020. (צילום: Ozan Kose/AFP via Getty Images)

על פי חסידיו ובני-בריתו הפוליטיים, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן שחרר את איסטנבול מחדש לאחר שחתם השבוע על צו המורה להפוך את קתדרלת איה סופיה שנבנתה בשנת 537 למסגד.

אך ארדואן לא תמיד היה בדעה הזו. כך למשל, בחודש מרץ בשנה שעברה הוא הטיח בפומבי בחברי מפלגתו שדרשו אז את הפיכת איה סופיה למסגד: "קודם נראה שאתם ממלאים מסגדים אחרים...הדרישה הזו היא עלילה, פרובוקציה טהורה". והוא אכן צדק. מרבית מ-3,000 המסגדים בעיר לא בדיוק מושכים קהל רב. כמה חודשים לאחר מכן, הוא שינה את דעתו.

במהלך תיאטרלי מתוכנן היטב, ארדואן הכריז כי רק בית המשפט העליון רשאי לקבוע את גורל האתר ההיסטורי ויש לכבד כל החלטה שלו. אכן הצהרה מרשימה, במיוחד אם זוכרים כי בשנת 2010 חוקת המדינה שונתה כדי להעניק לנשיא את הסמכות למנות את כל שופטי הערכאה העליונה המכונה 'מועצת המדינה'.

המשך לקריאת הכתבה

לוב בדרך להפוך לסוריה החדשה

מאת אמיר טהרי  •  9 ביולי, 2020

בתמונה: אנשי מיליציה המזוהים עם ממשלת ההסכמה הלאומית במחסום בטרוהונה, לוב, כ -65 ק"מ דרומית-מזרחית מטריפולי, ב-11 ביוני 2020. (צילום: Mahmud Turkia / AFP via Getty Images)

בעוד הסגר שהוטל בשל התפרצות הקורונה הולך ונפתח, בשבוע שבעבר התחלנו לעבוד על סדרת מפגשים בנושא המזרח התיכון באחת האוניברסיטאות המקומיות. בין הנושאים שעלו היה המצב הגיאו-פוליטי בלוב, שם יציינו בקרוב עשור למלחמה המתמשכת, אך התגובה מחברי הוועדה הייתה כמעט פה-אחד: למי בכלל אכפת מלוב?

אם הייתי רוצה לעסוק ברכילות, יתכן שהייתי רומז כי תגובה בסגנון "למי אכפת?" מצד אקדמאים בריטים וצרפתים נשמעת יותר כמו ניסיון להסתיר סוד משפחתי מביש. אחרי הכל, הטרגדיה האדירה בה אנו חוזים בלוב כיום היא בחלקה הגדול תוצאה של המדיניות אותה קידמו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי וראש הממשלה הבריטי לשעבר דיוויד קמרון. מטרתם הייתה להפיל את שלטון קדאפי, אך לשניהם לא היה מושג מה צריך להיות הצעד הבא. מקורבים לקמרון סיפרו לי שהוא וסרקוזי נדחפו להרפתקה הלובית בידי הנשיא אובמה, שביקש להשתמש במשבר במדינה כדי לנסות את תאוריית "להוביל מאחור" שהגה ונועדה למעשה להחמיא לגמדים האירופים.

המשך לקריאת הכתבה

פלסטינים: הבעיה אינה הסיפוח

מאת חאלד אבו-טועמה  •  3 ביולי, 2020

(תמונה מאת Said Khatib/AFP via Getty Images)

העמדה הרשמית אותה מנסה הרשות הפלסטינית לצייר בנוגע לתוכנית הריבונות הישראלית היא שסיפוח כל חלק מיהודה ושומרון יהיה מכשול בפני שלום אזורי ויפגע בביטחון וביציבות. על פי אותו קו הסברה, צעד ישראלי כזה ימנע מהפלסטינים את זכותם להקים מדינה עצמאית בגבולות שביתת הנשק מ-1949.

אך בניגוד לעמדה הרשמית, ישנה קבוצה גדולה של אנשי דת וחוקרים אסלאמים שחולקים מכל וכל על הטענה הזו. ב-21 ביוני, איגוד החוקרים הפלסטיני ערך מפגש בעזה כדי לדון בתוכנית הריבונות, ובו השתתפו בין השאר שופטים המייצגים את מועצת השריעה העליונה, בכירים במשרד הוואקף הנשלט בידי חמאס, אנשי אקדמיה ופוסקי דת. בהצהרה שפרסמו עם תום הכנס הם גינו את "התוכנית המסוכנת" של ישראל, אליה התייחסו כ"יישות העושקת".

המשך לקריאת הכתבה

מאבק הגושים סביב ונצואלה מגיע לשיא

מאת לורנס פרנקלין  •  19 ביוני, 2020

ניקולס מאדורו ובני בריתו מרוסיה, קובה וסין מקווים כי הסיוע הצבאי והכלכלי יספיק כדי לשמור אותו בשלטון עד לבחירות בארה"ב שעשויות להביא ממשל אוהד יותר. בתמונה: מדורו מדבר במהלך מסיבת עיתונאים בקראקס, ונצואלה ב -12 במרץ 2020. (צילום: Carolina Cabral/Getty Images)

יותר מחמישים מדינות בעולם החופשי רואות במשטרו של ניקולס מאדורו בוונצואלה משטר לא-לגיטימי. עמדה זו משותפת גם למיליונים מאנשי ונצואלה עצמה, וליותר מארבעה מיליונים מהם שנמלטו מהמדינה בעקבות המשבר הכלכלי והדיכוי הפוליטי. בין הסיבות העיקריות לחוסר הלגיטימציה של המשטר נמצאות הטענות לזיוף הבחירות לנשיאות ב-2018, אך הפגנות האופוזיציה לא הצליחו להפיל את הממשלה הסוציאליסטית שזוכה לסיוע כספי מסין וסיוע צבאי מקובה ורוסיה, ומפעילה כנופיות רחוב אלימות המכונות 'קולקטיבוס'.

למרות אובדן שלטון החוק וחיסול הדמוקרטיה במדינה, לאחרונה קיבלו אזרחי ונצואלה שביב של תקווה, כאשר ממשל טראמפ הודיע בסוף חודש מרץ על כתב אישום נגד הנשיא מאדורו בעברות של הברחת סמים, שחיתות, הלבנת כספים ותמיכה בטרור. בהודעת משרד המשפטים האמריקני על כתב האישום נכללו 14 בכירים נוספים במשטר מאדורו, והוכרז על פרס של 15 מיליון דולר עבור מידע שיוביל למעצרם.

המשך לקריאת הכתבה

סיפור האהבה הפורח בין חמאס לארגוני "זכויות אדם"

מאת בסאם טוויל  •  16 ביוני, 2020

חודש שעבר, ארגון הטרור חמאס, המוקדש כולו להרס מדינת ישראל, פרסם הצהרה המשבחת את ארגון 'Human Rights Watch' עבור התקפתו השיטתית והמוטה נגד ישראל. (מקור התמונה: John MacDougall/AFP via Getty Images)

לעתים נדירות מאוד ניתן לראות ארגון טרור אסלאמי קיצוני משבח ארגון הקשור למערב או לארה"ב ואמור לעסוק בזכויות אדם. אך יש גם יוצאים מן הכלל הזה והם בולטים במיוחד, כפי שקרה בחודש שעבר כאשר ארגון הטרור חמאס, המוקדש כולו להרס מדינת ישראל, פרסם הצהרה המשבחת את ארגון 'Human Rights Watch' עבור התקפתו השיטתית והמוטה נגד ישראל.

המשך לקריאת הכתבה

הממשלה החדשה בלבנון נקרעת בין שני אדונים

מאת אמיר טהרי  •  14 במאי, 2020

בעוד המחאות בלבנון נמשכות כל העת בעוצמה משתנה, גם ההשערות לגבי המקור שגרם להן ממשיכות לזרום בשפע. רשימת הצרות המכאיבות בארץ הארזים היא ארוכה. בתמונה: מחאה נגד התנאים הכלכליים בלבנון, בעיר טריפולי, ב-3 במאי 2020. (צילום: Ibrahim Chalhoub/AFP דרך Getty Images)

בעוד המחאות בלבנון נמשכות כל העת בעוצמה משתנה, גם ההשערות לגבי המקור שגרם להן ממשיכות לזרום בשפע. רשימת הצרות המכאיבות בארץ הארזים היא ארוכה: ישנו משבר בנקאי שהחל לפני כשלוש שנים בסוג של מזימה של הבנק המרכזי למשוך השקעות זרות; ההתרסקות האחרונה במחירי הנפט הובילה לירידה חדה בתשלומים אותם לבנונים העובדים במדינות הנפט מעבירים למשפחתם במולדת; המגזר ציבורי המנופח, שנוצר בידי פוליטיקאים שניסו לקנות קולות על ידי יצירת משרות לא נחוצות, הפך ליקר מדי עבור הכלכלה המקרטעת; וכמובן תופעת השחיתות הנפוצה במדינות מתפתחות והפכה בלבנון לדרך חיים. לכך יש להוסיף משבר פוליטי מתמשך הנוצר בשל שיטת החלוקה העדתית במדינה, וקיבלנו את הסערה המושלמת.

באופן כללי, די ברור שמרבית הלבנונים אינם מרוצים ממצבם הנוכחי ומודאגים מפני העתיד, שני מרכיבים מרכזיים בקוקטייל התלונות שבדרך כלל מצית מהפכות. אך מה אם הסיבה האמיתית למשבר הנוכחי היא שונה, משהו מעבר לניהול כלכלי כושל ושחיתות המאפיינת מדינת עולם שלישי?

המשך לקריאת הכתבה

מגיפת אי-הוודאות

מאת אמיר טהרי  •  1 במאי, 2020

מקור התמונה: iStock)

בכל דרך בה יסתיים לבסוף משבר הקורונה, יהיו לו בלי ספק השפעות על האליטות הכלכליות, הפוליטיות, התקשורתיות והמדעיות שמעצבות את דעת הקהל בעולם. תפקודן של אותן אליטות, יחד עם טענתן ללגיטימיות, היה קשור תמיד ליכולת שלהן ליצור יציבות בכל מצב ומול כל תסריט אפשרי. יחד עם זאת, המשבר הנוכחי שהכה כמו רעם ביום בהיר הדגיש מחדש את אי-הוודאות ואת עובדת הקיום האנושי החולף. רק לפני שבועות ספורים, הדעה המקובלת הייתה ששערי המניות ימשיכו לנסוק, היה נראה כי דונלד טראמפ ישייט בבטחה לכהונה נוספת בבית הלבן, ושהאיחוד האירופי שלאחר הברקזיט יסתפק בתקופה של צמיחה אנמית על סף המיתון. מבחינה גלובלית, האליטות הציגו תמונה ודאית של עסקים כרגיל.

המשך לקריאת הכתבה

ארדואן מקבל את חמאס בברכה

מאת חאלד אבו-טועמה  •  22 באפריל, 2020

מנהיגי חמאס החיים מחוץ לעזה מחפשים נואשות מדינה שתסכים לשכן אותם בשטחה, ועל פי דיווח שהתפרסם לאחרונה מצאו מארחת חדשה: טורקיה. בתמונה: נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן (אז מכהן כראש ממשלה), נפגש עם מנהיגי חמאס חאלד משעל (במרכז) ואיסמעיל הנייה (משמאל) באנקרה, טורקיה ב-18 ביוני 2013. (מקור התמונה: Turkish Prime Minister Press Office/Yasin Bulbul/AFP via Getty Images)

מנהיגי חמאס החיים מחוץ לעזה מחפשים נואשות מדינה שתסכים לשכן אותם בשטחה, ועל פי דיווח שהתפרסם לאחרונה מצאו מארחת חדשה: טורקיה. נראה כי איסמעיל הנייה וסלאח עארורי, שני בכירי ארגון הטרור, כבר החליטו להשתקע במדינה עם משפחתם לאחר שקיבלו אור ירוק מהנשיא ארדואן, ושלושה פעילים נוספים – זאהר ג'בארין, מוסא אבו מרזוק וניזאר עוודאללה – כבר עברו לטורקיה מקטאר ולבנון.

מאז שעזב את עזה בדצמבר 2019, דווח כי מצרים אוסרת על איסמעיל הנייה לשוב לרצועה הנשלטת בידי חמאס. דיווחים אחרים בתקשורת הערבית טענו כי חינו של הנייה סר בעיני המצרים לאחר שהפר את הבטחתו לא לבקר באיראן כאשר קיבל אישור לעזוב את הרצועה דרך מעבר רפיח. זמן קצר לאחר מכן הנייה אכן נסע לאיראן, שם השתתף בהלוויית טרוריסט ידוע אחר –קאסם סולימאני שחוסל בבגדד ב-3 בינואר. בנאום שנשא במעמד הלוויה הכריז ראש "הזרוע המדינית" של חמאס כי "פרויקט ההתנגדות בפלסטין ימשך ולא ייחלש", ושיבח את המפקד האיראני שחוסל כמי ש"הקריב קורבנות רבים כדי לשמור על פלסטין ועל ההתנגדות".

המשך לקריאת הכתבה

איראן מנצלת את משבר הקורונה לסחוט עוד כספים מהמערב

מאת מג'יד רפיזאדה  •  10 באפריל, 2020

אם האייתוללות אכן זקוקים לסיוע כלכלי מכיוון שהם באמת רוצים לעזור לבני עמם, מדוע הם סרבו להצעה האמריקנית למשלוח סיוע רפואי? מדוע הם ביטלו את אישורי הכניסה של צוות חירום שנשלח על ידי ארגון 'רופאים ללא גבולות'? בתמונה: פקחים בודקים נהגים אחר תסמיני נגיף הקורוה במחסום משטרתי בכביש טהראן-אלבורז באיראן, ב-26 במרץ 2020. (מקור התמונה: STR/AFP via Getty Images)

נהיגי איראן דוחקים בשבועות האחרונים בקהילה הבינלאומית לספק להם סיוע כספי על מנת להתמודד עם התפשטות נגיף הקורונה במדינה. לאחרונה דווח כי האיחוד האירופי החליט להעניק לאייתוללות סכום של 20 מיליון אירו אך מניסיון העבר, מרבית כספי המיסים של האירופאים ישמשו ככל הנראה לקידום המטרות הזדוניות של המשטר בטהרן.

עוד דורשת איראן כי קרן המטבע הבינלאומית שבסיסה בארה"ב תעניק לה סיוע כלכלי. האייתוללות מבקשים הלוואת חירום של חמישה מיליארד דולר, וזאת לאחר שהקרן הכריזה כי היא מקצה סכום של 50 מיליארד לסיוע למדינות שנאבקות מול משבר הקורונה. לפני כשבועיים, שר החוץ האיראני מוחמד זריף אף כתב בציוץ בטוויטר כי הבנק המרכזי מבקש "גישה מיידית" לכספי הסיוע ודרש מהקרן "לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה ולפעול באחריות".

המשך לקריאת הכתבה

מלחמת הנפט בין סעודיה לרוסיה מטלטלת את המזרח התיכון

מאת קון קפלין  •  25 במרס, 2020

(מקור התמונה: iStock)

סירובה של רוסיה להגיע להסכם עם ערב הסעודית לגבי מכסות הנפט הגלובליות עלולה להביא להשלכות קשות על השאיפה מצד פוטין להגביר את השפעתו במזרח התיכון. הנפילה הדרמטית בשוק המניות העולמי החודש התרחשה בחלקה בשל החלטת מוסקבה לסיים את שיתוף הפעולה עם הסעודים בנוגע לקביעת יעדי הפקת הנפט, שיתוף פעולה שנועד כדי לשמור את מחירי הנפט העולמיים ברמה ברת-קיימא.

המשך לקריאת הכתבה

הפלסטינים מנצלים את משבר הקורונה לעוד מתקפת שקרים על ישראל

מאת חאלד אבו-טועמה  •  24 במרס, 2020

אפילו כאשר ישראל מסייעת להם להיאבק בהתפשטות המגפה, ראשי הרש"פ ממשיכים להפיץ נגדה עלילות על בסיס יומי. בתמונה: שוטר של הרשות הפלסטינית עומד מחוץ לבית חולים ברמאללה ב-12 במרץ 2020. (מקור התמונה: Abbas Momani/AFP via Getty Images)

מה הקשר בין 'תכנית המאה' של נשיא ארה"ב שנחשפה לא מזמן לנגיף הקורונה? על פי חלק מהמנהיגים הפלסטינים, ישראל מנצלת את משבר הבריאות הגלובלי כדי ליישם את תכנית טראמפ ולבנות יחידות דיור חדשות ביהודה ושומרון. הם מתייחסים בעיקר לכוונת ישראל לסלול כביש חדש בין איזור E1 לירושלים, ולתכנית לבניית 3,500 דירות במעלה אדומים. אך יש כמה בעיות עם ההאשמה הזאת. ראשית, תכנית הבנייה במעלה אדומים נמצאת בשלבי תכנון שונים כבר יותר מעשרים שנה, וכל ממשלות ישראל מאז ממשלת רבין בשנות התשעים תמכו בה. שנית, ההודעה על קידום התוכנית ניתנה בשבוע האחרון של חודש פברואר, לפני התפרצות הנגיף בישראל וערב הבחירות, כחלק מהבטחות הקמפיין של ראש הממשלה נתניהו.

המשך לקריאת הכתבה

אירופה: "גבולות פתוחים שייכים להיסטוריה"

מאת סורן קרן  •  22 במרס, 2020

בתמונה: שוטרים גרמנים מדברים עם אנשים במעבר הגבול לצרפת ב -16 במרץ 2020 בקהל, גרמניה. (מקור התמונה: Christian Kaspar-Bartke/Getty Images)

בעוד מספר הולך וגדל של מדינות סוגרות שערים כחלק מן המאבק במגפה, אמנת שנגן עליה מבוססת תפיסת האינטגרציה ביבשת עומדת בפני העלמות.

'אזור שנגן' המורכב מ-26 מדינות אירופיות נוצר בשנת 1995 עם חתימתן על האמנה בדבר מדיניות הגירה, אשר הפסיקה את הצורך בדרכונים במעבר ביניהן ולמעשה ביטלה כל סוג של ביקורת גבולות. היה זה הישג גדול לרעיון האינטגרציה היבשתית, הן מבחינה מעשית והן מבחינה סמלית, אך כעת כל זה הולך ומתפרק.

המשך לקריאת הכתבה

מבט על יבשת במצור

מאת סורן קרן  •  17 במרס, 2020

בספרד, הממשלה הודיעה על מצב חירום כלל-ארצי המכניס למעשה לסגר 46 מיליון בני אדם. כל הנסיעות הלא-נחוצות נאסרו, והציבור צווה להישאר בבתים מלבד מקרי חירום או יציאה לצורך רכישת מצרכים ותרופות. בתמונה: מונית נוסעת על כביש מהיר ריק, מתחת לשלט עליו כתוב "עצור את נגיף הקורונוי, הישאר בבית" ב-14 במרץ 2020 בברצלונה, ספרד. (מקור התמונה: דייויד ראמוס / Getty Images)

אירופה היא כעת המוקד העולמי של מגפת הקורונה, אשר התפשטה ליותר מ-45 מדינות ברחבי היבשת. נכון ליום ה-14 במרץ, יותר מ-42 אלף אני אדם באירופה אובחנו כנושאים את נגיף הקורונה, על פי מידע שהתקבל ממשרדי הבריאות של המדינות השונות.

מחלת הקורונה מתפשטת במהירות אדירה, כאשר רוב כמעט מוחלט מן המקרים שאובחנו באירופה (95%) נדבקו ב-14 הימים הראשונים של חודש מרץ. המדינה שנפגעה בצורה הקשה ביותר היא איטליה, ואחריה ספרד, גרמניה, צרפת, שווייץ ונורבגיה. יותר מ-1,600 חולים נפטרו (כארבעה אחוזים מהנדבקים) בכל רחבי היבשת, באיטליה עצמה עומד שיעור הנפטרים על 5.8%, על פי נתוני משרד הבריאות המקומי.

ככל שמימדי המשבר הנוכחי הלכו והתבררו, מנהיגי אירופה החלו לנקוט בצעדים מחמירים יותר במטרה לעצור את התפשטות הנגיף. מדובר בהגבלות חסרות תקדים שנראו דמיוניות עד לפני שבועיים, והביאו את החיים באירופה לעצירה כמעט מוחלטת.

המשך לקריאת הכתבה

היורש של סולימאני: איש הכספים של הטרור במזרח התיכון

מאת מג'יד רפיזאדה  •  11 במרס, 2020

מפקד 'כוח קודס' החדש, אסמאעיל קאאני, הצהיר בעבר על תשוקתו להרג אמריקנים, ואף התפאר בכך בפומבי. (מקור התמונה: Tasnim News/CC by 4.0)

לאחר חיסולו של מפקד 'כוח קודס' קאסם סולימאני לפני כחודשיים, המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי החליט למנות כמחליפו את הגנרל אסמאעיל קאאני. לפעולותיו של המפקד החדש עשויות להיות השלכות ישירות על נושאי הביטחון במזרח התיכון ועל חיי אנשים בעולם החופשי, ולכן חשוב להכירו לעומק ולהבין מה הן עמדותיו.

'כוח קודס' בראשו עומד כעת קאאני הוגדר על ידי מחלקת המדינה כארגון טרור, והוא אחראי להרג של מאות (אם לא אלפים) של אמריקנים ופציעתם של רבים נוספים. 'כוח קודס' גם משתמש בשליחים שונים ובקבוצות מיליציה כדי לתקוף נכסים אמריקניים וכאלה השייכים לבעלות בריתה במזרח התיכון ובאזורים אחרים ברחבי העולם. ל'כוח קודס' השפעה ישירה ועקיפה דרך רשת של יותר מארבעים ארגונים שונים הפועלת תחת הדגל של 'אל-חשד א-שעבי', יחידות הגיוס העממי.

המשך לקריאת הכתבה

אתר אינטרנט זה משתמש בקובצי Cookie כדי לספק לך שירותים טובים יותר.
לפרטים נוספים, אנא עיין במדיניות הפרטיות וקובצי ה-Cookie שלנו.