ניתוחים ופרשנויות אחרונים

המתנגדים להסכם האמירויות לא מבינים את המזרח התיכון

מאת ריצ'רד קמפ  •  21 בספטמבר, 2020

(צילום: Karim Sahib/AFP via Getty Images)

החודש היינו עדים לצעד סמלי שהיה אולי הצעד הגדול ביותר בעשורים האחרונים לקראת שלום עולמי, כאשר הטיסה הישירה הראשונה אי פעם מישראל לאיחוד האמירויות חלפה מעל לסעודיה. אחרי מצרים ב-1979 וירדן ב-1994, האמירויות הפכו למדינה הערבית השלישית שמכוננת יחסי נורמליזציה עם ישראל תחת מה שכונה 'הסכם אברהם'.

בחודש הבא, חתן פרס נובל לשלום לשנת 2020 יוכרז באוסלו. האם הוא ילך לאחד מאדריכלי הסכם אברהם, הישג אדיר בפני עצמו וגם התפתחות משמעותית בגאופוליטיקה האזורית שתקדם את השלום בעולם כולו? אנחנו יודעים את התשובה לשאלה הזו עוד לפני שהיא עלתה, וגם אם כבר חלף תאריך המועמדות לשנה הזו אני לא מצפה שזה יקרה בשנה הבאה.

יתכן מוחמד בן זאיד, נסיך הכתר של אבו דאבי, תפס את עיניהם של הבוחרים בוועדת הנובל, אך לרוע מזלו השותפים שלו בהסכם ההיסטורי הם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – שתי דמויות מתועבות בקרב האנשים הנכונים וקהל השמאל שהם מבקשים להרשים. בהשוואה לאופן בו מנהיגים אלה נתפסים בקרב השמאל הקיצוני ששולט בשיח ה"שלום" העולמי, כל הישגיהם הדיפלומטיים לא משנים דבר.

המשך לקריאת הכתבה

רוחות של שינוי מבורך בעולם הערבי

מאת שרה אל-נואימי  •  13 בספטמבר, 2020

בתמונה: אבו דאבי, איחוד האמירויות הערביות. (צילום: Dan Kitwood/Getty Images)

ההצהרה המשותפת של איחוד האמירויות, ישראל וארה"ב הייתה קלה יותר משחשבנו. אך היו לא מעט שלבים עליהם דילגנו בדרך, ואפשר ללמוד על כך מקולות ההתנגדות ברשתות החברתיות שנדהמו מן החדשות. יש במזרח התיכון עדיין כאלה המתנגדים לאפשרות של שלום אבל עבורנו, כעת כאשר אנו מכירים בכך שהוא נוצר באמת, ההתנגדות מרגישה כלא יותר מצביטה קלה של נמלה. זו כנראה הפעם הראשונה בה שלום מתרחש ללא מלחמה – שלום בעבור שלום.

בתור אזרחית האמירויות אני מרגישה כעת בלתי-מנוצחת, מועצמת. אפשר עכשיו לנשום בחופשיות. יש לי חיים אחרים לגלות במקום המבנה הדתי והמסורתי המגביל שדיכא נשים שלא היו דתיות או מסורתיות, רק בעלות ראש פתוח וידידותיות. עשורים של חיים באמירויות עמדו בניגוד מוחלט לשש שנים של חיים בקליפורניה. שם טעמתי משהו זר – התחושה שאת יכולה ליהנות מהרגע – אך היא הייתה קצרה. כאשר שבתי הביתה, צעדתי שוב לתוך אווירה לוהטת ולחה של הלם תרבות. כעת, אנחנו מייבאים לכאן קצת מקליפורניה.

המשך לקריאת הכתבה

למדינות ערב מתחיל להימאס מהפלסטינים

מאת חאלד אבו-טועמה  •  6 בספטמבר, 2020

מפגינים פלסטינים ברמאללה נגד הסכם השלום, ב-15 באוגוסט 2020. (צילום: Abbas Momani/AFP via Getty Images)

קמפיין ההסתה הפלסטיני נגד האמירויות וההסכם עם ישראל הצית בחלקים בעולם הערבי גל מחאות נגדי וזועם לא פחות. התגובות הנחרצות מצד ערבים רבים לקמפיין ההסתה הפלסטיני נגד האמירויות לאחר ההחלטה למסד את הקשרים עם ישראל הוא סימן נוסף להתפכחות בעולם הערבי כלפי הסוגיה הפלסטינית. המסר הכללי אותו מעבירים הערבים לפלסטינים הוא: נמאס לנו מכם ומהסוגיה שלכם, ונמאס מכפיות הטובה והצביעות. לאחר עשורים בהם שפכנו מיליארדי דולרים לכספות שלכם, כעת יש לכם את החוצפה לשרוף את דגלינו ואת תמונות מנהיגנו, ולהטיח בנו נאצות?

כפי שהחוקר האמירתי ד"ר ואסים יוסף כתב בטוויטר: "אתם שורפים את דגל מדינתי ומצפים שאצדיע לכם. זה טיפשי". בציוצים אחרים, יוסף התייחס להסכם עם ישראל וכתב: "כאשר אני רואה פלסטינים שורפים את דגל ארצי רק בגלל שעשתה שלום עם ישראל, אני רוצה להתנצל בפני כל הישראלים אם פגעתי בכם בעבר".

המשך לקריאת הכתבה

הפלסטינים הצטרפו באופן רשמי למחנה האנטי-שלום

מאת חאלד אבו-טועמה  •  24 באוגוסט, 2020

(צילום: AFP via Getty Images)

במשך החודשים האחרונים, הפלסטינים היו עסוקים מאוד בניסיון לשכנע את הקהילה הבינלאומית, כולל מדינות ערב, להתגייס ולמנוע מישראל את מהלך החלת הריבונות בחלקים מיהודה ושומרון ובקעת הירדן.

כעת, כאשר אחת מהמדינות האלו הצליחה להגיע להסכם שלום עם ישראל לפיו תכנית הריבונות תושעה, הפלסטינים פתחו בקמפיין השמצה חסר תקדים נגד איחוד האמירויות ונגד מנהיגו הנסיך מוחמד בן זאיד. במקום שיודו לאיחוד האמירויות על כך שהצליחו להשעות את התכנית הישראלית, הפלסטינים מוחים נגדו בגלל ההחלטה למסד את הקשרים עם ישראל: הם שורפים כרזות עם דמותו של הנסיך, מגדירים אותו כ"בוגד" ומאשימים אותו ב"תקיעת סכין בגב".

הקמפיין נגד האמירויות מובל בידי הרשות הפלסטינית ונשיאה מחמוד עבאס, אותה רשות אשר בעצמה חתמה עם הסכם אוסלו מול ישראל ב-1993, מנהלת עם הישראלים שיחות שלום במשך כמעט עשרים שנה ועד לאחרונה קיימה קשרי תיאום ביטחוני נרחבים עמה. למרות כל זאת, הפת"ח בראשות עבאס מנהל כעת קמפיין הסתה נגד בן זאיד, כולל פרסום נרחב ברשתות החברתיות והפצת קריקטורות בהן מתואר הסכם השלום עם ישראל כבגידה.

המשך לקריאת הכתבה

העולם החופשי חייב להתייצב לצד המחאה בבלארוס

מאת ג'ודית ברגמן  •  20 באוגוסט, 2020

תגובתו של נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו לגל המחאה הייתה קשה. כ-6,700 מפגינים נעצרו מאז פרוץ המחאה ב-9 באוגוסט, לפחות שני בני אדם נהרגו ועוד רבים נפצעו. בתמונה: תומכי האופוזיציה מפגינים במינסק, בלארוס ב-16 באוגוסט 2020. (צילום: Sergei Gapon / AFP via Getty Images)

הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, השולט ביד ברזל בבלארוס מאז 1994, "ניצח" בפעם השישית בבחירות שנערכו לפני כשבועיים ובהן זכה לשמונים אחוזים מן הקולות. באיחוד האירופי ובארה"ב הגדירו את הבחירות האחרונות כלא-חופשיות ולא-הוגנות, בדומה למערכת הבחירות הקודמת במדינה. בדו"ח של מכון Freedom House מהשנה שעברה, בלארוס הוגדרה כ"מדינת משטרה אוטוריטרית בה הבחירות מזויפות בגלוי בעוד חרויות אזרחיות מקוצצות". ב'ניו-יורק טיימס' נכתב על הבחירות האחרונות כי לוקשנקו "רואה במדינה את ממלכתו הפרטית" ו"מתנהל כאילו ברה"מ מעולם לא התמוטטה".

בטרם נכנס לחיים הפוליטיים, הנשיא היה מנהל של חווה קולקטיבית בבעלות ממשלתית. לאחר התרסקות ברה"מ נחשב לתקופה קצרה כמושיע של בלארוס, אך במהרה שב לדרכים הקומוניסטיות הישנות. ואכן, משטרו של לוקשנקו ממשיך רבים מן המרכיבים של השלטון הסובייטי: כלכלה ריכוזית המתבססת בעיקר על נפט רוסי, גז והלוואות, בחירות לא-חופשיות, צנזורה תקשורתית ודיכוי נרחב של כל התנגדות פוליטית.

המשך לקריאת הכתבה

איראן המוכה מחכה לג'ו ביידן

מאת מג'יד רפיזאדה  •  17 באוגוסט, 2020

בעיצומו של משבר כלכלי ופוליטי עמוק, האייתוללות מייחלים לניצחון המועמד הדמוקרטי בבחירות בארה"ב בתקווה שיסיר את הסנקציות ויחזור להסכם הגרעין. (צילום: Stephanie Keith/Getty Images)

אחת המתנות הטובות ביותר שהאייתוללות של איראן יכולים לקבל היא סיטואציה בה ג'ו ביידן הופך לנשיא ארה"ב. המשטר בטהרן נמצא כרגע עמוק בתוך משבר פוליטי ופיננסי, וכלכלת איראן נמצאת על סף קריסה.

שיעורי האינפלציה והאבטלה נמצאים בשיאי כל הזמנים, הממשלה מתקשה מאוד לשלם לעובדיה, ובוודאי שמתקשה לעמוד בהתחייבויות יקרות יותר. המצב הכלכלי באיראן הפך כה חמור עד שכמה גורמים בכירים מזהירים מפני התקוממות עממית והתמוטטות הרפובליקה האסלאמית. בקצרה, משטר האייתוללות נמצא במצב הישרדות, וזקוק נואשות למזומנים על מנת לשמור על כוחו בעוד ייצוא הנפט הולך ודועך. בטרם החלטתו של הנשיא טראמפ להטיל מחדש את הסנקציות האמריקניות על איראן, המדינה ייצאה יותר מ-2 מיליון חביות נפט ביום. על פי דיווחים אחרונים, שיעור הייצוא עומד כיום על 70 אלף חביות ביום בלבד. גם מטבע הריאל מאבד במהירות מערכו.

המשך לקריאת הכתבה

לבנון בלהבות, נסראללה מתחיל להרגיש את האש

מאת חאלד אבו-טועמה  •  31 ביולי, 2020

(צילום: Joseph Eid/AFP via Getty Images)

עד לאחרונה, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה נהג להתייחס בנאומיו המשולהבים לארה"ב כ"שטן הגדול". מוקדם יותר השנה שיגר אזהרה עבור "המשטר האמריקני היהיר וצמא הדם" כי "כל פעולה נבזית של תוקפנות (נגד איראן) תביא עמה תגובות כואבות". בהצהרה אחרת מחודש ינואר אמר: "אמריקה היא האחראית לכל פשעי ישראל נגד העם הפלסטיני. היא בנתה את דאעש כדי להרוס את ארצנו ואת תרבותנו. אסור לנו לעולם לשכוח שהיא האויבת הגדולה ביותר".

אך ב-7 ביולי, נסראללה הנוהג לעודד את חסידיו בקריאות "מוות לאמריקה", הפתיע רבים כאשר אימץ לפתע גישה פייסנית כלפי ארה"ב. "למרות שהיא האויב, לא נעצור את אמריקה מלסייע ללבנון בפתרון המשבר הכלכלי", אמר והוסיף:

הפניה מזרחה איננה אומרת שאני מפנים גבנו למערב. אנחנו יכולים לקבל סיוע מכל המדינות, מלבד ישראל. אפילו ארה"ב יכולה לעזור לנו ואנו פתוחים לכך. האשימו אותנו בניסיון לשנות את כלכלת לבנון ולפנות לסין כדי להפוך המדינה לקומוניסטית. זה לא נכון. אנחנו פתוחים לכל דרך אפשרית כדי למנוע את קריסת לבנון"

המשך לקריאת הכתבה

מופע התיאטרון של ארדואן באיה סופיה

מאת בוראק בקדיל  •  16 ביולי, 2020

בתמונה: איסלאמיסטים חוגגים את צו ארדואן מחוץ לאיה סופיה באיסטנבול, ב-11 ביולי 2020. (צילום: Ozan Kose/AFP via Getty Images)

על פי חסידיו ובני-בריתו הפוליטיים, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן שחרר את איסטנבול מחדש לאחר שחתם השבוע על צו המורה להפוך את קתדרלת איה סופיה שנבנתה בשנת 537 למסגד.

אך ארדואן לא תמיד היה בדעה הזו. כך למשל, בחודש מרץ בשנה שעברה הוא הטיח בפומבי בחברי מפלגתו שדרשו אז את הפיכת איה סופיה למסגד: "קודם נראה שאתם ממלאים מסגדים אחרים...הדרישה הזו היא עלילה, פרובוקציה טהורה". והוא אכן צדק. מרבית מ-3,000 המסגדים בעיר לא בדיוק מושכים קהל רב. כמה חודשים לאחר מכן, הוא שינה את דעתו.

במהלך תיאטרלי מתוכנן היטב, ארדואן הכריז כי רק בית המשפט העליון רשאי לקבוע את גורל האתר ההיסטורי ויש לכבד כל החלטה שלו. אכן הצהרה מרשימה, במיוחד אם זוכרים כי בשנת 2010 חוקת המדינה שונתה כדי להעניק לנשיא את הסמכות למנות את כל שופטי הערכאה העליונה המכונה 'מועצת המדינה'.

המשך לקריאת הכתבה

לוב בדרך להפוך לסוריה החדשה

מאת אמיר טהרי  •  9 ביולי, 2020

בתמונה: אנשי מיליציה המזוהים עם ממשלת ההסכמה הלאומית במחסום בטרוהונה, לוב, כ -65 ק"מ דרומית-מזרחית מטריפולי, ב-11 ביוני 2020. (צילום: Mahmud Turkia / AFP via Getty Images)

בעוד הסגר שהוטל בשל התפרצות הקורונה הולך ונפתח, בשבוע שבעבר התחלנו לעבוד על סדרת מפגשים בנושא המזרח התיכון באחת האוניברסיטאות המקומיות. בין הנושאים שעלו היה המצב הגיאו-פוליטי בלוב, שם יציינו בקרוב עשור למלחמה המתמשכת, אך התגובה מחברי הוועדה הייתה כמעט פה-אחד: למי בכלל אכפת מלוב?

אם הייתי רוצה לעסוק ברכילות, יתכן שהייתי רומז כי תגובה בסגנון "למי אכפת?" מצד אקדמאים בריטים וצרפתים נשמעת יותר כמו ניסיון להסתיר סוד משפחתי מביש. אחרי הכל, הטרגדיה האדירה בה אנו חוזים בלוב כיום היא בחלקה הגדול תוצאה של המדיניות אותה קידמו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי וראש הממשלה הבריטי לשעבר דיוויד קמרון. מטרתם הייתה להפיל את שלטון קדאפי, אך לשניהם לא היה מושג מה צריך להיות הצעד הבא. מקורבים לקמרון סיפרו לי שהוא וסרקוזי נדחפו להרפתקה הלובית בידי הנשיא אובמה, שביקש להשתמש במשבר במדינה כדי לנסות את תאוריית "להוביל מאחור" שהגה ונועדה למעשה להחמיא לגמדים האירופים.

המשך לקריאת הכתבה

פלסטינים: הבעיה אינה הסיפוח

מאת חאלד אבו-טועמה  •  3 ביולי, 2020

(תמונה מאת Said Khatib/AFP via Getty Images)

העמדה הרשמית אותה מנסה הרשות הפלסטינית לצייר בנוגע לתוכנית הריבונות הישראלית היא שסיפוח כל חלק מיהודה ושומרון יהיה מכשול בפני שלום אזורי ויפגע בביטחון וביציבות. על פי אותו קו הסברה, צעד ישראלי כזה ימנע מהפלסטינים את זכותם להקים מדינה עצמאית בגבולות שביתת הנשק מ-1949.

אך בניגוד לעמדה הרשמית, ישנה קבוצה גדולה של אנשי דת וחוקרים אסלאמים שחולקים מכל וכל על הטענה הזו. ב-21 ביוני, איגוד החוקרים הפלסטיני ערך מפגש בעזה כדי לדון בתוכנית הריבונות, ובו השתתפו בין השאר שופטים המייצגים את מועצת השריעה העליונה, בכירים במשרד הוואקף הנשלט בידי חמאס, אנשי אקדמיה ופוסקי דת. בהצהרה שפרסמו עם תום הכנס הם גינו את "התוכנית המסוכנת" של ישראל, אליה התייחסו כ"יישות העושקת".

המשך לקריאת הכתבה

מאבק הגושים סביב ונצואלה מגיע לשיא

מאת לורנס פרנקלין  •  19 ביוני, 2020

ניקולס מאדורו ובני בריתו מרוסיה, קובה וסין מקווים כי הסיוע הצבאי והכלכלי יספיק כדי לשמור אותו בשלטון עד לבחירות בארה"ב שעשויות להביא ממשל אוהד יותר. בתמונה: מדורו מדבר במהלך מסיבת עיתונאים בקראקס, ונצואלה ב -12 במרץ 2020. (צילום: Carolina Cabral/Getty Images)

יותר מחמישים מדינות בעולם החופשי רואות במשטרו של ניקולס מאדורו בוונצואלה משטר לא-לגיטימי. עמדה זו משותפת גם למיליונים מאנשי ונצואלה עצמה, וליותר מארבעה מיליונים מהם שנמלטו מהמדינה בעקבות המשבר הכלכלי והדיכוי הפוליטי. בין הסיבות העיקריות לחוסר הלגיטימציה של המשטר נמצאות הטענות לזיוף הבחירות לנשיאות ב-2018, אך הפגנות האופוזיציה לא הצליחו להפיל את הממשלה הסוציאליסטית שזוכה לסיוע כספי מסין וסיוע צבאי מקובה ורוסיה, ומפעילה כנופיות רחוב אלימות המכונות 'קולקטיבוס'.

למרות אובדן שלטון החוק וחיסול הדמוקרטיה במדינה, לאחרונה קיבלו אזרחי ונצואלה שביב של תקווה, כאשר ממשל טראמפ הודיע בסוף חודש מרץ על כתב אישום נגד הנשיא מאדורו בעברות של הברחת סמים, שחיתות, הלבנת כספים ותמיכה בטרור. בהודעת משרד המשפטים האמריקני על כתב האישום נכללו 14 בכירים נוספים במשטר מאדורו, והוכרז על פרס של 15 מיליון דולר עבור מידע שיוביל למעצרם.

המשך לקריאת הכתבה

סיפור האהבה הפורח בין חמאס לארגוני "זכויות אדם"

מאת בסאם טוויל  •  16 ביוני, 2020

חודש שעבר, ארגון הטרור חמאס, המוקדש כולו להרס מדינת ישראל, פרסם הצהרה המשבחת את ארגון 'Human Rights Watch' עבור התקפתו השיטתית והמוטה נגד ישראל. (מקור התמונה: John MacDougall/AFP via Getty Images)

לעתים נדירות מאוד ניתן לראות ארגון טרור אסלאמי קיצוני משבח ארגון הקשור למערב או לארה"ב ואמור לעסוק בזכויות אדם. אך יש גם יוצאים מן הכלל הזה והם בולטים במיוחד, כפי שקרה בחודש שעבר כאשר ארגון הטרור חמאס, המוקדש כולו להרס מדינת ישראל, פרסם הצהרה המשבחת את ארגון 'Human Rights Watch' עבור התקפתו השיטתית והמוטה נגד ישראל.

המשך לקריאת הכתבה

הממשלה החדשה בלבנון נקרעת בין שני אדונים

מאת אמיר טהרי  •  14 במאי, 2020

בעוד המחאות בלבנון נמשכות כל העת בעוצמה משתנה, גם ההשערות לגבי המקור שגרם להן ממשיכות לזרום בשפע. רשימת הצרות המכאיבות בארץ הארזים היא ארוכה. בתמונה: מחאה נגד התנאים הכלכליים בלבנון, בעיר טריפולי, ב-3 במאי 2020. (צילום: Ibrahim Chalhoub/AFP דרך Getty Images)

בעוד המחאות בלבנון נמשכות כל העת בעוצמה משתנה, גם ההשערות לגבי המקור שגרם להן ממשיכות לזרום בשפע. רשימת הצרות המכאיבות בארץ הארזים היא ארוכה: ישנו משבר בנקאי שהחל לפני כשלוש שנים בסוג של מזימה של הבנק המרכזי למשוך השקעות זרות; ההתרסקות האחרונה במחירי הנפט הובילה לירידה חדה בתשלומים אותם לבנונים העובדים במדינות הנפט מעבירים למשפחתם במולדת; המגזר ציבורי המנופח, שנוצר בידי פוליטיקאים שניסו לקנות קולות על ידי יצירת משרות לא נחוצות, הפך ליקר מדי עבור הכלכלה המקרטעת; וכמובן תופעת השחיתות הנפוצה במדינות מתפתחות והפכה בלבנון לדרך חיים. לכך יש להוסיף משבר פוליטי מתמשך הנוצר בשל שיטת החלוקה העדתית במדינה, וקיבלנו את הסערה המושלמת.

באופן כללי, די ברור שמרבית הלבנונים אינם מרוצים ממצבם הנוכחי ומודאגים מפני העתיד, שני מרכיבים מרכזיים בקוקטייל התלונות שבדרך כלל מצית מהפכות. אך מה אם הסיבה האמיתית למשבר הנוכחי היא שונה, משהו מעבר לניהול כלכלי כושל ושחיתות המאפיינת מדינת עולם שלישי?

המשך לקריאת הכתבה

מגיפת אי-הוודאות

מאת אמיר טהרי  •  1 במאי, 2020

מקור התמונה: iStock)

בכל דרך בה יסתיים לבסוף משבר הקורונה, יהיו לו בלי ספק השפעות על האליטות הכלכליות, הפוליטיות, התקשורתיות והמדעיות שמעצבות את דעת הקהל בעולם. תפקודן של אותן אליטות, יחד עם טענתן ללגיטימיות, היה קשור תמיד ליכולת שלהן ליצור יציבות בכל מצב ומול כל תסריט אפשרי. יחד עם זאת, המשבר הנוכחי שהכה כמו רעם ביום בהיר הדגיש מחדש את אי-הוודאות ואת עובדת הקיום האנושי החולף. רק לפני שבועות ספורים, הדעה המקובלת הייתה ששערי המניות ימשיכו לנסוק, היה נראה כי דונלד טראמפ ישייט בבטחה לכהונה נוספת בבית הלבן, ושהאיחוד האירופי שלאחר הברקזיט יסתפק בתקופה של צמיחה אנמית על סף המיתון. מבחינה גלובלית, האליטות הציגו תמונה ודאית של עסקים כרגיל.

המשך לקריאת הכתבה

ארדואן מקבל את חמאס בברכה

מאת חאלד אבו-טועמה  •  22 באפריל, 2020

מנהיגי חמאס החיים מחוץ לעזה מחפשים נואשות מדינה שתסכים לשכן אותם בשטחה, ועל פי דיווח שהתפרסם לאחרונה מצאו מארחת חדשה: טורקיה. בתמונה: נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן (אז מכהן כראש ממשלה), נפגש עם מנהיגי חמאס חאלד משעל (במרכז) ואיסמעיל הנייה (משמאל) באנקרה, טורקיה ב-18 ביוני 2013. (מקור התמונה: Turkish Prime Minister Press Office/Yasin Bulbul/AFP via Getty Images)

מנהיגי חמאס החיים מחוץ לעזה מחפשים נואשות מדינה שתסכים לשכן אותם בשטחה, ועל פי דיווח שהתפרסם לאחרונה מצאו מארחת חדשה: טורקיה. נראה כי איסמעיל הנייה וסלאח עארורי, שני בכירי ארגון הטרור, כבר החליטו להשתקע במדינה עם משפחתם לאחר שקיבלו אור ירוק מהנשיא ארדואן, ושלושה פעילים נוספים – זאהר ג'בארין, מוסא אבו מרזוק וניזאר עוודאללה – כבר עברו לטורקיה מקטאר ולבנון.

מאז שעזב את עזה בדצמבר 2019, דווח כי מצרים אוסרת על איסמעיל הנייה לשוב לרצועה הנשלטת בידי חמאס. דיווחים אחרים בתקשורת הערבית טענו כי חינו של הנייה סר בעיני המצרים לאחר שהפר את הבטחתו לא לבקר באיראן כאשר קיבל אישור לעזוב את הרצועה דרך מעבר רפיח. זמן קצר לאחר מכן הנייה אכן נסע לאיראן, שם השתתף בהלוויית טרוריסט ידוע אחר –קאסם סולימאני שחוסל בבגדד ב-3 בינואר. בנאום שנשא במעמד הלוויה הכריז ראש "הזרוע המדינית" של חמאס כי "פרויקט ההתנגדות בפלסטין ימשך ולא ייחלש", ושיבח את המפקד האיראני שחוסל כמי ש"הקריב קורבנות רבים כדי לשמור על פלסטין ועל ההתנגדות".

המשך לקריאת הכתבה

אתר אינטרנט זה משתמש בקובצי Cookie כדי לספק לך שירותים טובים יותר.
לפרטים נוספים, אנא עיין במדיניות הפרטיות וקובצי ה-Cookie שלנו.