ניתוחים ופרשנויות אחרונים

האידיוטים השימושיים של טהרן רק מתחלפים

מאת אמיר טהרי  •  20 באוקטובר, 2020

שר החוץ האיראני מוחמד זריף. (צילום: Ahmad al-Rubaye/AFP via Getty Images)

במהלך השנים האחרונות, המנהג של הזמנת שר החוץ האיראני מוחמד זריף לאירועים שונים בארה"ב הפך לטקס שנתי. כך קרה גם השנה עם הזמנתו לאירוע של 'המועצה ליחסי חוץ' (CFR) הממוקמת בניו-יורק, שעוררה סערה מיוחדת גם מחוץ לבועת מומחי המדיניות האמריקנים, העסוקים רוב הזמן במשחקי דמיון וגיוס תרומות.

מה שעורר את הסערה הייתה הוצאתו להורג בטהרן של נביד אפקרי, אלוף היאבקות פופולרי ופעיל במחאה למען הדמוקרטיה. הריגתו הכתה בהלם את הציבור ברחבי איראן, כולל אפילו כמה גורמים בממסד הח'ומיינסטי.

בינתיים בניו-יורק, אנשי ה-CFR קיבלו טלפונים רבים ומסרים בדואר האלקטרוני בדרישה לבטל את ההזמנה לזריף כחלק מהזדהות עם העם באיראן. אך בארגון סרבו לעשות זאת. במקום זאת, המנהל ריצ'רד האס, לשעבר בכיר במחלקת המדינה, פרסם הסבר בטוויטר בו כתב:

"כמו רבים אחרים גם אני מגנה את מותו של נביד אפקרי, ואני סבור כי זכויות אדם מרכיבות חלק חשוב ממדיניות החוץ האמריקנית. למרות זאת, אני מאמין כי ה-CFR קיבלה החלטה נכונה להיפגש עם שר החוץ של איראן".

המשך לקריאת הכתבה

המזרח התיכון החדש

מאת שרה אל-נואימי  •  18 באוקטובר, 2020

(צילום: Saul Loeb/AFP via Getty Images)

איחוד האמירויות ובחריין עשו אמש צעד גדול וחשוב בדרך לשחרור מכבלי הקיצוניות הדתית והשנאה שרבצו על המזרח התיכון במשך זמן כה רב, כאשר חתמו על הסכמי שלום היסטוריים עם ישראל.

באיחוד האמירויות, המאמץ לעקור מן השורש את הצרה הזו החלו כבר בשנת 2015, אז חוקק במדינה חוק נגד אפליה דתית ונוצרו מוסדות למען קידום סובלנות ופיתוח קהילה נאורה ומכלילה יותר. שנה לאחר מכן, בתי הספר החלו להעביר תוכניות לימוד אודות שלום וסובלנות.

שנת 2019 היוותה ציון דרך משמעותי נוסף כאשר הוכרזה כ"שנת הסובלנות", וכמו כן הוכרז בה על הקמת 'בית משפחת אברהם' בו ישכנו זה לצד זה מסגד, בית כנסת וכנסיה. באותה השנה, האפיפיור ערך ביקור בלתי-נשכח באמירויות והשתתף במיסה ההמונית הראשונה מסוגה במסגרתה התאספו באצטדיון באבו דאבי קרוב ל-180 אלף איש.

המשך לקריאת הכתבה

טראמפ ראוי לפרס נובל לשלום

מאת אמיר טהרי  •  13 באוקטובר, 2020

הנשיא טראמפ בחתימת ההסכמים בין סרביה לקוסובו. (צילום: Brendan Smialowski/AFP via Getty Images)

אז האם מסתבר שלפוליטיקאים נורבגים יש בכל זאת חוש הומור, או שהם רק מנסים לעורר פרובוקציה בעצם הצעת מועמדתו של הנשיא האמריקני טראמפ כחתן פרס נובל לשלום, בשיאו של קמפיין רצח האופי הנרחב ביותר שעבר פוליטיקאי מערבי בשנים האחרונות?

במבט ראשון, יתכן שלטראמפ אכן יש סיכוי לזכות בפרס היוקרתי שנקרא על שמו של ממציא הדינמיט. הוא תיווך בהסכם הנורמליזציה בין ישראל ושתיים מאויבותיה לשעבר, ומדינות ערביות נוספות צפויות להצטרף בקרוב; הוא כנראה שם קץ גם לסכסוך האחרון על אדמת אירופה כאשר הביא לפשרה בין סרביה וקוסובו.

בשני המקרים הצליח הנשיא האמריקני לדלג מעל מכשולים היסטוריים ורגשיים אשר רבים, כולל כותב שורות אלה, לא האמינו שניתן לחצות בעתיד הנראה לעין. השאלות כיצד הוא עשה זאת ובאילו אמצעים השתמש כדי לסגור את העסקאות הן כרגע נושא לספקולציה. אך מה שחשוב מבחינת ועדת השופטים של פרס נובל היא העובדה שטראמפ עשה זאת – הוא הביא שלום וסיים סכסוכים.

המשך לקריאת הכתבה

אירופה על הכוונת של חיזבאללה ואיראן

מאת קון קפלין  •  6 באוקטובר, 2020

בתמונה: משאית נושאת את האוטובוס שניזוק בתקיפת התיירים הישראלים בשדה התעופה בורגס בבולגריה, ב -19 ביולי 2012, יום לאחר פיגוע ההתאבדות. (צילום: Nikolay Doychinov/AFP/Getty Images)

חודש שעבר, בית המשפט בבולגריה הרשיע (שלא בפניהם) את שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בנמל התעופה של בורגס בשנת 2012 ובו נרצחו חמישה ישראלים.

החקירה הבולגרית זיהתה כאמור שני חשודים עיקריים בביצוע הפיגוע מטעם ארגון החיזבאללה – מליאד פראח, לבנוני בעל אזרחות אוסטרלית, וחסן אל-חא'ג חסן, לבנוני בעל אזרחות קנדית. למרות שבחיזבאללה הכחישו בעקביות כל מעורבות בתכנון וביצוע הפיגוע הרצחני, בית המשפט פסק כי שני החשודים אשמים ודן אותן למאסר עולם ללא אפשרות של שחרור מוקדם.

עונשים אלה ככל הנראה לא יצאו לפועל מכיוון שמקום הימצאם של השניים אינו ידוע כרגע, אך הראיות שנחשפו במהלך החקירה והמשפט מצביעות בבירור על מעורבות משמעותית של חיזבאללה, כזו ששכנעה את האיחוד האירופי להוסיף את הזרוע הצבאית של הארגון לרשימת ארגוני הטרור המוחרמים.

גזר דין שופך גם אור חדש על רשת הטרור המתרחבת של הארגון באירופה, לגביה סבורים גורמי ביטחון אמריקנים כי היא מהווה חלק מהניסיון של המשטר האיראני להרחבת יכולותיו הגלובליות.

המשך לקריאת הכתבה

הפלסטינים בסוריה ועיראק סובלים, למנהיגים שלהם עדיפויות אחרות

מאת חאלד אבו-טועמה  •  4 באוקטובר, 2020

מאז פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011, מספר הפלסטינים ההרוגים בסוריה עומד על 4,048 וזאת בנוסף לאלפי פצועים. עשרות אלפים אחרים נאלצו להימלט מבתיהם, חלקם לאזורים שונים בתוך סוריה וחלקם למדינות השכנות ולאירופה. בתמונה: מחנה הפליטים הפלסטיני ירמוך, ליד דמשק, ב-22 במאי 2018, כמה ימים לאחר שכוחות ממשלת סוריה השתלטו מחדש על המחנה. (צילום: Louai Beshara/AFP via Getty Images)

בשבועות האחרונים, ראשי הרש"פ והחמאס מיקדו את תשומת הלב שלהם בעיקר בהסכם בין ישראל לאמירויות ובחשש מפני מדינות ערביות אחרות שמתקרבות לכינון יחסים רשמיים עם ישראל. אך בשונה ממנהיגיהם, נראה כי הפלסטינים שחיים בסוריה ועיראק לא מוטרדים במיוחד מן ההסכם בין ישראל לאמירויות. לאותם פלסטינים יש דאגות קיומיות דחופות הרבה יותר, כמו למשל מציאת מקום לישון או מים בטוחים לשתייה. הם מוטרדים מהבתים שנהרסו ואבדו ומגורל הילדים הנעדרים.

מאז פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011, מספר הפלסטינים ההרוגים בסוריה עומד על 4,048 וזאת בנוסף לאלפי פצועים. עשרות אלפים אחרים נאלצו להימלט מבתיהם, חלקם לאזורים שונים בתוך סוריה וחלקם למדינות השכנות ולאירופה. בצפון סוריה, מאות משפחות של פליטים פלסטינים מוגדרות כמי שחיות ב"תנאים הומניטריים חמורים". ארגון AGPS הפועל למען הפלסטינים בסוריה דיווח כי רבות מהמשפחות נטשו אפילו את האוהלים שניתנו להן בשל מחסור בשירותים בסיסיים. "בשיא החום של הקיץ היו לפעמים ימים שלמים ללא מים במחנה", נכתב בדו"ח.

המשך לקריאת הכתבה

פסק הדין במשפט רצח חרירי: תקווה ללבנון, מכה לחיזבאללה

מאת קון קפלין  •  3 באוקטובר, 2020

בתמונה: בית המשפט המיוחד לענייני לבנון בישיבה ב-18 באוגוסט 2020 בהולנד, מתכונן להגיש את פסק דינו על המתנקשים הנאשמים בחרירי. (צילום: Piroschka van de Wouw/ANP/AFP via Getty Images)

לאחר חקירה שנמשכה מעל לעשור ועלותה הגיעה לסכום מדהים של מיליארד דולר, בית המשפט המיוחד לענייני לבנון שהוקם בחסות האו"ם במטרה לשפוט ארבעה פעילי חיזבאללה בחשד לרצח ראפיק חרירי ב-2005, פרסם לפני כשבועיים את פסק הדין.

בית הדין קבע כי סלים ג'מיל איעש בן ה-56, מפקד בכיר בחיזבאללה, אשם בכל הסעיפים של השתתפות בביצוע פיגוע התופת בביירות בו נהרגו 21 בני אדם נוספים. מנגד, נרשם בלבנון תסכול מסוים על כך שבית המשפט המיוחד לא הצליח להרשיע את שלושת הנאשמים הנוספים שנשפטו על חלקם ברצח, בין השאר בשל הסירוב האיראני והסורי לשתף פעולה עם החקירה.

כתוצאה מכך, התובעים לא הצליחו למצוא ראיה ממשית לכך שראשי חיזבאללה או בכירים סוריים היו שותפים ישירים בהתנקשות בחרירי, למרות שמרבית הלבנונים מאמינים שהיא בוצעה כפעולת תגמול בשל ניסיונו של ראש הממשלה הנרצח לשים קץ להתערבות ארגון הטרור בפוליטיקה. משמעות נוספת של חוסר שיתוף הפעולה הייתה שהמשפט התנהל למעשה ללא נוכחות הנאשמים, כך שקשה להאמין כי עיאש ירצה את עונשו אי פעם, אפילו שהורשע בביצוע אחד הפשעים ההרסניים ביותר בתולדות לבנון.

המשך לקריאת הכתבה

המלחמה המלוכלכת של ארדואן בסוריה ולוב

מאת חאלד אבו-טועמה  •  30 בספטמבר, 2020

בתמונה: נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (מימין) נפגש עם פאיז א-סראג', מנהיג אחת משתי הממשלות היריבות השולטות בלוב, ב -4 ביוני 2020, באנקרה, טורקיה. (צילום: אדם אלטן / AFP באמצעות Getty Images)

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן מבצע "הפרות נוראיות של זכויות אדם" נגד אזרחים בצפון סוריה, כך עולה מדו"ח שהופיע ב-30 באוגוסט בעיתון 'אל-רואיה' המתפרסם באבו-דאבי. על פי הדו"ח, כתוצאה מהפעולות הטורקיות בסוריה כמיליון אזרחים החיים בשטחים הנשלטים על ידה עומדים בפני "משבר הומניטרי חסר תקדים".

פרשנים ערביים ומומחים לזכויות אדם שהתראיינו לכתבה בעיתון סיפרו כי טורקיה החליטה לפני כחודש לעצור את אספקת המים לתושבי האזור, בו הטמפרטורות מגיעות בחודש אוגוסט ל-39 מעלות. המרואיינים הגדירו את הפעולה הזו כ"פשע נגד האנושות" וקראו לפתיחת חקירה בינלאומית "נגד פשעי ארדואן". על פי סוכנות הידיעות הסורית 'חוואר', הכוחות הטורקיים שולטים מאז חודש אוקטובור באזורי ראס אל-עיין ותל עבייד בצפון סוריה. אזורים אלה כוללים את תחנת המים באלוק המספקת את מי השתייה לעיר אל-חסכה וסביבותיה. מאז כיבוש ראס אל-עיין, הטורקים הפסיקו את שאיבת המים באלוק בשמונה הזדמנויות שונות, מה שהגדיל את עוד יותר את סכנת המשבר ההומניטרי באזור.

המשך לקריאת הכתבה

המתנגדים להסכם האמירויות לא מבינים את המזרח התיכון

מאת ריצ'רד קמפ  •  21 בספטמבר, 2020

(צילום: Karim Sahib/AFP via Getty Images)

החודש היינו עדים לצעד סמלי שהיה אולי הצעד הגדול ביותר בעשורים האחרונים לקראת שלום עולמי, כאשר הטיסה הישירה הראשונה אי פעם מישראל לאיחוד האמירויות חלפה מעל לסעודיה. אחרי מצרים ב-1979 וירדן ב-1994, האמירויות הפכו למדינה הערבית השלישית שמכוננת יחסי נורמליזציה עם ישראל תחת מה שכונה 'הסכם אברהם'.

בחודש הבא, חתן פרס נובל לשלום לשנת 2020 יוכרז באוסלו. האם הוא ילך לאחד מאדריכלי הסכם אברהם, הישג אדיר בפני עצמו וגם התפתחות משמעותית בגאופוליטיקה האזורית שתקדם את השלום בעולם כולו? אנחנו יודעים את התשובה לשאלה הזו עוד לפני שהיא עלתה, וגם אם כבר חלף תאריך המועמדות לשנה הזו אני לא מצפה שזה יקרה בשנה הבאה.

יתכן מוחמד בן זאיד, נסיך הכתר של אבו דאבי, תפס את עיניהם של הבוחרים בוועדת הנובל, אך לרוע מזלו השותפים שלו בהסכם ההיסטורי הם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – שתי דמויות מתועבות בקרב האנשים הנכונים וקהל השמאל שהם מבקשים להרשים. בהשוואה לאופן בו מנהיגים אלה נתפסים בקרב השמאל הקיצוני ששולט בשיח ה"שלום" העולמי, כל הישגיהם הדיפלומטיים לא משנים דבר.

המשך לקריאת הכתבה

רוחות של שינוי מבורך בעולם הערבי

מאת שרה אל-נואימי  •  13 בספטמבר, 2020

בתמונה: אבו דאבי, איחוד האמירויות הערביות. (צילום: Dan Kitwood/Getty Images)

ההצהרה המשותפת של איחוד האמירויות, ישראל וארה"ב הייתה קלה יותר משחשבנו. אך היו לא מעט שלבים עליהם דילגנו בדרך, ואפשר ללמוד על כך מקולות ההתנגדות ברשתות החברתיות שנדהמו מן החדשות. יש במזרח התיכון עדיין כאלה המתנגדים לאפשרות של שלום אבל עבורנו, כעת כאשר אנו מכירים בכך שהוא נוצר באמת, ההתנגדות מרגישה כלא יותר מצביטה קלה של נמלה. זו כנראה הפעם הראשונה בה שלום מתרחש ללא מלחמה – שלום בעבור שלום.

בתור אזרחית האמירויות אני מרגישה כעת בלתי-מנוצחת, מועצמת. אפשר עכשיו לנשום בחופשיות. יש לי חיים אחרים לגלות במקום המבנה הדתי והמסורתי המגביל שדיכא נשים שלא היו דתיות או מסורתיות, רק בעלות ראש פתוח וידידותיות. עשורים של חיים באמירויות עמדו בניגוד מוחלט לשש שנים של חיים בקליפורניה. שם טעמתי משהו זר – התחושה שאת יכולה ליהנות מהרגע – אך היא הייתה קצרה. כאשר שבתי הביתה, צעדתי שוב לתוך אווירה לוהטת ולחה של הלם תרבות. כעת, אנחנו מייבאים לכאן קצת מקליפורניה.

המשך לקריאת הכתבה

למדינות ערב מתחיל להימאס מהפלסטינים

מאת חאלד אבו-טועמה  •  6 בספטמבר, 2020

מפגינים פלסטינים ברמאללה נגד הסכם השלום, ב-15 באוגוסט 2020. (צילום: Abbas Momani/AFP via Getty Images)

קמפיין ההסתה הפלסטיני נגד האמירויות וההסכם עם ישראל הצית בחלקים בעולם הערבי גל מחאות נגדי וזועם לא פחות. התגובות הנחרצות מצד ערבים רבים לקמפיין ההסתה הפלסטיני נגד האמירויות לאחר ההחלטה למסד את הקשרים עם ישראל הוא סימן נוסף להתפכחות בעולם הערבי כלפי הסוגיה הפלסטינית. המסר הכללי אותו מעבירים הערבים לפלסטינים הוא: נמאס לנו מכם ומהסוגיה שלכם, ונמאס מכפיות הטובה והצביעות. לאחר עשורים בהם שפכנו מיליארדי דולרים לכספות שלכם, כעת יש לכם את החוצפה לשרוף את דגלינו ואת תמונות מנהיגנו, ולהטיח בנו נאצות?

כפי שהחוקר האמירתי ד"ר ואסים יוסף כתב בטוויטר: "אתם שורפים את דגל מדינתי ומצפים שאצדיע לכם. זה טיפשי". בציוצים אחרים, יוסף התייחס להסכם עם ישראל וכתב: "כאשר אני רואה פלסטינים שורפים את דגל ארצי רק בגלל שעשתה שלום עם ישראל, אני רוצה להתנצל בפני כל הישראלים אם פגעתי בכם בעבר".

המשך לקריאת הכתבה

הפלסטינים הצטרפו באופן רשמי למחנה האנטי-שלום

מאת חאלד אבו-טועמה  •  24 באוגוסט, 2020

(צילום: AFP via Getty Images)

במשך החודשים האחרונים, הפלסטינים היו עסוקים מאוד בניסיון לשכנע את הקהילה הבינלאומית, כולל מדינות ערב, להתגייס ולמנוע מישראל את מהלך החלת הריבונות בחלקים מיהודה ושומרון ובקעת הירדן.

כעת, כאשר אחת מהמדינות האלו הצליחה להגיע להסכם שלום עם ישראל לפיו תכנית הריבונות תושעה, הפלסטינים פתחו בקמפיין השמצה חסר תקדים נגד איחוד האמירויות ונגד מנהיגו הנסיך מוחמד בן זאיד. במקום שיודו לאיחוד האמירויות על כך שהצליחו להשעות את התכנית הישראלית, הפלסטינים מוחים נגדו בגלל ההחלטה למסד את הקשרים עם ישראל: הם שורפים כרזות עם דמותו של הנסיך, מגדירים אותו כ"בוגד" ומאשימים אותו ב"תקיעת סכין בגב".

הקמפיין נגד האמירויות מובל בידי הרשות הפלסטינית ונשיאה מחמוד עבאס, אותה רשות אשר בעצמה חתמה עם הסכם אוסלו מול ישראל ב-1993, מנהלת עם הישראלים שיחות שלום במשך כמעט עשרים שנה ועד לאחרונה קיימה קשרי תיאום ביטחוני נרחבים עמה. למרות כל זאת, הפת"ח בראשות עבאס מנהל כעת קמפיין הסתה נגד בן זאיד, כולל פרסום נרחב ברשתות החברתיות והפצת קריקטורות בהן מתואר הסכם השלום עם ישראל כבגידה.

המשך לקריאת הכתבה

העולם החופשי חייב להתייצב לצד המחאה בבלארוס

מאת ג'ודית ברגמן  •  20 באוגוסט, 2020

תגובתו של נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו לגל המחאה הייתה קשה. כ-6,700 מפגינים נעצרו מאז פרוץ המחאה ב-9 באוגוסט, לפחות שני בני אדם נהרגו ועוד רבים נפצעו. בתמונה: תומכי האופוזיציה מפגינים במינסק, בלארוס ב-16 באוגוסט 2020. (צילום: Sergei Gapon / AFP via Getty Images)

הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, השולט ביד ברזל בבלארוס מאז 1994, "ניצח" בפעם השישית בבחירות שנערכו לפני כשבועיים ובהן זכה לשמונים אחוזים מן הקולות. באיחוד האירופי ובארה"ב הגדירו את הבחירות האחרונות כלא-חופשיות ולא-הוגנות, בדומה למערכת הבחירות הקודמת במדינה. בדו"ח של מכון Freedom House מהשנה שעברה, בלארוס הוגדרה כ"מדינת משטרה אוטוריטרית בה הבחירות מזויפות בגלוי בעוד חרויות אזרחיות מקוצצות". ב'ניו-יורק טיימס' נכתב על הבחירות האחרונות כי לוקשנקו "רואה במדינה את ממלכתו הפרטית" ו"מתנהל כאילו ברה"מ מעולם לא התמוטטה".

בטרם נכנס לחיים הפוליטיים, הנשיא היה מנהל של חווה קולקטיבית בבעלות ממשלתית. לאחר התרסקות ברה"מ נחשב לתקופה קצרה כמושיע של בלארוס, אך במהרה שב לדרכים הקומוניסטיות הישנות. ואכן, משטרו של לוקשנקו ממשיך רבים מן המרכיבים של השלטון הסובייטי: כלכלה ריכוזית המתבססת בעיקר על נפט רוסי, גז והלוואות, בחירות לא-חופשיות, צנזורה תקשורתית ודיכוי נרחב של כל התנגדות פוליטית.

המשך לקריאת הכתבה

איראן המוכה מחכה לג'ו ביידן

מאת מג'יד רפיזאדה  •  17 באוגוסט, 2020

בעיצומו של משבר כלכלי ופוליטי עמוק, האייתוללות מייחלים לניצחון המועמד הדמוקרטי בבחירות בארה"ב בתקווה שיסיר את הסנקציות ויחזור להסכם הגרעין. (צילום: Stephanie Keith/Getty Images)

אחת המתנות הטובות ביותר שהאייתוללות של איראן יכולים לקבל היא סיטואציה בה ג'ו ביידן הופך לנשיא ארה"ב. המשטר בטהרן נמצא כרגע עמוק בתוך משבר פוליטי ופיננסי, וכלכלת איראן נמצאת על סף קריסה.

שיעורי האינפלציה והאבטלה נמצאים בשיאי כל הזמנים, הממשלה מתקשה מאוד לשלם לעובדיה, ובוודאי שמתקשה לעמוד בהתחייבויות יקרות יותר. המצב הכלכלי באיראן הפך כה חמור עד שכמה גורמים בכירים מזהירים מפני התקוממות עממית והתמוטטות הרפובליקה האסלאמית. בקצרה, משטר האייתוללות נמצא במצב הישרדות, וזקוק נואשות למזומנים על מנת לשמור על כוחו בעוד ייצוא הנפט הולך ודועך. בטרם החלטתו של הנשיא טראמפ להטיל מחדש את הסנקציות האמריקניות על איראן, המדינה ייצאה יותר מ-2 מיליון חביות נפט ביום. על פי דיווחים אחרונים, שיעור הייצוא עומד כיום על 70 אלף חביות ביום בלבד. גם מטבע הריאל מאבד במהירות מערכו.

המשך לקריאת הכתבה

לבנון בלהבות, נסראללה מתחיל להרגיש את האש

מאת חאלד אבו-טועמה  •  31 ביולי, 2020

(צילום: Joseph Eid/AFP via Getty Images)

עד לאחרונה, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה נהג להתייחס בנאומיו המשולהבים לארה"ב כ"שטן הגדול". מוקדם יותר השנה שיגר אזהרה עבור "המשטר האמריקני היהיר וצמא הדם" כי "כל פעולה נבזית של תוקפנות (נגד איראן) תביא עמה תגובות כואבות". בהצהרה אחרת מחודש ינואר אמר: "אמריקה היא האחראית לכל פשעי ישראל נגד העם הפלסטיני. היא בנתה את דאעש כדי להרוס את ארצנו ואת תרבותנו. אסור לנו לעולם לשכוח שהיא האויבת הגדולה ביותר".

אך ב-7 ביולי, נסראללה הנוהג לעודד את חסידיו בקריאות "מוות לאמריקה", הפתיע רבים כאשר אימץ לפתע גישה פייסנית כלפי ארה"ב. "למרות שהיא האויב, לא נעצור את אמריקה מלסייע ללבנון בפתרון המשבר הכלכלי", אמר והוסיף:

הפניה מזרחה איננה אומרת שאני מפנים גבנו למערב. אנחנו יכולים לקבל סיוע מכל המדינות, מלבד ישראל. אפילו ארה"ב יכולה לעזור לנו ואנו פתוחים לכך. האשימו אותנו בניסיון לשנות את כלכלת לבנון ולפנות לסין כדי להפוך המדינה לקומוניסטית. זה לא נכון. אנחנו פתוחים לכל דרך אפשרית כדי למנוע את קריסת לבנון"

המשך לקריאת הכתבה

מופע התיאטרון של ארדואן באיה סופיה

מאת בוראק בקדיל  •  16 ביולי, 2020

בתמונה: איסלאמיסטים חוגגים את צו ארדואן מחוץ לאיה סופיה באיסטנבול, ב-11 ביולי 2020. (צילום: Ozan Kose/AFP via Getty Images)

על פי חסידיו ובני-בריתו הפוליטיים, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן שחרר את איסטנבול מחדש לאחר שחתם השבוע על צו המורה להפוך את קתדרלת איה סופיה שנבנתה בשנת 537 למסגד.

אך ארדואן לא תמיד היה בדעה הזו. כך למשל, בחודש מרץ בשנה שעברה הוא הטיח בפומבי בחברי מפלגתו שדרשו אז את הפיכת איה סופיה למסגד: "קודם נראה שאתם ממלאים מסגדים אחרים...הדרישה הזו היא עלילה, פרובוקציה טהורה". והוא אכן צדק. מרבית מ-3,000 המסגדים בעיר לא בדיוק מושכים קהל רב. כמה חודשים לאחר מכן, הוא שינה את דעתו.

במהלך תיאטרלי מתוכנן היטב, ארדואן הכריז כי רק בית המשפט העליון רשאי לקבוע את גורל האתר ההיסטורי ויש לכבד כל החלטה שלו. אכן הצהרה מרשימה, במיוחד אם זוכרים כי בשנת 2010 חוקת המדינה שונתה כדי להעניק לנשיא את הסמכות למנות את כל שופטי הערכאה העליונה המכונה 'מועצת המדינה'.

המשך לקריאת הכתבה

אתר אינטרנט זה משתמש בקובצי Cookie כדי לספק לך שירותים טובים יותר.
לפרטים נוספים, אנא עיין במדיניות הפרטיות וקובצי ה-Cookie שלנו.