השאלה בנוגע להיענות הפלסטינית התעוררה שוב כאשר נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ובכירים ברמאללה החריפו את מתקפותיהם המילוליות נגד הממשל האמריקאי לאחר החלטתו לקצץ 200 מיליון דולר מהסיוע האמריקאי לפלסטינים.
עבאס והנהגת הרשות הפלסטינית מתנהגים שוב כמו ילדים מפונקים שלקחו מהם את הממתק, והם זועקים ומגדפים את ממשל טראמפ. רק בתחילת השנה כינה עבאס את שגריר ארצות הברית בישראל, דיוויד פרידמן,"בן כלב".
 עבאס כינה את שגריר ארצות הברית בישראל, דוויד פרידמן, "בן כלב" בנאום טלוויזיוני שנערך ב-19 במארס 2018. (מקור התמונה: צילום מסך מסרטון וידאו של ממרי) |
בתשעת החודשים האחרונים, המנהיגים הפלסטינים פתחו בקמפיין הסתה מסיבי וחסר תקדים הכולל גידופים נגד טראמפ וממשלו. הקמפיין התחיל מיד לאחר שטראמפ הכריז על החלטתו להכיר בירושלים כבירת ישראל בדצמבר 2017, והוא ממשיך עד היום כתגובה להחלטה האמריקאית לקצץ 200 מיליון דולר מהסיוע האמריקאי לפלסטינים.
יש לציין כי הרשות הפלסטינית ומנהיגיה היו אלו שיזמו את המשבר עם הממשל האמריקאי. חוסר שביעות רצונם מהכרזתו של טראמפ בעניין ירושלים היא אולי מובנת, אבל הם בחרו להקצין את מחאתם על ידי החרמת הממשל האמריקאי ופתיחה בקמפיין הכפשות נגד טראמפ ו"היועצים והשליחים היהודיים שלו".
ברור שהחרם הפלסטיני על הממשל האמריקאי אינו כולל קבלת כספים מהאמריקאים. מצד אחד, הפלסטינים מחרימים ומשמיצים גורמי ממשל אמריקאים, ומצד שני, עבאס ונציגיו זועקים כעת, כי ממשל ארה"ב מקצץ 200 מיליון דולר מהסיוע לפלסטינים. האין זו חוצפה שאין כדוגמתה?
בערבית חוצפה היא "וואקאחה". לו עבאס היה מתנהג בצורה דומה כלפי מדינה ערבית שקיצצה את הסיוע לפלסטינים, אחיו הערבים היו מאשימים אותו בוואקאחה, במקרה הטוב. אולם, עבאס היה חושב עשר פעמים לפני שהיה אומר מילה רעה על מדינה ערבית כלשהי.
הפלסטינים בעצם אומרים לאמריקאים: יש לנו זכות לגנות אתכם מדי יום, לשרוף את דגליכם ואת תמונות הנשיא שלכם, להסית נגדכם, להפגין נגדכם מדי שבוע, להאשים אתכם שאתם נמצאים "תחת השפעה של לובי יהודי וציוני", ובד בבד יש לנו זכות להמשיך ולקבל כספים של משלם המיסים האמריקאי.
אם נשפוט על פי המעשים וההצהרות מהחודשים האחרונים, הפלסטינים הפכו את ארצות הברית לאויב. הם רואים בארצות הברית שותפה ל"קנוניה" עם ממשלת ישראל ו"שותפה מלאה לפשעים הישראלים נגד הפלסטינים". הם אומרים שהם כבר אינם בוטחים בארצות הברית ובתפקידה בתהליך השלום עם ישראל, מפני שממשל טראמפ "מוטה באופן עיוור" לטובת ישראל ומדיניותו "עוינת" את הפלסטינים.
הפלסטינים זכאים, כמובן, להביע את זעמם כלפי ארצות הברית. אולם, אם כל כך נמאס להם מארצות הברית עד כי הם מחרימים גורמי ממשל אמריקאים, מדוע הם דורשים שהאמריקאים ימשיכו לתת להם מאות מיליוני דולרים בשנה? היכן הכבוד הערבי המפורסם, לפיו ערבי לא ישפיל עצמו תמורת כסף, במיוחד אם מדובר במישהו שהוא רואה בו אויב?
תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בהצהרה שפרסם מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, סאיב עריקאת, ב-25 באוגוסט בתגובה להחלטת ארה"ב לקצץ 200 מיליון דולר מכספי הסיוע לפלסטינים. "הקהילה הבינלאומית אינה עושה לפלסטינים טובה בכך שהיא נותנת להם סיוע כספי", טען עריקאת. "זוהי חובתה של הקהילה הבינלאומית, שאחראית לכיבוש הישראלי המתמשך".
הצהרתו של עריקאת משקפת את העמדה הפלסטינית מימים ימימה, לפיה ארצות הברית ושאר הקהילה הבינלאומית חייבות להעניק לפלסטינים סיוע כספי בשל תמיכתן בקיומה של ישראל. העמדה הפלסטינית נובעת מהאמונה כי הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד האמריקאים והאירופים, אחראים להקמת מדינת ישראל בשנת 1948 על חשבון הפלסטינים. על עמדה זו חזר גם עבאס עצמו כאשר אמר כי ישראל היא "מפעל קולוניאלי" שנכפה על הפלסטינים על ידי מעצמות המערב.
משמעותה של גישה זו היא כי הפלסטינים מעולם לא ראו בסיוע הכספי שקיבלו מהמערב מתנה, אלא משהו שהעולם חייב להם כיוון שכפה עליהם "מפעל קולוניאלי". נראה, כי מיליארדי הדולרים שקיבלו הפלסטינים בעשרות השנים האחרונות לא הותירו עליהם רושם, וכי הם סבורים שהכספים מגיעים להם בשל תמיכת העולם בקיומה של ישראל.
במילים אחרות, הפלסטינים אינם חשים כי עליהם להיות אסירי תודה למי שמממן אותם במשך עשרות שנים. לו האירופים היו מקבלים החלטה דומה היום ומקצצים את הסיוע הכספי לפלסטינים, גם אותם היו עבאס וגורמיו מגנים בשל היותם "עוינים" כלפי הפלסטינים ו"בעלי דעה מוטה" לטובת ישראל.
המתקפות הרטוריות הנמשכות של הפלסטינים על הממשל האמריקאי מסוכנות, מפני שהן מקצינות את דעות הציבור הפלסטיני וגורמות לארה"ב להיתפס כאויב בעיני פלסטינים רבים. בחודשים האחרונים, ראינו עוינות מוגברת כלפי גורמים רשמיים ואזרחים אמריקאים המבקרים בגדה המערבית כתוצאה ישירה מהסתה זו.
ביולי שעבר, הקונסול הכללי האמריקאי בירושלים נאלץ לבטל ביקור בעיר שכם, לאחר שפלסטינים איימו להפגין נגדו ונגד פמלייתו.
חודש קודם כן, מפגינים פלסטינים גירשו משלחת קונסולרית אמריקאית מבית לחם וזרקו עגבניות על מכוניותיהם. לא היו נפגעים, אבל התקרית שתועדה במצלמה הייתה חסרת נימוס ומשפילה עבור האמריקאים.
כעת הפלסטינים מאשימים את ארה"ב בניסיון "לסחוט" אותם על ידי קיצוץ הסיוע. לדברי הפלסטינים, הממשל האמריקאי רוצה לאלץ אותם לקבל את תוכנית השלום של טראמפ, שעדיין לא נחשפה, לשלום במזרח התיכון.
אין זה משנה שהממשל האמריקאי עדיין לא הציג את תוכנית השלום שלו לפלסטינים או לכל צד אחר. כיצד יכול הממשל האמריקאי לנסות ללחוץ או "לסחוט" את הפלסטינים, כאשר תוכנית השלום עדיין לא פורסמה? האם הפלסטינים יכולים להצביע על גורם ממשל אמריקאי אחד שביקש מהם לקבל תוכנית שלא ראו או לתמוך במדיניות טראמפ? כמובן שלא.
אם יש כאן סחיטה - הרי היא בדיוק בכיוון ההפוך. הפלסטינים מנסים לסחוט את ארה"ב בטענה, אבסורדית, כי ההחלטות האמריקאיות שהתקבלו לאחרונה פוגעות בפתרון של שתי מדינות ובסיכויים לשלום במזרח התיכון.
אלה הם אותם הפלסטינים שסירבו לחדש את שיחות השלום עם ישראל בארבע השנים האחרונות, זמן רב לפני שטראמפ נבחר לנשיא.
ההיגיון הבריא אומר כי לארצות הברית יש זכות לדרוש משהו מכל צד שהיא תומכת בו - ובכלל זה הפלסטינים. אולם הפלסטינים רואים את הדברים אחרת. לדידם, חייבים להם מיליארדי דולרים בשל זכות אלוהית כלשהי. ואם התנהגותם מעלה תהיות האם מגיע להם כסף - ובכן, מי ששואל שאלות יכול פשוט לחזור למקום שממנו בא.
בסאם טוויל הוא ערבי מוסלמי, החי במזרח התיכון.