כלי התקשורת במערב היו עמוסים בשבוע האחרון בכותרות המשבחות את מסעוד פזשכיאן, הנשיא האיראני החדש וה"רפורמיסט" לכאורה. המונח "רפורמיסט" הוצמד באופן קבוע לשמו, כאילו כדי להדגיש את חוסר ההבנה העמוק בכל הנוגע למעמד השלטון והממסד הדתי בטהרן.
על מנת לשרוד כפוליטיקאי כלשהו תחת האייתוללות, עליך לאמץ ולהוקיר את העקרונות המהפכניים שבבסיס המשטר. כל מינוי פוליטי משמעותו נאמנות בלתי מתפשרת למנהיג העליון, ואימוץ מלא של רעיונות האנטישמיות והאנטי-אמריקניות של המשטר, ללא שום הטלת ספק.
כל פוליטיקאי איראני צריך להיות מוכן לאכוף באכזריות את החוק האסלאמיסטי ולמחוץ כל אופוזיציה. מבנה הממשל באיראן אינו מאפשר התנגדות למשטר או סטיה מעקרונות הליבה, ומוודא שרק אלו המתיישרים לחלוטין עם אידיאולוגיית האייתוללות יכולים לנווט במים הסוערים של הפוליטיקה.
באיראן, כל אדם שבאמת שואף לרפורמה אמיתית יחוסל במהרה. כל ניסיון לאתגר את הסטטוס-קוו משמעו התאבדות. לכן, תיוג פוליטיקאי איראני כזה או אחר בתווית "רפורמיסט" לא רק מטעה, אלא גם מעליב את זכר האיראנים הרבים שאיבדו את חייהם במאבק אמיתי לשינוי. בניגוד לפוליטיקאים הפועלים כולם בתוך ולמען המערכת, הגברים והנשים האמיצים האלו דוכאו באכזריות על ידי המשטר רק משום ששאפו לבנות חברה החיה ללא פחד.
בניגוד לתיוג המשעשע במערב, פזשכיאן אינו "רפורמיסט" ומעולם לא היה כזה. הנשיא החדש הוא למעשה תומך אדוק של המשטר ושל משמרות המהפכה, מיליציית הטרור העוצמתית של האייתוללות, שאף בירכה ותמכה בניצחונו בבחירות. פזשכיאן מופיע לעתים קרובות לבוש במדי משמרות המהפכה, בניסיון לסמל נאמנות עמוקה למנהיג העליון. "אם משמרות המהפכה לא היו קיימים", כך הסביר, "האומה הייתה מפולגת".
כאשר ארה"ב הגדירה את משמרות המהפכה כארגון טרור, פזשכיאן גינה בפומבי את ההחלטה. כמי שצמח בתוך המשטר מאז היווסדו לפי כארבעה עשורים, נאמנותו של פזשכיאן אינה מוטלת בספק. הוא מזדהה לחלוטין עם ערכי הליבה של המהפכה עליהם בנוי המשטר. זו גם הסיבה בגינה זכה לאישור להתמודד בבחירות מטעם 'מועצת שומרי החוקה'.
למרבה הצער, זו אינה הפעם הראשונה בה חלקים במערב מזדרזים לתייג בכירים איראנים כ"מתונים". התקשורת המערבית התמימה הציגה באופן דומה את הנשיא לשעבר חסן רוחאני, אך כפי שההיסטוריה מראה, בכל פעם בה "רפורמיסט" לכאורה תופס את השלטון, מערכת השלטון של האייתוללות אינה משתנה כהוא זה.
למעשה, המשטר משתמש ב"מתונים" לכאורה ובקריאותיהם הידידותיות לשיפור היחסים מול המערב, בדיוק כדי להונות את המערב. במציאות, מטרתם היחידה היא להסיר את הסנקציות מעל איראן, להגדיל את הרווחים ולחזק את משמרות המהפכה, את המנהיג העליון ואת רשת שליחי הטרור האיראנית.
מטרת השימוש בדמויות האלו היא ליצור אשליה: פוטנציאל ל"רפורמה" שאמור לפתות את המערב לחוש ביטחון, בעוד מטרות המשטר נותרות זהות – המשך פיתוח תוכנית הגרעין והמשך ההתפשטות האזורית. תחת ממשל בוש הבן, ובטרם הסכם הגרעין, האייתוללות טיפחו את רוחאני כאיש "המתון" ואפשרו לו לרוץ לנשיאות. מנגד, התקשורת במערב עטה בשמחה על הפיתיון, הציגה את רוחאני אז בדיוק כפי שהיא מציגה את פזשכיאן כיום, ושוב משחקת בדיוק לידי טהרן.
כהונת רוחאני סימלה את התאוששות המשטר שהצליח לסחוט מימון מטעם ממשל אובמה, בין היתר במסגרת הסכם הגרעין שהיה מאפשר בפועל לאיראנים להגיע לנשק גרעיני תוך מספר שנים.
ההסכם האומלל הוביל גם להסרת מרבית הסנקציות ולשילוב מחדש של איראן במערכת הפיננסית העולמית. מיליארדי דולרים זרמו לקופת האייתוללות, חיזקו את המשטר ואפשרו לו להרחיב את מזימותיו. זו הייתה דוגמה מובהקת ליכולת האיראנית להתל בגורמים מערביים פתיים, לצד השגת המטרות האסטרטגיות של המשטר. נראה כי פעם נוספת רבים במערב רצים שוב לתוך אותה מלכודת.
ד"ר מג'יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא 'המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון'.