סערה התחוללה אך לאחרונה סביב הפגישה שנערכה בין שלושה ח"כים ערבים למשפחות פלסטינים שביצעו מתקפות נגד ישראלים. אך הסיפור כאן אינו נוגע רק לבגידתם במדינתם, ישראל. הוא קשור גם לבגידה בציבור הבוחרים שלהם – 1.5 מיליון האזרחים הערבים החיים בישראל.
חברי הכנסת חנין זועבי, באסל גאטס וג'מאל זחאלקה השיגו יותר ממטרה אחת באותה פגישה מעוררת מחלוקת. ראשית, הם בהחלט הצליחו לעורר את זעמם של ישראלים-יהודים רבים. ייתכן שהם הפרו את שבועת האמונים שלהם לכנסת: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". אך שנית, עניין אחר שבו הצליחו חברי הכנסת בלי שום ספק, הוא לפעול נגד האינטרסים של ערביי ישראל.
זועבי, גאטס וזחאלקה נפגשו עם משפחות פלסטיניות שאינן אזרחיות ישראל ואינן מצביעות לכנסת. כלומר, אף אחת מהן לא הצביע בעד חברי הכנסת של 'הרשימה הערבית המשותפת'. כל חבר כנסת בישראל רשאי כמובן להיפגש עם כל פלסטיני מהגדה המערבית, מרצועת עזה או מירושלים.
כאן המקום לציין כי לא כל חברי הכנסת הערבים מעורבים בוויכוח הלוהט ובפעולות פרובוקטיביות נגד ישראל. עם זאת, יש סיבה טובה להאמין שמספר חברי כנסת ערבים פועלים ומאמצים רטוריקה מסוימת במכוון, כשמטרתם היחידה היא לעורר זעם בממסד הישראלי ובציבור היהודי.
הפגישה הזו הייתה האחרונה בסדרת פעולות של חברי הכנסת הערבים, שפגעה באופן חמור ביחסים בין יהודים לערבים בישראל. לפעולות אלו תוצאה ברורה אחת: חבלה חמורה במאמציהם של אזרחים ערבים להשיג שיוויון זכויות מלא.
במהלך עשרים השנים האחרונות עמלו כמה מנציגי ומנהיגי הקהילה הערבית בישראל למען הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, יותר משעמלו למען בוחריהם הישראלים. אותם חברי כנסת רצו בבחירות בהבטחה לפעול לשיפור תנאי החיים של הבוחרים הערבים-הישראלים, ולהשיג שוויון מלא בכל התחומים. אך אותם נבחרים הקדישו מזמנם היקר ומאונם לפלסטינים שאינם אזרחי ישראל. את זמנם הם מעדיפים להקדיש לניסיון לתפוס את עמדת הפרובוקטור הארסי ביותר נגד מדינתם.
במקום לפעול נגד האינטרסים של הפלסטינים – בהעמדת פנים שהם יושבים בפרלמנט פלסטיני ולא בכנסת – יש גם אפשרויות אחרות. חברי הכנסת הערבים האלו יכולים היו לשמש גשר בין ישראל והפלסטינים החיים תחת שלטון החמאס ברצועת עזה והרשות הפלסטינית בגדה המערבית.
החלטות כמו הצטרפות למשט ה"סיוע" מטורקיה לרצועת עזה – שנועדה להקניט את הישראלים יותר מאשר לסייע לפלסטינים – מפנות את הציבור היהודי כנגד הציבור הערבי, הנתפש בעקבות זאת כ'גיס חמישי' וכ'אויב מבית'. פרובוקציות כאלו מקשות על בוגרי אוניברסיטאות ערבים למצוא מקומות עבודה בשוק הפרטי והציבורי בישראל. מעשיהם והתנסחויותיהם של חברי כנסת אלו הבטיחו את המשך הפער בין ערבים ליהודים בתוך ישראל.
תודות לכמה חברי כנסת ערבים, יש יהודים רבים שאינם מצליחים להבחין בין אזרח ערבי נאמן לישראל, ובין פלסטיני קיצוני מרצועת עזה או הגדה המערבית, המבקש להחריב את ישראל.
יש לחברי הכנסת הערבים כל זכות לבקר את המדיניות ואת הפעולות של ממשלת ישראל. אך ביקורת כזו צריכה לעלות מעל דוכן הכנסת ולא מרמאללה, עזה או על ספינה הנושאת חבורה של שונאי ישראל ואקטיביסטים. כדאי להבהיר: אין כאן קריאה לאסור על חברי כנסת ערבים להיפגש עם אחיהם הפלסטינים בגדה המערבית, בעזה ובירושלים. הקריאה היא לחברי הכנסת הערבים לבחון היטב את מטרותיהם ואת הנימה שבה הן מיישמים אותן.
הפגישה האחרונה שעלתה לכותרות החלה בדקת דומיה להרוגים ספציפיים — כלומר, התוקפים הפלסטינים שרצחו ופצעו כמה אנשים. ליהודים-ישראלים תהיה מן הסתם תחושה מסוימת מאוד ביחס לבחירה זו לפתיחת הפגישה.
 חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גאטס (בראש השולחן) נפגשו לאחרונה עם משפחות פלסטינים שביצעו מתקפות נגד ישראלים. (מקור התמונה: מבט לתקשורת פלסטינית) |
אך אפשר היה גם אחרת. חברי הכנסת הערבים היו יכולים להשתמש בפגישה כבמה לקריאה לשים קץ לגל הדקירות והתקפות הרכב והירי הנוכחי, שהחל באוקטובר 2015. הם היו יכולים לדרוש מהמנהיגים, מהסיעות ומהתקשורת הפלסטינית להפסיק לשטוף את מוחם של צעירים וצעירות, ולהפסיק לקרוא להם לרצוח יהודים.
למשפחות הפלסטינים שנפגשו עם חברי הכנסת הערבים לא היה מה להפסיד. גם לפלסטינים אחרים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה לא היה מה להפסיד. מבחינתם, חברי הכנסת האלו מייצגים אותם טוב יותר, ככל הנראה, מהרשות הפלסטינית או מהחמאס. המפסידים הגדולים הם האזרחים הערבים בישראל, ששוב זכו לתזכורת שנציגיהם הנבחרים דואגים הרבה יותר לפלסטינים הלא-ישראלים מאשר להם.
עד כה, רק קומץ ערבים ישראלים העזו לבקר את נציגיהם בכנסת. אך אותם אזרחים ממש הם הצריכים להעניש את חברי הכנסת הכושלים שלהם — הם, ולא הממשלה הישראלית, ועדה פרלמנטרית או בתי המשפט. הכוח בהחלט נמצא בידיהם.
אם הרוב הישראלי הערבי ימשיך להסס, ויאפשר למנהיגיו להשתולל בלא מעצורים, יובילו אותו חברי הכנסת הערבים בדרך ללא מוצא.
חאלד אבו טועמה הוא עיתונאי זוכה פרסים מירושלים.