דו"ח של מכון המחקר Pew שפורסם בשנת 2013 וכותרתו "העולם המוסלמי, דת, פוליטיקה וחברה" חקר את הגישות והדעות בקרב מוסלמים ברחבי העולם בנושא דת והשפעתה על הפוליטיקה, המוסר והמדעים.
מדגם של 1450 מוסלמים מכל 24 המחוזות בתוניסיה רואיינו בין נובמבר לדצמבר 2011. על פי המחקר, 50% מהתוניסאים רואים עצמם חיים בסתירה בין הדת לעולם המודרני. על פי הדו"ח, 32% מהתוניסאים סבורים כי גירושין אינם מוסריים - השיעור הגבוה ביותר בעולם הערבי והמוסלמי - לעומת 8% במצרים, 6% בלבנון ו-3% בירדן. למרות ש-46% מהמשיבים אמרו כי הדת עולה בקנה אחד עם העולם המודרני, מהמחקר עולה כי האוכלוסייה התוניסאית נוטה יותר לתמוך בבחירה אישית - עם 89% תומכים - בלבישת ניקאב (רעלה לכיסוי הפנים).
כמו כן, על פי דו"ח האומות המאוחדות ומחקר של קרן קיליאם משנת 2014, מספרם של מחבלים תוניסאים הוא הגבוה ביותר (3800) מבין מספר המחבלים הזרים בסוריה ובעיראק. הרשויות הסוריות אישרו גם הן כי מספר המחבלים התוניסאים מסתכם ביותר מ- 10,000 מבין סך של 48,000 מחבלים בטריטוריה הסורית.
מהן הסיבות העיקריות לשיעור הטרור הגבוה של תוניסיה?
לדתות באופן כללי יש שתי פנים: הן תורמות לפתרון בעיות חברתיות רבות ועוזרות לבסס ביטחון והגנה, בשל החוקים המוסריים שהן כופות. צפוי כי רוב האנשים לא יבצעו פשעים מפני שהם פוחדים מאלוהים ומעונשו. הדת מייצגת גם ביטחון ויציבות פסיכולוגית לאנשים מסוימים הזקוקים לחיזוקים על ידי האמונה כי אלוהים הכל יכול שומר עליהם.
עם זאת, אנשים רבים מפרשים שלא כהלכה את הדת - לעתים במכוון, לעתים בשוגג - ויוצרים לעתים קרובות סכסוכים בין ישויות אתניות ודתות שונות, כמו הסכסוך בין יהודים למוסלמים. נעשה אם כן שימוש בדת כדי להסית לאלימות, שנאה ומלחמות - כפי שדעאש, קבוצת הג'יהאד הסלפית, מגייסת יותר ויותר לוחמים ברחבי העולם.
רוב אנשי הג'יהאד עוברים שטיפת מוח כבר בילדותם המוקדמת על ידי תכניות טלוויזיה. Spacetoon, לדוגמה, תכנית ילדים ערבית, יצרה דמות נשית בדיונית בשם פולה. התכנית מציגה בדרך כלל את פולה כאישה אדוקה, שמתפללת ולובשת חיג'אב - דמות המשפיעה על ילדים רבים. י. נערה בת 15 מסבירה:
"כשהייתי צעירה, כבת שבע או שמונה, נהגתי לצפות בפולה ולבקש מאמי ללבוש חיג'אב כמוה, מפני שחשבתי שככה נשים אמורות להתלבש. ניסיתי גם ללבוש חיג'אב מספר פעמים וביקשתי מאמי שתרשה לי ללבוש אותו".
גני ילדים ממלאים גם הם תפקיד מרכזי בהשפעה על ילדים.
"בגן הילדים, הגננות סיפרו לנו שנקבל עונש אחרי שנמות, שנישרף בגיהנום אם לא נתנהג יפה. פחדתי כל כך לשמוע את הסיפורים הללו עד שדמיינתי תמונות איומות ונוראות בראשי", אמר ט. ילד בן 15.
בבתי הספר בתוניסיה לימודי הדת הם לימודי חובה החל מכיתה א', כדי לעזור לילדים לגלות ולהבין את יסודות הדת שלהם.
"נהגתי להעתיק בבחינות של לימודי הדת שיש בסוף כל סמסמטר", אמרה א. נערה בת 15.
"לא עשיתי זאת מפני שהייתי עצלנית, אלא מפני שהייתה לנו רק שעה אחת בסמסטר של לימודי תאולוגיה בכיתה, ובשיעור זה המורה נתן לנו ללמוד סורה ארוכה [פרק בקוראן] וכמה ציטוטים מהחדית' של הנביא. לא הבנו שום דבר בכיתה. חלק מאיתנו היו פשוט לומדים את זה בעל פה מבלי להבין את המשמעות. אחרים פשוט העתיקו מפני שלא יכלו ללמוד משהו שלא הבינו. הבעיה היא שבתי הספר לא נתנו לנו הזדמנות לגלות דתות אחרות, מפני שיהודים ונוצרים נחשבים עבור רוב המוסלמים לכופאר [כופרים]".
תרבות זו של שנאה מוטמעת כלפי דתות אחרות יצרה דרך חשיבה קיצונית ותחושת עליונות.
"אני שונאת נוצרים ויהודים. אינני יודעת מדוע. אין לי שום סיבה נראית לעין לשנוא אותם אבל אני תמיד שומעת את אמא שלי מדברת רעות עליהם. היא גם שונאת אותם, ולכן גם אני שונאת אותם, כנראה. אמא תמיד אמרה לי שהמוסלמים הם העם המועדף על אללה", אמרה פ. ילדה תוניסאית בת 15.
"לאחר המתקפה בניס, היו לי כמה חברים במדיה החברתית שהביעו את אכזבתם מאנשים שהזדהו עם הקורבנות. הם אמרו שלא-מוסלמים ראויים למוות. אסור לנו לרחם עליהם. הם יישרפו בגיהנום, בכל מקרה", אמר מ. ילד תוניסאי בן 16.
דרך חשיבה קיצונית זו נתמכת על ידי העובדה כי 80% מהתוניסאים אינם קוראים ספרים, על פי מחקר שנערך במארס 2015. אנשים שאינם קוראים חיים בחלל רגשי: הם נוטים לפחד מדברים שהם אינם מכירים, ופחד זה יכול להפוך לחשדנות, תוקפנות ושנאה. אנשים אלה חשים צורך למלא את החלל, להסיר את אי הנוחות, ולכן הם פונים לטרור כדי לתת תכלית לחייהם: להגן על האסלאם.
"אני מכירה ילד תוניסאי שגר בסעודיה עם הוריו ומגיע לתוניסיה בחופש, בשכונה שלי", אמרה ר. נערה בת 14.
"הוא היה נער רגיל בן 15, שנהג לשחק כדורגל עם אחי וחבריו. לאחרונה, כולם שמו לב שהנער החל להתבודד ולקרוא ספרים על אמונה ואסלאם. יום אחד, הוא הגיע לאחי וחבריו ואמר להם להפסיק לשחק כדורגל. זה חראם [אסור]. זמן קצר לאחר מכן, הוא נראה בשכונה, הולך בחושך וקורא בקוראן".
כיוון שתוניסאים רבים אינם קוראים, הם צופים שעות רבות בטלוויזיה. "חארים אל סולטן" ("הרמון הסולטן") היא סדרת טלוויזיה טורקית הפופולרית בתוניסיה. הסדרה מראה כיצד פילגשים מושכות מנסות לפתות את הסולטן בריקוד, שירה, ציות וכניעה – כל אלה יכולים לעודד נערות להצטרף לג'יהאד אל-ניקה ("ג'יהאד מיני"), שבו נערות מקיימות יחסי מין עם אנשי ג'יהאד.
"לאחר שצפיתי ב"הרמון הסולטן" רצית להיות אחת הפילגשים של הסולטן, לחיות בעידן העותומאני, רצית להיות כמוהן", אמרה ס. ילדה תוניסאית בת 14.
כל הגורמים הללו תורמים בעקיפין ליצירת דרך חשיבה קיצונית של טרור. אנחנו תמיד חושבים שעלינו להיאבק בטרור בעיראק ובסוריה. אולם שדה הקרב נמצא בבתי הספר, בבתים, בטלוויזיה ובמדיה החברתית. שם עלינו להיאבק באידאולוגיות הקיצוניות והשנאה הגזענית והדתית - הם נקודת ההתחלה של כל מחבל.
תארווה בוליפי היא נערה בת 15 החיה בתוניסיה.