כאשר המועמד לנשיאות ארצות הברית דאז, דונלד טראמפ, אמר בינואר 2016 כי בשל ההגירה ההמונית, בריסל הופכת לגיהנום, הפוליטיקאים הבלגיים והאירופיים הציגו נגדו חזית מאוחדת ומחו בקול באמצעי התקשורת על האמירה. כיצד הוא מעז לומר דבר כזה? בריסל, בירת האיחוד האירופי, אות ומופת לעולם הפוסט המודרני, חיל החלוץ של ה"ציביליזציה העולמית" החדשה היא גיהנום? מובן ששילוב מהגרים תמיד אינו משימה קלה, ומדי פעם עשויים להתגלות חיכוכים. אבל אין זה משנה, הם אמרו: טראמפ הוא ליצן, יש לו אפס סיכויים להיבחר. אלו היו המחשבות שעברו במוחם של הקוראים הנלהבים של המהדורה הבינלאומית של ה- New York Times והצופים הקבועים של רשת CNN International.
אולם, דונלד טראמפ, בסגנון דיבורו המפורש, צדק למעשה: בריסל מידרדרת במהירות לתוהו ובוהו ואנרכיה. חודשיים בדיוק לאחר ניצחונו הדרמטי של טראמפ בבחירות, בריסל נפלה קורבן למתקפת טרור אסלאמי איומה שהביאה למותם של 32 בני אדם. וזהו רק קצה הקרחון שהולך וגדל לממדים מפלצתיים במשך יותר משלושים שנות הגירה המונית וטירוף סוציאליסטי.
בחודש נובמבר בלבד אירעו שלושה מקרי התפרעויות וביזה בהיקף נרחב.
ההתפרעות הראשונה אירעה לאחר שנודע כי נבחרת הכדורגל של מרוקו תשתתף בגביע העולם בכדורגל: בין 300 ל-500 "צעירים" ממוצא זר יצאו לרחובות בריסל כדי "לחגוג" את האירוע בדרכם המיוחדת, תוך שהם בוזזים עשרות חנויות במרכז ההיסטורי של בריסל, זורעים הרס בשדרות שוממות של "בירת הציביליזציה" ופוצעים במהלך ההתפרעות 22 שוטרים.
 כוח משטרה לפינוי התפרעויות, בגיבוי תותח מים, מנסה להדוף את המתפרעים במרכז בריסל, ב-12 בנובמבר. מאות "צעירים" ממוצא זר "חגגו" את עלייתה של נבחרת מרוקו לגביע העולם בכדורגל בהתפרעויות ופצעו 22 שוטרים. (מקור התמונה: צילום מסך מתוך סרטון וידאו של Ruptly) |
שלושה ימים לאחר מכן, כוכב ראפ במדיה החברתית בשם "וארגס 92", אזרח צרפתי ממוצא זר, החליט לארגן "חגיגה" נוספת ללא אישור במרכז בריסל, שהפכה במהרה להתפרעות נוספת. גם הפעם, נהרסו חנויות ואנשים הותקפו ללא סיבה רק מפני שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. סרטונים קצרים של האירוע זרמו לרשתות החברתיות, וחשפו בפני העולם (והבלגים) את פרצופה האמיתי של בריסל מבלי לייפות אותה כפי שעושים הפוליטיקאים. אין פלא שהאליטה הפוליטית של אירופה שונאת את המדיה החברתית עד עמקי נשמתה. הם מעדיפים את העיתונות המסורתית הנקייה (בצרפת ובבלגיה דוברת הצרפתית, במימון מופלג של המדינה).
במקרה נוסף, ב-25 בנובמבר, הרשויות הסוציאליסטיות האחראיות על העיר בריסל העלו את הרעיון המבריק לאשר הפגנה נגד עבדות בלוב, שהידרדרה עד מהרה להתפרעות נוספת: חנויות נהרסו, מכוניות הועלו באש, 71 איש נעצרו.
הפקרות ופריקת עול, ללא הצדקה פוליטית כלשהי, הפכו לעניין שבשגרה בבריסל. הפוליטיקאים אולי לא יאהבו את העובדה כי זוהי תוצאה של כישלונם המצער, אך זוהי עובדה מוצקה ובלתי נמנעת. בריסל החדשה מתאפיינת בהתפרעויות וביזה על ידי אנשים ממוצא זר, וכן בנוכחות צבאית חמושה מתמדת ברחובות בריסל, מאז ה-22 במארס 2016, היום שבו רצחו אסלאמיסטים אירופיים 32 בני אדם ופצעו 340 במתקפת הטרור החמורה ביותר בתולדות בלגיה.
עולה השאלה מדוע החיילים הבלגיים המסיירים ברחובות אינם עושים דבר כדי לעצור את המתפרעים. הסיבה הפשוטה היא שזה מחוץ לתחום סמכותם. לו חייל היה פוגע באדם העוסק בביזה, הוא ככל הנראה היה נתון לביקורת פומבית, אמצעי התקשורת היו מוקיעים את מעשיו, הוא היה עומד למשפט ומסולק מהצבא בבושת פנים.
זה היה מצחיק אם זה לא היה כה חמור. לאחר שתי ההתפרעויות האחרונות, ערוץ הטלוויזיה הציבורי הבלגי (RTBF) ארגן דיון עם פוליטיקאים ומומחים מבריסל. בין המשתתפים היה סנטור אלן דסטקס, מהתנועה הרפורמיסטית ימין-מרכז (מפלגתו של ראש ממשלת בלגיה).
דסטקס הוא דמות מעניינת בפוליטיקה הבלגית. בבלגיה דוברת הצרפתית הוא נמנה בין המעטים שאומרים בפומבי כי ההגירה ההמונית שהבלגים ממיטים על עצמם אינה בת קיימא, כי האסלאם אינו דת שוחרת שלום, וכי כיתות לימוד שבהם 90% מהתלמידים הם ילדים ממוצא זר שאינם דוברי צרפתית או הולנדית בבית, אינם מתכון להצלחה. עבור העולם המערבי זה אולי מובן מאליו, אולם בחלק דובר הצרפתית של בלגיה, המושפעת מאוד מתפיסת העולם הצרפתית, הוא נחשב לימני, אם לא קיצוני, גזען וכינויים אחרים שנותן השמאל לעיתים קרובות.
במהלך הדיון, כאשר דסטקס ניסה להסביר את עמדתו - כי קיים קשר בין חוסר השתלבותם של אנשים רבים ממוצא זר בבריסל לבין הגירה בממדים גדולים הנמשכת כמה עשורים - המנחה צעק עליו כי "הגירה אינה הנושא, מר דסטקס! "הגירה אינה הנושא, עצור!", לפני שהחזיר את רשות הדיבור למשוררת "פואטרי סלאם" צעירה שהסבירה כי הבעיה היא שנשים העוטות רעלה (כמוה) אינן מרגישות רצויות בבריסל. הקהל קיבל הנחייה למחוא לה כפיים. בדיון השתתף גם פוליטיקאי ממפלגת הירוקים שאמר כי "איש אינו יודע מה מוצאם של המתפרעים". רמז: הם "חגגו" בדרכם המיוחדת את ניצחונה של מרוקו. רגע נהדר נוסף של סוריאליזם בלגי? לא, זה רק "דיון" פוליטי אופייני בבלגיה דוברת הצרפתית, מלבד העובדה שדסטקס בדרך כלל אינו מוזמן.
התמונה לא תהיה שלמה אם לא נציין כי בלילה שבו החלה ההתפרעות הראשונה, 11 בנובמבר, ארגון בשם MRAX ("תנועה נגד גזענות, אנטישמיות ושנאת זרים") פרסם בדף הפייסבוק שלו קריאה לדווח על כל מקרה של "פרובוקציה מצד המשטרה" או "אלימות משטרתית". מה היו תוצאות ההתפרעות? 22 שוטרים פצועים, אפס מעצרים. ארגון MRAX אינו רק קבוצת שמאל התומכת באסלאם, הם ממומנים במידה ניכרת על ידי משלמי המיסים. האם תנועות מהימין ממומנות גם הן על ידי משלמי המיסים? במילה אחת: לא. בבריסל, שיעור האבטלה זינק ל- 16.9%. נתון מדהים נוסף הוא כי 90% ממקבלי קצבאות הרווחה הם ממוצא זר, ולמרות שהמיסים בבלגיה הם בין הגבוהים בעולם, עדיין זורמים כספים מהקופה הציבורית. זוהי תמונה עצובה של כישלון סוציאליסטי נוסף.
אבל יש תקווה. בריסל אינה רק מולנבק והתפרעויות, יש לה מסורת ארוכת שנים של יזמות, והממשלה הפדרלית של בלגיה, במיוחד החלק הפלמי שלה, מודעת מאוד לאתגרים העומדים בפניה. אולם דבר לא ישתנה אם אנשים לא יבינו כי מבחינות רבות בריסל הפכה, מהעיר "הבורגנית", השמרנית והאמידה שהייתה לפני 25 שנים, לגיהנום.
באופן אירוני, בריסל זקוקה עתה לדונלד טראמפ נוסף.
דריו גודפרידי, סופר בלגי ליברלי-קלאסי, הוא מייסד l'Institut Hayek בבריסל. יש לו תואר דוקטור לפילוסופיה מהסורבון בפריז, והוא עומד בראש מיזמי השקעות בחברות אירופיות.