מחקר חדש[1] על סלפיזם בשבדיה שערכה Swedish Defence University מצייר תמונה עגומה של ההקצנה הנמשכת בקרב מוסלמים בשבדיה.
הסלפים הם "האבות הצדיקים" שחיו בשלושת הדורות הראשונים של תומכי מוחמד. האידאלוגיה שלהם מזוהה בעשורים האחרונים עם אל-קעידה ודעאש וכן עם שלוחות אל-קעידה מקומיות. לדברי המחקר, הסלפים, המאמינים באסלאם כפי שחסידיו המוקדמים של מוחמד האמינו, נוטים לדחות את החברה המערבית לטובת אסלאם "טהור": "לא כל הסלפים הם אנשי ג'יהאד, אבל כל אנשי הג'יהאד הם סלפים" [2].
למרות שהמחקר אינו מעריך כמה סלפים חיים בשבדיה, הוא מתאר כיצד חוגים סלפים התפתחו והתחזקו במדינה, במיוחד בעשור האחרון, ומונה מספר דוגמאות להשפעתם בערים וברשויות שבדיות שונות.
 Swedish Defence University פרסמה מחקר חדש המצייר תמונה עגומה של ההקצנה הנמשכת בקרב מוסלמים בשבדיה. (I99pema/Wikimedia Commons) |
"סלפים", מסכמים מחברי המחקר, "...תומכים בהפרדה בין המינים, דורשים כי הנשים יכסו עצמן ברעלה כדי לצמצם "פיתוי מיני", מגבילים את תפקידן של נשים במקומות ציבוריים ומתנגדים נחרצות להאזנה למוזיקה ולפעילויות ספורט מסוימות".[3]
לדברי המחקר, סלפים רבים אומרים למוסלמים לא להתרועע עם חברים שבדים, ומכנים אותם כאפר, המונח הערבי ללא מוסלמי או "לא מאמין". מטיף סלפי בשם אנאס כליפה אמר:
"האם המשמעות היא שאם אתה פוגש נוצרי או יהודי עליך להכות אותו או לאיים עליו? לא. אין מלחמה בינך לבין הנוצרים והיהודים בבית הספר. אתה שונא אותו בשם אללה. אתה שונא שהוא אינו מאמין באללה. אבל אתם רוצה בכל מאודך שהוא יאהב את אללה. לכן עליך לעבוד איתם, לדבר איתם, מפני שאתה רוצה שאללה ינחה אותם".[4]
נראה כי הסלפים חילקו ביניהם את שבדיה לאזורים גאוגרפיים. לדברי המחקר:
"מעניין לראות שהמטיפים הסלפים שבהם מתמקד המחקר משתפים פעולה זה עם זה, ולא מתחרים זה בזה. למעשה, נראה כי מטיפים אלה מחלקים את ה"דעוה" (שליחות) שלהם לאזורים גאוגרפיים שונים..." [5].
מהמחקר שנערך על ערים שונות שבהם הסלפים פעילים עולה כדלקמן:
בבוראס יש ילדים שאינם שותים מים בבית הספר או משתמשים בצבעי מים מפני שהמים "נוצריים", לדבריהם. משטרת שבדיה מדווחת כי ילדים מוסלמים אמרו לחבריהם לכיתה כי ישספו את גרונותיהם והראו להם עריפות ראשים בטלפונים הניידים שלהם. ישנן דוגמאות של "בני נוער המגיעים למסגדים בסוף יום הלימודים כדי "לשטוף" את עצמם לאחר שהיו בחברה [לא מוסלמית]". עובדים [במקצועות הבריאות, טיפול בילדים וכדומה] בעיר העידו כיצד גברים שולטים על נשותיהם ומפקחים עליהן גם בחדרי המתנה [6]. עובדת אחת סיפרה:
"הבנתי שיש רשת שמפקחת על הנשים כדי שלא יישארו לבדן עם עובדים. אין להן הזדמנות לספר לאיש על מצבן. נשים רבות חיות כאן בתנאים גרועים יותר מאשר במדינותיהן הקודמות".
נראה כי סוג זה של שליטה בנשים מתרחש למעשה בכל הערים השבדיות המוזכרות במחקר.
בווסטרוס, ההשפעה הדתית מהולה בפשיעה. "זו יכולה להיות קבוצת נערים שנכנסים לחנות מכולת. אם הקופאית אינה עוטה רעלה, הם לוקחים מה שהם רוצים מבלי לשלם, קוראים לקופאית "זונה שבדית" ויורקים עליה, אמר שוטר במחקר. דוגמה נוספת היא סורים וכורדים בעלי חנויות ומסעדות באזור הנשאלים על ידי צעירים מוסלמים מהי דתם. אם הם אינם מוסלמים, הם נתונים להטרדות. במקרים מסוימים ילדים בני 10-12 ניגשו לנשים מבוגרות באזור ושואלים אותן אם הן מוסלמיות, ואז אומרים להן "זה האזור שלנו".[7]
בגותנבורג, לדברי המחקר [8], סלפים אמרו למוסלמים לא להצביע בבחירות האחרונות מפני שזה "חראם" (אסור). "הם אמרו כי ביום הדין הם יהיו אחראים לפעולותיהם של כל הפוליטיקאים הטיפשים אם יצביעו. הם עמדו בקלפיות... בקלפי אחת, הם הניפו דגל של דעאש, סיפר גורם מקומי למחברי המחקר. לדברי אימאם אחד בעיר, גותנבורג היא בירת הווהאביזם (גרסה סעודית של הסלפים) באירופה מאז שנות התשעים [[9.
מתוך 300 המוסלמים השבדים שהצטרפו לדעאש בסוריה ובעיראק, כמעט שליש מהם הגיעו מגותנבורג.[10] (ביחס לכלל האוכלוסיה, יותר אנשים נסעו משבדיה להצטרף לקבוצות ג'יהאד בסוריה ובעיראק מאשר רוב מדינות אירופה - רק בבלגיה ובאוסטריה היחס היה גבוה יותר [11]. המטיף הסומאלי-קנדי, סעיד רגה, שנאם במסגד בלוו הסלפי בגותנבורג "הדגיש את החשיבות של אנשים שנולדים "טהורים", וכי רק מוסלמים הם טהורים. כולם נולדים כמוסלמים, אבל ההורים הם שמעצבים אותם להפוך ל"יהודים, נוצרים או זרטוסטרים".[12]
המחקר מדווח גם כי בעלי עסקים שאינם מוסלמים סבלו מוונדליזם, וחנויותיהם כוסו בגרפיטי של המדינה האסלאמית, וכי כמרים נוצרים קיבלו איומים על חייהם [13]. אדם בשם סמיר אמר "אם לא תאמין באסלאם אנשים ינדו אותך. ישנם אנשים ששמים רעלות על בנותיהם בנות השלוש. זה לא הגיוני. אנחנו לא בעיראק". [14]
לאדם אחר בשם אנוואר סירבו לתת שירות במסעדה מוסלמית מפני שאינו דתי. הוא אומר כי שהחברה מאכזבת מוסלמים חילונים: "אני לא זקוק לתנ"ך או לקוראן בחיים שלי. הספר היחיד שאני זקוק לו הוא ספר החוקים [השבדי]. אם החברה אינה לצדנו, מה כבר אפשר לעשות?" [15]
באזור שטוקהולם, המחקר מעריך כי יש כיום עד כ-150 סלפים אנשי ג'יהאד [16]. סלפים מרוכזים במיוחד באזור ירווה, "אזור מחוץ לתחום". לעיתים יש חפיפה בין אנשי ג'יהאד לבין גורמים עבריינים. מוסלמים אלו מהלכים אימים על אנשים שגרים באזור. אישה אחת אמרה כי הסלפים והאסלמיסטים שולטים על עסקים, מסגדים במרתפים ואגודות תרבות בעשר השנים האחרונות, וכי "לשבדים אין מושג איזו השפעה פוליטית יש לאסלאם בפרברים". היא תיארה כיצד יש הפרדה בין בנים ובנות וכי מנהיגים דתיים אומרים לנשים לא לספר לרשויות אם בעליהן מתעללים בהן. "החוק השבדי לא חל בפרברים". [17]
המחקר מסיים בביקורת שהוא מותח על הרשויות השבדיות בשל אוזלת ידן לקשר בין מוסלמים קיצונים יחידים ל"סביבות שמעצבות את רעיונותיהם ובמקרים מסוימים מאפשרות להם להצטרף לקבוצות קיצוניות ואלימות יותר." המחקר נותן את הדוגמה הבאה:
"המתאם ארצי נגד קיצוניות אלימות דאז אמר כי השאלה מדוע אנשים כה רבים בחרו לנסוע למדינה האסלאמית משבדיה היא 'שאלת מיליון הדולר'. זוהי דוגמה לאוזלת ידן הכוללת של הרשויות השבדיות (למעט המשטרה ומשטרת הביטחון) לראות כי הבעיה אינה נוצרת בחלל ריק".[18]
חוסר היכולת - עיוורון מרצון יהיה תיאור מדויק יותר - לראות כי טרור הג'יהאד אינו נוצר בחלל ריק, אלא ניזון מסביבות ספציפיות אינו אופייני אך ורק לשבדיה. התעקשותן של רשויות אירופיות ומערביות אחרות כה רבות לתאר מתקפות טרור כמקרים של "מחלת נפש" ממחישה זאת בצורה מושלמת.
מחברי המחקר אומרים גם, כי בתי הספר והרשויות המקומיות אינם יודעים כיצד להתמודד עם האתגרים שיוצרים הסלפים. המחקר נותן כדוגמה תלמידה מוסלמית שרצתה להסיר את הצעיף שלה כדי לשחק במספרה עם הילדים האחרים, אבל אנשי הצוות השבדים לא אפשרו לה לעשות זאת מתוך כבוד לבקשת הוריה. דוגמה נוספת - בגן שבדי, פעוטה לא רצתה לשים את הצעיף שלה, אבל אנשי הצוות השבדים אילצו אותה "למרות שחשו שאין זה נכון" בשל רצון הוריה. אנשי צוות שבדים בבתי הספר סיפרו שהם אינם יודעים כיצד לנהוג כאשר ילדים רוצים לאכול ולשתות במהלך הרמדאן, אבל ההורים הורו כי עליהם לצום [19].
המחקר הוא צעד ראשון חשוב כדי ששבדיה תכיר סוף סוף בבעיה, אולם עד אשר הרשויות השבדיות הרלבנטיות - ובכללן ממשלה שבדיה והמנהיגים הפוליטים שמסרבים להכיר במציאות בשבדיה - לא יקראו ויפנימו זאת, המחקר יהיה לשווא.
ג'ודית ברגמן היא בעלת טור, עורכת דין ופרשנית פוליטית.
[1] "Between Salafism and Salafist Jihadism - Impact and Challenges for Swedish Society", המחקר פורסם ב-28 ביוני ונערך בחסות Swedish Civil Contingencies Agency.
[2] "Between Salafism and Salafist Jihadism - Impact and Challenges for Swedish Society", עמ' 14.
[3] שם, עמ' 24
[4] שם, עמ' 132
[5] שם, עמ' 223
[6] בוראס מתוארת מעמ' 162 במחקר.
[7] ווסטרוס מתוארת מעמוד 168.
[8] שם, עמ' 186
[9] שם, עמ' 182
[10] שם, עמ' 103
[11]שם, עמ' 107
[12] שם, עמ' 131
[13] שם, עמ' 186
[14] שם, עמ' 187
[15] שם, עמ' 187
[16]שם, עמ' 210
[17] שם, עמ' 213
[18] שם, עמ' 109
[19] שם, עמ' 194