צביעותם של מנהיגי האזרחים הערבים בישראל, שעתה זועקים לנוכח חוק הלאום החדש, הגיעה לשיאים חדשים בימים האחרונים.
אלו הם אותם מנהיגים שאמירותיהם ומעשיהם בעשרים השנים האחרונות גרמו נזק חמור ליחסי יהודים-ערבים בישראל ולאינטרסים של ציבור בוחריהם, אזרחי ישראל הערבים.
מנהיגיהם של ערביי ישראל, וחברי הכנסת בפרט, אומרים כי הם נסערים לא רק כיוון שהחוק מגדיר את ישראל כמולדת העם היהודי, אלא מפני שהחוק החדש אינו כולל אזכור המילים שוויון זכויות מלא לכל האזרחים.
זוהי סערה בכוס מים. מיותר להוסיף מילים אלו: החוק החדש אינו מבטל חוק קודם כלשהו או את מגילת העצמאות, שכבר קובעים זאת. בישראל, ישנם גם חוקי יסוד אחרים המבטיחים שוויון זכויות. לדוגמה, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק בשנת 1992, קובע:
"חוק יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
...
"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
מגילת העצמאות משנת 1948 אשר, ללא ספק, אינה מושפעת מחוק הלאום החדש מבטיחה גם היא שוויון לכל האזרחים, ללא קשר לדת, צבע או גזע. היא קובעת:
"מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
אם חוקים קיימים בישראל ומגילת העצמאות נשארים ללא שינוי ומבטיחה שוויון זכויות לכל האזרחים, מה בדיוק עומד מאחורי המתקפה העזה של מנהיגיהם של ערביי ישראל על חוק הלאום? האם זה באמת מפני שהם מודאגים בנוגע לשוויון, או שזה משהו אחר? את התשובה ניתן למצוא בהצהרותיהם: הם בעצם מתנגדים לרעיון שישראל היא מולדת העם היהודי. הם יודעים היטב שחוק הלאום אינו משפיע על מעמדם של ערביי ישראל ועל זכויותיהם כאזרחים שווים בישראל.
קחו לדוגמה את חבר הכנסת זוהיר בהלול (המחנה הציוני) שהכריז השבוע על כוונתו להתפטר מהכנסת במחאה על חוק הלאום. הוא קבל על כך שהכנסת הפכה ל"חותמת גומי של חקיקה גזענית".
ראשית, בהלול הוא האזרח הערבי האחרון בישראל שיכול להתלונן על אפליה. במשך עשרות שנים הוא היה אחד משדרני הספורט הפופולריים ביותר והיה אהוד על ערבים ויהודים כאחד. הוא תמיד נהנה מחיים נוחים בישראל - שלא היה יכול לחלום עליהם בכל מדינה ערבית.
שנית, אם לבהלול יש בעיה עם החוק שמגדיר את ישראל כמולדת העם היהודי מה הוא עושה בדיוק במפלגה ששמה המחנה הציוני? כאשר אתה מסכים להצטרף למפלגה ציונית, אינך יכול להתלונן מאוחר יותר כאשר ישראל אומרת שהיא רוצה להיות מולדת העם היהודי. האם מישהו באמת מאמין שחבר כנסת ערבי זה לא ידע כל השנים כי הציונות היא תנועה לאומית של העם היהודי התומכת בהקמת בית לאומי יהודי במקום המוגדר כמולדתו ההיסטורית בארץ ישראל?
 חבר הכנסת בהלול הוא האזרח הערבי האחרון בישראל שיכול להתלונן על אפליה. במשך עשרות שנים הוא היה אחד משדרני הספורט הפופולריים ביותר והיה אהוד על ערבים ויהודים כאחד. הוא תמיד נהנה מחיים נוחים בישראל - שלא היה יכול לחלום עליהם בכל מדינה ערבית. (תמונה: דובר הכנסת) |
שלישית, יצוין כי מפלגת המחנה הציוני מאסה בבהלול בכל מקרה, ותכננה לסלק אותו משורותיה, במיוחד לאחר החלטתו בשנה שעברה להחרים את הטקס לציון 100 שנים להצהרת בלפור שנערך בכנסת. באופן אירוני, חלקה השני של הצהרת בלפור קובע כי הקמת בית יהודי תיעשה בתנאי "שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל".
אם כן, המחלוקת הנוכחית על חוק הלאום אינה על שוויון זכויות. היא נוגעת לקיומה של ישראל כמולדת העם היהודי. בהלול החרים את הטקס לציון הצהרת בלפור בכנסת כנראה מפני שהתנגד לעצם הרעיון של מולדת העם היהודי. אחרת, מדוע ערבי שחי בישראל יתנגד להצהרה הקובעת בגלוי כי אסור שהקמת בית יהודי "תפגע" בזכויותיהם של לא יהודים?
יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, מתח ביקורת על החלטתו של בהלול והגדיר אותה "קיצונית".
בהלול ידע כנראה שהוא יסולק ממפלגתו, ונראה שהחליט להשתמש בחוק הלאום כתירוץ להתפטר, הכפיש את שמה של ישראל, כינה אותה שלא בצדק "מדינה עם תסמינים של אפרטהייד", ואמר שהכנסת היא "חותמת גומי של חקיקה גזענית".
רביעית, שימו לב שבהלול לא הגיש מיד את התפטרותו מהכנסת. הוא אמר שיגיש את התפטרותו כאשר הכנסת תחזור מפגרת הקיץ המסתיימת באמצע אוקטובר. במילים אחרות, בהלול רוצה לבלות עוד מספר חודשים בכנסת, כנראה כדי שיוכל להמשיך לקבל משכורת נאה וליהנות מזכויות אחרות המוענקות לחברי הכנסת. בדחיית התפטרותו, הוא גם מקווה כנראה שמישהו יבוא ויתחנן אליו שייסוג בו מהחלטתו - הוא כאילו אומר "תחזיקו אותי, כדי שלא אתפטר מהכנסת!" ובכן, מר בהלול, אם אתה כל כך נסער מהחוק ואינך רוצה להיות חלק מהמערכת הפוליטית בישראל, מדוע שלא פשוט תקום ותלך עכשיו? מדוע אתה רוצה להישאר עוד מספר חודשים בכנסת שאתה מאשים שהיא "גזענית" כלפי הערבים?
"הסוד המלוכלך הקטן" הוא שגם אם היו מוסיפים מילים על שוויון לכל האזרחים לחוק החדש, בהלול וכמה מחברי הכנסת הערבים היו עדיין מתנגדים לו. הם פשוט מתנגדים בתוקף לעצם הרעיון שישראל היא מדינה יהודית.
חלקם, כמו אחמד טיבי, קוראים השכם והערב להפוך את ישראל מ"מדינה יהודית" ל"מדינת כל אזרחיה" או "מדינת כל לאומיה".
חבר כנסת ערבי אחר, ג'מאל זחאלקה, לעג לאחרונה לסמלים היהודים ואמר כי הוא "מעדיף למות מאשר לשיר את ההימנון הישראלי". חברי כנסת ערבים רבים מעולם לא קיבלו את ההימנון הלאומי או את דגל ישראל. בהתייחסו לדגל, אמר זחאלקה "כל דגל בשבילי הוא חתיכת סמרטוט. הדגל הזה (דגל ישראל) הוא הרבה יותר גרוע מסמרטוט".
חברת הכנסת הערבית, חנין זועבי, ביטאה בגלוי את התנגדותה להגדרת ישראל כמולדת העם היהודי. העם היהודי אינו זכאי להגדרה עצמית, היא אמרה באוקטובר 2017.
"יהדות אינה לאום, ולכן אנחנו לא יכולים לדבר על הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי... לישראלים כן יכולה להיות הגדרה עצמית, לא במסגרת מדינה יהודית אלא במסגרת מדינה חילונית ודמוקרטית".
יש לציין כי זועבי, ילידת שבט גדול מנצרת, הושעתה מהכנסת בשנת 2014 בגין הסתה, לאחר שהצדיקה את ירי הטילים של חמאס על ישראל וחטיפת (ורצח) שלושת הנערים על ידי מחבלים פלסטינים.
זועבי ודומיה גרמו - וממשיכים לגרום - נזק חמור ליחסי יהודים-ערבים בישראל. הרטוריקה האנטי ישראלית הבוטה ומעשיהם הם הסיבה העיקרית למספר הולך וגדל של יהודים שמתחילים לראות באזרחי ישראל הערבים "גיס חמישי" או "האויב מבפנים".
כמה ממנהיגיהם של ערביי ישראל מדברים בזלזול על ישראל לשם הפרסום. הם יודעים שהעיתונים לא יזכירו אותם אם יעסקו בנושאים כגון ביוב או מחסור בכיתות לימוד בבתי הספר הערבים. אבל אם הם מדברים סרה על ישראל או מתגרים ביהודים, הם ללא ספק יקבלו כותרת באמצעי תקשורת.
צמצום שיעור האבטלה הגבוה בקרב בוגרי אוניברסיטאות ערבים עומד בראש סדר העדיפויות של אזרחי ישראל הערבים. ערביי ישראל רוצים להשתלב באופן מלא בישראל. הם נאבקים למען שיפור השירותים הממשלתיים, במיוחד בנושא התשתיות בערים ובכפרים הערביים. אולם במקום לייצג את האינטרסים האמיתיים של ציבור בוחריהם, טיבי, זועבי, זחאלקה ואחרים מקדישים את זמנם לגינוי ישראל ולהזדהות עם אויביה.
מעשיהם ואמירותיהם של חברי כנסת ערבים אלה רק מעמיקים את הקרע בין יהודים לערבים, בזמן שממשלת ישראל עושה מאמצים רבים לשפר את חיי האזרחים הערבים. לדוגמה, באפריל שעבר החליטה ועדת הכנסת להקצות 20 מיליון שקלים (5.6 מיליון דולר) לתכנית חדשה שמטרתה להגדיל את מספר הערבים הישראלים העובדים במגזר הטכנולוגיה. הוועדה אמרה כי ממשלת ישראל כבר השקיעה 1.2 מיליארד דולר מתוך 4.2 מיליארד שהוקצו לפיתוח כלכלי של ערבים ומיעוטים אחרים כחלק מהחלטת הקבינט משנת 2015.
ערביי ישראל הם אזרחים שווים הנהנים מהרבה יותר ממה שהיו מקבלים בכל מדינה אחרת במזרח התיכון. בסקר שפורסם בשנת 2016, 55% מערביי ישראל אמרו שהם גאים להיות אזרחי ישראל. סקר אחר שפורסם בשנת 2017 מצא כי ל- 60% מערביי ישראל יש דעות חיוביות בנוגע למדינה.
מנהיגיהם של ערביי ישראל יכולים להסית נגד ישראל כמה שירצו. השמצותיהם לא ישנו את המציאות שישראל היא הדמוקרטיה המשגשגת היחידה במזרח התיכון המתייחסת בכבוד למיעוטים. בזמן שמיעוטים נרדפים ונרצחים בסוריה, לבנון, מצרים, לוב ומדינות ערביות ומוסלמיות אחרות, אזרחי ישראל הערבים משתלבים במדינה. הם מכהנים בתפקידים בכירים בבית המשפט העליון, משרד החוץ, מגזר הבריאות ואפילו משטרת ישראל.
החוק החדש אינו משנה מציאות זאת. למעשה, נראה כי רוב האזרחים הערבים אינם מוטרדים מהחוק החדש. רוב הערבים בישראל מתעוררים בבוקר וממשיכים בשגרת חייהם. הם יכולים לעבוד בכל מקום שירצו, הם יכולים לנוע ברחבי הארץ, והם ימשיכו ליהנות מכל הזכויות, ההטבות והחירויות שיש לאזרחים יהודים.
אולם חלק ממנהיגיהם של ערביי ישראל חושבים על דבר אחר לגמרי. הם רוצים שישראל תוותר על רצונה להיות מדינה יהודית, מפני שהם מקווים שיבוא יום והיהודים יהפכו למיעוט בארצם. במשך זמן רב הם מסיתים את ציבור בוחריהם נגד ישראל והיהודים. אם הם אינם מרוצים מישראל אולם כדאי שישקלו לעבור לרמאללה או לרצועת עזה או לכל מדינה ערבית אחרת. אולי הם יואילו בטובם להתפטר מהכנסת. מדוע הם אינם עושים זאת? מפני שבמולדת העם היהודי, שלכאורה פוגעת בהם, הם וילדיהם יכולים לחיות בנוחות.
בסאם טוויל, ערבי מוסלמי, גר במזרח התיכון.