מה משותף לרשות הפלסטינית, האיחוד האירופי, בית המשפט העליון, שלושה ישובים ישראלים ושבט הג'האלין? התשובה: כולם עוסקים בשנים האחרונות ביישוב בדואי זעיר בשם חאן אל-אחמר.
המאבק סביב היישוב הבלתי-חוקי מתרחש באמצעי התקשורת העולמית ובמסדרונות בתי המשפט כבר מעל לעשור, והוא מהווה למעשה מיקרוקוסמוס לסכסוך הישראלי-ערבי כולו – מלא באמיתות אלטרנטיביות, נאמנויות מתחלפות, אזורים אפורים של אחריות ואינטרסים מפוקפקים.
הבעיה הראשונה בסיפור חאן אל-אחמר היא שהיישוב ממוקם כולו בשטח C, אותו אפילו האו"ם הגדיר כשטח "תחת אחריות בלעדית של ישראל, ובכלל זה תחומי אכיפת החוק, תכנון ובנייה".
מקבץ הבתים הבדואיים יושבים למעשה בשטחו של היישוב כפר אדומים, וחולשים על נקודה אסטרטגית בצומת הדרכים שבין ים המלח, ירושלים, והכפריים הערביים שממזרח לעיר. המיקום הזה הופך את היישוב הקטן לבעל חשיבות גדולה מאוד הן לישראל והן לפלסטינים.
עד לא מזמן, תושבי המקום המשתייכים לשבט הג'האלין הבדואי חיו בכלל בדרום הארץ. בנקודה מסוימת במהלך שנות השבעים, סכסוך שפרץ בין גורמים שונים בשבט גרם לכמה מחבריו לברוח צפונה, ולהגיע לאזור מעלה אדומים, שם הם חיים עד היום.
כמו רוב הקהילות הבדואיות במזרח התיכון, גם בני הג'האלין נטשו בהדרגה את אורח החיים הנוודי לטובת התיישבות קבע ופרנסה שאינה תלויה באופן בלעדי ברעיית צאן. אותו חלק של השבט שנמלט מהנגב החליט להתיישב בנקודה קריטית הסמוכה לכביש הראשי, והתחבר באופן בלתי חוקי לרשת המים והחשמל של הרשות המקומית.
והנה בעיה נוספת: מאז שנות השמונים, כאשר מחנה הפולשים הבדואי החל לקבל צורה, חאן אל-אחמר הפך מלהיות סתם עוד התיישבות ערבית בלתי חוקית לצרה של ממש עבור תושבי האזור. קרבתו לכביש הראשי מציבה סכנה בטיחותית לילדי הבדואים שמשחקים לצידו, כמו גם לנהגים יהודים וערבים שנפגעו מפעם לפעם מיידוי אבנים לעבר רכבם.
מהיום הראשון שבו הקימו בני הג'האלין את המחנה בחאן אל-אחמר, הם ידעו היטב שהם פולשים לשטח של רשות מקומית ישראלית באופן בלתי-חוקי, ולכן היישוב לא יוכל להוות פתרון ארוך-טווח לצרכי המגורים שלהם.
מה שהם לא ידעו זה שגם לרשות הפלסטינית, שהוקמה כ-15 שנים לאחר מכן, יש תוכניות עבור שטח האדמה הזה (אם כי מסיבות אחרות לגמרי), ושכוחות בינלאומיים שונים ישתמשו בהם ככלי במשחק מסוכן מאוד נגד ישראל.
בית ספר שנבנה במימון בינלאומי בחאן אל-אחמר (כביש מספר 1 ברקע). (מקור התמונה: TrickyH/ויקישיתוף) |
בחודש אוגוסט של שנת 2009 פרסם סלאם פיאד, מי שהיה אז ראש הממשלה הפלסטיני, את תכנית-העל שלו ליצירת מדינה פלסטינית. הבסיס לתכנית פיאד היה (ונשאר עדיין) הקמת מדינה דה-פקטו ללא צורך במשא ומתן, וזאת על ידי יצירת עובדות בשטח, גם בשטחים שעל פי ההסכמים נותרו תחת השליטה הביטחונית והמנהלית המלאה של ישראל.
אחד מהאזורים העיקריים בחזון העובדות בשטח של המדינה הפלסטינית, שמנוגד כמובן להסכמות אוסלו, הוא בדיוק האזור בו יושב חאן אל-אחמר. וכך הפולשים הבדואיים משבט הג'האלין העניקו לפלסטינים דריסת רגל מושלמת בשטח.
כמובן שעבור הרשות הפלסטינית, האינטרסים של התושבים הבדואים עצמם אינם חשובים כלל. הסיפור האמיתי הוא האדמה, שבנייה עליה היא מפתח להשתלטות על עוד שטח שאלמלא הבדואים לא הייתה יכולה להתרחש. זאת השיטה – קביעת עובדות בשטח ואז קיבוען כבלתי הפיכות.
וכך, בזמן שהרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי ממשיכים להעמיד פנים כאילו הם מחויבים לפשרה דרך משא ומתן, ההתנהלות שלהם בשטח מוכיחה שכוונותיהם האמיתיות רחוקות מכך.
למעשה, לפלסטינים אין כל עניין בפשרה מוסכמת עם ישראל, והאיחוד האירופי שמממן את מרבית היישובים הבלתי-חוקיים בשטח C רק מעודד אותם להמשיך להתרחק משולחן המשא ומתן. למה שיתפשרו, אם הם יכולים להשיג את כל רצונם פשוט על ידי שכפול של חאן אל-אחמר בנקודות אסטרטגיות נוספות?
חלק מהיישובים הבדואים שקמו בעשורים האחרונים באזור מעלה אדומים חתמו על הסכמי יישוב מחדש; אחרים פשוט התקפלו ועברו למקום אחר כדי להימנע מבנייה סמוך לכבישים ראשיים. הם הבינו שהם לא יוכלו להמשיך לחיות ביישוב בלתי-חוקי הנמצא בשטחים ישראלים.
אך כמו במקרים דומים אחרים, גם במקרה של חאן אל-אחמר הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי מיהרו לקפוץ על המציאה, העניקו שם לאוהלים הבודדים שהיו בשטח, והתניעו קמפיין בינלאומי ממומן היטב שמטרתו להציג את הערבים כמנושלים מאדמתם ההיסטורית.
כך למשל, ארגון איטלקי בשם Vento de Terra הקים בשטח בית ספר עבור ילדי הבדואים מהאזור. האיטלקים הפציצו את עיתוני העולם בתמונות של ילדים יחפים, החיים תחת האיום התמידי של נישול וטיהור אתני. כפי שהתבהר בהמשך בדיונים בבית המשפט העליון, אותו ארגון "זכויות אדם" הפעיל לחץ כבד על תושבי הכפר על מנת שישתפו פעולה עם הקמפיין.
הבדואים נכנעו ללחץ ובכך התירו למעשה ל"נציגים" החדשים שלהם להשתלט על המצב. בני הג'האלין נותרו בדיוק איפה שהרשות הפלסטינית רצתה אותם, והיא מצידה (ביחד עם האיחוד האירופי) הפכה למייצגת שלהם בערכאות משפטיות שונות שנסחבות כבר לאורך יותר מעשור. בכל אחת מהעתירות, בית המשפט העליון קבע כי ההתיישבות בחאן אל-אחמר אינה חוקית ועליה להיות מפונה למיקום חלופי שאותו סיפקה המדינה.
במשך עשר שנים, ממשלת ישראל דחתה את ביצוע צווי הפינוי הרבים שניתנו לחאן אל-אחמר, והציעה במקומם חלופות חוקיות למיקום מחדש של הקהילה הבדואית. התכנית שכרגע עומדת על הפרק היא העברת התושבים מספר קילומטרים מערבה לאזור אבו-דיס בפאתי ירושלים. בשכונה החדשה שנקראת 'ג'האלין מערב', אמורה כל משפחה לקבל חבילת פיצויים השווה לכחצי מיליון שקלים עבור כל אישה אותה נשא ראש המשפחה.
כל אישה תקבל, בחינם לגמרי, חלקת אדמה גדולה ומוכנה לבנייה כולל תשתיות מים וחשמל. השכונה החדשה תספק לבני הג'האלין תנאים טובים בהרבה מאשר הרשות הפלסטינית אי פעם תוכל לתת: מים זורמים, חשמל מסביב לשעון, בתי קבע אותם הם יוכלו לעצב כרצונם, מרפאות, תחבורה ציבורית, בתי ספר וגישה לתעסוקה.
'ג'האלין מערב' כבר מוכנה. היא ממתינה לדיירה החדשים במשך שנים, אך "נציגי" השבט הבדואי דחו על הסף את כל הצעות המדינה לחבילות פיצויים ומיקום מחדש וסרבו לאפשר תושבי חאן אל-אחמר להתחיל חיים חדשים וטובים יותר, אם זה אומר לאבד את האחיזה באדמה אליה פלשו.
בית המשפט העליון העניק לצוות המשפטי של חאן אל-אחמר הזדמנות אחרונה להציע חלופה אחרת לשכונת 'ג'האלין מערב', אך הם כשלו גם בכך ולא הותירו לשופטים ברירה אלא לדחות את כל עתירות הבדואים ולאפשר סוף סוף למדינה לאכוף את החוק.
"שורת הדין היא שאין עילה משפטית להתערב בהחלטתו של שר הביטחון לממש את צווי ההריסה שהוצאו למבנים הבלתי חוקיים שבחאן אל-אחמר", כתבו השופטים סולברג, וילנר וברון והוסיפו:
שורת הדין אינה מתעלמת מהמורכבות האנושית הכרוכה, באופן טבעי, בפינוי רחב היקף של בנייה לא חוקית, חרף אי-חוקיותה. אכיפת הדין חשובה, כך גם השאיפה להידברות ולהגעה לפתרון בדרכי שלום...בסופו של דבר, אנו כבר אחרי 'הדקה ה-90'. צווי ההריסה הראשונים הוצאו כזכור עוד בשנת 2009 .הקולות שנשמעו באולם בית המשפט הקוראים לשיתוף פעולה ולדיאלוג, ראויים ככל שיהיו, מן הדין היה להפנותם בזמן אמת, במהלך השנים, כלפי קובעי המדיניות"
השופטים ביקרו גם את התנהלות העותרים, וציינו כי הם ניצלו באופן שיטתי את רצון המדינה להגיע להסכם על ידי הצגת חלופות והצעות חסרות שחר:
עלה הרושם שמטרתן של הצעות חלופיות היא 'להרוויח זמן'. אף על-פי כן אִפשרנו לעותרים, לאחר הדיון, להציג לנו "אתר חלופי שיש לגביו תכנית מתאר מפורטת תקֵפה". דייקנו בלשוננו: העלאת הצעות בעלמא בשלב זה, לאחר שנים שבהם המדינה השתהתה במימוש צווי ההריסה לצורך בחינת חלופות, אין די בה"
הרשות הפלסטינית מצידה כבר הודיעה על כוונתה להתנגד "בכל האמצעים" להעברת אנשי הג'האלין למשכנם החדש והחוקי, וגם המחאה הבינלאומית בנושא כבר החלה לצבור תאוצה.
ישראל שוב נאשמת ביחס "אכזרי ולא אנושי" כלפי הפולשים הבדואים, ובניסיון לבצע "טרנספר כפוי של אוכלוסייה וטיהור אתני". ממשלת צרפת, לה יש היסטוריה אפלה בכל הקשור לגירוש קהילות נוודים, הכריזה כי החלטת בית המשפט העליון של ישראל היא הפרה של החוק הבינלאומי, ובאותה נשימה הסבירה כי לחאן אל-אחמר "חשיבות אסטרטגית עליונה לקיום הרצף היבשתי של מדינה פלסטינית עתידית".
השבועות הבאים יהוו מבחן חשוב לכוח הרצון של הריבונות הישראלית. הם גם יחשפו את הכוונות האמיתיות של הרשות הפלסטינית וארגוני "זכויות האדם" האירופים, שממשיכים לממן בניה בלתי חוקית ופלישה לאזורים הנמצאים תחת שיפוט ישראלי.
בסאם טוויל הוא ערבי מוסלמי, החי במזרח התיכון.