 בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק, כי ביקורת על מוחמד, מייסד האסלאם, מהווה הסתה לשנאה ועל כן אינה מוגנת במסגרת חופש הביטוי. בתמונה: אולם דיונים בבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, צרפת. (מקור התמונה: אדריאן גריקוק/Wikimedia Commons) |
בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק, כי ביקורת על מוחמד, מייסד האסלאם, מהווה הסתה לשנאה ועל כן אינה מוגנת במסגרת חופש הביטוי.
בהחלטה חסרת תקדים, בית הדין השוכן בשטרסבורג - שסמכות השיפוט שלו חלה על 47 מדינות אירופיות, ואשר פסיקותיו מחייבות מבחינה משפטית את כל 28 המדינות החברות באיחוד האירופי - נתן למעשה לגיטימציה לפסיקה משפטית נגד ביזוי האסלאם למען "שמירת האחווה הבין דתית" באירופה.
בית הדין האירופי לזכויות אדם דן בהרשעתה בשנת 2011 של אישה אוסטרית בשם אליזבת סבדיץ'-וולף בגין "ביזוי אמונות דתיות", לאחר שנתנה סדרת הרצאות על הסכנות הטמונות באסלאם הקיצוני.
הסתבכותה המשפטית של סבדיץ'-וולף החלה בנובמבר 2009 כאשר העבירה סמינר בן שלושה חלקים בנושא אסלאם עבור "המכון לחינוך לחירות" הקשור ל"מפלגת החירות האוסטרית" - שכיום הינה חלק מממשלת אוסטריה. שבועון הנוטה לשמאל בשם News שתל עיתונאי בקהל כדי להקליט בחשאי את הרצאותיה. עורכי הדין מטעם המגזין העבירו את התמלילים למשרד התובע הכללי בוינה כהוכחה לשיח שטנה נגד האסלאם, לפי סעיף 283 לחוק הפלילי האוסטרי (Strafgesetzbuch, StGB).
השיח הפוגעני היה הערה שהשמיעה סבדיץ'-וולף כלאחר יד, כי מוחמד היה פדופיל מפני שנשא לאישה את עאישה כאשר הייתה בת שש או שבע בלבד. דבריה המדויקים של סבדיטש-וולף היו: "גבר בן 56 וילדה בת שש? איך אפשר להגדיר זאת אחרת מאשר פדופיליה?"
אכן רוב דברי החדית' (אוסף של מסורות, הצהרות ומעשים של מוחמד) מאשרים כי עאישה הייתה ילדה כאשר מוחמד נשא אותה לאישה והייתה בת תשע בלבד כאשר הנישואין מומשו. מעשיו של מוחמד היו היום בלתי חוקיים באוסטריה, לכן דבריה של סבדיץ'-וולף היו נכונים מבחינה עובדתית, אם לא פוליטית.
כתב האישום נגד סבדיץ'-וולף הוגש בספטמבר 2010, ומשפטה, שבו דן שופט אחד ללא מושבעים, החל בנובמבר. ב-15 בפברואר 2011 הורשעה סבדיץ'-וולף ב"ביזוי אמונות דתיות של דת מוכרת מבחינה משפטית", לפי סעיף 188 של החוק הפלילי האוסטרי.
השופט נימק את החלטתו בכך שלא ניתן לראות במגע המיני בין מוחמד לעאישה בת התשע פדופיליה, מפני שמוחמד המשיך להיות נשוי לעאישה עד יום מותו. על פי קו מחשבה זה, מוחמד לא חשק בקטינות בלבד, אלא נמשך גם לנשים מבוגרות יותר מפני שעאישה הייתה בת 18 כאשר מוחמד נפטר.
השופט הטיל על סבדיץ'-וולף קנס בסכום של 480 אירו (550 דולר) כחלופה ל-60 יום מאסר. בנוסף, היא נדרשה גם לשלם את עלויות המשפט.
סבדיץ'-וולף הגישה ערעור על הרשעתה לבית המשפט המחוזי לערעורים בוינה (Oberlandesgericht Wien), אולם הערעור נדחה ב-20 בדצמבר 2011. דרישתה למשפט חוזר נדחתה על ידי בית המשפט העליון האוסטרי ב-11 בדצמבר 2013.
סבדיץ'-וולף העבירה את התיק לבית הדין האירופי לזכויות אדם, בית משפט על-מדינתי שהוקם על ידי האמנה האירופית לזכויות אדם. בית הדין דן בתיקים הנוגעים להפרות לכאורה של זכויות אזרח וזכויות פוליטיות הקבועות באמנה.
בהסתמך על סעיף 10 (חופש הביטוי) של האמנה, טענה סבדיץ'-וולף כי בתי המשפט האוסטריים לא התייחסו לתוכן הצהרותיה לאור זכותה לחופש הביטוי. לו היו עושים כן, היא טענה, בתי המשפט האוסטריים לא היו רואים בהם שיפוט ערכי בלבד, אלא שיפוט ערכי המבוסס על עובדות. כמו כן, הביקורת על האסלאם הושמעה במסגרת דיון אובייקטיבי ער שתרם לשיח הציבורי והוא לא נועד להשמיץ את מוחמד. סבדיץ'-וולף טענה גם כי על קבוצות דתיות להיות סובלניות גם כלפי ביקורת חריפה.
בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק כי מדינות יכולות להגביל את זכויות חופש הביטוי המעוגנות בסעיף 10 לאמנה, אם השיח "עלול להסית לחוסר סובלנות דתית" ואם"קיימת סבירות כי תתרחש פגיעה באחווה הבין דתית במדינה". בית המשפט הוסיף כי:
"בית הדין הבחין כי בתי המשפט המקומיים נימקו בהרחבה מדוע סברו כי דבריה של העותרת עלולים לעורר זעם מוצדק. הם לא נעשו בצורה אובייקטיבית מתוך מטרה לתרום לשיח הציבורי (לדוגמה, נישואי ילדים), אלא ניתן להבינם כדברים שנאמרו אך ורק כדי להראות כי מוחמד אינו ראוי לפולחן. בית הדין מסכים עם בתי המשפט המקומיים, כי הגב' ס. הייתה צריכה להיות מודעת לכך שהצהרותיה מבוססות בחלקן על עובדות לא נכונות ועלולות לעורר זעם בקרב אחרים. בתי המשפט של המדינה קבעו, כי הגב' ס. הדביקה למוחמד באופן סובייקטיבי תווית של פדופיל כהעדפתו המינית הכללית, ולא נתנה לקהל רקע היסטורי נייטרלי, ועל כן לא אפשרה דיון רציני בנושא. לפיכך, בית הדין אינו רואה סיבה לשנות את קביעתם של בתי המשפט המקומיים כי הצהרות מפוקפקות הוצגו כשיפוט ערכי בהתבסס על ניתוח מפורט של ההצהרות שהושמעו.
"כתוצאה מכך, בית הדין קבע, כי בתיק זה בתי המשפט המקומיים איזנו בכובד ראש בין זכותה של העותרת לחופש הביטוי לבין זכויותיהם של אחרים להגנה על רגשותיהם הדתיים ולשמירה על אחווה בין דתית בחברה האוסטרית.
"בית המשפט קבע, כי אפילו אם הצהרות אלו היו מושמעות במהלך דיון ער, הן אינן עולות בקנה אחד עם סעיף 10 של האמנה. הצהרות מפלות אלו מוצגות באצטלה של הבעת דעה שהייתה קבילה במקרה אחר וטוענות כי זה הופך אותן למותרות במסגרת גבולות חופש הביטוי.
"בנוסף, כיוון שעל הגב' ס. הוטל קנס צנוע בתחתית העונשים הקבועים בחוק, לא ניתן לראות בסנקציה הפלילית חוסר מידתיות.
"בנסיבות אלו ולנוכח העובדה שהגב' ס. השמיעה מספר הצהרות מרשיעות, בית הדין סבור כי בתי המשפט האוסטריים לא חרגו משולי ההערכה הרחבים שלהם בתיק זה כאשר הרשיעו את הגב' ס. בביזוי אמונות דתיות. ככלל, לא הייתה הפרה של סעיף 10".
הפסיקה קובעת למעשה תקדים משפטי מסוכן, המתיר למדינות אירופיות להגביל את הזכות לחופש הביטוי, אם השיח נחשב לפוגעני כלפי מוסלמים ועל כן מציב איום לאחווה הבין דתית.
פסיקתו של בית הדין האירופי לזכויות אדם תתקבל בברכה על ידי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, גוש של 57 מדינות מוסלמיות אשר דחקו זה מכבר באיחוד האירופי להטיל מגבלות על חופש הביטוי כאשר מדובר בביקורת על האסלאם.
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי לחץ על דמוקרטיות מערביות ליישם את החלטת מועצת האו"ם לזכויות אדם 16/18 הקוראת לכל המדינות להיאבק ב"חוסר סובלנות, הטלת סטריאוטיפים שליליים וסטיגמות על...דת ואמונה".
החלטה 16/18 שאימץ מטה מועצת האו"ם לזכויות אדם בג'נבה ב-24 במארס 2011 נתפסת כצעד משמעותי במסגרת מאמצי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי לקדם תפיסה משפטית בינלאומית בנוגע להשמצת האסלאם.
מזכ"ל הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי לשעבר, אקמלדין איסנוגלו, שיבח את החלטת בית הדין האירופי לזכויות אדם, ואמר כי היא "מראה שלחוסר כבוד, עלבונות וטינה מתועבת אין כל קשר לחופש הביטוי או לזכויות אדם". הוא הוסיף:
"המאבק נגד אסלאמופוביה והדעות שאנו משמיעים במשך שנים התקבלו והוצהרו על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם. הפסיקה משמחת מכל היבט".
בהצהרה שמסרה, סבדיץ'-וולף מתחה ביקורת על הפסיקה אבל הביעה תקווה כי הציבור האירופי יתעורר לנוכח האיום על חופש הביטוי:
"ביום חמישי, 25 באוקטובר, בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק כי הרשעתי על ידי בית משפט אוסטרי בגין דיון על נישואי הנביא מוחמד לעאישה בת השש לא הפרה את זכויותיי לחופש ביטוי.
"לא טרחו אפילו להודיע לי על ההחלטה. כמו רבים אחרים, שמעתי עליה בתקשורת.
"בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי לא הייתה הפרה של סעיף 10 (חופש הביטוי) של האמנה האירופית לזכויות אדם, וכי יש לאזן בין הזכות לחופש ביטוי לבין זכויותיהם של אחרים להגנה על רגשותיהם הדתיים, מתוך מטרה לגיטימית לשמור על האחווה הבין דתית באוסטריה.
"במילים אחרות, זכותי לדבר בחופשיות חשובה פחות מהגנה על רגשותיהם הדתיים של אחרים.
"החלטה זו צריכה לשמש אזהרה לעמיתי האזרחים ברחבי היבשת. כולנו צריכים להיות מודאגים מאוד מכך שאי פגיעה במוסלמים באירופה חשובה יותר מזכויותיי כאישה נוצרית ילידת אירופה לדבר בחופשיות.
"אני גאה להיות האישה שעוררה אזהרה זו.
"אני גם אופטימית. מאז הסמינרים שהעברתי באוסטריה בשנת 2009, עברנו כברת דרך ארוכה.
"לפני עשר שנים, העיתונות כינתה אותי "נביאת זעם מבולבלת" והשוו אותי לאוסמה בן לאדן. כעת, האסלאם נדון בכל היבטי החיים ואנשים מתעוררים למציאות של תרבות כה מנוגדת לתרבות שלנו.
"האיום התרבותי והפוליטי שמציב האסלאם לחברות המערב נדון כעת ומוכר בקרב רבים. ניתן לומר כי החברה האירופית, וכן המערכת הפוליטית, עוברת התפכחות, והיא מודעת היום יותר מאי פעם לצורך להגן על תרבותנו היהודית-נוצרית.
"אני מאמינה כי הסמינרים שלי בשנת 2009 והפעילות שבאה לאחריהם תרמו רבות להתנגדות לתרבות האסלאם הנמצאת במחלוקת עימנו. ושימו לב כי רק משפט אחד מתוך סמינרים באורך 12 שעות על האסלאם היה עברה שעליה ניתן היה להעמיד אותי לדין. אני מניחה כי יתר התוכן קיבל כעת אישור רשמי מצד מומחי הממסד שלנו.
"ברור לי כי חינוך ושיח ציבורי בנושא האסלאם יכולים להשפיע באופן מהותי ובצורה מרחיקת לכת, גם אם המדינה שלנו או הרשויות העל-מדינתיות מנסות לדכא או להשתיק אותם, כדי לפייס תרבות שכה זרה לנו.
"המאבק הזה נמשך. הם לא ישתיקו אותי".
סורן קרן הוא עמית בכיר במכון גייטסטון מניו-יורק.