 בתמונה: חייל אוקראיני צופה בבדלנים הנתמכים על ידי רוסיה דרך פריסקופ בעמדה ליד דונייצק, ב-22 באפריל 2021. (צילום: Anatolii Stepanov/AFP via Getty Images) |
התאספות כוחות גדולים של הצבא הרוסי לאורך הגבול עם אוקראינה מלבה את ההערכות לגבי פלישה קרובה. מנהיגים במערב הזהירו את הנשיא הרוסי פוטין מפני פעולה צבאית, אך המערב נתפס כיום כמפולג, חלש וחסר אונים, במיוחד לאחר הנסיגה האסונית מאפגניסטן.
פלישה לאוקראינה, אם תתרחש, תרחיב באופן משמעותי את שטחי ההשפעה של רוסיה לאורך גבולה המערבי ותסלול את הדרך לאיום מחודש על מדינות מזרח אירופה והמדינות הבלטיות.
ביום ה-3 בדצמבר, ה'וושינגטון פוסט' דיווח על מסמך מודיעין אמריקני המעריך כי רוסיה מתכננת בחודשים הקרובים מתקפה רב-חזיתית שתכלול כ-200 אלף חיילים. צילומי לוויין אשר צורפו למסמך הראו את הכוחות הרוסיים מתאספים בארבעה מוקדים בסמוך לגבול, בסך הכל כ-70 אלף חיילים המחולקים לחמישים יחידות תקיפה שהתאספו בגבול מאז ספטמבר. מקור בממשל ביידן צוטט בכתבה ואמר:
"הרוסים מתכננים לפתוח במתקפה נגד אוקראינה בראשית 2022, בסדר כוחות גדול פי שניים ממה שראינו בתרגיל הצבאי הגדול שערכו באביב. התוכנית כוללת גיוס של מאה גדודים יחד עם כוחות שריון וארטילריה"
מסמך המודיעין האמריקני הודלף באותו היום בו שר ההגנה האוקראיני אלכסיי רוזניקוב אמר כי רוסיה אוספת מאה אלף חיילים בגבול ומוכנה לפלוש בחודש ינואר הקרוב. יומיים קודם לכן, מזכיר המדינה האמריקני בלינקן דן במצב באוקראינה עם עמיתיו האירופאים במסגרת ועידת נאט"ו בלטביה. בהתייחסו להתדרדרות צבאית אפשרית הוא אמר:
"איננו יודעים האם הנשיא פוטין קיבל את ההחלטה לפלוש. אנחנו כן יודעים שהוא מארגן את היכולת לעשות זאת תוך זמן קצר אם אכן ירצה לפלוש ועלינו להיערך לכל התסריטים. הבהרנו לקרמלין כי ארה"ב תגיב בנחישות, כולל מגוון רחב של צעדים כלכליים מהם נמנענו בעבר"
למחרת, בלינקן נפגש בסטוקהולם עם שר החוץ הרוסי לברוב, בשולי פסגת שרי החוץ של ארגון OSCE לביטחון ושיתוף פעולה באירופה. בלינקן דרש כי רוסיה תסיג את כוחותיה מגבול אוקראינה, ואילו לברוב התחמק והזהיר כי ארצו רואה בהתרחבות נאט"ו מזרחה איום ביטחוני "יסודי". הנשיא פוטין, באירוע עסקי במוסקבה, הזהיר גם הוא כי רוסיה תפעל במקרה בו נאט"ו תחצה את "הקווים האדומים" באוקראינה.
בהקשר הזה יש לציין כי אוקראינה אינה חברה רשמית בברית נאט"ו אשר מצידה רואה באוקראינה "שותפה" ולא יותר. בפלישה הרוסית של 2014 חברות נאט"ו לא יצאו להגנת אוקראינה, וגם כעת מזכ"ל הארגון ינס סטולטנברג רומז כי התגובה המערבית לפלישה רוסית אפשרית תהיה מוגבלת לסנקציות כלכליות בלבד:
"יהיה מחיר כבד אם רוסיה תנסה שוב להשתמש בכוח נגד מדינה עצמאית וריבונית. בעבר הדגמנו כבר את יכולתנו לנקוט בפעולות כלכליות ומדיניות שגובות מחיר"
סטולטנברג התייחס גם לאפשרות שאוקראינה תצטרף באופן רשמי לנאט"ו, צעד שעומד גם הוא בלב המתיחות מול רוסיה:
"רק אוקראינה והמדינות החברות בנאט"ו הן אלה שיחליטו האם אוקראינה מוכנה להצטרף. לרוסיה אין וטו בעניין ואין שום אמירה. אין לה גם שום זכות להרחיב את אזור ההשפעה שלה בניסיון להשתלט על שכנתה"
ב-3 בדצמבר, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן אמר כי ממשלו "מכין סדרה מקיפה ומשמעותית של צעדים שיקשו מאוד על מר פוטין לעשות את מה שאנחנו חוששים שהוא עומד לעשות". דובר מטעם המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן אמר כי וושינגטון "מודאגת מאוד מן הראיות לפיהן רוסיה מאיצה את ההכנות לפעולה צבאית משמעותית נגד אוקראינה". הוא הוסיף: "ממשל ביידן מאוד עקבי במסר לרוסיה: ארה"ב אינה מחפשת סכסוך, והדרך הטובה ביותר להימנע ממשבר היא באמצעות דיפלומטיה והרגעה".
בלונדון, עיתון 'Financial Times' דיווח כי בכירים אירופאים "הופתעו" מן המסקנות החותכות בדו"ח המודיעין האמריקני, והוסיף כי גורמי ביום מן היבשת ומארה"ב עוסקים בשבועות האחרונים בהערכות מצב משותפות. על פי הדיווח, ממשל ביידן צפוי להכריז בקרוב על "השלכות" שיהיו לפלישה רוסית, כחלק ממאמץ דיפלומטי להרתיע את פוטין.
אז מה רוסיה רוצה?
פרשנים בעולם חלוקים לגבי שאלת המניע של פוטין. חלקם סבורים כי הנשיא הרוסי משתמש בסוגיית אוקראינה כחלק מניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמשבר הכלכלי ומהמחלוקות סביב הטיפול במגפת הקורונה. אחרים טוענים כי פוטין נחוש בדעתו להשיב את השליטה הורסית על אוקראינה ועל חברות אחרות בברית המועצות לשעבר. מקס סדון, שליח 'Financial Times' למוסקבה, כתב:
"רצונו של פוטין להדוף את ההשפעה המערבית על אוקראינה מתבסס על אמונה שהיא מהווה חלק בלתי נפרד מ"העולם הרוסי" – אזורי ההשפעה של מוסקבה אשר שורשיהם נטועים מימי הצארים והסובייטים... פוטין תיאר את התמוטטות ברה"מ שהפרידה מיליוני משפחות משני צדדי הגבול כ"אסון הפוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20"...לאחר סיפוח קרים ב-2014, הוא השווה את חצי-האי בו הוטבל לנצרות ולדימיר הראשון נסיך קייב ל"הר הבית של רוסיה" – אמירה חסרת בסיס תיאולוגי אך כזו שמציבה את פוטין כמגן הרוסים באשר הם"
בחודש יולי, פוטין פרסם מאמר ארוך תחת הכותרת "האחדות ההיסטורית של רוסים ואוקראינים", ובו כתב כי הוא משוכנע בכך ש"ריבונות אמיתית של אוקראינה אפשרית רק בשיתוף פעולה עם רוסיה". הוא הוסיף כי לא יאפשר לעולם לאוקראינה להפוך ל"אנטי-רוסית".
ככל הנראה, פוטין מתייחס בדברים אלה לחוקים אותם קידמה ממשלת אוקראינה בשנת 2019 בהם נקבע כי אוקראינית היא השפה הרשמית במדינה והוטלו הגבלת על השימוש בשפה הרוסית. הפרשנית הפוליטית טטיאנה סטנוויה אמרה בהקשר הזה:
"לפי הבנתו של פוטין, העם האוקראיני למעשה מאוחד עם אנשי רוסיה, כך שהוא אמור לתמוך באינטגרציה. אך מכיוון שהמדינה נמצאת תחת השפעה מערבית, אותם אוקראינים הפכו לבני ערובה במשחק הגיאו-פוליטי. אם רק האמריקנים יעזבו תהיה מדינה אחת מאוחדת ונהדרת, או כך לפחות פוטין חושב"
פבלו קלימיקין, שר החוץ לשעבר של אוקראינה, הוסיף:
"פוטין מרגיש שהמשימה שלו היא להקים סוג חדש של אימפריה. זו מחשבה שנטועה עמוק בראשו. כל עוד אוקראינה היא מדינה נפרדת ומצליחה, זה מזיק מאוד למיתולוגיה הרוסית... הדעה ברוסיה היא שאים דבר כזה זהות אוקראינית. אין היסטוריה, אין שפה ובטח שאין מדינה. זו עמדה חסרת כל היגיון מכיוון שבפועל לשני העמים יש מערכת ערכים שונה לגמרי"
חבר הפרלמנט האוקראיני אלכסיי גונצ'רנקו התייחס לטור שפרסם פוטין ואמר:
"הוא טוען שכתב על העבר וההיסטוריה, אבל בפועל הוא מדבר על העתיד. אוקראינה היא המפתח לחלומו של פוטין על רוסיה חזקה וגדולה. הוא מודע לכך שללא אוקראינה החלום הזה בלתי אפשרי... לא מדובר על מחוז או חבל ארץ כלשהו. זו מלחמה על אוקראינה כולה. פוטין מבהיר היטב שמטרתו היא לשמור את אוקראינה תחת השפעה רוסית ולמנוע את השתלבותה במערב אירופה"
חולשת המערב ומשבר האנרגיה
נראה אם כי ולדימיר פוטין שואב עידוד מן האבחנה לפיה המערב לא יעשה דבר כדי לעצור, מלבד מחאה ציבורית רפה.
באירופה, המדיניות אותה הובילה בעשורים האחרונים גרמניה גרמה לכך שהאיחוד האירופי כולו תלוי ברוסיה לשם אספקת אנרגיה. במקרה בו יוחלט להטיל סנקציות מערביות על רוסיה שיאיימו על המשך שלטון פוטין, הוא יכול פשוט לעצור את משלוחי הגז לאירופה. מהלך כזה יוריד את האיחוד על ברכיו במהרה, והסנקציות ככל הנראה יוסרו במהרה.
פוטין רואה באופן דומה גם את הממשל הנוכחי בארה"ב. בחודש יולי למשל, הבית הלבן הפך לפתע מדיניות ארוכת-שנים וחוצת מפלגות, כאשר הגיע להסכם עם הקנצלרית מרקל המאפשר את השלמת צינור הגז השנוי במחלוקת שמחבר בין רוסיה לגרמניה.
ההסכם שאמור להכפיל את משלוחי הגז הטבעי מרוסיה לגרמניה הכעיס רבים מן המנהיגים באירופה. הם טענו כי הוא יעניק למעשה לרוסיה אחיזת חנק על אספקת הגז ליבשת, ויוביל למצב של סחטנות מצד מוסקבה. בעבר, הנשיאים אובמה וטראמפ התנגדו להשלמת הצינור בדיוק מהסיבות האלה. ממשל טראמפ במיוחד הביע עמדה ביקורתית על גרמניה הנהנית ממטריה צבאית אמריקנית בעודה מעשירה את קופת רוסיה במיליארדים.
יום אחד בלבד לפני ההודעה על הסכם ביידן-מרקל, דובר מחלקת המדינה תיאר את צינור הגז כ"פרויקט גיאופוליטי של הקרמלין שמטרתו להרחיב את השפעת רוסיה על משאבי האנרגיה של אירופה ולעקוף בכך את אוקראינה". דוברת הבית הלבן טענה גם היא בעבר כי ממשל ביידן "ממשיך להאמין שצינור 'נורדטסרים 2' הוא עסקה רעה לאירופה".
עד כה ביידן ואנשיו לא סיפקו הסברים לשינוי העמדה הפתאומי, וגם לא לשאלה כיצד הוא יקדם את האינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב או אירופה. על פי דיווחים שונים, הבית הלבן דחק באוקראינה שלא לבקר בפומבי את ההסכם, וכמו כן ביקש מבכירים אוקראינים שלא לדון בפרטיו עם חברי קונגרס אמריקנים. גורמים בבית הלבן הזהירו את אוקראינה כי התנגדות פומבית לצינור הגז "תפגע במערכת היחסים בין וושינגטון לקייב".
מסמך מסווג של ממשלת גרמניה שהודלף בחודש נובמבר לאתר Axios הראה כי הגרמנים ביקשו מהקונגרס האמריקני להימנע מהטלת סנקציות על פרויקט הצינור. צעד כזה, כך נטען במסמך, "יחליש את אמינות הממשל האמריקני" ו"יפגע בעמדת המערב המאוחדת" כלפי רוסיה. עוד נטען במסמך כי הצינור "אינו מהווה איום" על אוקראינה.
פרשנים משני צידי האוקיינוס העלו מספר נקודות בנוגע להשלמת פרויקט הצינור. הוא יחליש את אמריקה ויחזק את ההשפעה הרוסית באירופה; יגביר את המחלוקות בין מדינות מזרח ומערב אירופה; ידחוף חלק ממדינות המזרח קרוב יותר לסין; ימנע מאוקראינה לגבות את דמי המעבר מצינורות קיימים העוברים בשטחה ויפגע ביכולתה לעמוד מול תוקפנות רוסית; יאפשר לפוטין לסחוט כרצונו את גרמניה ואת האיחוד האירופי בעזרת איום הפסקת משלוחי הגז.
השלום שכשל
רוסיה ואוקראינה נמצאות בסכסוך מזוין מאז חודש פברואר 2014, כאשר רוסיה פלשה לחצי-האי קרים וסיפחה אותו לשטחה. בהמשך, כוחות רוסיים כבשו את מרבית חבל דונבאס התעשייתי במזרח אוקראינה. דיווחים שונים האשימו את רוסיה גם במימון וחימוש של ניסיון התקוממות בדלני בשטח אוקראינה, והסכסוך כולו גבה עד היום כ-14 אלף קורבנות, לצד מיליונים שנעקרו מביתם.
בחודש ספטמבר 2014, שתי המדינות חתמו על תוכנית שלום והפסקת הסכסוך במזרח אוקראינה (פרוטוקול מינסק), אותו סייעו לנסח חלק ממדינות אירופה. ההסכם הראשון לא עצר את הלוחמה בדונבאס, והסכם נוסף נחתם בפברואר 2015 בתיווך גרמניה וצרפת. גם סעיפי הסכם זה לא התממשו בפועל, כאשר כל אחד מן הצדדים מאשים את יריבו בהפרת ההבנות.
במהלך השנה הנוכחית, רוסיה ביצעה פעמיים מהלך של תנועת כוחות מסיבית לעבר הגבול האוקראיני. הפעם הראשונה הייתה בחודש מאי, אז מאה אלף חיילים רוסיים התאספו סמוך לקרים. בספטמבר, רוסיה הציבה 200 אלף חיילים בשטח בלארוס החולקת גבול ארוך עם אוקראינה. פרשנים צבאיים תיארו את המהלכים האלה בסוג של חזרה לקראת פלישה רוסית מלאה.
ב-2 בחודש דצמבר, במסגרת פגישתם בסטוקהולם, מזכיר המדינה האמריקני בלינקן קרא לעמיתו הרוסי לשוב לשולחן השיחות עם אוקראינה ולדון מחדש בהסכמים בתיווך אירופי. השר הרוסי לברוב דרש כי ארה"ב תיצור ערוץ תקשורת חלופי ישירות עם הקרמלין.
חלק מהפרשנים סבורים כי תנועת הכוחות הרוסיים בגבול מיועדת, לפחות בחלקה, לכפות שיחות ישירות בין מוסקבה לוושינגטון. כתב האתר Politico בבריסל טוען כי ערוץ תקשורת כזה יחתור תחת ההסכמים הקודמים בין רוסיה לאוקראינה, ויגדיל עוד יותר את הפילוג המערב ואת המחלוקות בין אירופה לארה"ב.
בטור שפרסם לאחרונה, פרשן ה'וושינגטון פוסט' דייויד איגנטיוס חשף כי יתכן שערוץ תקשורת כזה כבר קיים ופועל. ממשל ביידן, כך כתב, "אותת על תמיכתו בהסכם דיפלומטי בסוגיית אוקראינה, שיעניק לפוטין את מירב מבוקשו".
סורן קרן הוא עמית בכיר ב׳מכון גייטסטון׳.