בית משפט בגרמניה פסק כי חוק חדש האוסר נישואי קטינים מנוגד לחוקה

בית המשפט העליון בגרמניה (Bundesgerichtshof) פסק, כי חוק חדש האוסר נישואי קטינים עשוי להיות מנוגד לחוקה מפני שכל נישואין, כולל נישואי קטינים המבוססים על החוק השרעי, מוגנים על ידי חוק היסוד של גרמניה. בתמונה: בניין בית המשפט העליון בקרלסרואה, גרמניה (מקור התמונה: אנדראס פרפקה/ Wikimedia Commons)

בית המשפט העליון בגרמניה (Bundesgerichtshof), הערכאה העליונה למשפט אזרחי ופלילי בגרמניה, פסק כי חוק חדש האוסר נישואי קטינים עשוי להיות מנוגד לחוקה, מפני שכל הנישואין, כולל נישואי קטינים המבוססים על החוק השרעי, מוגנים על ידי חוק היסוד של גרמניה.

הפסיקה, אשר למעשה מאפשרת לתת תוקף חוקי לנישואי קטינים המבוססים על החוק השרעי בגרמניה, היא החלטה אחת מתוך מספר הולך וגדל של מקרים שבהם בתי המשפט הגרמניים - ביודעין או לא ביודעין - מעודדים קיום מערכת משפט אסלאמית מקבילה במדינה.

התיק עסק בזוג סורי - נערה סורית בת 14 שנישאה לבן דודה בן ה-21 - שהגיע לגרמניה בשיא משבר המהגרים באוגוסט 2015. שירות הרווחה לצעירים (Jugendamt) סירב להכיר בנישואיהם והפריד את הנערה מבעלה. כאשר הבעל הגיש תביעה, בית דין לענייני משפחה באשפנבורג פסק לטובת שירות הרווחה לצעירים, שטען שהוא האפוטרופוס החוקי של הנערה.

במאי 2016, בית דין לערעורים בבמברג הפך על פיה את ההחלטה. בית המשפט פסק כי הנישואין תקפים, מפני שנערכו בסוריה, שבה נישואין כאלה מותרים על פי חוקי השריעה. הפסיקה נתנה למעשה תוקף חוקי לנישואי קטינים על פי השריעה בגרמניה.

הפסיקה - אשר תוארה כ"קורס מזורז בחוק הנישואין האסלאמי הסורי" - עוררה סערה וביקורת. יש מי שהאשים את בית המשפט בבמברג בהחלת חוק השריעה על החוק הגרמני הנותן תוקף חוקי לנוהג שהינו אסור בגרמניה.

"הצדקות דתיות ותרבותיות מטשטשות את העובדה הפשוטה שגברים סוטים מבוגרים מתעללים בנערות צעירות", אמר ריינר ונדט, ראש איגוד השוטרים בגרמניה.

מוניקה מישל מארגון Terre des Femmes, קבוצה למען זכויות נשים שיצאה בקמפיין נגד נישואי קטינים, הוסיפה: "בעל אינו יכול להיות האפוטרופוס החוקי של כלה קטינה, מפני שיש לו קשר מיני איתה – זהו ניגוד אינטרסים ברור".

שרת המשפטים של הסן, אווה קונה-הורמן, שאלה: "אם קטינים - ובצדק - אינם מורשים לקנות בירה, מדוע המחוקק מאפשר לילדים לקבל החלטות כה חשובות בנוגע לנישואין?"

אחרים אמרו כי הפסיקה תוביל לעימות תרבותי בגרמניה, כיוון שהמוסלמים יראו בה תקדים לפעול למען לגליזציה של מנהגים אסלאמים אחרים, כגון פוליגמיה, במדינה.

בספטמבר 2016, שר הפנים הגרמני, בתשובה לשאילתא בנושא חוק חופש המידע, גילה כי ידוע על 1,475 ילדות נשואות - כולל 361 ילדות מתחת לגיל 14 - החיות בגרמניה נכון ל-31 ביולי 2016.

בניסיון להגן על ילדות שנישאו בחו"ל אך קיבלו מקלט בגרמניה, הפרלמנט הגרמני העביר ב-1 ביוני 2017 חוק האוסר על נישואי קטינים. החוק למאבק בנישואי קטינים (Gesetz zur Bekämpfung von Kinderehen) קובע כי הגיל המינימלי לנישואין בגרמניה הוא 18 שנים ומבטל את כל הנישואין הקיימים, לרבות נישואין שנערכו בחו"ל, שבהם אנשים הבאים בברית הנישואין הם מתחת לגיל 16 בזמן הטקס.

בית המשפט העליון בגרמניה בפסיקתו שפורסמה ב-14 בדצמבר 2018 קבע כי החוק החדש עשוי להיות מנוגד לחוקה, מפני שהוא מפר את סעיפים 1 (כבוד האדם), 2 (חופש התפתחות האישיות), 3 (הגנה שווה) ו-6 (הגנה על נישואין ומשפחה) של חוק היסוד שמשמש כחוקה הגרמנית.

בית המשפט פסק גם כי לא ניתן להחיל רטרואקטיבית את החוק החדש, ולכן הוא אינו חל על הזוג הסורי, שנישא בפברואר 2015.

כמו כן, בית המשפט העליון בגרמניה ביקש מבית המשפט החוקתי הפדרלי (Bundesverfassungsgericht) לבחון את חוקיות האיסור הגורף של נישואי קטינים בגרמניה ולקבוע האם על רשויות גרמניה להעריך את תקפותם של נישואי קטינים על בסיס כל מקרה לגופו.

הפסיקה מתעלמת מסעיף 6 במבוא לקודקס האזרחי הגרמני (Einführungsgesetz zum Bürgerlichen Gesetzbuche, EGBGB) הקובע:

"לא יחול סטנדרט חוקי של מדינה אחרת כאשר יישומו יביא לתוצאה אשר בבירור אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות היסודיים של החוק הגרמני. במיוחד, הוא אינו ישים אם החלתו אינה עולה בקנה אחד עם זכויות יסוד".

בהגנתו על הזוג הסורי מפני החוק הגרמני, לא זו בלבד שבית המשפט נותן לגיטימציה להשתמש בחוק השרעי כדי לפסוק בתיקים משפטיים בגרמניה, אלא הוא גם קובע תקדים שבו ישתמשו ללא ספק בעתיד סנגורים בסוגיות של נישואי קטינים וחוקים זרים אחרים.

יתרה מזאת, בהתעקשותו כי הלגיטימיות של נישואי קטינים תיבחן על בסיס כל מקרה לגופו, בית המשפט פותח פתח להחרגות תרבותיות לכאורה, דהיינו מנהגים המעוגנים בחוק השרעי אשר אינו קובע מגבלה כלשהי לגיל הנישואין.

וינפריד באוסבק, מחוקק בווארי שעזר בניסוח החוק נגד נישואי קטינים, זעם על החלטת בית המשפט:

"לאור החוקה שלנו ולמען טובת הילד, במקרה דנן, צריכה להיות רק תשובה אחת: על הנישואין להיות בטלים ומבוטלים למן ההתחלה.

"גרמניה אינה יכולה מצד אחד להתנגד לנישואי קטינים ברמה הבינלאומית, ומצד שני לתמוך בנישואין כאלה בגרמניה עצמה. לא ניתן להתפשר על טובת הילד במקרה זה (....) מדובר בהגנה על ילדים וקטינים המעוגנת מבחינה חוקתית!"

הפרשן אנדראס פון דלהייס-גונתר כתב:

"בסופו של דבר, מדובר בשאלה העקרונית באיזו מידה גרמניה רוצה לקבל חוק זר, העומד בניגוד מוחלט לחוק שלנו בסוגיות חשובות. נדרשו מאות שנים כדי להוציא את ימי הביניים מהחוק שלנו. כעת אסור לנו להחזירם מטעמי סובלנות לכאורה או 'לשקול כל מקרה לגופו'. עלינו לומר כי בגרמניה, החוק הגרמני חל על כולם, במיוחד באינטרסים משפטיים חשובים כגון חיים ובריאות - או רווחת הילד, עם הגבלה של גיל הנישואין שהינה בלתי ניתנת לשינוי.

"עלינו לתת את הדעת על דבר אחד נוסף: פסקי דין מתקבלים 'בשם העם'. העם זה הביע דעתו בבירור באמצעות נציגיו בבונדסטאג, כי הוא אינו רוצה להכיר עוד בנישואי קטינים".

בתי המשפט הגרמנים והחוק השרעי

בתי משפט גרמנים נכנעים יותר ויותר לחוק האסלאמי מפני שהנתבעים או התובעים מוסלמים. המבקרים אומרים כי מקרים אלו - ובמיוחד מקרים שבהם החוק הגרמני הפך משני לחוק השרעי - משקפים חדירה מסוכנת של החוק האסלאמי לתוך מערכת המשפט הגרמנית.

בנובמבר 2016, לדוגמה, בית משפט בוופרטאל קבע, כי שבעה אסלאמיסטים שהקימו משמרת סיור שמטרתה לאכוף את החוק השרעי ברחובות העיר לא הפרו את החוק הגרמני ופשוט מימשו את זכותם לחופש הביטוי.

"משטרת השריעה" שמונתה מטעם עצמה עוררה סערה ציבורית בספטמבר 2014, כאשר חילקה עלונים שהגדירו "אזור בשליטת השריעה" במחוז אלבפלד בוופרטאל. הם דחקו בעוברי אורח מוסלמים ולא מוסלמים ללכת למסגדים ולהימנע מאלכוהול, סיגריות, סמים, הימורים, מוזיקה, פורנוגרפיה וזנות.

התובע הכללי של וופרטאל, וולף-טילמן באומרט, טען כי האנשים שלבשו אפודות כתומות ועליהן הכיתוב "משטרת שריעה" הפרו את החוק האוסר לבישת מדים בעצרות פומביות. החוק, האוסר ספציפית לבישת מדים המבטאים דעות פוליטיות, נועד במקור למנוע מקבוצות נאו-נאציות לצעוד בפומבי. לדברי באומרט, האפודות בלתי חוקיות מפני שהייתה להן השפעה "מכוונת, מאיימת ולוחמנית".

בית המשפט המחוזי של וופרטאל פסק כי מבחינה טכנית האפודות לא היו מדים ובכל מקרה לא הציבו איום. בית המשפט אמר כי לא ייתכן שעדי הראייה ועוברי האורח חשו מאוימים על ידי האנשים, וכי העמדתם לדין תפגע בחופש הביטוי שלהם. ההחלטה ה"תקינה פוליטית", שהערעור עליה התקבל, התירה למעשה למשטרת השריעה להמשיך לאכוף את החוק המוסלמי בוופרטאל.

אולם, ב-11 בינואר 2018, בית המשפט העליון בגרמניה הפך על פיה את החלטת בית המשפט של וופרטאל והורה לערוך משפט חוזר לשבעת האנשים. בית המשפט הפדרלי קבע כי הם הפרו את החוק האוסר לבישת מדים.

החוק השרעי מחלחל למערכת המשפט הגרמנית למעשה מבלי משים זה קרוב לשני עשורים. להלן מספר דוגמאות:

• באוגוסט 2000, בית משפט בקאסל הורה לאלמנה לחלוק את הפנסיה של בעלה המרוקאי עם אישה אחרת שהגבר היה לה נשוי בו-זמנית. למרות שפוליגמיה אינה חוקית בגרמניה, השופט פסק כי על שתי הנשים לחלוק את הפנסיה שלו, בהתאם לחוק המרוקאי.

• במארס 2004, בית משפט בקובלנץ העניק לאשתו השנייה של עיראקי החי בגרמניה זכות להישאר לצמיתות במדינה. בית המשפט פסק כי לאחר חמש שנות נישואים פוליגמיים בגרמניה, לא יהיה זה הוגן לצפות ממנה לחזור לעיראק.

• במארס 2007, שופט בפרנקפורט ציטט את הקוראן בתיק גירושים של אישה גרמנית-מרוקאית שהוכתה שוב ושוב על ידי בעלה המרוקאי. למרות שהמשטרה הורתה לגבר להתרחק מאשתו בנפרד, הוא המשיך להתעלל בה ובשלב מסוים איים להרוג אותה. השופטת כריסטה דץ-וינטר דחתה את בקשת הגירושין. היא ציטטה את סורה 4, פסוק 34 של הקוראן, המצדיק "את זכותו של הבעל להשתמש בעונש גופני נגד אישה שאינה צייתנית ואת עליונותו של הגבר על אשתו". השופטת הועברה בסופו של דבר מתפקידה כשופטת בתיק.

• בדצמבר 2008, בית משפט בדיסלדורף הורה לאדם טורקי לשלם 30,000 אירו (32,000 דולר) נדוניה לכלתו לשעבר, על פי חוקי השריעה.

• באוקטובר 2010 בית המשפט בקלן פסק כי על גבר איראני לשלם לאשתו לשעבר נדוניה בסך 162,000 אירו (171,000 דולר), שווה ערך נוכחי ל-600 מטבעות זהב, בהתאם לחוזה הנישואין השרעי המקורי.

• בדצמבר 2010, בית משפט במינכן פסק, כי אלמנה גרמנית זכאית לרבע בלבד מהירושה שהותיר לה בעלה המנוח, שנולד באיראן. בית המשפט העניק את שלושת הרבעים האחרים של הירושה לקרובי משפחתו של הגבר בטהרן בהתאם לחוק השרעי.

• בנובמבר 2011, בית משפט בזיגבורג התיר לזוג איראני להתגרש פעמיים, פעם אחת על ידי שופט גרמני על פי החוק הגרמני, ולאחר מכן על ידי איש דת איראני על פי החוק השרעי. מנהלת בית המשפט המחוזי בזיגבורג, בריגיט ניפמן, אמרה כי הטקס השרעי היה "שירות של בית המשפט".

• ביולי 2012 בית משפט בהאם הורה לאדם איראני לשלם לאשתו בנפרד נדוניה כחלק מהסדר גירושים. התיק עסק בזוג שנישא על פי החוק השרעי באיראן, היגר לגרמניה ומאוחר יותר נפרד. כחלק מהסכם הגירושים המקורי, הבעל הבטיח לשלם לאשתו נדוניה בסך 800 מטבעות זהב שישולמו על פי דרישה. בית המשפט הורה לבעל לשלם לאישה 213,000 אירו (225,000 דולר), סכום שווה ערך נוכחי למטבעות.

• ביוני 2013, בית משפט בהאם פסק כי כל מי שבא בברית נישואין על פי החוק האסלאמי בבית משפט מוסלמי ומאוחר יותר מגיש בקשה לגירושין בגרמניה חייב לציית לתנאים המקוריים שנקבעו על ידי החוק השרעי. זוהי פסיקה תקדימית, מפני שלמעשה היא נותנת תוקף חוקי לנוהג השרעי של "אמירת טלק משולשת", הקובע גירושין באמירת המשפט "את מגורשת בזאת" שלוש פעמים.

• ביולי 2016 בית משפט בהאם הורה לאדם לבנוני לשלם לאשתו בנפרד נדוניה כחלק מהסדר הגירושין. התיק עסק בזוג שנישא על פי החוק השרעי בלבנון, היגר לגרמניה ומאוחר יותר נפרד. כחלק מהסכם הנישואין המקורי, הבעל הבטיח לשלם לאשתו נדוניה בסך 15,000 דולר. בית המשפט הגרמני הורה לו לשלם לה סכום שווה ערך באירו.

בריאיון ל- Spiegel Online, הגן מתיאס רוהה, מומחה לענייני אסלאם, על הפסיקה באומרו כי קיומם של מבנים משפטיים מקבילים בגרמניה הוא "ביטוי לגלובליזציה". הוא הוסיף: "אנו מחילים את החוק האסלאמי כשם שאנו מחילים את החוק הצרפתי".

סורן קרן הוא עמית בכיר במכון גייטסטון מניו-יורק