 חברי פרלמנט ברפובליקה של אירלנד מפגינים רמה חסרת תקדים של עוינות כלפי ישראל, שאין לה אח ורע בכל מדינה אחרת החברה באיחוד האירופי – גישה זו מעלה שאלות בנוגע להיסטוריה ארוכת השנים ומעוררת סלידה של אנטישמיות באירלנד. בתמונה: בית ליינסטר, מושב בתי הפרלמנט האירי. (תמונה מאת פיטר מקדירמיד/ Getty Images) |
חברי פרלמנט ברפובליקה של אירלנד מפגינים רמה חסרת תקדים של עוינות כלפי ישראל, שאין לה אח ורע בכל מדינה אחרת החברה באיחוד האירופי – גישה זו מעלה שאלות בנוגע להיסטוריה ארוכת השנים ומעוררת הסלידה של אנטישמיות באירלנד, אשר אירעה ללא ספק לפני שהתירוץ השכיח לשנאת מדינת ישראל היה קיים.
"חוק הפיקוח על הפעילות הכלכלית (השטחים הכבושים) 2018" - שנתמך על ידי המפלגות הרפובליקניות והלאומניות של פיאנה פייל, שין פיין והבלתי תלויים - יאסור לייבא טובין מיישובים ישראליים מעבר לקווי שביתת הנשק של 1949 (הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורמת הגולן). לא זו בלבד שהחקיקה האירית עומדת באופן אירוני בסתירה להצעת החוק שהועלתה בסנאט האמריקאי למניעת חרם אנטי ישראלי, אלא היא גם מפרה את חוק הסחר האירופי.
השילוב בין בורות לאנטישמיות שמפגינים תומכי החוק מטריד יותר, והוא ניכר בדעותיהם בנוגע לעילה לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולסכסוכים ברחבי העולם.
בזמן שהם מפנים את זעמם ואת חוסר הסובלנות שלהם נגד ישראל - שבה כל הדתות והגזעים מקבלים יחד של שוויון בפני החוק - תומכי זכויות אדם איריים שרוצים לקדם את עצמם מתעלמים מהאמנה הפלסטינית ומאמנת החמאס. האמנה הפלסטינית קוראת לסילוקה של ישראל ואמנת חמאס קוראת להשמדתם של כל היהודים, לא רק הישראלים. נראה גם כי ל"שוחרי ההומניטאריות" האיריים לא אכפת מסבלם של תושבי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה, שממשיכים לסבול מהתעללות ומרדיפה רחבות היקף בידי מנהיגיהם הרודניים.
בד בבד, הכעס והחקיקה האיריים חסים על מדינות אחרות שבאמת אשמות בהפרות חמורות של זכויות אדם, פשעי מלחמה וטיהור אתני - כמו סוריה, סין, צפון קוריאה, טורקיה ורוסיה, אם נציין כמה מהן. לו החוק האנטי ישראלי באמת היה דואג לזכויות אדם, חוקים אלו היו ללא ספק נחקקים על מדינות אלו, במיוחד לנוכח הפלסטינים שנהרגו, הוחזקו במאסר ללא משפט או עונו על ידי אוכפי משטרו של נשיא סוריה, בשאר אסד, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.
מבחינה היסטורית, אנטישמיות הייתה קיימת מאז ומתמיד מתחת לפני השטח באירלנד. למרבה הצער, היא לעיתים זוקפת את ראשה. לדוגמה, האנדרטאות לזכרם של שני משתפי פעולה עם הנאצים, שון ראסל בדבלין וטום ברי בלימריק.
כיצד ייתכן שאנדרטאות אלו מוצגות לראווה? מדוע האיחוד האירופי שותק?
74 שנים בלבד לאחר השואה, על הממשלה האירית ואזרחיה להתבייש בתמיכה שהם מעניקים לאסלאמיסטים ובמפלגות פוליטיות שהשקפותיהן כוללות השמדת יהודים - ובמקביל - ניסיון לעשות דה-לגיטימציה לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
נראה כי החקיקה האירית נובעת פחות מהרצון שלפלסטינים יהיו חיים טובים יותר, ויותר מהמאמץ לעקור את ישראל מן השורש.
פיטר באום הוא סגן יו"ר ב-New Fair ומתגורר בבריטניה.