 נשיא סין, שי ג'ינפינג, סוגר בנחישות חסרת רחמים את השוק הסיני בפני זרים, בין היתר, על ידי אכיפה מפלה וחקיקת חוקים ותקנות המתאפיינים בהטיה ברורה. סין של שי ממשיכה לגזול בצורה פושעת קניין רוחני אמריקאי בהיקף של מאות מיליארדי דולרים בשנה. (תמונה מאת קווין פרייר/Getty Images) |
"העסקה לא תחולל מהפכה ביחסי ארה"ב-סין או בכל הנוגע לסחר בינינו, אבל היא מראה ששתי המדינות יכולות לעבוד יחד על סוגייה חשובה", אמר קליט ווילמס מ-Akin Gump לבלומברג בהתייחסו "לעסקת השלב הראשון" של הנשיא טראמפ שהוכרז עליה ב-11 באוקטובר. "חשוב ללמוד לעבוד יחד כדי למנוע הידרדרות רחבה בכל היבטי הקשרים שלנו, כיוון שהידרדרות זו אינה אינטרס ארוך טווח של איש".
בניגוד לדבריו של ווילמס, האינטרס ארוך הטווח של ארצות הברית כעת הוא לסגת מעסקות סחר עם הרפובליקה העממית של סין.
מדוע? מארבע סיבות: ראשית, סין הקומוניסטית מעולם לא קיבלה את הרעיון של יתרון יחסי, העומד בבסיס מערכת הסחר העולמית. אכן, סין המסחרית סבורה שעלינו לקנות מוצרים שלה, אבל הסינים, שמומחים בהצבת מחסומים שאינם מכסים וצורות אחרות של התנהגות דורסנית, עבדו קשה כדי למנוע מסחורות זרות להגיע לשוק שלהם. כיצד ארצות הברית יכולה לסחור עם מדינה שאינה מאמינה ביתרונות הסחר?
שנית, סין הקומוניסטית מעולם לא כיבדה עסקת סחר עם ארצות הברית. בייג'ינג, במהלך עשרות שנים, הפרה באופן שיטתי את חובותיה כלפי ארגון הסחר העולמי ואת חובותיה כלפי ארצות הברית בהסכמים דו-צדדיים שונים.
שלישית, המערכת הכלכלית של סין אינה תואמת למערכת הכלכלית של ארצות הברית. שי ג'ינפינג, השליט הסיני, הצעיד בשנים האחרונות את המדינה בכוח לאחור, במה שמכונה "הנסיגה הגדולה".
הוא סוגר בנחישות חסרת רחמים את השוק הסיני בפני זרים, בין היתר, על ידי אכיפה מפלה וחקיקת חוקים ותקנות המתאפיינים בהטיה ברורה. בד בבד, הוא חוזר ומאגד ארגונים ממשלתיים גדולים ממילא והופך אותם למונופולים רשמיים, הופך על פיה את ההפרטה החלקית שהתרחשה בשנים קודמות על ידי הגדלת בעלות המדינה על ארגונים ממשלתיים, הוא אחראי להשתלטות המדינה על חברות פרטיות, מעביר חברות בת ממשלתיות נוספות לשחקני שוק המועדפים על המדינה, ועוסק בפיתוח באמצעות מדיניות תעשייה מפוקפקת כמו המיזם הידוע לשמצה "תוצרת סין 2025" שמטרתו לשלוט ב-11 מגזרי טכנולוגיה חיוניים.
כפי שאומרים כיום בסין, המגזר הציבורי "מתקדם" במהירות והמגזר הפרטי ומגזר החוץ "הולכים לאחור". הסיבה לכך היא ששי מבקש להחזיר את סין לצורה מודרנית של מאואיזם.
רביעית, קשה במיוחד לסחור עם גנב, במיוחד כאשר הגנב רואה בחוזה מסחרי הזדמנות לגנוב עוד. סין של שי ממשיכה לגזול בצורה פושעת קניין רוחני אמריקאי בהיקף של מאות מיליארדי דולרים בשנה. פשיעה זו הכרחית כדי להוציא לפועל את המיזם השאפתני "תוצרת סין 2025".
ואם לא די בכך, הרי שתכניותיו העתידיות של שי זדוניות במיוחד. הוא מתכוון, לדוגמה, ליישם את חוק אבטחת הסייבר 2016 כדי לאסור שימוש ברשתות וירטואליות פרטיות והצפנה, כדי שיוכל לאסוף את כל הנתונים והתקשורת של חברות זרות הפועלות בסין. גורמים רשמיים סיניים יעבירו, ללא ספק, מידע שייפול לידיהם לחברות סיניות, כדי שחברות אלו ידעו הכול על מתחריהן הזרים. סין כבר השתמשה בנתונים ובטכנולוגיה גנובים כדי לפגוע בחברות זרות ולהביא אותן למצב של פשיטת רגל, כמו במקרה של Nortel Networks.
יתרה מזאת, נראה כי שי ג'ינפינג מתכוון להיות נועז אף יותר בדרישתו מחברות אמריקאיות הפועלות בסין להישבע אמונים לבייג'ינג, לקדם את עמדות המפלגה הקומוניסטית וליישם את מדיניותה בכל מקום שבו הן פועלות. כך עולה מהתנהגותם הראויה לגינוי של ה- National Basketball Association, Apple ו-ESPN שנכנעו כולם לבריונות הסינית החודש.
עם זאת, למרות שארגונים אמריקאיים אלו מצטיירים באופן לא מחמיא - אף אחד מהם לא התנגד נחרצות והגן על הערכים האמריקאים - הרי לא ניתן לצפות מהם לעמוד בפני מתקפה של מדינה קומוניסטית רבת עוצמה. על כן, האמריקאים יצטרכו להחליט: האם לקחת כסף סיני או לדבוק ברעיונות של שוק חופשי.
התנתקותן של שתי הכלכלות זו מזו מצערת, כמובן, אולם היא הכרחית כיוון שסין לוחצת על האמריקאים ולא מותירה להם בררה במצב שבו עליהם להגן על חירויות וריבונות.
וכל זה מחזיר אותנו לדיוני הסחר הנמשכים. כאשר התברר שתהיה עסקת סחר כלשהי, רשתות קמעוניות גדולות התחילו להוציא הזמנות גדולות ליצרנים סינים לעונה הקרובה. לו היה נראה שלא תהיה עסקה, הזמנות רבות היו מועברות למפעלים במקום אחר.
ב-11 באוקטובר בייג'ינג השיגה ניצחון נוסף. טראמפ הסכים לדחות את העלאת המכסים שנקבעה ליום שלישי בשבוע שלאחר מכן.
לאחר שקיבלה את מבוקשה, סין החלה לנקוט גישה קשוחה. ב-17 באוקטובר, בייג'ינג הכחישה שהתחייבה לרכוש מוצרי חקלאות אמריקאיים בהיקף של 40 עד 50 מיליארד דולר. הנשיא טראמפ אמר, כי במהלך הישיבה בחדר הסגלגל עם ליו הא, הממונה מטעם סין על המשא ומתן בנושא הסחר, בייג'ינג הבטיחה זאת כחלק מעסקת סחר עם ארצות הברית.
אם בייג'ינג לא הסכימה לרכש נוסף, הזמן המתאים לומר זאת היה כאשר ליו שהה באותו חדר עם טראמפ שדיבר על רכש חקלאי. ליו, ששמר על שתיקה בפגישה עם נשיא ארה"ב, גרם לטראמפ לחשוב שיש עסקה, בעוד שלמעשה לא הייתה עסקה. לכן טראמפ עשה ויתור אמיתי - דחה הטלת מכסים - בתמורה להבטחה שלא הייתה הבטחה.
הבטחת סחר נוספת שהופרה היא סיבה נוספת מדוע על האמריקאים להסכים עם ארתור וולדרון מאוניברסיטת פנסילבניה שטוען כי "מעורבות" עם סין היא "כשל מדיניות החוץ הגדול ביותר של וושינגטון". מתווי המדיניות בנושא סין בארצות הברית צפו שהתנהגות הסחר - או התנהגות אחרת - של בייג'ינג תשתפר עם הזמן, אבל ההפך קרה.
מעורבות זו עם סין, מבלי לגרום לבייג'ינג לשלם על התנהגותה הדורסנית ומסיבות אחרות, תרמה להידרדרות ניכרת בהתנהגותה של סין. טראמפ התחיל להתרחק מגישה כושלת זו, ששלטה במדיניות האמריקאית מאז תקופת ניקסון שהגיע לבירת סין בשנת 1972 כדי לפגוש את מאו.
בדיעבד, ביקור בבייג'ינג היה צעד מוטעה. גם קליט ווילמס טועה. לנוכח העובדה שבייג'ינג הפרה הסכם סחר נוסף בימים האחרונים, ברור כי המשטר הקומוניסטי בסין אינו מסוגל לעבוד עם ארצות הברית - או עם כל מדינה אחרת לצורך העניין.
אז בואו לא נסחור עם סין שמשקרת, מרמה וגונבת.
גורדון ג. צ'נג הוא מחבר הספר The Coming Collapse of China ועמית בכיר במכון גייטסטון.