 בית הדין של האיחוד האירופי, המהווה את הערכאה השיפוטית הגבוהה היותר ביבשת, קבע כי מוצרי מזון המיוצרים ביישובים יהודיים ביהודה ושומרון וברמת הגולן חייבים להיות מסומנים בסימון מיוחד המעיד על מקום מוצאם, במקום הסימון הגנרי של "תוצרת ישראל". פסק הדין נבע מתביעה שהגיש יקב פסגות (בתמונה), המפעילה כרמים במטה בנימין, והארגון היהודי האירופי. (מקור הצמונה: iStock) |
בית הדין של האיחוד האירופי, המהווה את הערכאה השיפוטית הגבוהה היותר ביבשת, קבע כי מוצרי מזון המיוצרים ביישובים יהודיים ביהודה ושומרון וברמת הגולן חייבים להיות מסומנים בסימון מיוחד המעיד על מקום מוצאם, במקום הסימון הגנרי של "תוצרת ישראל". החלטה זו להצביע באופן מיוחד על מוצרים שמקורם בחלק מסוים של ישראל אינה מונעת מדאגות לאיכות המזון או הגנה על הצרכנים, אלא בידי המדיניות החוץ האנטי-ישראלית שמוביל האיחוד.
בנובמבר 2015, כחלק מניסיון להבהיר את תקנות סימון המוצרים המעורפלות של האיחוד הנציבות האירופי פרסמה הצהרה לפיה מוצרים הנמכרים באיחוד ומיוצרים מחוץ לגבולות 1967 לא יסומנו כ"מיוצרים בישראל". ההסבר לכך היה ש"החוק הבינלאומי" אינו מכיר בריבונות הישראלית בשטחים אלה (כולל מזרח ירושלים), ולכן לא רואה בהם חלק מישראל ללא קשר למעמדם תחת החוק הישראלי המקומי. כשנה לאחר מכן, משרד הכלכלה הצרפתי פרסם פרשנות משלו להצהרת האיחוד, ובה קבע כי לא מספיק לסמן את המוצר כ"מיוצר ברת הגולן" או "מיוצר בגדה המערבית", ויש להוסיף לכך את הביטוי "בהתנחלות ישראלית".
בינואר 2017, יקב פסגות (הפועל במה שהאיחוד מגדר כ"שטח כבוש") ביחד עם ארגון יהודי-צרפתי הגיש תביעה בה דרש מבית המשפט לפסוק נגד ההחלטה הצרפתית. השופטים לא הצליחו להגיע למסקנות ופנו לבית הדין האירופי לעצה, שהפכה להחלטה על סימון שניתנה בשבוע שעבר ובה נכתב בין השאר כי "סימון לא מדויק עשוי להטעות את הצרכן לגבי המקור האמיתי של המוצר", מה שמונע מהצרכן לקבל "החלטה מודעת" לגבי רכישה, לא רק משיקולים בריאותיים או כלכליים אלא גם מ"שיקולים מוסריים הקשורים לשמירה על החוק הבינלאומי".
החלטת בית הדין, אשר למעשה מחילה את שיטת הסימון הצרפתית המחמירה ברחבי היבשת כולה, זכתה לגינויים נרחבים כמי שמייצגת את ההטיה האנטי-ישראלית של האיחוד, וכמה פרשנים תהו מדוע מכל השטחים השנויים במחלוקת בעולם – מחצי-האי קרים דרך צפון קפריסין ועד לטיבט או סהרה המערבית – דווקא ישראל היא המדינה היחידה שנדרשת לסימון מיוחד למוצריה.
משרד החוץ הישראלי אמר בתגובה כי מדובר בהחלטה "לא מקובלת הן מבחינה מוסרית והן מבחינה עקרונית". בהצהרה שפרסם המשרד נכתב כי ישראל "דוחה בנחרצות" את החלטת בית הדין, המשמשת כ"כלי בקמפיין פוליטי" ומטרתה היחידה היא "ליישם סטנדרט כפול נגד ישראל". עוד ציינו במשרד החוץ כי מעל למאתיים סכסוכים טריטוריאליים לא הפיקו אפילו פסק דין אחד הנוגע לסימון מוצרים, ולכן מדובר בבירור באפליה ש"משחקת לידי הסרבנות הפלסטינית" ו"מפחיתה את הסיכוי לשלום", ומחזקת ארגונים רדיקליים הקוראים לחרם על ישראל ולא מכירים בזכותה להתקיים.
שגריר ישראל באו"ם דני דנון טען כי ההחלטה משקפת את האווירה האנטישמית השוררת באירופה כיום. "זו דוגמה נוספת של כניעת אירופה לאויבי ישראל", אמר והוסיף כי "האפליה של האיחוד נגד ישראל מספקת כיסוי לאנטישמיות...ועוד דלק לאלו שמנסים לחתור תחת המדינה היהודית". לדבריו, מדובר ב"כתם שלעולם לא ימחה".
גם מחלקת המדינה האמריקנית אמרה כי הדרישה לסימון מיוחד מצביעה על "הטיה אנטי-ישראלית" שמעודדת ומקדמת עוד חרמות נגד ישראל. בהודעה שפרסמו האמריקנים נכתב כי ארה"ב "מתנגדת באופן חד-משמעי לכל ניסיון לחרם או לחץ ובידוד כלכלי, או ניסיון אחר ליצור דה-לגיטימיזציה לישראל". פרופ' יוג'ין קנטרוביץ' מפורום קהלת הוסיף כי ההחלטה אינה נועדה לטובת הפלסטינים, אלא אך ורק נגד יהודים:
"ברמת הגולן אין שום פלסטינים ובכל זאת החוק האירופי חל עליה. אנחנו יודעים גם שלאירופאים לא אכפת מ'כיבוש' מכיוון שהם לא מחילים חוק דומה בשום שטח כבוש אחר בשום מקום בעולם".
היועץ המשפטי של יקב פסגות, גבריאל גרויסמן, אמר כי למרות המאמץ לפגוע בישראל, ביקב "ימשיכו להילחם על הזכות ליחס שווה והוגן בחוק". מנחם מרגולין, יו"ר האיגוד היהודי האירופי, סיכם זאת כך:
"האם מדינה אחרת בעולם זוכה ליחס כה חד-צדדי? התשובה היא לא. וזה מרגיז עוד יותר בשל המסר שנשלח לציבור בישראל בימים קשים אלו. בזמן שבתי ספר ועסקים נאלצים לסגור בשל ירי הרקטות המסיבי מעזה, בזמן שישראלים יושבים במקלטים ומתמגנים מפני הגרוע ביותר, האיחוד האירופי לא שולח להם מסר של תמיכה או סולידריות, אלא של עונש וסימון מיותר...בית הדין האירופי טוען שישראל מפרה את החוק הבינלאומי ופוגעת בזכויות אדם, בזמן שחמאס ומשרתיו מפציצים אזרחים חפים מפשע. זו האירוניה המעוותת ביותר שראיתי מזה זמן רב".
סורן קרן הוא עמית בכיר במכון גייטסטון מניו-יורק.