 ד"ר לי וונליאנג, שנפטר ב-7 בפברואר לאחר שנדבק בווירוס הקורונה, ננזף כבר בחודש דצמבר על כך שהתריעה מפני סכנת התפרצות המגפה, והואשם ב"הפצת שמועות כוזבות" ו"הפרעה לסדר החברתי." עבור אומץ הלב שהפגין, לי זכה אף להיעצר ולהיחקר. בתמונה: משמרת אבל לוונליאנג ב -7 בפברואר בהונג קונג. (מקור התמונה: Anthony Kwan/Getty Images) |
כאשר נודעו החדשות לפיהן ד"ר לי וונליאנג נפטר לאחר שנדבק בווירוס הקורונה ב-7 בפברואר, תושבים בעיר ווהאן הסינית הנמצאים תחת הסגר מחמיר פתחו את חלונותיהם ובכו. אחרים יצאו לרחוב ושרקו במשרוקיות לזכר מי שחשף את לראשונה את התפרצות המגפה. רמות הזעם והאבל שבוטאו ברשתות החברתיות בימים האחרונים היו כמעט חסרות תקדים.
לי היה אחד מבין שבעה רופאים שננזפו כבר בחודש דצמבר על כך שהתריעו מפני סכנת התפרצות המגפה, והואשמו ב"הפצת שמועות כוזבות" ו"הפרעה לסדר החברתי. עבור אומץ הלב שהפגין, לי זכה אף להיעצר ולהיחקר ואולץ לחתום על "הודעת תוכחה". ככל הנראה, לי נדבק בווירוס כאשר טיפל בחולים בבית החולים המרכזי של ווהאן. ההודעה הרשמית על מותו שהתפרסמה ביום חמישי בערב הציתה זעם ברשתות. התקשורת הממשלתית, כנראה כדי להרגיע את דעת הקהל, פרסמה בהמשך שהוא עדיין חי אך חולה מאוד. לאחר שהוכרז על מותו בפעם השניה, הזעם גבר עוד יותר. הצנזורים הסיניים מחקו מיליוני הודעות ברשתות החברתיות שתמכו ברופא הצעיר, שנפטר בגיל 34 בלבד.
ישנם פרשנים הסבורים כי ככל שההתפשטות המחלה תדעך לקראת האביב והקיץ המתקרבים, המערכת הפוליטית הסינית תוכל לעמוד במשבר. מנגד, רבים אחרים סבורים כי המגפה המתפשטת במדינה יכולה להיות רגע צ'רנוביל של הסינים, בו הניסיון לטייח אסון יוביל בסופו של דבר לנפילת המשטר. במחנה הראשון נמצא למשל ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר קווין ראד שכתב כי "הנשיא שי מחזיק בכוח פוליטי מוחלט בסין, ולאחר המשבר ייפתר לא נראה שינוי במדינה".
על פי ראד, סדר העדיפויות של שי ג'ינפינג המורכב מ"עשרה מעגלים של כוח במפלגה" לא צפוי להשתנות, והאחת הבולטות שבהן היא שימור המערכת הפוליטית. כפי שהוא מציין, "מאז שהנשיא שי עלה לשלטון ב-2012 הוא חיזק את אחיזת המפלגה הקומוניסטית בשלטון ופיתח סדר יום לאומי שמוביל את הכל, כולל הטיפול במשבר". אז האם שי חזק עד כדי כך? כמה פרשנים השוו את עמדת הכוח שצבר לזו של מאו, והגדירו אותו כ"בעל תשע נשמות". נראה שהנשיא כבר מניח את היסודות להאשמת יריבו העיקרי, ראש הממשלה לי קצ'יאנג עליו הוטל לתאם את הפעילות במאבק במחלה. בכך נטל שי את אחת הטקטיקות המוכרות של מאו, ופשוט נעלם מאור הזרקורים התקשורתי בשבועות האחרונים.
אך עדיין, עם כל חוכמתו הפוליטיות וניסיונו של שי, ישנן סיבות לכך שהוא לא יוכל לחמוק לנצח מאחריות. ראשית כל, הכוח האדיר שצבר מביא עימו בהכרח גם אחריות, וישנם מקרים כמו זה בהם אין ברירה אלא להכיר בה. בפגישה בבייג'ינג עם בכירי ארגון הבריאות העולמי ב-28 בינואר אמר הנשיא כי "אני בעצמי ניהלתי וארגנתי את העבודה". שנית, הכלכלה הסינית ממשיכה להתכווץ בשל מספר גורמים מעבר לווירוס, לא רק מרבעון לרבעון אלא משנה לשנה. הביקוש לנפט בסין צנח ב-20% מן השנה שעברה, ומפעלים וחנויות רבות נותרו סגורים גם הרבה אחרי חופשת השנה החדשה. יריד העסקים בקנטון שהיה אמור להתקיים בחודש אפריל בוטל, וחברות תעופה רבות הפסיקו את הטיסות לסין באופן זמני או קבוע.
מצב החירום הזה מגיע לכלכלה שכבר חוותה האטה עוד בטרם ההתפרצות. כעת פרשנים רבים סבורים שהממשלה תתערב בשוק ותנסה לתמרץ פעילות כלכלית, אך התערבות כזו עובדת רק כאשר קיימת תשתית כלכלית מספקת. כאשר מרבית השוק מושבת, אין מה לתמרץ. כלכלה גוססת היא משבר קיומי עבור משטר שבסיס הלגיטימציה העיקרי שלו היא ההבטחה לשגשוג מתמשך.
הסיבה השלישית היא תגובת העם הסיני כפי שהתבטאה לאחר מותו של לי וונליאנג, המראה כי הוא אינו מתרשם מהתמרונים של שי ומפלגתו שנחשפו במערומיהם גם על ידי גורמים בממשל עצמו. ב-27 בינואר, ראש עיריית ווהאן אמר בפומבי כי הוא אינו יכול לחשוף את מימדי המגפה מכיוון שהוא ממתן לאישור מדרגים בכירים, ציטוט שהציג את בייג'ינג באור רע מאוד.
כתוצאה מכך העם הסיני זועם ובניגוד למקרי קודמים של רשלנות ממשלתית, בפעם הזו הוא מדבר על דרישות לשינוים בסיסיים. אחת הקריאות הנשמעות כעת ברחבי סין הדרישה ליותר חופש ביטוי, ורבים אימצו סיסמאות ושירים מן המחאה לחירות בהונג קונג השכנה. פרופסור למשפטים באוניברסיטת טסינגואה הגדיר בשבוע שעבר את הנשיא שי כ"לא חכם במיוחד" וקרא לו להתפטר. מרצים אחרים חתמו על מכתב פתוח לקונגרס שכותרתו "הזכות לחופש ביטוי מתחילה היום".
התעוזה של דרישות אלה מראה כי בשל התפרצות המגפה העם הסיני מתחיל לאבד את הפחד מן השלטון. תועמלנים שונים ממשיכים לטען כי שי ומפלגתו יכולים לשרוד את הסערה, אך כאשר האנשים עצמם כבר לא חוששים יותר, הכל יכול לקרות. כאשר אנשים מאבדים את הפחד, הם עלולים לעשות כל דבר ולא לדאוג לגבי ההשלכות. לעתים קרובות, זהו הרגע בו מערכות פוליטיות אימתניות מתחילות להתפורר.
וירוס הקורונה צפוי להגיע לשיא באפריל ולאחר בכן הוא אמור לדעוך לקראת הקיץ, לפחות במרכזי האוכלוסייה העיקריים. שי כבר כנראה מתחיל להתכונן לקיץ הקרוב, בו העם עשוי לדרוש תשובות לשאלה "מי אשם?", אך בינתיים הוא עסוק יותר בניסיון לשלוט בנרטיב הלאומי מאשר בטיפול במגפה.
אחת הדוגמאות המטרידות לכך היא הוועדה אותה הקים כדי לתאם את מאמצי המאבק בקורונה, המורכבת בעיקר מאישים פוליטיים ומומחי תעמולה ונמצא בה רק אדם אחד המגיע מתחום בריאות הציבור. מנהל התעמולה של המפלגה הקומוניסטית, וואנג הונינג, הוא סגן יו"ר הוועדה. על פי החוקר צ'רלס ברטון, נראה כי מוקד הפעילות העיקרי של הוועדה הוא "שימור שלטון הרודנות של שי". אך נראה כי למרות מאמציו הנשיא שי כבר הפסיד את הקרב על התודעה, וההתמקדות בתעמולה, דיכוי חופש המידע וסודיות פוגעות ביכולתו להיאבק ביעילות במחלה.
בכל מקרה, אישה אחת לא מתכוונת לוותר לרשויות ולהרשות להן להסתיר מידע לאורך זמן. "אם לא נקבל הסברים אנחנו לא מתכוונים לוותר", אמרה לו שויון, אימו של ד"ר לי וונליאנג אשר דרשה לדעת מדוע המשטרה הטרידה אותו בזמן שהוא ניסה להציל חולים. האם אישה אחת יכולה לעמוד מול הרודן שי? בתחרות הזאת אני הייתי מהמר על האמא. אחרי הכל, לצידה עומדים יותר ממיליארד אנשים זועמים.