 בתמונה: בניין שנהרס בהפגזות הצבא הרוסי בחרקוב, אוקראינה , ב-6 במרץ 2022. (צילום: Sergey Bobok/AFP באמצעות Getty Images) |
תהא אשר תהא תוצאת הפלישה הרוסית לאוקראינה, המשבר שהיא יצרה עשוי לגרום לתוצאה אחת משמעותית: שובה של המלחמה ככלי פוליטי בקנה מידה גלובלי.
בטרם החלה הפלישה הרוסית, הקונצנזוס במערב גרס כי מלחמה היא דבר המתרחש אי-שם בעולמות רחוקים בהם ערבים נלחמים בישראלים, אפריקנים הורגים באפריקנים והודים נאבקים בפקיסטנים. מלבד מלחמות הבלקן בשנות ה-90 שגם הן נחשבו לחלק ממלחמת אזרחים הכוללת חלקים של המדינה היוגוסלבית הכושלת, אירופה האמינה כי ימי המלחמה נותרו בעבר הרחוק. אך הפלישה של פוטין הראתה כי אפילו אירופה השאננה, ויתכן שבקרוב גם צפון אמריקה, אינן חסינות מפני היגררות למלחמה בידי גורמים מערערי יציבות.
כדי להצדיק את מהלך הפלישה למדינה השכנה, פוטין השמיע בין היתר דרישות לסיפוח יחד עם בליל טענות אודות אינטרסים של ביטחון לאומי. אם התנהגות כזו תהפוך לדבר מקובל, התסריט של אוקראינה עשוי להעתיק את עצמו למקרים רבים נוספים ברחבי העולם.
הדוגמה הברורה ביותר היא סין, שם המשטר הקומוניסטי עשוי לאיים על טייוואן תוך שהוא מתבסס על טיעונים דומים לאלה של פוטין. יתרה מכך, טיעונים אלה יכולים לשמש נגד רוסיה בידי סין, אשר חלקים גדולים משטחה נמצאים תחת שליטה רוסית למעשה, ויפן אשר נמצאת בסכסוך ארוך מול הרוסים על שרשרת האיים הקוריליים באוקיינוס השקט. גם ההודים למשל יכולים לשאוב השראה מפוטין ולהצדיק את הניסיון להשתלטות מחדש על חלקים מקשמיר הנמצאים בידי פקיסטן, או שטחים אחרים שאבדו לטובת סין. ווייטנאם ולאוס יוכלו גם הן לתרץ ניסיון לכבוש אזורים בגבול הסיני, בעוד מינאמר תוכל לטעון לבעלות על איי אנדמן השייכים להודו.
איראן מצידה, תוכל לאמץ גישה פוטיניסטית ולהשתלט מחדש על שטחים בקווקז ובאגן הכספי שנכבשו ממנה בימי רוסיה הצארית. האייתוללות יוכלו גם לדרוש שוב את "זכות הפיקוח" בערים הקדושות בעיראק, שהוענקה לפרסים במסגרת הסכם זוהאב במאה ה-17. ואם כבר אנחנו בעניין, מדוע לא לאפשר לאיראן לספח את עיראק כולה? אחרי הכל, בגדד הייתה בירת האימפריה הסאסאנית במשך מאות שנים, בדיוק כפי שקייב, לטענת פוטין, הייתה חלק בלתי נפרד מרוסיה.
בתור יורשת האימפריה העותמאנית, טורקיה תוכל לחדש את דרישתה לחלקים מצפון עיראק וסוריה, בעוד סוריה, אם אי-פעם תשוב לתפקד כמדינת לאום, תוכל לדרוש את העיר איסקנדרון לחופי הים התיכון, אותה העניקו הצרפתים לטורקיה בהסכם מפוקפק. הסורים יוכלו לטעון לבעלות גם על חוות שבעא למשל הנמצאת במפגש הגבולות בין ישראל ולבנון, שלא לדבר על רמת הגולן. טענתו של פוטין לפיה הוא רק מאחד את בני העם הרוסי עם אחיהם הנמצאים באוקראינה יכולה להיות שימושית עבור אפגניסטן למשל, אם אי-פעם תשוב לתפקד כמדינת לאום, לסיפוח שטחים השייכים לפקיסטן בחבלי הפשטון.
יבשת אפריקה יכולה לספק גם היא אינספור הזדמנויות לשגשוג הפוטיניזם. אריתריאה, אחת מהתומכות היחידות בפלישה לאוקראינה, עשויה לחוות בעצמה פלישה מצד אתיופיה, ששלטה למעשה בשכנתה כמובלעת במשך מאות שנים, בדיוק כפי שרוסיה כביכול שלטה באוקראינה.
צפון סומליה תוכל להשתמש במודל שהחיל פוטין במובלעות דונייצק ולוגנסק ולהכריז על עצמאותה משאר המדינה הכושלת שבירתה במוגדישו. החבלים דוברי האנגלית בקמרון יוכלו לשאוב מפוטין השראה ולהיפרד מחצי המדינה השני הדובר צרפתית. קונגו תוכל להשתמש בטיעון הרוסי לזכות על חצי-האי קרים וגישה לימת אזוב כדי לספח לעצמה את מובלעת קבינדה השייכת לאנגולה ומהווה פתח לאוקיינוס האטלנטי. אם נלך על פי טענת האיחוד הלאומי של פוטין, נצטרך לשרטט מחדש מפות של לפחות שלושים מדינות באפריקה שמדרום לסהרה.
באמריקה הלטינית, בוליביה תוכל להשתמש בטיעונים פוטיניסטים כדי לתקוף את צ'ילה ולהשיג גישה לים. צ'ילה וארגנטינה יוכלו לצאת למלחמה כדי להסדיר את הסכסוך סביב ארץ האש. ומה לגבי ניסיון מקסיקני לשחרר את קליפורניה וטקסס מידי הינקים האימפריאליסטים? רוואנשיזם נוסח פוטין יכול גם לשמש השראה לקנדה להשיג שליטה מחדש משטחים שאבדו לארה"ב. פוטין עצמו עשוי לנסות לתקן "בגידה היסטורית" בכך שינסה להשיב את אלסקה לשליטת אמא רוסיה.
בחזרה באירופה, מה לגבי כיבוש איטלקי מחודש של חבל סבואה אשר סופח לצרפת במאה ה-19, או קורסיקה אותה חטפו הצרפתים מידי הרפובליקה של ג'נובה? צרפת מצידה, השקועה בסכסוך ארוך עם הבריטים לגבי זכויות הדיג באיי התעלה, תוכל להשתמש בקצת פוטינזים ולפלוש לאותם איים. מה ימנע אז מסרביה למשל להשתלט שוב על קוסובו או לספח חלקים מבוסניה והרצגובינה?
הפוטיניזם יכול לשמש גם נגד רוסיה עצמה בשלל חזיתות. מדוע מובלעת קאלינינגרד למשל, הנמצאת בלב פרוסיה ההיסטורית ובה נולד עמנואל קאנט, לא תוכל לשוב לגרמניה? ומה אם פינלנד תפלוש לרוסיה בתואנה שהיא רק משיבה לידיה שטחים אבודים? כל זה בלי להזכיר את השטחים הנרחבים אותם הצארים גזלו מהחאנות החל ממרכז אסיה ועד סיביר. ההתפשטות הרוסית המשיכה גם בעידן הסובייטי והפוסט-סובייטי, כאשר פוטין מיתג את עצמו כ"כובש הגדול ביותר" עם הפלישה לגאורגיה ב-2008 ובפתיחת המלחמה נגד אוקראינה ב-2014.
בעזרת טיעונים פוטיניסטיים המדינות הבלטיות יוכלו לשוב לשלטון רוסי, ורוסיה עצמה תוכל לשוב לשלטון ליטאי או שבדי. פולין עלולה, פעם נוספת, להיעלם מן המפה, וכפי שהסאטיריקן הצרפתי אלפרד ז'ארי התבדח כבר לפני יותר מ-120 שנה: "להפוך למה שהיא באמת: שום מקום!". אם נאמץ את דוקטרינת פוטין, אנו עשויים לקבל עולם ללא חוקים בו הכוח בלבד שולט והחזק תמיד צודק. יהיה זה זינוק מרהיב לאחור לעידן בו מלחמה הייתה צורת התיווך העיקרי בין אומות.
הדיווחים האחרונים מן העיר מריופול החרבה מזכירים את המראות מימי גרניקה בזמן מלחמת האזרחים בספרד. העולם התעלם אז מהאסון בגרניקה ובכך חיזק את אלה שיצרו את הטרגדיה. התוצאה הייתה המלחמה הפראית ביותר בהיסטוריה האנושית. תהיה זו טעות להתעלם מן המסר של מריופול, ותהיה זו טיפשות לא לנסות לעצור את מעגל האימים שנוצר בידי המלחמה חסרת ההיגיון באוקראינה.
אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני 'קאיהן' עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון 'א-שרק אל-אווסט'.