 (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images) |
ממשל ביידן ממשיך להתעלם במופגן מדאגות וחששות רבים סביב הסכם הגרעין עם איראן. על פי דיווחים שונים, הנשיא ואנשיו סירבו להביא את ההסכם החדש לדיון בסנאט ואישורו כאמנה, כפי שהם מחויבים לעשות על פי החוקה האמריקנית.
ארבעים ותשעה סנאטורים רפובליקנים פנו לאחרונה לנשיא ביידן והצהירו כי לא יתמכו בשום הסכם אליו יגיע הממשל הנוכחי עם איראן. בין היתר הם כתבו כי:
על פי כל הסימנים, נראה כי ממשל ביידן ויתר מראש על משא ומתן. הממשל הסכים להסיר סנקציות שהוטלו על איראן מלכתחילה לא רק בשל פעילותה הגרעינית, אלא בשל תמיכתה המתמשכת בטרור ובשל הפרות גסות של זכויות אדם. המגבלות על תכנית הגרעין בהסכם החדש נראות כמגבילות הרבה פחות מן ההסכם המקורי מ-2015, שהיה חלש מאוד בפני עצמו, והן צפויות לפגוע מאוד ביכולת האמריקנית להבטיח הסכם שאכן יהיה "חזק יותר וארוך יותר". יתרה מכך, נראה כי ההסכם צפוי להעמיק את הביטחון הכלכלי האיראני ואת יחסיה הביטחוניים עם מוסקבה ובייג'ינג, בין היתר באמצעות סחר בנשק"
ואכן, נראה כי ההסכם המסתמן יעניק למשטר האייתוללות שלל הטבות מפליגות. הוא יעשיר אותה במיליארדי דולרים בזכות הסרת הסנקציות על תעשיית האנרגיה, הבנקאות וענפים נוספים; הוא ישיב את איראן ככוח משמעותי על בימת הכלכלה העולמית, יחזק את הלגיטימציה הבינלאומית שלה, יגדיל את ייצוא הנפט שלה ויגביר את זרם ההשקעות הזרות, במיוחד בתחום האנרגיה.
אבל אל תצפו שכל השפע הזה יגיע לאדם הפשוט באיראן או יעזור לשפר את רמת החיים במדינה. כפי שפועל בניין מטהרן בשם אשקאן סיפר לי, "לאנשים הייתה תקווה גדולה עם החתימה על הסכם הגרעין ב-2015", תחת שלטונו המתון לכאורה של הנשיא דאז חסן רוחאני. אשקאן שהוא אב לשלושה המשיך וסיפר:
הרשויות גרמו לנו להאמין שהסכם הגרעין יהיה דבר טוב גם עבור העם. אבל אחרי החתימה על ההסכם, האינפלציה המשיכה לטפס, מחירי הסחורות המשיכו לעלות, האבטלה נותרה גבוהה ואנשים עדיין התקשו מאוד כלכלית במהלך כל התקופה של הסכם הגרעין"
תומכי הקו הנוקשה בטהרן מחזיקים כיום בשליטה בכל שלוש רשויות השלטון: המבצעת, המחוקקת והשופטת. יש לצפות כי גם לאחר חתימת הסכם גרעין חדש והכספים הרבים שיזרמו שוב לכיסי האייתוללות, כיום תחת שלטון קיצוני עוד יותר, נראה שוב עלייה בהפרת זכויות האדם באיראן וברדיפת מתנגדי המשטר.
ככל הנראה, המשטר בטהרן ישתמש בכספים החדשים כדי להגדיל את תקציב הביטחון, תסריט דומה למה שהתרחש לאחר חתימת ההסכם ב-2015. איראן הגדילה אז את תקציב הביטחון ביותר בסכום של יותר ממיליארד וחצי דולר, ולסכום כולל של 17.1 מיליארד. בחודש אפריל 2015, סוכנות הידיעות ISNA ציטטה את מוחמד רזה פור, חבר ועדת הכספים בפרלמנט:
בנוסף לסכומים שכבר אושרו, 1.5 מיליארד דולר נוספים הוקצו לחיזוק הגנת המדינה והסכום הזה אושר בידי הוועדה"
מבחינה אזורית, אין ספק כי הסכם גרעין חדש רק יוביל להסלמה נוספת בניסיונות ההתערבות האיראנית בענייני מדינות אחרות, בניגוד כמובן לטענות תומכי ההסכם ובדיוק כמו שקרה כאשר אובמה חתם על ההסכם הקודם. "הגישות ישתנו", חזה אז הנשיא, והן אכן השתנו רק שלרעה מאוד.
בצעד חסר תקדים, ארגון חיזבאללה חש אז ביטחון מספיק כדי להודות באופן רשמי שהוא מקבל סיוע כלכלי וצבאי מאיראן. טהרן מצידה חשה ביטחון מספיק כדי להגביר את הרפתקאותיה הצבאיות בעיראק, במקביל לסיוע מסיבי למשטר אסד הרצחני. גם כיום, הסרת סנקציות כחלק מהסכם הגרעין החדש תוביל ככל הנראה לחיזוק משמרות המהפכה ושליחי טרור נוספים של איראן כמו חיזבאללה בלבנון, הח'ותים בתימן, מיליציות שיעיות בעיראק וחמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה.
כמובן, החלק הגרוע ביותר בהסכם החדש הוא הנתיב שהוא מעניק לאיראן להתקדם ליכולת גרעינית מלאה ולהחזקת מספר בלתי-מוגבל של ראשי נפץ גרעיניים ביחד עם הטילים הבליסטיים שיישאו אותם למטרתם. על פי דיווחים שונים, ארה"ב שוקלת גם להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, בתמורה ל"התחייבות איראנית פומבית שלא להסלים את האזור" והבטחה "שלא לתקוף אמריקנים".
אלא שהאייתוללות מעולם לא עמדו בשום "התחייבות" או "הבטחה", כולל אלו שניתנו במסגרת הסכם הגרעין הקודם. כיצד אם כן אדם רציונלי יכול לקוות שיעשו זאת כעת? ומה לגבי התקפות נגד כאלה שאינם אמריקנים? האם מתקפות טרור נגד סעודים, אמירתים, אירופאים או ישראלים מקובלות על הבית הלבן? האם צריך להעניק פרס למשטר שלקח חלק במתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר? וכאילו כדי לסכם את כל הפארסה הזו, מחלקת המדינה האמריקנית הודיעה כי רוסיה ונשיאה פוטין יוכלו להחזיק למשמורת את "האורניום העודף" של איראן.
כל הצעדים האלה יהפכו כאמור את המזרח התיכון כולו להרבה פחות יציב, דווקא לאחר תקופה בה הוא נע לקראת יציבות יחסית. נראה כי ממשל ביידן, לאחר שנכנע לטאליבן באפגניסטן ולאחר שנכשל מלהרתיע את הפלישה הרוסית לאוקראינה, מבקש ליצור עוד קצת כאוס עולמי. ואולי זה מה שקורה כאשר מכל המתווכים האפשריים סומכים דווקא על הרוסים כמתווכים בשיחות עם איראן. בסוף מקבלים את מה שתוארה כ"עסקה הרבה הרבה יותר גרועה מזו שהביא אובמה".
ד"ר מג'יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא 'המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון'.