מדוע איראנים כה רבים יוצאים לרחובות במחאה נגד המשטר האסלאמי, במשך יותר מארבעה חודשים? הנה שתי תשובות אפשריות.
1. "ההפרעות הנוכחיות נגרמות משום שהשטן האמריקני מקנא בהישגי המהפכה האסלאמית", כך אמר המנהיג העליון עלי ח'אמנאי.
2. "כיום, הרפובליקה האסלאמית היא המעצמה המובילה בעולם. העולם שבחוץ אינו מודע מספיק להישגים המדהימים שלנו", כך אמר האייתוללה קאסם סדיקי, מנהיג תפילת יום השישי בטהרן.
אם כן, מהם אותם הישגים שנעלמו עד כה מידיעת העולם? אין ספק לגבי העובדה כי מאז שהכת הח'ומייניסטית השתלטה על איראן לפני כ-43 שנים, המדינה עברה תמורות דרמטיות. בשנת 1977, ערב המהפכה, חיו באיראן 38 מיליון איש. האוכלוסייה כיום מונה 88 מיליון. ב-1977 חיו כ-35 אלף איראנים מחוץ לארצם. המספר כיום מוערך בשמונה מיליון.
בעשור שלפני המהפכה, אזרחי איראן חוו צמיחה שנתית ממוצעת בהכנסה בשיעור של שבעה אחוזים. בארבעת העשורים האחרונים השיעור הממוצע עומד על 3.5%, ובעשור האחרון הוא שואף לאפס. על פי נתוני המדינה הרשמיים, שיעור התוצר המקומי לנפש התכווץ ב-40%.
בשני העשורים שקדמו למהפכה, שיעור האינפלציה השנתי באיראן נע סביב 2.2%. מאז המהפכה הוא נסק לסביבות 20%, כולל שיא של 45% בשנה שעברה. ב-1977, סחר החוץ של איראן התפרס על פני 72 מדינות. ב-1990, כ-80% מסחר החוץ נערכו עם 23 מדינות. ב-2022, יותר מ-56% מהסחר מתבצעים עם שלוש מדינות בלבד: עיראק, איחוד האמירויות וסין. שיעור האיראנים החיים מתחת לקו "העוני המוחלט" עלה מ-7% ב-1977 ל-18.4% ב-2022. באותה העת, הפער בין עשירים ועניים רק התרחב.
שוק העבודה האיראני סבל מסדרת משברים מתמשכת. לאחר שעלו לשלטון, האייתוללות השעו את חוקי העבודה בטענה שהם מתכננים להחליף אותם בחוקים אסלאמיים חדשים. זה מעולם לא קרה. כתוצאה מכך, כ-60% מהעובדים במדינה חסרים זכויות בסיסיות כמו ביטוח בריאות והבטחת הכנסה. שיעור האבטלה שהוערך סביב ארבעה אחוזים ב-1977 נסק עד ל-12.5% בשנת 2021, כאשר האבטלה בקרב גברים צעירים עומדת על 22% ובקרב נשים צעירות הגיעה עד ל-30%.
מספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה עלה ממיליון איש ב-1977 עד ל-2.1 כיום, אמנם עלייה אך חשוב לזכור כי באותה תקופת זמן אוכלוסיית המדינה יותר מהוכפלה. יותר מחצי מן הלומדים הן נשים, מספר שמרשים מעט פחות כאשר זוכרים שהשתתפות נשים בכלכלה היא רק חמישית ממספר הגברים בעלי השכלה דומה.
ובכל זאת, ישנם מספר תחומים בהם איראן היא אכן מובילה עולמית. על פי קרן המטבע העולמית, יותר מ-150 אלף איראנים בעלי תואר ראשון לפחות בוחרים לעזוב את המדינה מדי שנה. מספר זה מציב את איראן במקום ראשון בעולם בכל הקשור לבריחת מוחות.
ביחס לגודל האוכלוסייה, איראן היא המובילה העולמית במספרים שנתיים של הוצאות להורג. המקום הראשון שמור לה גם בכל הקשור למספרי אסירים פוליטיים, אסירי מצפון ובני ערובה זרים הכלואים במדינה. איראן היא גם המדינה היחידה בעולם שהוגדרה כ"מממנת טרור בינלאומי" בידי יותר מ-40 מדינות אחרות. מלבד דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, איראן היא גם היחידה מבין החברות באו"ם שהורחקה באופן רשמי מאחת מוועדות הארגון. על פי מדד Transparency International, איראן היא אחת המדינות המושחתות בעולם, ומדורגת במקום 150 מתוך 180.
בעוד תוחלת החיים עלתה מ-62 שנים ב-1977 ל-78.6 שנים ב-2021, שיעור הילודה באיראן באותן שנים צנח וממשיך לצנוח. על פי מחקרים רשמיים, מצב זה עשוי להוביל להתכווצות האוכלוסייה החל משנת 2030. איראן מדורגת ראשונה בעולם גם בבדיקת הבדלי הגיל הממוצעים בים כלל האוכלוסייה לבין בכירי השלטון. בעוד הגיל הממוצע של האזרח האיראני נכון לשנת 2021 היה 31, גילם הממוצע של חברי שכבת השלטון והצבא היה מעל לשישים. לעומת זאת, האליטה המורכבת בעיקר מאנשי דת ועסקנים משכילה פחות מתושב עירוני איראני ממוצע. דווקא עובדי ממשלה בעלי השכלה מתקדמת נדחקים באופן תמידי לדרגות נמוכות ומודרים ממעגלי קבלת ההחלטות.
העם האיראני מודע היטב לכך שהאנשים השולטים בו שונים ממנו מאוד – במראה, בביגוד, בשפת הגוף ואפילו באוצר המילים ובמבטא הדיבור. תחושת הניכור הזו מתחזקת עוד יותר עם העובדה כי האיראני מן השורה ככל הנראה קורא יותר ספרים, צורך יותר תרבות, מתמצא יותר בטכנולוגיה ודתי הרבה פחות מחבר ממוצע באליטה השולטת. ואולי הכי חשוב – אותה אליטה מורכבת מבני כמאתיים משפחות שכולן בעלות רקע דתי או צבאי דומה. יתכן שאין עוד מדינה בעולם בה חברי הקאסטה השולטת שונים כל כך מבני העם עליו הם שולטים בכוח ותעמולה.
ישנם איראנים רבים שזכו להישגים והכרה בינלאומית בתחומי האמנות והספרות, הקולנוע והתקשורת ובעולם העסקים. אף אחד מחברי המעמד השולט לא יכול להתגאות בקורות חיים דומים. ראשי הצבא מעולם לא ניצחו בשום קרב, הפוליטיקאים מעולם לא פתרו שום בעיה והדיפלומטים מעולם לא הפכו אויב לידיד. האייתוללה ח'אמנאי מאמין או מעמיד פנים שהוא מאמין כי המשטר האיראני הוא דוגמה ומופת "עבור האומות כולן". האיראנים הרבים שצועדים ברחובות כחלק מן המרד הגלוי נגד אותו משטר סבורים אחרת. זו קללה עבור איראן וסימן אזהרה לשאר העולם.
אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני 'קאיהן' עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון 'א-שרק אל-אווסט'.