בין הקבוצות אשר הביעו תמיכה בפעולות הטבח והאונס של חמאס היו כאלו אשר מתיימרות לתמוך בלהט"ב, יהודים, נשים ופרוגרסיבים. הבעיה היא שלחמאס עצמו אין כלל סובלנות כלפי אותן קבוצות, ואם אחד מחבריהן היה מוצא עצמו בעזה בוודאי היה זוכה לגורל רצחני. עבור המחבלים הברברים, כל יהודי בכל גיל הוא מטרה.
מדוע אם כן רבים כל כך במערב הביעו תמיכה בחמאס, אותו ארגון ששואף להרוס את המערב? התשובה ברורה: אותם רבים במערב שונאים יהודים ואת מדינת הלאום היהודי.
אין לכך שום קשר לתמיכה בפלסטינים, אשר רובם חיים תחת דיכוי נורא של חמאס. אם אותם פעילי שלום אכן היו רוצים בטובת הפלסטינים, הם היו מפגינים בעד זכותם של הפלסטינים לחיות חופשיים משחיתות ורודנות המנהיגות הפלסטינית, אותם מנהיגים שחיים בבטחה במלונות יוקרה בקטאר, הרחק מעזה ההרוסה שם העזתים משמשים כמגן אנושי לטרור.
אין לכך גם שום קשר לתמיכה בקבוצות לאומיות מדוכאות באשר הן. אותם פעילים סלקטיביים היו שקטים למדי בנוגע לכורדים חסרי המדינה למשל, האויגורים המדוכאים בסין או קבוצות אחרות הראויות לתמיכה. הם מתמקדים בפלסטינים בלבד משום שהם מדוכאים לכאורה בידי יהודים. שנאת יהודים, לא אהבת פלסטינים, היא שמניעה את הקנאים.
יש לזכור כמובן כי מופעי התמיכה בחמאס החלו לפני שישראל אפילו פתחה במבצע התגובה לטבח הברברי. הם הביעו תמיכה בחמאס בדיוק בגלל הדברים שעשה ליהודים חפים מפשע: אונס, כריתות ראשים, רצח המוני, חטיפה ועינויים אכזריים. המחזה של קורבנות יהודים הוא שהצית את מפגני האנטישמיות.
מנגד, מעט מאוד ביקורת נשמעה על חמאס ומעשיו. הביקורת החריפה העיקרית נשמעה דווקא נגד ישראל, אפילו לא בגלל מה שעשתה אז, בטרם פתיחת המבצע הקרקעי, אלא בשל מה שהיא: מדינת הלאום של העם היהודי. בהתנהלות בריונית אופיינית, ההשתלחות בישראל הגיעה כאשר זו הייתה בשפל של חולשה, עדיין מתאבלת על מות אלפי אזרחים תמימים.
בין הצבועים הגדולים ביותר נמצאים אלו המגדירים את עצמם "להט"ב למען עזה", נושאים כרזות ודגלים בצבעי הקשת באותן הפגנות הקוראות להשמדת ישראל. בעזה, הנפת שלטים כאלו מנוגדת לחוק. כל מי שיציג אותם ימצא כנראה את מותו לאחר עינויים. להט"ב החיים בעזה מבקשים מקלט בישראל, ותל-אביב נחשבת לאחת הערים הידידותיות ביותר בעולם לקהילת הלהט"ב. אך שום דבר מזה לא משנה לקנאים: עבורם שנאת היהודים נמצאת בעדיפות גבוהה יותר מאשר דאגה ללהט"ב פלסטינים.
גרועה עוד יותר היא הקבוצה המכנה את עצמה "Jewish Voice for Peace", אשר משמשת מזה שנים כעמותת תמיכה לחמאס וארגוני טרור אחרים. היא טוענת כי חבריה מחזיקים בהשקפה "אנטי-ציונית" בלבד, אך ברור כי בפועל מדובר בחבורת אנטישמים המתנגדים לעצם קיומה של ישראל.
אם אותם יהודים הקוראים ל"שלום" (מרבית חברי הארגון אינם יהודים כלל, למרות שמו) היו מבקשים לערוך הפגנה כזו בעזה, גם הם ודאי היו מוצאים שם את מותם. חמאס, בדיוק כמו הנאצים, אינו מבדיל בין יהודים בשל עמדתם הפוליטית. עבור ארגון הטרור יהודי הוא יהודי, בין אם הוא חבר בארגון שמאל או מצביע למפלגת ימין.
וישנן גם הפמיניסטיות, הפרוגרסיבים וארגוני עובדים למיניהם – כולם מביעים תמיכה בחמאס ומתנגדים לישראל. האם הם מבינים שהארגון בו הם תומכים נודע לשמצה ביחסו המזעזע לנשים פלסטיניות, אשר מוכות, משועבדות ואף נרצחות על רקע "כבוד המשפחה"?
חמאס עוצר וכולא כל מי שמעז להעביר ביקורת על שלטונו, ובוודאי שאינו מאפשר קיומם של ארגוני עובדים עצמאיים. חמאס מנצל את העובדים הפלסטינים, משתמש בילדים כעבדים ואף כחיילים. אך שום מילת ביקורת לא תשמע מפי הקנאים במערב, המעניקים לחמאס פטור גורף כל עוד הוא ממשיך לרצוח יהודים. אם זו אינה אנטישמיות, אינני יודע מהי. כן, גם יהודים יכולים להיות אנטישמיים. כך גם להט"ב, פמיניסטיות, פרוגרסיבים, סוציאליסטים ואחרים בשמאל הקיצוני.
סטודנטים וסגל רבים באוניברסיטאות, לא רק בגרמניה אלא בהרווארד, ייל ואוניברסיטאות אמריקאיות אחרות, תמכו בגרמניה הנאצית בשנות ה-30. הנאצים של היום הם חמאס. תומכי הנאציזם של היום הם התלמידים ואחרים שתומכים בחמאס. ההיסטוריה תשפוט אותם כפי ששפטה את התומכים בנאצים ועוזריהם.
אלן דרשוביץ הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד.