עלילת הדם נגד ישראל נפתחה בשבוע שעבר בהאג, כאשר דרום אפריקה הגישה תביעה באשמת "רצח עם" בבית הדין הבינלאומי לצדק.
מהו אותו בית דין? הוא אינו "בינלאומי", משום שאינו מקבל שופטים ממדינות מסוימות; הוא אינו "בית דין" אמיתי, משום שהשופטים ממונים בידי המדינות החברות בו ורבים מהם פשוט ממלאים אחר הוראות הממנים אותם; והוא מעולם לא הביא "צדק", משום שהוא מפגין נטייה ברורה וארוכת שנים נגד ישראל.
זהו למעשה בית משפט מטעם האו"ם, וכבר מעובדה זו אפשר ללמוד עליו הכל. האו"ם הפך בשנים האחרונות למגבר של שנאה ואנטישמיות. כפי שדיפלומט ישראלי הגדיר זאת בעבר, אם אלג'יריה למשל הייתה מביאה לאו"ם הצעת החלטה לפיה העולם שטוח וישראל היא זו שגרמה להיות שטוח, היא הייתה עוברת ברוב גדול, ואפשר היה לנחש מראש בדיוק כיצד כל מדינה הייתה מצביעה, מבלי שהוצגו שום ראיות להאשמה.
גם האו"ם וגם בית הדין מטעמו הם חלק מהונאה מתמשכת, במיוחד בכל הקשור לישראל. העובדות ברורות: ישראל לא ביצעה "רצח עם" ולא הפרה את החוק הבינלאומי כאשר הגנה על עצמה מפני הברבריות של חמאס. אמנת חמאס היא זו הקוראת לרצח עם נגד היהודים בישראל, ודרום אפריקה היא זו המארחת בשטחה מחבלים ומציעה הגנה לרוצחים ואנסים.
חמאס הוא מי שאמור לעמוד למשפט על ניסיון לרצח עם, ודרום אפריקה היא מי שאמורה לעמוד למשפט על שיתוף פעולה עם ארגון הטרור. אך במקום זאת מדינת הלאום של העם היהודי מואשמת בעלילות דם, למרות שהיא משקיעה מאמצים רבים כדי להימנע מפגיעה באזרחים במסגרת מאמצה הלגיטימי לחסל את חמאס.
בעזה אכן נרשמו קורבנות אזרחיים, אם כי כרגע אין שום דרך לדעת מי מהם אכן היה אזרח ומי היה מחבל או סייען למחבלים. בכל מקרה, כל קורבן כזה הוא אשמת חמאס, שפתח במלחמה על ידי רצח אזרחים ישראלים, ואז בחר להסתתר מאחורי אזרחים עזתיים ולהשתמש בהם כמגן אנושי. חמאס אפילו יורה באנשיו שלו, בניסיון למנוע מהם לנוס לשטחים בטוחים ברצועה כפי שישראל אפשרה להם.
הראיות לפשעי המלחמה אותם ביצע חמאס הן רבות ובלתי ניתנות לערעור. הוא תקף אזרחים ישראלים תמימים ושלווים, בין היתר בביתם ובפסטיבל מוזיקה. הוא הורה למחבליו לאנוס ולתקוף מינית חלק מן הקורבנות, פשע מלחמה נוסף. הוא ירה אלפי טילים ורקטות לעבר מטרות אזרחיות בישראל. הוא חפר מנהרות בסמוך לערים וישובים ישראלים במטרה לרצוח ולחטוף אזרחים.
הוא מיקם בכוונה אתרי שיגור ומרכזי פיקוד בסמוך לשטחים אזרחיים בעזה, ובכך מאלץ את ישראל לפגוע לעתים באזרחים כנזק היקפי. הוא משתמש בילדים ובתינוקות כמגנים אנושיים ומונע מישראל לחלץ חטופים. הוא השתלט על בתי חולים, בתי ספר, מסגדים ומשאבים אחרים והפך אותם לנכסים צבאיים. הוא משתמש בנערים ונערות והופך אותם למחבלים. הוא כופה על נשים לעסוק בטרור ולבצע פיגועים. הוא שלח עובדים מעזה לעבוד בישראל במטרה לאסוף מידע ששימש לרצח ישראלים.
חמאס שיבח את דרום אפריקה על כך שעשתה את העבודה השחורה עבורו בהבאת הטענות השקריות נגד ישראל. מאז מותו של נלסון מנדלה, דרום אפריקה רק הלכה והתדרדרה בתור אומה. היא הפכה לקלפטוקרטיה בעלת שיעורי פשע מזנקים ופערי אי-שוויון הולכים וגדלים. אזרחים לבנים ושחורים כאחד בוחרים לעזוב בהמוניהם את המדינה הכושלת.
בניסיון להסית את תשומת הלב מכישלונותיה הפנימיים, דרום אפריקה פונה לתרגיל הוותיק של אנטישמים בכל מקום: היא משתמשת בישראל וביהודים כשעירים לעזאזל.
האשמה ב"רצח עם" מחייבת קיומה של כוונה להשמיד עם שלם על בסיס מוצא, גזע או דת. היא גם דורשת הוכחת פעולות שתוכננו למטרה זו. ביחסיה עם הערבים ועם עזה בפרט, ישראל עשתה בדיוק את ההפך.
היא סיימה את הכיבוש ברצועה בשנת 2005, והשאירה מאחור ציוד חקלאי ומשאבים חומריים רבים שהיו יכולים לעזור להפוך את עזה לסינגפור של הים התיכון. היא סיפקה לעזתים שירותי בריאות. היא סיפקה תעסוקה לאלפים מהם. האוכלוסייה ברצועה צמחה באופן דרמטי מאז נסיגת ישראל ולא נראו בה שום סימנים ל"רצח עם". כל פעולות ישראל כעת נועדו למטרה אחת: להגן על אזרחיה מפני ניסיון של רצח עם אמיתי מצד חמאס.
המונח "רצח עם" (Genocide) נקבע כדי לתאר את הניסיון המוצלח ברובו של הנאצים לשים קץ לנוכחות היהודית באירופה, תוך שימוש בתאי גזים, בורות ירי ומנגנונים תעשייתיים אחרים של רצח המוני. הפיכת המונח החשוב הזה לכלי נשק נגד צאצאי השורדים בשואה הוא עיוות של ההיסטוריה, של המוסר ושל כל הוגנות בסיסית.
במקרה בו בית הדין הבינלאומי לצדק יקבל את ההחלטה השגויה לפיה ישראל אשמה ב"רצח עם", יהיה בכך חיסול סופי לכל בדל אמינות שעוד נותרה לו. אם אכן כך יקרה, ארה"ב ומדינות נוספות יהיו צריכות לפרוש מבית הדין, שאינו ראוי ללגיטימציה אותו מספקות לו המדינות החברות בו.
אלן דרשוביץ הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד.