כאשר אני שומע אודות היזמה הצרפתית לשלום בעבור ישראל והפלסטינאים, אני חייב להמשיך לצבוט את עצמי בכדי לוודא שאיני חולם. לאחר שארצות הברית האדירה ניסתה שוב ושוב ללא הצלחה להביא לשלום בין שתי הדמויות הראשיות במחזה זה, מה גורם לצרפתים לחשוב שהם יוכלו להצליח?
עזות המצח של הצרפתים מזעזעת במיוחד, מאחר שצרפת כבר מזמן איבדה את זכותה להיחשב כבת-ברית של ישראל. בשנת 1967, הנשיא הצרפתי שארל דה גול הטיל אמברגו על סחר בנשקים עם ישראל כאשר האומה היהודית הייתה תחת איום מפני קואליציית מדינות ערב. בעשותו כן, דה גול זרק את היהודים מתחת לגלגלים כדי לשפר את יחסיה של צרפת עם העולם הערבי. הודות לחדשנות ולנחישות הישראלית, עדיין הצליחה ישראל להביס את הקואליציה הערבית במלחמת ששת הימים והרשימה בכך את ארצות הברית, שהחליפה אז את צרפת כבת-הברית העיקרית של ישראל.
יוזמת השלום של צרפת, הכוללת פסגה בין-לאומית בפריז שתיערך ב-30 למאי על מנת לדון על "המאפיינים" של עסקת שלום, היא המקבילה של הנשיא הצרפתי פרנסואה הולנד לבגידתו של דה גול בישראל. צרפת כבר הודיעה שאם יוזמת השלום תיכשל, צרפת תכיר במדינה פלסטינאית. ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו הסיק בצדק "שהצהרה זו מבטיחה שהוועידה תיכשל."
זה ברור ששום פתרון לא יהיה קביל על ישראל אלמלא יגן על ישראל כנגד התוקפנות הערבית המתמשכת, כמו גם אם לא יימצא פתרון למיליוני הצאצאים של פליטים פלסטינאים איתם העולם הערבי מתעקשים להציף את ישראל.
אין שום סימן שהעולם הערבי, בתוכם הפלסטינאים, קרוב יותר לקבלת תנאים אלו. הכרה של צרפת "בפלסטין" ללא הסכם פירושה שצרפת לא רואה בשני תנאים אלו כהכרחיים.
הכרה של צרפת "בפלסטין" ללא הסכם לא תספק פתרון לפליטים הפלסטינאים. היא לא תספק פתרון לטרור הפלסטינאי. היא לא תהפוך את הקונספט של מדינה פלסטינאית ליותר אמיתי ממה שהיא היום. היא לא תספק לישראל גבולות בטוחים.
ההכרה החד-צדדית של צרפת "בפלסטין" פשוט תספק עוד ניצחון מוסרי אחד עבור הנשיא הפלסטינאי המושחת מחמוד עבאס, כמו גם סיבה אחת פחות עבורו לשאת ולתת לשלום בתום לב או לתת לאנשיו מה שהם צריכים באמת: כלכלה משגשגת וחברה אזרחית מתפקדת.
אם ליוזמת צרפת היה סיכוי כלשהו להצלחה (מה שמעורר ספק בהתחשב בכישלונותיה של ארה"ב תחת נסיבות טובות יותר, כאשר ההנהגה הפלסטינאית הייתה נלהבת יותר כלפי מו"מ וחמאס חלש יותר), צרפת חיסלה את אותו הסיכוי על ידי הודעתה שהיא תכיר "בפלסטין" ללא קשר למה שייקרה.
האם הממשלה הצרפתית כל כך נאיבית כדי לשחק לידיו של עבאס ותחבל ביוזמתה שלה? אולי, אך ההסבר הסביר יותר נראה שצרפת יודעת שיזמת השלום חסרת תוחלת, אך משתמשת בה לערך תאטרלי כדי להביך את ממשלת ישראל ולטפח טובתה עם המשטרים הערביים.
העיתון הישראלי "הארץ", אשר לרוב יותר "פרו-פלסטינאי" (יותר אנטי-ישראלי) מאשר הפלסטינאים, דורש שנתניהו יקבל את היזמה הצרפתית.
הארץ נוקט בעמדה האומרת "שאין סיבה לדחות את היזמה הצרפתית, אשר, אפילו אם לא תפתור נושאי הליבה של הסכסוך, לפחות תעלה אותו שוב לסדר היום העולמי." התאוריה שהסכסוך נשאר לא פתור מפני שהוא לא על "סדר היום העולמי" מדהימה ממש, בהתחשב בתנועה עולמית אנטי-ישראלית, קולנית ואכזרית. הסכסוך הזה בהחלט נמצא על "סדר היום העולמי" – יותר מדי, למען האמת – בהשוואה לסכסוכים אחרים קטלניים יותר המקבלים הרבה פחות תשומת לב.
הארץ טוען שהיזמה הצרפתית "ייתכן ותייצר כמה רעיונות מקוריים וצעדים לעבר פתרון." בהתחשב בתשובת הלב שסכסוך זה מקבל, המחסור "ברעיונות" רחוק מלהיות הבעיה. טורי עורכים ובלוגרים פרו-ישראלים ואנטי-ישראלים ייצרו כמות אדירה של "רעיונות," רובם חסרי יישום לחלוטין וכולם אינם מציאותיים עד שהצד הערבי בסכסוך יפסיק לקדם שנאה כנגד ישראל ויתחיל לנהל מו"מ בתום לב.
טיעון ההגנה הפתטי של הארץ ליזמה הצרפתית ממשיך בכמות סיטונאית של אישומים, אשר אין בהם ממש, כנגד נתניהו. הארץ, לדוגמה, מנסה לשכנע קוראים שנכונותו של נתניהו לנהל משא ומתן ללא תנאים מוקדמים הינו תנאי בעצמו! מכיוון שהארץ עוסק בהגדרה מחדש של מלים, מדוע לא לומר שהסכסוך הוא לא באמת סכסוך ולסיים עם הכל!
הארץ מסיים ואומר שנתניהו "צריך לתת לה [ליזמה הצרפתית] מהות אשר תבטיח את ביטחון וטובת אזרחי ישראל." אם זה היה אפשרי, זה בהחלט ראוי לשבח, אך צרפת, שהבטיחה לפלסטינאים הכרה ללא מו"מ, הרסה כל סיכוי אפשרי להצלחה שייתכן והיה וליזמה. הבקשה מנתניהו להעניק ליזמה "מהות" באורח פלא הינה במקרה הטוב נאיבית ובמקרה הרע בוגדנית.
היא גם יכולה להיות מלכודת המייעדת לכישלון עבור נתניהו, אשר בהתחשב בסלידה של הארץ מראש הממשלה של ישראל, תיתכן בהחלט.
בניגוד לטענת הארץ לכך "שאין סיבה לדחות את היזמה הצרפתית," כאשר כמעט בטוח שתיכשל, כישלונה יהווה עוד תחמושת בשימוש פעילנים אנטי-ישראליים ליצירת דמוניזציה כנגד ישראל, כך שיש כל סיבה לא לתת לגיטימציה ליזמה כאשר אין היא מרוויחה זאת.
כפי שאלן דרשוויץ כתב לאחרונה, אלו שסייעו לנאצים בהריגת יהודים, אפילו באופן עקיף, נוטלים חלק באחריות לשואה. אלו – בצרפת, בהארץ או בכל מקום אחר – הטוענים לצדד בשלום אך למעשה חותרים תחתיו, אחראים חלקית למסע האנטישמי כנגד ישראל. יש לקרוא להם בשם ולחשוף אותם על שיתוף הפעולה שלהם עם קנאים, אנטישמים ומחבלים.