שקר "חוסר הפרופורציונליות"

על רקע מלחמה רביעית בעזה הנראית כבר באופק, עלינו להיות מודעים לצביעות ולדמגוגיה שהיו בעבר במלחמות בעזה: מפני שאנו צפויים לראות דברים דומים גם בעתיד.

ההאשמה

הסנאטור האמריקאי ברני סנדרס, המתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות המקדימות לנשיאות, טען כי תגובתה של ישראל במלחמה בעזה בשנת 2014 הייתה "לא פרופורציונלית", ובעל הטור ב"הארץ", אשר שכטר, הסכים עמו. ברנס ו"הארץ" לא סיפקו ראיות לטענה זו.

שכטר העלה טיעון אחד שכדאי לציין: הטענה כי הוראות הפתיחה באש היו "מתירניות מאוד במהלך המבצע, במטרה להגן על חייהם של חיילי צה"ל גם במחיר אבדות רבות יותר של חיי אזרחים". אם הדבר נכון, המשמעות היא שחיילי צה"ל, כמו כל החיילים, היו צריכים לקבל החלטות בתוך שבריר שנייה, וכאשר הם עשו זאת במצב שבו הם מתעמתים עם פלסטינים שנראים כמחבלים, הם טעו בכך שהניחו שהם מחבלים כדי להגן על חייהם. זה לא בלתי צפוי, וישראל אינה מחויבת להתנהג אחרת.

ישראל הפגינה שוב ושוב עד כמה היא מעריכה את חיי האזרחים של העם עמו היא נלחמת. אף כוח צבאי אחר אינו מצניח עלונים, מטלפן ליריביו ומבצע נוהל "הקש בגג" כדי להזהיר אזרחים מפני תקיפה קרובה, כדי שיהיה להם זמן להתפנות. ישראל מעריכה את חיי האזרחים הפלסטינים, אולם באופן טבעי, היא מעריכה יותר את חיי חייליה. ישראל הוכיחה שוב ושוב עד כמה היא מעריכה את חייליה, לדוגמה, כאשר שחררה יותר מאלף פושעים פלסטינים. מדוע יש לצפות מישראל להעריך לפתע פחות את חייליה כאשר היא נאלצת להיאבק בטרור בעזה?

העובדה שישראל דואגת לחייליה, שלרובם יש משפחות בבית - אשר במקרים רבים תלויות בהם לפרנסתן - אינה מבישה. איזה מורל יהיה לצבא שחייליו מרגישים שמתייחסים אליהם כאל בשר תותחים, ולא דואגים להם?

מה שמביש הוא שהממשלה הפלסטינית בעזה דואגת פחות לחיי אזרחיה, שגם הם בעלי משפחות, ויותר להריגת יהודים. לכן, המחבלים מנצלים אזרחים אלה כחלק מ"אסטרטגיית התינוק המת" שלהם שמתאר עורך הדין האמריקאי לזכויות אדם, אלן דרשוביץ.

דרשוביץ כתב, כי חמאס "הגה אסטרטגיה שמטרתה להפנות אצבע מוסרית מאשימה מלווה ברגש כלפי צה"ל על כך שעשה מה שכל דמוקרטיה הייתה עושה: דהיינו, להגן על אזרחיה מפני ירי טילים על ידי פגיעה במשגרי הטילים, גם אם הם יורים אותם מתוך אזורים אזרחיים".

ללא ראיות אמינות

אין הוכחה ממקור אמין וחסר פניות כי פעולותיה של ישראל בעזה לא היו מידתיות - בדיני מלחמה, שהכוונה בהם אינה שמספר האבדות בשני הצדדים צריך להיות שווה (רעיון שהינו בלתי מתקבל על הדעת) - אלא שאסור שמידת הכוח הצבאי המופעל להשגת פעולה צבאית מסוימת תחרוג מהכוח הנדרש כדי להשיג את יעד הפעולה הצבאית: "אסור שאובדן חיי אדם ונזק לרכוש הנובעים מתקיפות יעלו על יתרון צבאי מוחשי וישיר..."

זו אינה תפיסה פשוטה, במיוחד לציבור שאינו מעורה בענייני צבא.

בין המקורות המסיתים אשר הושמעו היה גם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל אשר העלה האשמה זו ביולי 2015. ממשלת ישראל הסבירה מדוע מסקנתו של ארגון אמנסטי אינה מבוססת, אולם ההטייה האנטי ישראלית של הארגון המתועדת היטב כבר הטילה כתם על הדו"ח שלו.

הדעה הקדומה של אמנסטי נגד ישראל כבר תועדה על ידי מספר אנליסטים, בנוסף ל-NGO Monitor: ד"ר איווט אלט מילר ואלן דרשוביץ עצמו. המשרד הארצי של אמנסטי אינטרנשיונל שלל מאלן דרשוביץ את הזכות לנאום לאחר שהוזמן על ידי סניף אמנסטי באוניברסיטת קולומביה. ארגון אמנסטי אף היה שותף למימון מסע הרצאות של פעיל פלסטיני המעודד אלימות ומנצל בגלוי את ילדיו כדי להתגרות בחיילים ישראליים.

בנוסף לחוסר אמינותן של ההאשמות, מקורות לא ישראלים ולא יהודים הגיעו גם הם למסקנה כי ישראל לא ביצעה פשעים של חוסר פרופורציונליות. במהלך מבצע צוק איתן בעזה בשנת 2014, אמר קולונל ריצ'רד קמפ, לשעבר מפקד הכוחות הבריטים באפגניסטאן: "אין אף צבא בעולם שעשה יותר ממה שעשתה ישראל כדי להציל חיי אזרחים חפים מפשע באזור לחימה". באפריל 2016 הוא חזר על הערכה זו.

שכטר מעיתון "הארץ" מודה, כי "חמאס שיגר כמובן טילים נגד בתי ספר, בתי חולים ובתים. הוא עשה זאת במכוון, במטרה לגרום אבדות וסבל". כל מי שאינו תומך ישיר בטרור, כולל סנדרס ו"הארץ", מסכים כי לישראל יש הזכות להגן על עצמה מפני מתקפות טרור מעזה. מחובתה של ישראל, כמובן, להשתמש רק בכוח הנדרש כדי לעצור את התוקפים ולא יותר מזה, אולם כיצד ניתן לקבוע שישראל "הרחיקה לכת?"

למשקיף התמים מן הצד, נראה כי מאחר שנהרגו הרבה יותר פלסטינים מישראלים, ישראל ודאי השתמשה בכוח לא פרופורציונלי. אולם, מסקנה זו אינה לוקחת בחשבון כי ישראל עושה מאמצים רבים כדי להגן על אזרחיה, בעוד חמאס מעודד נפגעים אזרחיים כדי לעורר אהדה, כפי שמסביר דרשוביץ. היא גם אינה לוקחת בחשבון את המשמעות המעשית של חוסר פרופורציונליות.

בגידה בישראלים ובפלסטינים כאחד

באמצעות האשמה בחוסר פרופורציונליות מבלי להגדיר את משמעות המושג, ברני סנדרס ו"הארץ" בגדו לא רק בפלסטינים ובישראלים, אלא גם במקצוע שלהם. הם הטיחו האשמות כוזבות ולא מבוססות תוך התעלמות מאלפי האבדות הנוספות בנפש שהפלסטינים גרמו לעמם - על ידי הכשרת פעוטות וילדים למלחמה, שימוש באזרחיהם בתור מגן אנושי מבלי לספק עבורם מקלטים, כפי שישראל עושה עבור אזרחיה.

בנוסף לכך שטענות בלתי מבוססות לחוסר פרופורציונליות עוזרות לברני סנדרס למשוך קולות תמימים ואנטי ישראליים, ומסייעות ל"הארץ" למשוך קוראים אנטישמיים, הן מסיטות את תשומת הלב מהעובדה כי כדי למנוע מלחמות נוספות יש להחליף את שלטון הטרור בחסות איראנית בעזה במשטר המעונין ברווחתם של הפלסטינים. סנדרס ושכטר אינם מציעים דבר כדי להשיג זאת. הם מעדיפים להאשים את ישראל בהאשמות כוזבות כדי לדון אותה לכף חובה בכל הזדמנות, ומקווים שאף אחד לא יעמיק בחקר האמת או ישאל שאלות.

לאדם התמים, סנדרס ושכטר מצטיירים כאנשים מתחשבים ורחמנים הדואגים לפלסטינים. לאמיתו של דבר, הם רק בורים או דו-פרצופיים. אם בגידה בישראלים ובפלסטינים במידה שווה היא כוונתו של סנדרס כאשר הוא מדבר על "עמדה מאוזנת יותר", מה שלא פרופורציונלי הוא העוינות הבלתי מוצדקת שלהם כלפי ישראל שגם אינה עוזרת לפלסטינים.

פרד מארון הוא איש שמאל ערבי החי בקנדה וכותב מאמרי מערכת בין היתר ב- New Canadian Media. הוא חי בלבנון בין השנים 1961-1984.