עבור תושבי ונצואלה רבים, לפי כל מדד כלכלי, חברתי ומדיני, מדינתם מתפוררת במהירות מסוכנת.
מחסור חמור במוצרי מזון, מים נקיים, חשמל, תרופות וציוד לבתי חולים מדגיש את התרחיש העגום של רחובות הנשלטים על ידי פשיעה בשכונות העניות של מדינת אופ"ק הקרובה לפשיטת רגל, אשר פעם התיימרה להיות המדינה המשגשגת ביותר באמריקה הלטינית.
כיום, מי שהיה בעבר אב ממעמד הביניים שחי חיי רווחה בוונצואלה נאבק בייאושו למצוא את הארוחה הבאה למשפחתו - לעתים מחטט בפחי האשפה כדי למצוא אוכל. 75% מתושבי ונצואלה שאתרע מזלם כבר סובלים מעוני מחפיר ועל פי הדיווח נמצאים על סף רעב.
חושך יורד על "המהפכה הבוליבארית" הנודעת של הוגו צ'אבס, אשר עד לפני זמן לא רב מומחי מדיניות חשבו שלעולם לא תיגמר.
במחקר משנת 2007 על שנות שלטונו של צ'אבס למרכז לחקר מדיניות וכלכלה השוכן בוושינגטון הבירה, כתבו מארק וויסברוט ולואיס סנדובל:
"[כיום] לא נראה כי ההתרחבות הכלכלית הנוכחית עומדת להסתיים בעתיד הקרוב. ההישגים בצמצום העוני, תעסוקה, חינוך ובריאות שנרשמו בשנים האחרונות צפויים להימשך יחד עם ההתרחבות".
אמנם עד לפני זמן לא רב אנשים רבים הכתירו את ונצואלה כניסוי הסוציאליסטי האוטופי המוצלח של אמריקה הלטינית, אולם משהו השתבש מאוד כאשר המנהיג המרקסיסטי של המהפכה, הוגו צ'אבס, הפך את חלום ה"צ'אביסמו" לסיוט כלכלי בממדים בלתי נתפסים.
השאלה האם הסוציאליזם יכול להיות מערכת כלכלית יעילה עלתה וקנתה כותרות, כאשר מרגרט תאצ'ר אמרה על מפלגת הלייבור הבריטית:
"אני חושבת שהם עשו את הבלאגן הפיננסי הגדול ביותר שעשתה ממשלה אי פעם במדינה מזה זמן רב, וממשלות סוציאליסטיות עושות בדרך כלל בלאגן פיננסי. הם תמיד גומרים את הכסף של אנשים אחרים. זה די אופייני להם. הם מתחילים להלאים כל דבר, ואנשים לא אוהבים עוד ועוד הלאמות, ועכשיו הם מנסים לשלוט על הכל באמצעים אחרים".
בקיצור: "הבעיה עם סוציאליזם היא שבמוקדם או במאוחר הכסף של אחרים אוזל לך".
כאשר הנשיא ניקולס מדורו ירש את ה"חלום" הסוציאליסטי של ונצואלה באפריל 2013, חודש בלבד לאחר מותו של צ'אבס, הוא ניצב בפני שיעור אינפלציה של 53% בלבד. כיום מטבע הבוליבר למעשה חסר ערך, האינפלציה נוסקת לשיעור של 500% וצופים כי היא תמשיך לעלות אף יותר. עיתון "הוושינגטון פוסט" דיווח לאחרונה כי:
"...השווקים צופים כי ונצואלה תגיע לחדלת פרעון בעתיד הקרוב מאוד. המדינה נמצאת למעשה בפשיטת רגל. לא קל למדינה להגיע לפשיטת רגל כאשר ברשותה עתודות הנפט הגדולות בעולם, אבל ונצואלה הצליחה לעשות זאת. כיצד? ובכן, שילוב בין מזל רע למדיניות גרועה. השלב הראשון היה כאשר ממשלתו הסוציאליסטית של הוגו צ'אבס התחילה לבזבז יותר כסף על העניים, מדלק בשני סנטים ועד לדיור חינם. זה נראה אולי רעיון טוב ברמה העקרונית - כל עוד יש כסף שאפשר לבזבז. ובשנת 2005 לונצואלה כבר לא היה כסף".
למזלו של צ'אבס הוא נפטר זמן קצר לפני שמלאך המוות הופיע על מפתן דלתה של ונצואלה. על פי מומחה המדיניות חוזה קרדנאס:
"מה שהתחיל כמלחמה נגד האוליגרכיה "המטונפת" כדי לבנות את מה שכינה "הסוציאליזם של המאה ה-21" - שזכה לתשואות בקרב אנשי שמאל רבים מחו"ל - התרסק לערימת אומללות וסכסוך חסרת תקדים".
מדורו מחריף עוד יותר את מצב כלכלת הצ'אביסמו הכושלת והמדיניות החברתית שתרמו למשבר אינפלציוני שלא נראה מאז ימי רפובליקת ויימאר של גרמניה בשנות ה-1920, כאשר כיכר לחם עלתה מריצה מלאה במזומנים.
ההפגנות והזעקה הציבורית למזון הן הוכחה עגומה לחברה שבעבר שגשגה וכיום נקרעת לגזרים בשל אותה נדבנות שאפיינה את האידאלים האוטופיים שלה לפני פחות מעשור.
ישנם דיווחים קודרים על אנשים הממתינים בתור במרכול כל היום, ומגלים בסופו של דבר כי משלוחי המזון הצפויים לא הגיעו וכי המדפים ריקים.
בצעד של ייאוש, משפחות ממעמד הביניים ארגנו מועדוני סחר חליפין מקוונים, מפני שאזרחים חסרי אונים מבקשים לסחור בכל דבר, החל מחיתולים ומזון תינוקות, אבקת חלב, נייר טואלט ועד מוצרים חיוניים אחרים שאזלו ממדפי החנויות או הקיימים רק בשוק השחור תמורת מחירים גבוהים פי שניים או שלושה מהמחירים הגבוהים הבלתי אפשריים הנובעים מהאינפלציה.
ישנם סיפורי זוועה על אנשים מוכי ייאוש השוחטים בעלי חיים בגן החיות כדי לקבל את מנת הבשר היומית שלהם. גם חיות מחמד הן מקור מזון מבוקש. אלו הם זמנים של ייאוש של עם מיואש.
ככל שהמצב מידרדר, הנשיא מדורו, למרבה הצער, מחריף את המדיניות וההשקפות של "הסוציאליזם בוליבארי", שהוכחו ככושלות, תוך הסטת תשומת הלב מהמשבר - והפניית אצבע מאשימה לעבר "האויבים" כביכול של ונצואלה, כגון ארצות הברית, סעודיה ואחרים.
המאמצים לשכנע את מדורו לבקש עזרה מבחוץ עלו בתוהו, על פי דיווח במגזין הקתולי Crux:
מדורו סירב לקבל עזרה מארגוני צדקה בינלאומיים, לרבות ארגון Caritas Internationalis בחסות הוותיקן, אשר דרך גורמים שותפים שונים ניסה לשלוח תרופות ומזון.
"לא ניתן להכחיש שקיים משבר, וסירוב לאפשר לעולם לשלוח תרופות ומזון הינו בלתי אפשרי", אמר קרדינל חורחה אורוסה סאבינו, הארכיבישוף של קראקס.
הבישוף סבור כי מדורו מסרב לקבל עזרה בשל ניסיונו להסתיר את "המצב החמור של מחסור כללי" שרחוק מלהשתפר, הוא אומר, וממשיך להידרדר.
"הועידה האפיסקופלית של ונצואלה", הארגון הארצי של הבישופים הקתולים במדינה, פרסם הצהרה נוקבת המגנה את הנשיא מדורו על שנתן לצבא שליטה מלאה על אספקת המזון של המדינה, והאשים אותו כעומד בראש "משבר מוסרי" הרסני המשבש את כל החיים בוונצואלה".
במה שכלכלנים מסוימים מכנים "סחרור מווות", מדיניותה הכושלת של הממשלה גורמת לאינפלציה דוהרת שהיא מנסה למגרה באמצעות מדיניות של מחירים קבועים הגורמת לחוסרים. מדורו דוחק בעסקים ובחקלאים למכור את תוצרתם בהפסדים כבדים ומאלץ לבצע השבתות כאשר עלות עשיית עסקים הופכת גבוהה מדי.
על פי דו"ח של בלומברג שפורסם לאחרונה, השוק השחור משגשג מפני שמוצרים אינם זמינים במחירים שקבעה הממשלה. ישנם דיווחים על אנשים מן השורה המתפטרים מעבודות לא משתלמות כדי להקים מיזמי שוק שחור בתקווה להרוויח מספיק כדי לשרוד.
על פי הדיווח האחרון, תריסר ביצים עולות 150 דולר, וקרן המטבע הבינלאומית "צופה כי האינפלציה בוונצואלה תאמיר ל- 720% השנה. זו עשויה להיות הערכה אופטימית. מספר אנליסטים כלכליים מקומיים צופים ששיעור אינפלציה יגיע ל- 1200%".
על פי דיווח של בלומברג, החל מאפריל
"בסיפור המדגיש את התוהו ובוהו של אינפלציה לא מרוסנת, ונצואלה נאבקת להדפיס שטרות חדשים בקצב מהיר מספיק כדי לעמוד בקצב הרצחני של עליות המחירים. רוב המזומנים, כמו כמעט כל דבר אחר במדינה יצואנית הנפט, מיובא. וכאשר עתודות המטבע הקשה מתכווצות לרמות נמוכות באופן קריטי, הבנק המרכזי מחלק תשלומים כה לאט לספקים זרים, עד כי הם מוותרים על עסקים נוספים.
"ונצואלה, במילים אחרות, כיום כה מרוששת, עד כי אין לה מספיק כסף לשלם עבור הכסף של עצמה".
בלב התהפוכות חסרות הרסן הללו, לא חסרים יודעי דבר הקובעים בפשטות, כי הקטסטרופה נגרמה אך ורק בשל הצניחה הבינלאומית במחירי הנפט. עם זאת, על פי ג'סטין פוקס מבלומברג:
"הפער בין הכנסותיה להוצאותיה של ונצואלה החל הרבה לפני צניחת מחירי הנפט (בשנת 2014). כאשר מחירי הנפט הגיעו לשיא כל הזמנים ביולי 2008, הכנסות הממשלה - ש-40 אחוזים מהן מגיעות ישירות מהנפט - כבר היו בירידה. הבעיה העיקרית הייתה ייצור הנפט של ונצואלה, אשר צנח מ- 3.3 מיליון חביות ליום בשנת 2006 ל- 2.7 מיליון בשנת 2011. בשנת 2014 המספר עדיין עמד על 2.7 מיליון, על פי הדו"ח האחרון של BP Statistical Review of World Energy".
"הנפט של ונצואלה אינו אוזל. העתודות המוכחות שלה הרקיעו שחקים מאז שנת 2000 כאשר הגאולוגים גילו עוד על הנפט הגולמי הכבד המצוי בחגורת אורינוקו. אבל כדי להגיע לנפט זה נדרשים משאבים רבים ומומחיות, שני דברים שהיו חסרים לחברת הנפט שבבעלות המדינה בונצואלה, Petroleos de Venezuela (PDVSA) המוכרת בארצות הברית עם חברת הבת שלה Citgo, מאז יזם צ'אבס סוג של השתלטות עוינת מתחילת שנות ה- 2000. ראשית, הוא פיטר 18,000 עובדים ומנהלים, 40 אחוזים מכוח העבודה של החברה, לאחר שביתה. לאחר מכן, התחיל לדרוש שליטה על המיזמים המשותפים של PDVSA עם חברות נפט זרות. ניתן היה לפרש זאת בצורה חיובית - צ'אבס רצה להגן על משאבי המדינה - אולם למעשה הוא הקשה על PDVSA לספק את הכנסות המסים הנחוצות".
העדפת מקורבים ושחיתות הפכו לתופעה נפוצה תחת צ'אבס, כאשר הנפט נמכר בקרוב ל- 200 דולר לחבית - בזמן שבו ונצואלה הייתה יכולה לחסוך כסף לזמנים קשים שיגיעו ללא ספק. אולם הנשיא הוגו צ'אבס ויורשו הנשיא מדורו היו עסוקים בקניית קולות מצביעים וביסוס שלטונם באמצעות מתנות חינם, לדברי מייקל קלייר ב-The Nation.
מצבה הקשה וקריסתה של ונצואלה עומדת גם בצל פשע ורצח ברחובות, על פי דו"ח של Time.com במאי 2016:
"שיעור הרציחות נטול הרסן של המדינה הוא רק אחד הגורמים להתנגדות לנשיא ניקולס מדורו במדינה שבה קיים מחסור כרוני במוצרי יסוד ובמזון, האינפלציה משתוללת והממשלה משליכה לכלא אסירים פוליטיים. זו דוגמה עקובה מדם עד כמה התקרבה ונצואלה לקריסה חברתית מאז תום המאה ה-20, כאשר כנופיות, קבוצות גרילה ומיליציות מגנות על שללן, ומבנה הסמכות המסורתי מתפורר בשולי הדרך".
שיעור הפשיעה בוונצואלה הוא אחד הגבוהים בעולם. בוונצואלה, שהוכתרה כמדינה עם שיעור מקרי הרצח הגבוה בעולם, יש פשיעה ברחובות, בריונות ורצח. קרטלי סמים, סוחרי שוק שחור, ארגוני טרור הסוחרים בסמים, עברייני צווארון לבן ומלביני כספים הם, למרבה הצער, מאפייני מורשתם של צ'אבס/מדורו.
חורבנה של מדינה זו העשירה בנפט, אשר בעבר הייתה מדינה משגשגת, עשוי להיות הסנונית המבשרת על מדינות אחרות, כגון ארצות הברית, העשויה להתפתות ולהאמין כי מדיניות הנדבנות הסוציאליסטית יכולה באמת ובתמים לקיים את ההבטחה של ארוחות חינם לאורך זמן רב יותר מאשר סבב הבחירות הבאות. או הייתכן שזה מה שרוצים או צריכים כל הפוליטיקאים?
סוזאן וורנר, מומחית לענייני דת וסוגיות בינלאומיות, היא עמיתה בכירה במכון גייטסטון. בקרו באתר האינטרנט שלה בכתובת www.israelolivetree