משפחתו של מסבאח אבו סביח אומרת, כי הם "גאים מאוד" במעשי בנם בן ה-40. כך גם פלסטינים רבים מכל שורות החברה הפלסטינית. בני משפחתו, ובכלל זה הוריו ובתו, הופיעו בתחנות טלוויזיה רבות מספור כדי להלל את אבו סביח. הם יצאו לרחובות וחילקו ממתקים כדי לשמוח על פיגוע הטרור שביצע בירושלים בשבוע שעבר, שבו נהרגו סבתא בת 60 ושוטר בן 29.
אבו סביח הוא ה"גיבור" האחרון של פלסטינים רבים ולא רק של בני משפחתו. מכנים אותו אדם "אמיץ" ו"גיבור" מפני שהוא קם בבוקר, לקח רובה M-16 ויצא להרוג יהודים רבים ככל האפשר. משימתו "הוכתרה בהצלחה": הוא הצליח לירות ולהרוג שני יהודים עד שנורה על ידי המשטרה.
בסרטון וידאו שהשאיר, טען אבו סביח כי ביצע את הפיגוע בתגובה לביקורי יהודים בהר הבית. הוא טען (באופן שקרי) כי ביקורים אלו הם חלק ממזימה ישראלית להרוס את מסגד אל אקצה שעל הר הבית.
זוהי אותה טענה כוזבת שהציג במקור חברו של היטלר, המופתי של ירושלים בזמנו, חאג' אמין אל חוסיני, כדי להראות כי קיים תירוץ טוב לתקיפת יהודים. נראה כי עדיין משתמשים בתירוץ זה מעת לעת כדי "להצדיק" הרג יהודים.
למען הסר ספק, זהו שקר - כמו הטענות הפלסטיניות כי ישראל מרעילה בארות ומים, טענה אשר ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, נאלץ לחזור בו מהן מאוחר יותר בשל היעדר הוכחות.
כמו פלסטינים רבים אחרים אשר ביצעו או ניסו לבצע פיגוע טרור בשנה החולפת, אבו סביח פשוט נשמע לקריאת מנהיגיו למנוע מיהודים לחלל ברגליהם המטונפות את מסגד אל אקצה. קריאות אלו נשמעות במשך חודשים לא רק על ידי חמאס וקיצוני הג'יהאד האסלאמי, אלא גם מפי מנהיגים "מתונים" כמו נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, וסיעת הפת"ח שהוא עומד בראשה.
אלו הם המנהיגים הפלסטינים שהמנהיגים האירופים נושאים אליהם עיניים בהערצה. מנהיגים אלה באירופה, ובמיוחד הצרפתים, ממשיכים לדחוק בישראל לשאת ולתת עם קבוצות אשר מצהירות בגלוי, כי הם אינם מעוניינים בעצם קיומה של ישראל, וכי במקרה הטוב אינם מעונינים באמת - בין אם בנוגע לישראלים או לפלסטינים.
מנהיגים אירופים אלה רוצים שישראל תמשיך להעמיד פנים כי העם שעמו היא נושאת ונותנת פועל בתום לב. נראה כי הם מנסים להציע לערבים, למוסלמים ולארגון לשיתוף פעולה אסלאמי את השמדת ישראל - פיזית, דיפלומטית, כלכלית, ובכל דרך שהיא - כדי לשחד את המוסלמים להפסיק לבצע פיגועי טרור במדינותיהם. אולם הם יגלו עד מהרה כי כל מה שיציעו לא יספק אותם. האירופים יגלו במהרה, כמו הפרסים, הטורקים, היוונים, הצפון אפריקאים והמזרח אירופים, כי כל דבר שאינו כניעה ייחשב רק כמקדמה על חשבון מטרת העל.
מנהיגים אירופים אלה שמחים לגרום לנו החיים באזור, מוסלמים, נוצרים ויהודים, לחיות תחת רודנות אסלאמית אכזרית כל עוד - בפנטזיה המבולבלת שלהם - הם לא יצטרכו לעשות זאת. ובכן, צפויה להם הפתעה.
בכל מקרה, בספטמבר 2015, עבאס השתמש במילותיו המדויקות של חאג' אמין אל חוסיני משנת 1924, מספר ימים לפני שהתחיל גל הדקירות, פיגועי הדריסה והירי הנוכחי.
מאז, ההסתה בנוגע לביקורי היהודים בהר הבית הזינה את מה שפלסטינים רבים מכנים "אינתיפאדת אל קודס". עבאס הבטיח כי מי שימות תוך הגנה על מסגד אל אקצה יגיע הישר לגן עדן".
"אנו מברכים על כל טיפת דם שנשפכה למען ירושלים, שהינה דם נקי וטהור הנשפך למען אללה ורצון אללה. כל שהיד יגיע לגן עדן וכל מי שנפצע יקבל גמול מאללה".
אנו חוזרים ומזכירים: עבאס אמר זאת שבועיים לפני שהפלסטינים פתחו בגל טרור חדש נגד ישראלים. אנו יודעים, אם כן, מה גרם לפיגועים אלה. הם תוצאה ישירה של שטיפת מוח מתמשכת והסתה נגד ישראל מצד פלסטינים המייצגים כמעט את כל המוסדות הפלסטינים והמפלגות בגדה המערבית וברצועת עזה. דבריו של עבאס לא נפלו על אוזניים ערלות. פיגוע הטרור השבוע שביצע אבו סביח מראה כי "אינתיפאדת אל קודס" אינה דועכת. ההפך הוא הנכון. הולך וגובר החשש כי מסע ההסתה לטרור ילך ויסלים משימוש בסכינים, כלי רכב ואבנים לאקדחים ורובים.
מדוע תרחיש זה אינו בלתי סביר? לא רק בשל המוטיבציה של המפגעים אלא בשל התמיכה העממית הנרחבת בכל פיגוע בישראלים בקרב הפלסטינים. אף גורם רשמי פלסטיני לא העז לצאת נגד פיגוע הטרור בירושלים. אף פלסטיני מן השורה לא העז לפקפק בנזק שמסבים הפיגועים לציבור הפלסטיני, במיוחד מי שמושפעים ישירות מפעולות התגמול של ישראל, כמו הגבלת התנועה.
פלסטינים רבים אינם מגנים את פיגוע הדמים, אלא מהללים ומשבחים את המחבל.
אבו סביח, כתושב קבע בירושלים, החזיק בתעודת זהות ישראלית ולכן נהנה מכל הזכויות המוענקות לאזרחים ישראלים (למעט הצבעה בבחירות הכלליות). הוא לא הגיע ממשפחה קשת יום. שלא כמו הפלסטינים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה, הייתה לו גישה חופשית לישראל והוא היה יכול להגיע לכל מקום שירצה בישראל בכל עת.
הוא ובני משפחתו היו יכולים לקום בבוקר, לנסוע לחוף הים בתל אביב או לאכול בכל מסעדה בישראל מבלי שיצטרכו לעבור במחסומים הישראלים. כמחזיקי תעודת זהות ישראלית, הם אף רשאים לנהוג במכוניות עם לוחיות ישראליות, ואבו סביח ניצל זאת לביצוע הפיגוע בירושלים. בבעלות משפחתו לפחות שני בתים בעיר והם נחשבים למעמד ביניים, אולם זה לא מנע מאבו סביח לצאת למשימת הרג, וזה גם לא מנע מבני משפחתו לחגוג בעקבות הפיגוע.
הראשונה שהביעה שמחה וגאווה על מותם של שני יהודים הייתה בתו של אבו סביח, אמאן, בת ה-15. "תודה לאל אנו שמחים וגאים באבי", היא אמרה בריאיון לתחנת טלוויזיה פלסטינית מקומית.
כמו במקרים קודמים, היו פלסטינים, כולל אחותו של אבו סביח, שחילקו ממתקים "למברכים" כדרך להביע את שמחתם על הפיגוע. מספר שעות לאחר הפיגוע, עשרות פלסטינים התגודדו מחוץ לבית המשפחה, קראו סיסמאות המהללות את המחבל כ"גיבור" וקראו לחמאס ולקבוצות פלסטיניות אחרות להסלים את הפיגועים נגד ישראל. תמונות מעין אלה מוכרות בזירה הפלסטינית, והן מזכירות את מה שהתרחש בגל פיגועי ההתאבדות שבא לאחר מכן נגד ישראלים באינתיפאדה השנייה.
מספר פלגים פלסטינים שיבחו את אבו סביח וקראו להסלים את "הפעולות המזוינות נגד האויב הציוני". מנהיג החמאס, חאלד משעל, המתגורר בנוחות יחד עם בני משפחתו בקטאר, מיהר לשבח את משפחת המחבל "ולברך" אותה על "מות הקדושים" של בנם. "העם והאומה שלנו גאים בגבורתו ובאומץ ליבו של בנכם, שהקריב את חייו למען אללה", אמר משעל להוריו של אבו סביח. הוא הדגיש כי בנם הוא אות ומופת לפלסטינים בדורו.
לא ברור האם מנהיג החמאס טלפן מהסוויטה שלו באחד ממלונות הפאר בקטאר או ממכון הכושר הפרטי שלו.
לפיכך, עבור חמאס ופלסטינים רבים אחרים, אדם ההורג שני יהודים מהווה מודל לחיקוי לפלסטינים צעירים. בנוסף, תומכיו של אבו סביח השתמשו במדיה החברתית כדי לשבח אותו ולדרבן פלסטינים נוספים ללכת בדרכו. מכיוון שהצליח להרוג שני יהודים, אבו סביח זוכה כעת לשבחים בטוויטר ובפייסבוק כ"האריה של אל אקצה". בראייתם, הוא עשה מעשה נאצל, במאמץ למנוע את "חילול" המסגד על ידי "רגליים מטונפות" של יהודים.
נראה כי התמיכה באבו סביח חוצה את כל הפלגים הפוליטיים הפלסטינים. גם רבים המשתייכים לסיעת הפת"ח של הנשיא עבאס הגיעו לביתו של אבו סביח לאות סולידריות עמם. תנועת הפת"ח הצהירה כי אבו סביח הוא שהיד. פלסטיני ההולך לפגוש יהודי זוכה לגינוי חריף ומואשם ב"נורמליזציה" עם האויב. אולם פלסטיני הנושא סכין או רובה והולך להרוג יהודים זוכה לכבוד של שהיד ולשבחי פלסטינים מכל קצוות הקשת הפוליטית. זהו הלך הרוח השורה בחברה הפלסטינית, תולדה של עשרות שנים של הסתה פלסטינית ודה-לגיטימציה של ישראל. זוהי תוצאה בלתי נמנעת - כמו באינקוויזיציה הספרדית, המהפכה הצרפתית, רצח העם הארמני על ידי הטורקים, רואנדה, דארפור או גרמניה הנאצית - של הרעלת מוחותיהם של אנשים.
בסאם טוויל הוא חוקר במזרח התיכון.