מספר הולך וגדל של גרמנים נוטשים את השכונות שבהן גרו כל חייהם, ואחרים עוזבים את גרמניה לצמיתות, כיוון שההגירה ההמונית משנה חלקים מהמדינה לבלתי הכר.
מנתוני הלשכה הגרמנית לסטטיסטיקה, Destatis, עולה, כי 138,000 גרמנים עזבו את גרמניה בשנת 2015. גרמנים נוספים צפויים להגר בשנת 2016. בכתבה בנושא בריחת מוחות שכותרתה "הכישרונות הגרמנים עוזבים את המדינה בהמוניהם", דיווח העיתון Die Welt כי יותר מ- 1.5 מיליון גרמנים, רבים מהם בעלי השכלה גבוהה, עזבו את גרמניה בעשור האחרון.
הסטטיסטיקה אינה נותנת סיבה מדוע הגרמנים מהגרים, אולם המצב בשטח מראה כי רבים מתפכחים לנוכח המחיר האמיתי - הפיננסי, החברתי והתרבותי - של החלטתה של הקנצלרית אנגלה מרקל לאפשר ליותר ממיליון מהגרים שרובם מוסלמים להיכנס לשערי המדינה בשנת 2015. לפחות 300,000 מהגרים נוספים צפויים להגיע לגרמניה בשנת 2016, לדברי פרנק יורגן-וייזה, העומד בראש משרד ההגירה של המדינה, BAMF.
הגירה המונית תרמה, בין יתר הבעיות הרבות האחרות, לתחושה גוברת של חוסר ביטחון בגרמניה, המתמודדת עם עלייה חדה בפשעי מהגרים, לרבות מגיפה של מקרי אונס ותקיפות מיניות. הגירה המונית מאיצה גם את תהליך האסלאמיזציה של גרמניה. נראה, כי גרמנים רבים מאבדים תקווה באשר לעתיד שאליו צועדת מדינתם.
בשיאו של משבר ההגירה באוקטובר 2015, התאספו כ- 800 אזרחים בבניין העירייה בקאסל-לופלדן כדי להביע את מחאתם על ההחלטה החד-צדדית של הממשל המקומי להקים מרכזי קליטה למהגרים בעיר. נשיא קאסל, ואלטר לובקה, אמר בתגובה כי מי שלא מסכים עם מדיניות הדלת הפתוחה של הממשלה "חופשי לעזוב את גרמניה בכל עת".
גישה זו חזרה שוב במאמר חצוף שפורסם באוקטובר 2016 על ידי העיתון Der Freitag (ופורסם גם ב- Huffington Post Deutschland אשר בסופו של דבר מחק את הפוסט). במאמר, מהגר סורי בן 18 בשם אראס באחו קרא לגרמנים הכועסים על משבר ההגירה לעזוב את גרמניה. הוא כתב כך:
"לנו הפליטים נמאס מאזרחים כועסים (Wutbürger). הם כה מעליבים ומרגיזים... תמיד נשמעים דברי הסתה על ידי גזענים מובטלים (Wutbürgern) שמבלים את כל זמנם באינטרנט ומחכים עד אשר מאמר על מהגרים יופיע באינטרנט. ואז הם מתחילים עם הערות חסרות בושה...
"היי, אתם, אזרחים כועסים מובטלים (Wutbürger) באינטרנט. איזו השכלה יש לכם? עד מתי תמשיכו לעוות את האמת? אינכם יודעים שאתם מפיצים שקרים מדי יום? מה הייתם אתם עושים לו הייתם במקומנו? ובכן, הייתם בורחים!
"אנו הפליטים...איננו רוצים לחיות באותה מדינה יחד אתכם. אתם יכולים, ואני חושב שכדאי לכם, לעזוב את גרמניה. וקחו בבקשה את סקסוניה ומפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) אתכם...
"גרמניה אינה מתאימה לכם, מדוע אתם גרים כאן? מדוע אינכם עוברים למדינה אחרת? אם זוהי מדינתכם, אזרחים כועסים (Wutbürger) יקרים, אז תתנהגו בצורה נורמלית. אחרת אתם פשוט יכולים לברוח מגרמניה ולחפש בית אחר. לכו לאמריקה לדונלד טראמפ, הוא יאהב אתכם מאוד. נמאס לנו מכם!"
במאי 2016, מגזין החדשות Focus דיווח כי הגרמנים עוזבים להונגריה. סוכן נדל"ן בעיירה ליד אגם בלטון, יעד תיירות פופולרי במערב הונגריה, אמר כי 80% מהגרמנים העוברים לגור שם מציינים את משבר ההגירה כסיבה העיקרית לרצונם לעזוב את גרמניה.
אזרח גרמני אנונימי שהיגר מגרמניה כתב לאחרונה "מכתב פומבי לממשלת גרמניה". המסמך, שפורסם באתר האינטרנט Politically Incorrect קובע:
"לפני מספר חודשים היגרתי מגרמניה. החלטתי לא נבעה משיקולים כלכליים אלא בעיקר בשל חוסר שביעות רצוני מהמצב הפוליטי והחברתי הקיים במולדתי. במילים אחרות, אני סבור כי אני ובמיוחד בני יכולים ליהנות מחיים טובים יותר במקום אחר. בהקשר זה הכוונה ב"חיים טובים יותר" עבורי היא בעיקר חיים של חופש, הגדרה עצמית ומשכורת הוגנת בכל הנוגע למיסוי.
"עם זאת, אינני רוצה לסגור בשקט את הדלת מאחורי ופשוט ללכת. ברצוני להסביר כאן בצורה בונה מדוע החלטתי לעזוב את גרמניה.
1. "אני סבור כי האסלאם אינו שייך לגרמניה. אני רואה בו ישות זרה שהביאה למערב יותר בעיות מאשר יתרונות. לדעתי, רבים מהמאמינים בדת זו הינם גסים, תובעניים ובזים לגרמניה. במקום לעצור את האסלאמיזציה של גרמניה (ואת הדעיכה של תרבותנו וחירותנו), נראה כי רוב הפוליטיקאים דואגים לבחירתם מחדש, ולכן מעדיפים להתעלם או להמעיט בחשיבותה של בעיית האסלאם.
2. "אני סבור כי הרחובות הגרמנים פחות בטוחים ממה שהם אמורים להיות, בהתחשב בהזדמנויות הטכנולוגיות, המשפטיות והפיננסיות שלנו.
3. "אני סבור כי לאיחוד האירופי יש חיסרון דמוקרטי המגביל את השפעתי כאזרח דמוקרטי.
4. "אני חושב שההגירה מחוללת שינויים גדולים ובלתי הפיכים בחברה הגרמנית. אני כועס מפני שזה קורה מבלי לקבל אישור ישיר מאזרחי גרמניה, מפני שאתם מכתיבים מצב זה לאזרחי גרמניה ולדור הבא.
5. "אני סבור כי התקשורת הגרמנית מוותרת יותר ויותר על הניטרליות שלה, וכי חופש הביטוי במדינה אפשרי רק במידה מוגבלת.
6. "אני סבור כי בגרמניה מחזרים אחרי העצלנים אבל מענישים את החרוצים.
7. "לדעתי זו בושה שבגרמניה יהודים צריכים לפחד שוב להיות יהודים".
גרמנים רבים שמו לב למגמת האינטגרציה ההפוכה, שבה מצפים ממשפחות גרמניות להתאים עצמן למנהגים ולגינונים של המהגרים, ולא ההפך.
ב-14 באוקטובר העיתון Tageszeitung ממינכן פרסם מכתב נוגע ללב מ"אנה", אם לשניים, שכתבה על החלטתה לעזוב עם משפחתה את העיר מפני שמהגרים הפכו את חייהם לבלתי נסבלים. במכתב המופנה לראש עיריית מינכן, דיטר רייטר, היא כתבה:
"היום ברצוני לכתוב לך מכתב פרידה (Abschiedsbrief) המסביר מדוע אני ומשפחתי עוזבים את העיר, למרות שסביר להניח שלאף אחד לא אכפת.
"אני בת 35, גרה כאן עם שני בניי הצעירים ובעלי בבית דו-משפחתי יקר עם חנייה. כך שניתן לומר שאני אמידה בסטנדרטים של מינכן.... אנו חיים טוב עם הרבה מרחב בסמוך לפארק ירוק. אז מדוע משפחה כמונו מחליטה לעזוב את העיר?....
"אני מניחה כי ילדיך אינם משתמשים במתקנים ציבוריים, אינם משתמשים בתחבורה ציבורית, ואינם הולכים לבתי ספר ציבוריים ב"אזורים בעייתיים". אני מניחה גם שאתה ופוליטקאים אחרים הולכים כאן ברגל לעיתים נדירות, אם בכלל.
"ביום שני בבוקר השתתפתי בארוחת בוקר שכונתית של נשים אשר מומנה על ידי העיר מינכן. שם פגשתי כ-6-8 אימהות, חלקן עם ילדיהן. לכולן היה כיסוי ראש ואף אחת מהן לא דיברה גרמנית. מארגני האירוע הודיעו לי עד מהרה כי ככל הנראה אתקשה להשתלב באירוע (במילים אלה בדיוק!) ברצוני לציין שאני גרמניה. אני דוברת גרמנית שוטפת ואינני לובשת כיסוי ראש. לכן חייכתי קלות ואמרתי שאנסה להשתלב. למרבה הצער, הבאתי כריך נקניק והאם לארוחת הבוקר, שבה כל אחת התבקשה להביא דבר מה. לכן ברור שהיה לי פחות סיכוי להשתלב.
"לא יכולתי לדבר גרמנית עם אף אחת מהנשים בארוחת הבוקר, שהייתה אמורה לעודד אינטגרציה, מטרה שלא עניינה אף אחד. המארגנים לא התעקשו שכולם ידברו גרמנית, והנשים, שנראה כי הן חלק מקבוצה ערבית-טורקית מבוססת, פשוט רצו להשתמש בחדר.
"לאחר מכן שאלתי על ארוחת הבוהריים למשפחות... נאמר לי שהארוחה תתקיים בחדרים נפרדים. נשים וגברים בנפרד. בתחילה חשבתי שמדובר בבדיחה לא מוצלחת. אבל, זו לא הייתה בדיחה לצערי...
"לכן לא התרשמתי לטובה מאירועים אלו האמורים לעודד אינטגרציה. כלל אין שיחה!!! כיצד עיריית מינכן יכולה להשלים עם דבר כזה? לדעתי, יש לבחון שוב כל הקונספט של אירועים אלה לעידוד האינטגרציה ... נאמר לי כי אסור לי לכלול חזיר בקופסת האוכל של בני!!! היי, אנחנו בגרמניה!...
"לסיכום, התנאים כאן גורמים לי להרגיש כי איננו באמת רצויים כאן. כי משפחתנו אינה מתאימה לכאן. בעלי לפעמים אומר כי יש לו תחושה כעת שאנו המיעוט הגדול ביותר שאין מאחוריו שתדלנים. לכל קבוצה כאן יש מוסד, מקום, אינטרס ציבורי, אולם עבורנו, זוג נשוי הטרוסקסואלי עם שני ילדים, שאינו מובטל, שאין לו מוגבלות ואינו אסלאמי, אין כבר אינטרס".
"כאשר הזכרתי בגן הילדים של בני שאנו שוקלים לעזוב את העיר וסיפרתי מדוע, הותקפתי בחריפות על ידי הנהלת בית הספר. בגלל אנשים כמונו, הם אמרו, האינטגרציה אינה מצליחה, בדיוק מפני שאנו מוציאים את ילדינו מבית הספר. לפחות שתי אימהות אחרות גידפו אותי גם הן בחריפות. ההנהלה סימנה אותי כ"שונאת זרים".
"זוהי בדיוק הסיבה מדוע אנשים כמוני מאבדים את סבלנותם ובוחרים להצביע למפלגות פוליטיות אחרות.... למען אמת, טיילתי בחצי עולם, היו לי חברים זרים יותר מחברים גרמנים, ואין לי כלל דעות קדומות או סלידה מאנשים בשל מוצאם. ראיתי עולם ואני יודעת כי הדרך שבה נעשית כאן אינטגרציה תגרום לאחרים להגיע לאותה מסקנה שאנו הגענו אליה: לשלוח את ילדינו לבתי ספר וגני ילדים פרטיים, או לעבור לקהילות אחרות. אז, שלום ולא להתראות!!!!"
סורן קרן הוא עמית בכיר במכון גייטסטון מניו-יורק. הוא גם עמית בכיר לענייני פוליטיקה אירופית בקבוצה למחקרים אסטרטגיים (Grupo de Estudios Estratégicos) שבסיסה במדריד. עקבו אחריו בפייסבוק ובטוויטר.