בית המשפט בגרמניה קבע כי גירושו לתוניסיה של מבקש מקלט שבקשתו נדחתה - איסלאמיסט החשוד ששימש כשומר ראשו של מנהיג אל-קעידה לשעבר, אוסמה בן לאדן - היה בלתי חוקי, וכי יש להחזירו לאלתר לגרמניה על חשבון משלם המיסים.
הפסיקה שופכת אור פעם נוספת על מערכת הגירוש הגרמנית הקלוקלת ועל מערכת המשפט הגרמנית הנגועה בפוליטיקה, מערכת שבה שופטים אקטיביסטים עסוקים במאבקי כוח עם גורמים רשמיים נבחרים שרוצים לזרז תהליכי גירוש.
ב-15 באוגוסט, בית המשפט המנהלתי העליון של צפון הריין-וסטפליה (Oberverwaltungsgericht, OVG) במינסטר אמר, כי רשויות ההגירה בצפון הריין-וסטפליה, המדינה המאוכלסת ביותר בגרמניה, הונו במכוון את בתי המשפט במירוץ לזירוז תהליך גירושו של סמי איידודי שהתגורר באופן בלתי חוקי בגרמניה במשך יותר מעשור.
בית המשפט הורה לרשויות הפדרליות להנפיק אשרת כניסה לאיידודי - המכונה בגרמניה סמי א. מטעמי שמירה על הפרטיות - כדי לאפשר את חזרתו לגרמניה. בית המשפט הורה לבוכום, עיר בצפון הריין-וסטפליה שבה התגורר איידודי עד לגירושו, לשלם את הוצאות הטסתו חזרה לגרמניה.
עדיין לא ברור כיצד גורמים רשמיים בבוכום יכולים לציית לצו, לנוכח העובדה שגורמים תוניסאים רשמיים חזרו ואמרו כי אין בכוונתם להחזירו לגרמניה.
איידודי גורש ב-13 ביולי, לאחר שנים של תמרון משפטי שאפשר לו להישאר בגרמניה - בתואנה כי בתוניסיה הוא עלול לעבור עינויים. בין 2006 ליוני 2018 נדון התיק של איידודי 14 פעמים בפני בתי משפט בצפון הריין-וסטפליה, לדברי משרד המשפטים של המדינה.
איידודי הסלפי הגיע לראשונה לגרמניה בשנת 1997, והרשויות בגרמניה סבורות כי שהה באפגניסטאן ובפקיסטאן לפני מתקפות אל-קעידה ב-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית. מאז הוא נמצא במעקב של המודיעין הגרמני בגין הפצת מסרים אסלאמיסטים וניסיון להקצין דעותיהם של צעירים מוסלמים. הוא קיים קשרים "ענפים" עם רשתות של סלפים ואנשי ג'יהאד, לדברי דו"ח רשמי שהודלף למגזין החדשות הגרמני Focus.
בקשת המקלט של איידודי נדחתה בשנת 2007, לאחר שהועלו טענות כי עבר הכשרה צבאית במחנה ג'יהאד של אל-קעידה באפגניסטאן בין השנים 1999 ל-2000. במהלך הכשרתו, הוא עבד לכאורה כשומר ראשו של אוסמה בן לאדן. איידודי הכחיש את האישומים וטען כי למד באותו זמן בקראצ'י, פקיסטאן.
למרות שבקשת המקלט של איידודי נדחתה, בתי הדין בגרמניה מנעו שוב ושוב את גירושו מחשש שיעבור עינויים או שיתנכלו לו במולדתו:
באפריל 2017, בית משפט במינסטר פסק כי "סביר מאוד להניח" שאיידודי צפוי "לעינויים או יחס בלתי אנושי או משפיל" אם ישוב לתוניסיה.
באפריל 2018, שהותו המתמשכת של איידודי בגרמניה עוררה סערה ציבורית, כאשר ממשלת צפון הריין-וסטפליה אישרה כי במשך יותר מעשר שנים איידודי קיבל 1,168 אירו (1400 דולר) מדי חודש בקצבת רווחה וקצבת ילדים, למרות שרשויות המודיעין הגרמני סיווגו אותו כאיום ביטחוני.
ב-1 במאי, השר לענייני זכויות אדם של תוניסיה, מהדי בן גרבייה, הבטיח כי איידודי לא יעונה עם חזרתו לתוניסיה:
"אני יכול להבטיח לכם ואני ערב לכך: אין כאן עינויים! אנו מדינה דמוקרטית ובתי המשפט שלנו פועלים על פי החוק. מי שחוזר אלינו מקבל יחס דמוקרטי. טענתו של בית המשפט הגרמני כי אזרח תוניסאי עלול לעבור כאן עינויים הינה אבסורדית".
ב-9 במאי, בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה (Bundesverfassungsgericht) פסק כי ניתן לגרש חזרה למולדתו איש ג'יהאד תוניסאי נוסף - שזוהה רק כהייקל ס. בן 37, המואשם במעורבות במתקפת ג'יהאד במארס 2015 במוזיאון ברדו בתוניס. שר הפנים, הורסט זהופר, הסתמך על פסיקה זו וביקש לתת עדיפות עליונה לגירושו של איידודי.
ב-25 ביוני איידודי הוחזק במעצר בבוכום, לאחר שזהופר הורה לרשויות ההגירה לזרז את הליכי הגירוש.
ב-13 ביולי לפנות בוקר, איידודי, מלווה על ידי ארבעה שוטרים פדרליים ורופא, הועלה על מטוס מנהלים שהוחכר במיוחד והוטס מדיסלדורף לתוניסיה. גירושו של איידודי עלה למשלם המיסים הגרמני קרוב ל- 80,000 אירו (95,000 דולר), לדברי המגזין Focus.
למרות שבית המשפט המנהלתי בגלזנקירשן עצר את גירושו של איידודי ערב לפני כן, ההחלטה לא הועברה לרשויות ההגירה עד לבוקר למחרת - לאחר שהמטוס כבר היה באוויר.
כאשר בית המשפט שמע על גירושו של איידודי, השופטים האשימו את רשויות ההגירה הגרמניות ב"הסתרת מידע מכוונת" על מועד טיסתו של איידודי כדי להבטיח שהגירוש יתבצע.
בית המשפט אמר כי גירושו של איידודי הפר "עקרונות יסוד של שלטון החוק", והורה לעיר בוכום להחזירו לגרמניה עד ה-31 ביולי 2018.
ב-3 באוגוסט, בית המשפט בגלזנקירשן קנס את עיריית בוכום בסכום של 10,000 אירו (11,500 דולר) בגין אי השבתו של איידודי עד למועד שנקבע, 31 ביולי.
ב-13 באוגוסט מטה המשטרה הפלילית של צפון הריין-וסטפליה אסר על כניסתו מחדש של איידודי לגרמניה, כיוון שהוא נכלל ברשימה השחורה של האיחוד האירופי הידועה בשם Schengen Information System) SIS).
ב-15 באוגוסט, בית המשפט במינסטר הפך על פיו את איסור הכניסה מחדש והורה לגורמים רשמיים בבוכום להשיב מיד את איידודי. ניתן לערער על הפסיקה רק בבית משפט חוקתי פדרלי (Bundesverfassungsgericht), בית המשפט העליון בגרמניה.
רשויות תוניסיה הגיבו לפסיקה ואמרו כי הם החרימו את דרכונו של איידודי כדי למנוע ממנו לחזור לגרמניה. סופיאנה סליטי, דובר התביעה התוניסאית בנושאי טרור,התעקש בראיון לעיתון Bild, כי זוהי סוגיה של ריבונות תוניסאית:
"לפסיקה זו אין השלכות עבורנו. אמרתי מספר פעמים: בתוניסיה, החוק התוניסאי תקף ולא שום דבר אחר! העובדה שיש בעיות בין המשרדים ובתי המשפט בגרמניה אינה הבעיה שלנו. התהליך כאן בתוניסיה עדיין לא הושלם, ולכן ל[איידודי] אין תעודת זהות שעימה הוא יכול לנסוע".
 סמי איידודי (מימין למטה) חי בגרמניה מאז 1997, עד אשר גורש למולדתו תוניסיה ב-13 ביולי 2018. הוא עבר לכאורה הכשרה צבאית במחנה ג'יהאד של אל-קעידה באפגניסטאן בין 1999 ל-2000. במהלך הכשרתו, הוא עבד לכאורה כשומר ראשו של אוסמה בן לאדן. (מקור התמונה: איידודי - צילום מסך של סרטון של SpiegelTV; מטוס מנהלים - Ruido/Flickr; תוניסיה - Faris knight/Wikimedia Commons). |
השר לענייני אינטגרציה של צפון הריין-וסטפליה, יואכים שטאמפ (המפלגה הדמוקרטית החופשית FDP), קיבל אחריות אישית על ההחלטה לגירוש איידודי ואמר כי הפסיקה מציבה אותו בין הפטיש לסדן:
"בית המשפט הותיר אותנו אובדי עצות, מפני שהוא עצמו מודה במכשולים הקיימים המונעים את החזרתו, אבל הוא עדיין דורש את החזרתו לאלתר של סמי א."
חברים אחרים בממשלה השמרנית של מדינת צפון הריין-וסטפליה מתחו גם הם ביקורת על פסק הדין. שר הפנים של צפון הריין-וסטפליה, הרבט רויל (מפלגת האיחוד הדמוקרטי הנוצרי CDU), אמר בראיון ל- Rheinische Post כי הפסיקה מנותקת מדרישת הציבור לביטחון:
"עצמאות משפטית היא מוצר יקר ערך, אבל על השופטים תמיד לזכור כי החלטותיהם צריכות לעלות בקנה אחד עם תחושת הצדק של הציבור. אני בספק אם זה המקרה בפסיקה זו. אם האזרחים אינם מבינים עוד החלטות משפטיות, זה משחק לידיהם של קיצונים".
השופטת ריקרדה ברנדס מבית המשפט המנהלתי העליון של וסטפליה ענתה:
"המקרה של סמי א. מעלה שאלות על דמוקרטיה ועל שלטון החוק, ובפרט על הפרדת רשויות והגנה משפטית יעילה. במקרה זה, נבחנו גבולות שלטון החוק...
"בתי המשפט צריכים לשפוט באופן בלתי תלוי מדעת הרוב, וכל אחד צריך להיות מודע לכך שמדינה חוקתית פועלת להגן על זכויות מיעוטים, גם על זכויותיהם של אלה שאינם מכבדים את שלטון החוק.
"במקרה של סמי א. מדובר בקביעת הקו הדק המפריד בין הבטחת ביטחון האוכלוסיה לבין זכויותיהם של אלה שפוגעים או מפרים את הביטחון. שלטון החוק צריך לעמוד על עקרונותיו גם כאשר מדובר בתוקפים, עבריינים ומחבלים הזכאים להגנה משפטית יעילה ולכיבוד זכויות אדם.
תומאס שפאן, במאמר שכתב עבור Tichys Einblick, בלוג גרמני קלאסי ליברלי ושמרני מוביל, היטיב לבטא את מהות הסוגיה:
"את המקרה של סמי א. התוניסאי, שאת שמו האמיתי לא מעזים לכתוב בויקיפדיה, ילמדו סטודנטים למשפטים בתור אחד המקרים האבסורדים ביותר בתולדות המשפט הגרמני. הפארסה בתיק זה חושפת את הסתירה שאינה ניתנת ליישוב בין תורת המשפט (Rechtsprechung) לבין תחושה של צדק (Rechtsempfinden), בין חוק לבין פוליטיקה...
"הייתי רוצה שיהיו חששות בנוגע להפרדת רשויות כאשר משרד המשפטים הפדרלי העביר ממצאים על עבירות כגון הסתה לשנאה מבתי המשפט לעובדים שאינם מוסמכים מבחינה משפטית בתאגיד אינטרנט כלשהו.
"אולם, כאשר [שר המשפטים לשעבר] הייקו מאס העביר את חוק הצנזורה שלו המכונה "חוק האכיפה ברשת", העברת משימות משפטיות במקור לידי אנשים פרטיים זכתה לאישור הרשות השופטת. לכן גובר החשד שהמקרה של סמי א., בסופו של דבר, אינו עוסק בחוק אלא בכוח....
"מה שאנו רואים כיום אינו מאבק על שלטון החוק, אלא מאבק כוחות בין נציגי מערכת המשפט בעלי נטייה אידאולוגית ברורה לבין נציגים פוליטיים לא פופולריים".
הפרשן הנריק ברודר, כתב בטור ב- Die Welt שכותרתו - "סמי א.: גם שלטון החוק יכול לפעמים לטעות" ואמר:
"האפשרות ששומר ראשו של בן לאדן סמי א. מתוניסה יוחזר לגרמניה נתפסת על ידי רבים כהוכחה לתפקודו התקין של שלטון החוק. זה לא נכון. הסקנדל האמיתי כאן הוא אחר...
"הסקנדל מתחיל כאשר בית משפט מנהלתי מצהיר כי גירושו של "נותן עדות שקר" אינו קביל, מפני שהוא עלול לעבור עינויים במדינה שאליה יגורש.
"אינני שותף לדעת עמיתיי כי הכרעת הדין במקרה של סמי א. היא "סימן לכך שמדינתנו החוקתית מתפקדת כראוי.
"גם במדינה חוקתית יכולים להיות פסקי דין מוטעים. פסק דין, בין אם הוא צודק או מוטעה, אינו מאפשר להסיק מסקנות בנוגע לשלטון החוק, בין אם הוא מתפקד או לא מתפקד כראוי. גם השופטים אינם רואים עצמם חסינים מטעויות.
"לכן יש מערכת ערכאות [משפט ובתי דין לערעורים], לכן שופטים יכולים להפוך על פיהם פסקי דין של שופטים אחרים, כדי שהחוק יותאם לנסיבות החיים המשתנות ולא להפך...
"הביטחון בשלטון החוק אינו מתערער בשל פסיקה כמו זו של בית המשפט המנהלתי של גלזנקירשן, אלא בשל העובדה שנדרשו קרוב לשתיים עשרה שנים עד אשר שומר ראשו "לכאורה" של אוסמה בן לאדן גורש סוף סוף".
סורן קרן הוא עמית בכיר במכון גייטסטון מניו-יורק