 הסכם חדש של האו"ם, אשר כמעט כל המדינות החברות מתכוונות לחתום עליו בדצמבר, מפיץ את הרעיון הרדיקלי כי הגירה - מכל סיבה שהיא - היא משהו שיש לקדם, לאפשר ולהגן עליו. בתמונה: מהגרים הולכים בשדות לכיוון מחנה שהייה בכפר דובובה, סלובניה ב-26 באוקטובר 2015. (צולם על ידי ג'ף מיטשל/ Getty Images) |
ארגון האומות המאוחדות, בהסכם לא מחייב שכמעט כל חברות הארגון יחתמו עליו בטקס שייערך במרוקו בתחילת דצמבר, הופך את ההגירה לזכות אדם.
הנוסח הסופי של ההסכם שכותרתו "הסכם עולמי להגירה בטוחה, מאורגנת וסדירה" (Global Compact for Safe, Orderly and Regular Migration) שאמנם אינו מחייב באופן רשמי, "שם את ההגירה על סדר היום העולמי. ההסכם יהיה נקודת ייחוס בנושא בשנים הבאות ויחולל שינוי אמיתי בשטח..." לדברי יורג לאובר, נציג שוויץ לאו"ם - שהוביל את העבודה על ההסכם יחד עם נציג מקסיקו.
למרבה האירוניה, אין מדינות רבות שבהן דרישות הכניסה למדינה מגבילות כמו שווייץ. אם מישהו רוצה להישאר בשווייץ במשך יותר משלושה חודשים, הוא נדרש לא רק ל"אשרת שהייה", אלא "על מנת להגביל את ההגירה ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי או איגוד הסחר החופשי האירופי, רשויות שווייץ מטילות מגבלות שנתיות מחמירות על מספר אשרות השהייה והעבודה המוענקות לזרים".
באופן לא מפתיע, אשרת התושבות הקשה להשגה הפכה למקור הכנסה, כיוון שזרים עשירים 'קונים' תושבות שוויצרית".
לעומת זאת, הסכם האו"ם קובע כי:
"פליטים ומהגרים זכאים לאותן זכויות אדם אוניברסליות וחירויות בסיסיות שחובה לכבד, להגן וליישם בכל עת" (מבוא, סעיף 4).
חשוב להדגיש כי הסכם זה אינו מדבר על פליטים הנמלטים מרדיפה, או על זכויותיהם להגנה במסגרת החוק הבינלאומי. הסכם זה מפיץ את הרעיון הרדיקלי כי הגירה - מכל סיבה שהיא - היא משהו שיש לקדם, לאפשר ולהגן עליו. כמעט כל המדינות החברות באו"ם, למעט ארצות הברית, אוסטריה, אוסטרליה, קרואטיה, הונגריה וייתכן שאף הרפובליקה הצ'כית ופולין, צפויות לחתום על ההסכם.
האו"ם הכחיש כי הגירה הופכת לזכות אדם. "השאלה אם זו דרך קנטרנית להתחיל לקדם "זכות אדם להגירה" אינה נכונה. זה לא קיים בטקסט. אין כוונה זדונית לקדם זאת", אמרה לאחרונה לואיז ארבור, הנציגה המיוחדת לאו"ם להגירה בינלאומית.
לאו"ם אין אינטרס להודות כי הסכם זה מקדם הגירה כזכות אדם. עד לאחרונה, הנושא לא נדון כמעט. דיון נוסף בסוגיה עלול לסכן את כל ההסכם. עם זאת, ניסוח ההסכם, כמתואר להלן, אינו מותיר מקום לספק כי הגירה אכן תהפוך לזכות אדם עם החתימה על ההסכם.
ההסכם מחולק ל-23 יעדים שעליהם המדינות החתומות רוצות כנראה לעבוד. יעד מספר שלוש, לדוגמה, מתאר עידוד ומתן אפשרות להגירה על ידי מספר אמצעים. המדינות החתומות מתחייבות:
"להשיק ולפרסם אתר אינטרנט ארצי מרכזי ונגיש לציבור כדי להעמיד לרשות הציבור מידע על אפשרויות הגירה סדירות, כגון חוקים ומדיניות הגירה ספציפיים למדינה, דרישות לויזה, הליכים להגשת בקשה, אגרות וקריטריונים להסבה, דרישות לאשרות עבודה, דרישות להסמכה מקצועית, הערכת תעודות ושווי ערך, הזדמנויות להכשרה וללימודים ועלויות ותנאי מחייה כדי ליידע את המהגרים בעת קבלת החלטות".
במילים אחרות, לא זו בלבד שמדינות החברות באו"ם אמורות לפתוח את גבולותיהן למהגרים מהעולם, אלא עליהן גם לעזור להם לבחור את מדינתם העתידית ולספק להם מידע מקיף על כל מדינה שבה יחפצו להתיישב.
רמת השירות המתוארת כדי להקל על הגירה גבוהה אף היא. המדינות נקראות:
"להקים תחנות מידע פתוחות ונגישות לאורך נתיבי ההגירה הרלבנטיים, היכולות להפנות מהגרים לתמיכה וייעוץ שהינם מתחשבים בילדים וקשובים למגדר, להעניק הזדמנויות לתקשר עם נציגים קונסולריים של מדינת המוצא ולהעמיד מידע רלבנטי, כולל מידע על זכויות אדם וחירויות יסוד, הגנה וסיוע הולמים, אפשרויות ונתיבים להגירה מסודרת, ואפשרויות לחזרה, בשפה שהאדם הנדון יכול להבין".
לאחר שהמהגרים הגיעו ליעד שבחרו, המדינות החתומות מתחייבות:
"לספק למהגרים חדשים מידע נגיש ומקיף, ממוקד, קשוב למגדר ומתחשב בילדים וסיוע משפטי על זכויותיהם וחובותיהם, לרבות ציות לחוקים הארציים והמקומיים, השגת עבודה והיתרי שהייה, שינויי סטאטוס, רישום אצל הרשויות, גישה לצדק ויכולת להגיש תלונות על הפרות זכויות וכן גישה לשירותים בסיסיים".
המהגרים הם, ללא ספק, אזרחי עולם חדש, שבו על כל המדינות לחוש לעזרת כל מי שבחר להגר ולגור במדינה מכל סיבה שהיא. גבולות אולי קיימים בתיאוריה, אבל האו"ם - הכולל כמעט את כל הממשלות בעולם - עובד קשה כדי לגרום להן להיעלם בפועל.
לפי ההסכם, יש "להעצים את המהגרים כדי ליישם הכללה מלאה ולכידות חברתית" במדינותיהם החדשות (יעד מספר 16). המשמעות היא, בין היתר, כי על המדינות:
"לקדם כבוד הדדי לתרבויות, מסורות ומנהגים של קהילות היעד וקהילות המהגרים על ידי חילופין ויישום שיטות עבודה מיטביות בנושאי מדיניות, תוכניות ופעילויות אינטגרציה, לרבות דרכים לעידוד קבלת מגוון ולקידום לכידות חברתית והכללה".
כל התרבויות שוות ויש לכבדן בצורה שווה. המשמעות היא כנראה, למשל, שבלונדון ובפריז יש להכיר במסורת של מילת נשים שכמעט כל אישה סומלית עוברת בסומליה, כיוון שהיא ראויה ל"כבוד הדדי" באותה צורה כמו במוגדישו.
ההסכם ממשיך לפרט מה על המדינות לעשות כדי לקלוט מהגרים. יש לגבש "יעדי מדיניות...לאומיים בנוגע להכללת מהגרים בחברות, לרבות אינטגרציה בשוק העבודה, איחוד משפחות, השכלה, אי אפליה ובריאות". בנוסף, על המדינה המארחת לאפשר "גישה לתעסוקה ולעבודה הגונה שמתאימה לכישוריהם, בהתאם לביקוש בשוק העבודה הארצי והמקומי והיצע המיומנויות".
במילים אחרות, מהגרים חדשים, למשל, באירופה צריכים לקבל אותן זכויות, או לפחות זכויות דומות, להשכלה, לשוק העבודה ולשירותי בריאות, כמו האירופים שעבדו קשה ושילמו מיסים במשך עשרות שנים כדי לקבל גישה לאותם דברים בדיוק. האירופים, כמובן, יצטרכו לשלם על הכול מכספי המיסים שלהם.
מחברי ההסכם כנראה אינם מצפים שההסכם יעבור בשתיקה בקרב האוכלוסיה. הסכם שיאפשר הגירה המונית למדינות המערב בעיקר משאר העולם (אין הגירה בכיוון ההפוך) עשוי להגדיש את הסאה בקרב אנשים במערב. לכן, ההסכם מציין בבירור כי כל אי הסכמה עם סדר היום לא תתקבל, וכי המדינות החתומות יפעלו להפרכת "נרטיבים מטעים המייצרים תפיסות מוטעות על מהגרים".
על מנת שיעד זה יקרום עור וגידים, המדינות החתומות מתחייבות בראש ובראשונה:
"לעודד דיווח עצמאי, אובייקטיבי ואיכותי של ערוצי התקשורת, ובכלל זה מידע מבוסס אינטרנט, לרבות על ידי הדרכה של אנשי תקשורת והפיכתם לרגישים לסוגיות ולמונחים בנושאי הגירה, השקעה בסטנדרטים של דיווח מוסרי ופרסום ועצירת הקצאת מימון ציבורי או תמיכה חומרית בערוצי התקשורת המעודדים באופן שיטתי חוסר סובלנות, שנאת זרים, גזענות וצורות אחרות של אפלייה כלפי מהגרים, תוך כיבוד מלא של חופש העיתונות". (יעד מס' 17).
זה כמעט אורוול על סטרואידים. כמעט כל מדינות החברות באו"ם יחתמו על הסכם שאומר שערוצי תקשורת שאינם מסכימים עם מדיניות הממשלה לא יהיו זכאים למימון ממשלתי? בנוסף, ההסכם טוען, באופן מוזר, כי הוא נכתב "מתוך כיבוד מלא של חופש העיתונות", כאילו מישהו באמת יאמין לכך.
שנית, המדינות החתומות מתחייבות:
"...להסיר כל צורה של אפליה, לגנות ולהתנגד לביטויים, מעשים והבעת גזענות, אפליה גזעית, אלימות, שנאת זרים וחוסר סובלנות בנושא נגד כל המהגרים בהתאם לחוק זכויות האדם הבינלאומי". (יעד מס' 17).
נוח מאוד שההסכם אינו מציע הגדרה מהי "גזענות" או "שנאת זרים" בהקשר זה. מהי, למשל, "חוסר סובלנות בנושא"? האם ביקורת על מדיניות ההגירה של האו"ם נחשבת, לדוגמה, ל"חוסר סובלנות"?
במקור, כל המדינות החברות באו"ם, למעט ארצות הברית, אישרו את הנוסח הסופי של ההסכם ונראה היה כי הן מוכנות לחתום עליו בדצמבר. אולם לאחרונה מדינות נוספות הכריזו כי הן נסוגות מהסכם.
ביולי, הונגריה נסוגה מההסכם. שר החוץ ההונגרי, פיטר סיירטו, תיאר אותו כ"מנוגד לחלוטין לאינטרסים הביטחוניים של הונגריה", והוסיף:
"האמנה מהווה איום לעולם, כיוון שהיא עשויה לעורר השראה בקרב מיליוני [מהגרים]. הנחת היסוד המרכזית שלה היא שהגירה היא תופעה טובה ובלתי נמנעת. אנו רואים בהגירה תהליך גרוע, שיש לו השלכות ביטחוניות חמורות ביותר".
ביולי, אוסטריה רמזה כי תיסוג מההסכם, לפחות במתכונתו הנוכחית. לדברי השר לענייני פנים, פיטר דוטון:
"איננו הולכים לחתום על עסקה שמקריבה הכול מבחינת מדיניות ההגנה על גבולותינו... לא נוותר על ריבונותנו - לא אסכים שגופים שלא נבחרו יכתיבו לנו, לעם האוסטרלי".
בנובמבר, הרפובליקה הצ'כית ופולין הכריזו כי סביר כי ייסוגו מההסכם, ונשיאת קרואטיה, קולינדה גרבר-קיטרוביץ', יצאה בהודעה כי לא תחתום על ההסכם. "עקרונותינו הריבוניים לאבטחת גבולותינו ושליטה על זרם ההגירה עומדים בהחלט בראש סדר העדיפויות שלנו", אמר ראש ממשלת פולין, מתאוש מורביצקי.
כמו כן, החודש הודיעה אוסטריה כי לא תחתום על ההסכם. "יש לנו ביקורת על כמה נושאים באמנת ההגירה, כמו הבלבול בין בקשה להגנה לבין הגירה לשם עבודה", אמר קנצלר אוסטריה, סבסטיאן קורץ.
האיחוד האירופי מיהר למתוח ביקורת על החלטת אוסטריה. "אנו מצרים על החלטת ממשלת אוסטריה. אנו עדיין סבורים, כי הגירה היא אתגר עולמי, ורק פתרונות עולמיים ושיתוף אחריות בינלאומי יביאו לתוצאות", אמרה דוברת הנציבות האירופית ששמה לא נמסר.
דרך אגב, זו אותה נציבות אירופית שכביכול תנקוט "אמצעים חריפים" נגד הגירה. אם "נוקטים אמצעים חריפים" נגד הגירה, מדוע חותמים על הסכמים שיקנו לה מעמד של זכות אדם ואף יעצימו אותה?
ג'ודית ברגמן היא בעלת טור, עורכת דין, פרשנית פוליטית ועמיתה בכירה במכון גייטסטון.