 מפגין זורק מיכל גז מדמיע לעבר המשטרה במהלך הפגנה של "האפודים הצהובים" ליד שער הניצחון ב-8 בדצמבר 2018 בפריז, צרפת. (תמונה: כריס מקגראת/ Getty Images) |
במשך שנים, מי שכתב וחשש מעליית האסלאם במערב אירופה ידע כי בסופו של דבר, אם ממשלות מדינות אלו לא ישנו את מדיניותן באופן דרמטי, משהו יהיה חייב לקרות. עד כה הילידים, ברובם, היו מאולפים באופן מרשים. הם בלעו הרבה צפרדעים. מנהיגיהם מילאו את מדינותיהם במספרים אדירים של מהגרים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, שרבים מהם הבהירו כי אין בכוונתם להשתלב באופן מלא או לתרום לחברות המארחות שלהם, אלא להשתלט, לגרום נזק, לפגוע ולהרוס, וכי הם נחושים בדעתם, בטווח הארוך, לכבוש ולשלוט.
איש לא שאל את אזרחי מערב אירופה האם הם רוצים שמדינותיהם ישנו את פניהן לבלי הכר, אולם שינוי זה התעצם מדי שנה. לא היה ספק שבשלב מסוים אנשי מערב אירופה יגיבו.
אבל באיזו צורה? אלו בינינו שעוסקים במסגרת עבודתם בנושאים אלו הקדישו אינספור שעות למחשבה על השאלה. שאלנו זה את זה: מה לדעתך יקרה? חלק מאיתנו חזו בלקניזציה. כבר קיימים אזורים מחוץ לתחום - מובלעות בתוך ערים גדולים וסביבן שבהן "כופרים" אינם רצויים ועל המשטרה ומכבי האש מושלכות דרך קבע אבנים אם הם מעזים להפריע. קל היה לדמיין התרחבותם של אזורים אלו, ושהם יקבלו הכרה רשמית בריבונות דה פקטו שלהם תחת חוק השריעה ותשרור יציבות יחסית כלשהי. אחרים צפו מחאה של ילידי אירופה - לא של האליטות שחייהם האישיים לא הושפעו כמעט מהנוכחות המוסלמית במדינותיהם, אלא של האנשים שאינם נהנים מזכויות יתר, ששכונותיהם ובתי הספר שלהם הפכו לאזורים מסוכנים, שהמיסים שלהם הועלו השכם והערב כדי לממן תשלומים עצומים למהגרים, ואשר הרופאים ובתי החולים שלהם כורעים תחת נטל התושבים החדשים, עד כי טיפולים חיוניים ניתנים במשורה וזמני ההמתנה הולכים ומתארכים.
בשנת 2016, הבריטים הדהימו את העולם כשהצביעו בעד ברקזיט, ומאוחר יותר באותה שנה האמריקאים הוציא שפן גדול יותר מהכובע ובחרו בדונלד טראמפ לנשיא. פרשנים אחדים צפו כי הבחירות בצרפת, שבדיה והולנד יסתיימו גם הן בתוצאות סנסציוניות, אבל למרות שהן העלו את כוחן של מפלגות התומכות בהגבלת ההגירה, כמו מפלגת האיחוד הלאומי (לשעבר החזית הלאומית) בראשות מרין לה פן, הדמוקרטים השבדים, מפלגת החירות של חרט וילדרס והפורום לדמוקרטיה של תיירי בודה, שניהם בהולנד, מפלגות אלו השיגו תוצאות פחותות מהצפוי. לעומת זאת, בשנה שעברה בחרו האוסטרים לקנצלר את סבסטיאן קורץ, מתנגד בולט למכסות שהטיל האיחוד האירופי לקליטת מבקשי מקלט, והשנה ג'וזפה קונטה, הידוע בעמדתו הנחרצת נגד מהגרים בלתי חוקיים, הפך לנשיא איטליה ואסר על אוניות מהגרים להגיע לנמלי איטליה.
אולם החדשות החשובות ביותר בחזית זו לא התרחשו בקלפי. השנה הבריטים הביעו את מורת רוח הולכת וגוברת מהתנהלותה הלקויה של תרזה מיי בתהליך הברקזיט, ובמהלך הקיץ יצאו לרחובות כדי להפגין במחאה על מאסרו הלא לגיטימי של טומי רובניסון, אשר הפך בבריטניה לפנים של ההתנגדות לאסלאמיזציה. יתרה מזאת, בשבועות האחרונים אזרחי צרפת מכל קצוות הקשת הפוליטית, רבים מהם מעיירות קטנות ואזורים כפריים, היו מעורבים לא רק במחאות ציבוריות רגילות - פעילות הפנאי הגאלית הרב-שנתית - אלא התפרעו וביצעו מעשי ונדליזם בפריז ובערים גדולות אחרות, בזזו חנויות במקומות מפורסמים כגון שדרות האליזה, הביאו לסגירתם של מגדל אייפל ומוזיאון הלובר, ואף גרמו נזק לשער הניצחון.
בתחילה, דווח כי המתפרעים הצרפתים זועמים על העלאת המיסים על הדלק הנובעת ממדיניותו של הנשיא עמנואל מקרון לקידום איכות הסביבה. "מחיר הדלק אינו מתקבל על הדעת", אמר גיסלן קוטאר, שנחשב למי שהקים את התנועה המכונה "האפודים הצהובים" וציין כי יש חברים ש"בקושי שורדים" בשל עלויות החזקת הרכב הגבוהות. "הבעיה הכי קטנה במכונית הופכת לאסון", הוא הסביר. "אתה נכנס לחובות, ואז אין לזה סוף". למרבה הצער, גם לאחר שמקרון הבין שהגדיש את הסאה וביטל את העלאת המס, ההתפרעויות המשיכו.
עיתונאים התקשו לקבל הסברים ברורים ותמציתיים מהמתפרעים על מניעיהם ויעדיהם. אולי המפגינים אינם מוצאים מילים - אולי הם מביעים זעם שהם עדיין אינם מסוגלים לבטא במילים. או אולי הם אינם רוצים להביע את דעתם בקול מחשש שיכנו אותם שונאי זרים, אסלאמופובים או גזענים. בראיון שנערך עם הפילוסוף הצרפתי אלן פינקלקראוט, הוא ייחס את המחאה לחוסר ביטחון כלכלי ותרבותי שהוא מנת חלקם של מעמד הביניים והמעמד הנמוך בצרפת - אנשים שנאלצו לעזוב את מרכזי הערים הגדולות בשל מחירי השכירות המאמירים, שמשרותיהם ועסקיהם הקטנים נהרסו על ידי מיסים ותקנות "ירוקים", שמרגישים שהפסידו במאבק הכוחות עם מהגרים מוסלמים, ואשר חשים כי המעמדות השולטים רוחשים יותר אהדה למהגרים מאשר להם.
המחאות התפשטו כעת לבלגיה ולהולנד. גם שם מטרת המפגינים אינה ברורה לחלוטין. סוכנות הידיעות Associated Press ציטטה אישה הולנדית מבוגרת שהתלוננה על מיסים גבוהים, מחסור בדיור ואובדן הטבות סוציאליות: "רשת הרווחה הסוציאלית שעליה גדלנו נעלמה", היא אמרה. "הממשלה אינה דואגת לאנשים. היא דואגת להגן על האינטרסים שלה". מובן ש"אינטרסים" אלו כוללים להעמיד בראש סדר העדיפויות מתנות חינם למהגרים על חשבון ההולנדים שהשקיעו חיים שלמים בעבודה. גם היום, עם זאת, עבור רבים מילידי מערב אירופה, קל יותר להתקומם מאשר לדבר בכנות על אסלאם והגירה.
האם הפגנות ימשיכו להתפשט? קשה לדמיין, משום מה, את הסקנדינבים מתפרעים - הם פשוט מאופקים מדי. עבורם, מחאה ציבורית היא עצרת מחאה שקטה לאור נרות. והגרמנים, הם צייתנים מכדי שתפרוץ אצלם התקוממות ספונטנית. כן, הם יודעים לצעוד שורות שורות לפקודתו של מטורף פשיסט היסטרי, אבל ברמת הפרט הם אינם נוטים להתפרץ באלימות. אבל שוב, אולי זוהי התרשמות מוטעית. בסופו של דבר, היה מפתיע לראות כל כך הרבה בריטים מנומסים ומאופקים בדרך כלל נוהרים לכיכרות לונדון כדי להביע הזדהות עם טומי רובינסון. לכן אולי ההפגנות בצרפת יתפשטו בכל זאת ברחבי מערב אירופה. ייתכן שזוהי תחילתה של התנגדות הציבור במערב אירופה הדוחה את הפרויקט הגלובלי הרב-תרבותי הרה האסון של האליטות. ואולי זהו רק שלב נוסף בדרך לחשבון הנפש של היבשת. בקרוב נדע.
ברוס באוור הוא מחבר הרומן החדש The Alhambra. ספרו While Europe Slept היה ברשימת רבי מכר של ה-New York Times ונכלל ברשימת המועמדים הסופיים לפרס National Book Critics Circle Award. הוא נולד בניו יורק וגר באירופה משנת 1998.