 בדחיית בקשת המקלט של אדם שהמיר דתו מהאסלאם לנצרות, שבגינה נאלץ ככל הנראה לחזור לאיראן, ממשלת בריטניה גזרה עליו למעשה גזר דין מוות. (מקור התמונה:iStock) |
בשני מקרים נפרדים, בריטניה דחתה בקשת מקלט של נוצרים נרדפים בנימוק תמוה המצטט את התנ"ך וישו. שני הנוצרים הם גבר ואישה מוסלמים לשעבר שביקשו כל אחד בנפרד לקבל מקלט מהרפובליקה האסלאמית של איראן, המדינה המדורגת במקום התשיעי בעולם כמדינה רודפת נוצרים - במיוחד מי שהיו מוסלמים והמירו דתם לנצרות.
העובד הסוציאלי שטיפל במבקשי המקלט בבריטניה, נייתן סטיבנס, חשף לאחרונה את סיפוריהם. במכתב הדחייה שקיבל מבקש המקלט האיראני ממשרד הפנים של בריטניה, האחראי על ההגירה, נאמר כי מה שמסופר בתנ"ך "אינו עולה בקנה אחד" עם טענתו שהמיר את דתו לנצרות לאחר שגילה כי זו אמונה "שוחרת שלום". המכתב ציטט פסוקים מהתנ"ך ומהברית החדשה, ובכלל זה מספר בראשית, ויקרא והבשורה על פי מתי, ככל הנראה, כדי להראות שהתנ"ך אלים. במכתב נאמר כי ספר ההתגלות "מלא בדימויים של נקמה, הרס, מוות ואלימות". המכתב הממשלתי סיכם כך:
"דוגמאות אלו אינן עולות בקנה אחד עם טענתך שהמרת את דתך לנצרות לאחר שגילית כי היא דת "שוחרת שלום", לעומת האסלאם המכיל אלימות, זעם ונקמה".
בתגובה, נייתן סטיבנס, העובד הסוציאלי של מבקש המקלט, צייץ:
"... ראיתי דברים רבים לאורך השנים, אבל אפילו אני נדהמתי לקרוא את המתקפה החריפה והפוגענית שלא תיאמן שבה השתמשו כדי להצדיק את דחיית בקשת המקלט.
סטיבנס הוסיף:
"יהיו דעותיכם אשר יהיו בנוגע לאמונה, כיצד יכול גורם ממשלתי ללקט באופן שרירותי פסוקים מהספר הקדוש ולהשתמש בהם כדי לקטול סיבה כנה של אדם שהגיע להחלטה אישית לדבוק בדת אחרת?
נראה כי הם אינם מודעים לעובדה שלמרות קיומם של פסוקים אקראים העוסקים באלימות בתנ"ך, המסר העיקרי של הברית הישנה והחדשה מופיע בספר ויקרא פרק יט' פסוק יח': "ואהבת לרעך כמוך".
בדחיית בקשת המקלט של אדם שהמיר דתו מהאסלאם לנצרות, שבגינה נאלץ ככל הנראה לחזור לאיראן, ממשלת בריטניה גזרה עליו למעשה גזר דין מוות.
במקרה השני, מבקשת מקלט איראנית קיבלה מכתב דחייה בזו הלשון:
"טענת [בראיון לבקשת המקלט שלך] כי ישו הוא המושיע שלך, אבל גם טענת כי הוא לא יוכל להציל אותך מהמשטר האיראני. לכן נראה כי אינך משוכנעת באמונתך, וכי אמונתך בישו אינה בלב שלם".
האישה שהתראיינה לאחרונה בעילום שם בערוץ 4 ברדיו ה-BBC אמרה:
"כאשר הייתי באיראן המרתי את דתי לנצרות והמצב השתנה והממשלה [כך במקור] חיפשה אותי והייתי צריכה לברוח מאיראן... במדינה שלי אם מישהו הופך לנוצרי העונש שלו הוא מוות או הוצאה להורג".
בנוגע לתהליך בקשת המקלט, היא אמרה שבכל פעם שענתה למראיין של משרד הפנים, "הוא צחקק או אולי פשוט לעג לי כאשר דיבר איתי...[הוא] שאל אותי מדוע ישו לא עזר לך עם המשטר האיראני או הרשויות האיראניות".
נראה כי שני מקרים אלו שנחשפו לאחרונה משקפים לא רק חוסר היגיון מדהים שמנוגד להיסטוריה - אין ספק שאלוהים לא הציל תמיד את מי שהאמינו בו - אלא גם מה שנראה יותר ויותר כדעות קדומות ארסיות של משרד הפנים נגד נוצרים. לדוגמה, כאשר האחות באן מדלין, נזירה נוצריה בעיראק שברחה מהמדינה האסלאמית, הגישה למשרד הפנים בקשה לבקר את אחותה החולה בבריטניה, בקשתה נדחתה - פעמיים. דו"ח נוסף מציין מספר אנשי דת נוצרים אחרים שלא אושרה להם ויזה, ביניהם נזירה עם תואר דוקטורט בתאולוגיה של התנ"ך מאוקספורד. בקשתה של נזירה אחרת נדחתה כיוון שלא היה ברשותה חשבון בנק אישי, וכומר קתולי לא קיבל ויזה כיוון שלא היה נשוי.
במקרה אחר, משרד הפנים לא זו בלבד שלא אפשר את כניסתם של שלושה מנהיגים נוצרים אמיצים - ארכיבישופים הידועים במאמציהם לעזור לנוצרים נרדפים בסוריה ובעיראק שהוזמנו להשתתף בטקס הקדשת הקתדלה הסורית הראשונה בבריטניה, אירוע שבו נכח הנסיך צ'רלס - אלא אף נאמר להם בלעג כי "לא היה להם מקום במלון", כדברי הפסוק המתייחס למרים ויוסף לאחר לידת ישו בבשורה על פי לוקס.
גם תושבים נוצרים ותיקים מגורשים. בתחילת השנה, אשר סמסון בן 41, נוצרי שגר בבריטניה במשך 15 שנים ולמד תאולוגיה, גורש חזרה לפקיסטאן - שם הוכה בעבר וקיבל איומים מצד קיצונים אסלאמיים" (יחס מעין זה כלפי נוצרים הינו נפוץ בפקיסטאן, המדינה המדורגת חמישית בעולם ברדיפת נוצרים). הכומר של סמסון בבריטניה אמר:
"קיבלתי כמה מסרים ממנו. הוא מפחד מאוד וחושש לחייו.... הוא מתחבא בפקיסטאן ומשפחתו דואגת לו מאוד... כרגע אין לו כסף - הוא אינו יכול לעבוד...בריטניה שולחת אנשים חזרה למדינות שבהן חייהם בסכנה".
לעומת זאת, דו"ח של קרן בארנבאס העלה, כי נראה ש"בריטניה מפלה לטובת מוסלמים" במקום נוצרים בבקשות המקלט. הסטטיסטיקה מאשרת טענה זו:
מנתונים שהשיגה קרן בארנבאס במסגרת דרישתה לחופש המידע עולה, כי מתוך 4,850 פליטים סורים שמשרד הפנים אישר את השתקעותם בבריטניה בשנת 2017, אחד עשר בלבד היו נוצרים, המהווים כ-0.2% בלבד מכל הפליטים הסורים שבריטניה קלטה".
הסטטיסטיקה משנים קודמות מצביעה על הבדל דומה. אף על פי שנוצרים היוו כ-10% מהאוכלוסיה הסורית לפני המלחמה, הרוב הגדול של הסורים שמשרד הפנים העניק להם מקלט היו מוסלמים סונים. חוסר איזון זה נראה מוזר אף יותר כאשר מבינים שהמדינה האסלאמית (דעאש) עצמה היא ארגון סוני הפועל נגד לא-סונים, בעיקר יזידים, נוצרים ומוסלמים שיעים, כל קבוצות המיעוטים שממשלת בריטניה מאשרת כי היו יעד לרצח עם.
כפי שכתב חבר בית הלורדים, לורד דוויד אלטון מליברפול, למזכיר הפנים סאג'יד ג'אוויד, העומד בראש משרד הפנים:
"ידוע כי הנוצרים, שהיוו כ-10 אחוזים מאוכלוסיית סוריה לפני המלחמה, היו יעד ספציפי של מורדי ג'יהאד והם ממשיכים להיות בסכנה... הסטטיסטיקה מהשנה שעברה מצביעה באופן ברור כי [חוסר איזון בין שיעור הפליטים המוסלמים לבין הפליטים הנוצרים שבקשתם מאושרת] אינו טעות סטטיסטית. היא מראה דפוס של אפליה שעל הממשלה חלה חובה חוקית לנקוט נגדה צעדים קונקרטיים".
בהתחשב בעובדה שנדחית בקשת הויזה של מיעוטים נוצרים נרדפים - כולל כמרים ונזירות, ניתן היה לחשוב שלמשרד הפנים יש דרישות מחמירות מאוד לקבלת מקלט. אולם הרעיון נשלל עד מהרה לנוכח העובדה שמשרד הפנים מאשר דרך קבע ויזות ומעמד של פליט למוסלמים קיצונים. עדיין לא קרה שבקשת מקלט של מוסלמי נדחתה, כיוון שהקוראן אלים מדי, או מפני ש"מגישי הבקשה אינם מאמינים מספיק" במוחמד.
למרות שלאחמד חסן לא היו מסמכים - ולמרות שאמר למשרד הפנים כי "עבר הכשרה להפוך לחייל של דאעש" - הוא עדיין קיבל מקלט שנתיים לפני שפתח במתקפת טרור בתחנת הרכבת בלונדון שגרמה לפציעתם של 30 איש בספטמבר 2017.
משרד הפנים אישר לאיש דת מוסלמי זר בשם חזמה סודאגר, להיכנס ולהרצות בלונדון, למרות שהוא תומך בעריפת ראשים, שריפה או השלכת הומוסקסואלים מצוק.
בנוסף, על פי דו"ח אחר, "נערות בריטיות נאלצות להינשא בחו"ל, נאנסות ונכנסות להיריון, ומשרד הפנים "מעלים עין" בכך שהוא מעניק ויזות לבעליהן [מוסלמים ברובם]".
אפשר שהמקרה של אסיה ביבי - אם נוצריה לחמישה ילדים שבילתה את העשור האחרון לחייה בכלא לאחר שנידונה למוות בפקיסטאן, כיוון שפקפקה בסמכותו של מוחמד - משקף יותר מכל את מצב ההגירה בבריטניה. לאחר שזוכתה לבסוף בנובמבר שעבר, מוסלמים התפרעו ברחבי פקיסטאן. בצעדה אחת צעדו יותר מ-11,000 מוסלמים ודרשו לאלתר את תלייתה בפומבי.
כיוון שהפקיסטאנים מהווים את הרוב המוסלמי בבריטניה - סאג'יד ג'אוויד, ראש משרד הפנים, הוא פקיסטאני בעצמו - כאשר הם שמעו שאסיה ביבי עשויה לקבל מקלט בבריטניה, גם הם התפרעו. כתוצאה מכך, ראש הממשלה תרזה מיי עצרה אישית את בקשת המקלט של ביבי - למרות שבריטניה מארחת חוטפים, קיצונים ואנסים [מוסלמים[", קראה כותרת אחת. במילים אחרות, בריטניה מתירה בגלוי "מדיניות מקלט המוכתבת על ידי אספסוף פקיסטאני", כך דיווח ה-Guardian, "לאחר שאושר כי דחקה במשרד הפנים שלא להעניק לאסיה ביבי מקלט מדיני בבריטניה..."
בד בבד, משרד הפנים התיר לאיש הדת הפקיסטאני, סייד מוצפאר שאה קדרי, שנחשב לכה קיצוני עד כי נאסרה כניסתו לארץ מולדתו פקיסטאן, להגיע ולהרצות במסגדים בבריטניה. קדרי שיבח רצח של פוליטיקאי מפני שהגן על אסיה ביבי.
אם כן, נראה שדעת המוסלמים המקומיים ממלאת תפקיד חשוב במדיניות ההגירה של בריטניה: מוסלמים קיצונים מתקבלים בזרועות פתוחות, בעוד שבקשתם של "כופרים" נוצרים נדחית.
בהתייחסו לקשיים שבהם נתקלים מבקשי מקלט נוצרים במשרד הפנים, ד"ר מרטין פרסונס, ראש מחלקת המחקר של קרן בארנבאס, ציין כי "ביולי הוענקו ויזות לשני מנהיגים אסלאמים פקיסטאנים שקראו להריגתם של נוצרים שהואשמו בחילול הקודש". הוא סיכם את המצב כך:
"לא ייאמן שלנוצרים נרדפים המגיעים מערש הנצרות נאמר שאין עבורם מקום, בזמן שבריטניה מקבלת בזרועות פתוחות אסלאמיסטים שרודפים נוצרים... זוהי בעיה מערכתית חמורה, כאשר למנהיגים אסלאמיסטים התומכים ברדיפת נוצרים מאושרת בקשת הכניסה לבריטניה, בעוד שבקשותיהם לביקור קצר בבריטניה של מנהיגים נוצרים שכנסיותיהם נתונות לסכנת רצח עם נדחות. זוהי סוגיה דחופה שעל משרד הפנים להפנים ולתקן".
ריימונד איברהים, מחבר הספר החדש Sword and Scimitar, Fourteen Centuries of War between Islam and the West, הוא עמית בכיר במכון גייטסטון ועמית ע"ש ג'ודית רוזן פרידמן בפורום המזרח התיכון.