 בתמונה: פלסטינים יושבים במחנה הפליטים אל-ירמוכ, בסוריה. (מקור התמונה: אונר"א) |
כ-18 עיתונאים, פעילים פוליטיים וחברתיים ואנשי אקדמיה פלסטיניים נהרגו בסוריה בשנים האחרונות, בעוד עשרות אחרים נעצרו. נתונים אלה נחשפו על ידי ארגון 'Action Group' הממוקם בלונדון ועוקב אחרי מצב זכויות האדם של פליטים פלסטינים במלחמת האזרחים בסוריה.
אך גם חשיפה זו לא הכתה כותרות בקהילה הבינלאומית ובקרב ארגונים "פרו-פלסטיניים" הפועלים במדינות המערב. הסיבה ההגיונית לכך: מותם של העיתונאים הפלסטינים לא קשור בשום צורה לישראל. הם מתו במדינה ערבית בידי אחיהם הערבים, ולא בידי ישראלים.
אם אותם פלסטינים היו נהרגים, נפצעים או נעצרים בישראל, הסיפור שלהם היה מיד זוכה לביקורת בינלאומית ומככב בכל העיתונים ומהדורות החדשות בטלוויזיה. אך כאשר מדובר בערבים שהם קורבנות לדיכוי ואכזריות של ערבים אחרים, אנשי התקשורת אפילו לא טורחים להתעניין.
על פי הדיווח של ארגון 'Action Group', ההרוגים הפלסטינים מצאו את מותם במספר חלקים של סוריה בזן שסיקרו את המלחמה שפרצה ב-2011. תשעה מהם נהרגו בהפצצות בשדה הקרב, חמישה בשל עינויים שעברו בכלא הסורי וארבעה נוספים נורו למוות על ידי צלפים.
בנוסף לרשימת ההרוגים, טוענים בארגון כי גורלם של עשרות עיתונאים פלסטינים נוספים שנעצרו בידי המשטר הסורי בשנים האחרונות אינו ידוע. על פי הדו"ח, חלק מהנעדרים כמו מוחנד עומאר, עלי אל-שאהבי ואחמד ג'אליל כנראה אינם בין החיים יותר.
כמו כן ציינו בארגון כי מותם של העיתונאים הפלסטינים לא הוביל לאף תגובה רשמית מצד הרש"פ. "מנהיגים פלסטינים לא קראו להביא את הפושעים לדין על רצח ועינויים של אזרחים, שרק ביצעו את עבודתם ותיעדו את המתרחש בסוריה", נכתב.
הבעת תמיהה כזו על כך שמנהיגים פלסטינים לא מפנים תשומת לב לסבל של בני עמם בסוריה יכולה להצביע על אחד משני דברים: או שבארגון זכויות האדם פועלים אנשים תמימים מאוד, או שהם פשוט עדיין לא הבינו שלאותם מנהיגים יש סדר עדיפויות שונה לחלוטין בכל הנוגע לדאגה לפלסטינים.
בואו נראה מה הן בדיוק אותן עדיפויות שונות. מנהיגי הרש"פ הגדה מערבית, למשל, מודאגים הרבה יותר מהמשכורות שלהם מאשר מהסבל של אחיהם. בשבוע שבעבר, מקורות פלסטיניים חשפו כי שרי הרש"פ סידרו לעצמם העלאה של 2,000 דולר במשכורת החודשית. החלטה זו הובילה לגל מחאה של אזרחים, שרתחו על כך שהיא התקבלה בזמן שאותם שרים טוענים שהרשות נמצאת במשבר כלכלי.
מנגד, גם למנהיגי חמאס ברצועת עזה אין פנאי לחשוב על אחיהם בסוריה. הם פשוט עסוקים מדי ברדיפה והשתקה של כל מי שמעז להביע עליהם ביקורת. לאחרונה חמאס החליט לאסור על הפצה ברצועה של 'אל-חיאת אל-ג'דידה', העיתון ששייך לרש"פ וידוע כמבקר ותיק של חמאס, בטענה שהוא מוביל "שיח של הסתה".
מקורות בחמאס אומרים שהאיסור הגיע לאחר שהעיתון עודד לכאורה את הפגנות המחאה נגד חמאס שנערכו בעזה בחודש מרץ האחרון בשל המצב הכלכלי הקשה. עוד נמסר כי חמאס שוקל גם להפסיק את פעילותה של תחנת הטלוויזיה של הרש"פ ברצועה, כנראה בשל זעמו על הדיווח על כך שטונות של בשר שנתרמו בידי סעודיה לתושבי עזה נגנבו בידי ראשי חמאס.
בנוסף לעיתונאים ולפעילים הפלסטינים האחרים שנהרגו על אדמת סוריה, ב-'Action Group' אומרים כי בסך הכל 3,987 פלסטינים נהרגו במדינה מאז ראשית מלחמת האזרחים ב-2011, ושמות חדשים מצטרפים לרשימה כמעט מדי יום.
המצטרף האחרון נרשם בשבוע שעבר, כאשר דווח על גבר פלסטיני שמת מעינויים בכלא הסורי. משפחתו של הקורבן ביקשה לא לפרסם את שמו מחשש לחייה, והרשויות בסוריה העבירו למשפחה תעודת פטירה אך טרם מסרו את הגופה. בכך הגיע מספר המתים הפלסטינים כתוצאה מעינויים בבתי כלא בסוריה בשמונה השנים האחרונות ל-606.
בזמן שכל הזוועות האלה מתרחשות ממש לא הרחק מכאן, נראה שהמנהיגים הפלסטינים כלל לא מודעים לנתונים המטרידים. מתי הייתה הפעם האחרונה בה בכיר פלסטיני דיבר על המעצרים והעינויים שעוברים פלסטינים במדינה ערבית אחרת? הם עסוקים מאוד בלגנות את ישראל ואת הממשל האמריקני, אך אלפים מאנשיהם שנהרגים ומנושלים מביתם במדינה שכנה פחות מעניינים.
אם כן, זו תמונת המצב של המנהיגות הפלסטינית בימינו – הנהגה מושחתת, אלימה וסותמת פיות. עכשיו רק נשאלת השאלה – האם נראה לכך תגובה מצד הקהילה הבינלאומית או התקשורת?
חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי הפועל בירושלים.