 נראה כי האפליה והגזענות כלפי פלסטינים בלבנון לא מטרידות במיוחד ארגונים פרו-פלסטיניים ברחבי העולם. אותם ארגונים מעלימים עין באופן קבוע מהסבל של הפלסטינים בארצות ערב, ובמקום זאת בוחרים להתמקד בישראל, לבחון תחת זכוכית מגדלת כל צעד שלה ולגנות אותה על עוולות מדומיינות כלפי פלסטינים. בתמונה: בורג' אל-בראג'נה, מחנה פליטים פלסטיני בלבנון המנוהל על ידי אונר"א. (מקור התמונה: Al Jazeera English/Flickr CC BY-SA 2.0) |
יותר ממאה אלף פלסטינים מהגדה המערבית מחזיקים באישורים לעבוד בישראל, ורובם נכנסים אליה מדי יום כדי לעשות זאת, בנוסף לאלפים אחרים שנכנסים ללא אישור. בשבוע שעבר, כחלק מהמאמץ להסדרה בין ישראל לחמאס, דווח כי ישראל הסכימה להגדיל את מספר אנשי העסקים והסוחרים הנכנסים מעזה לישראל מ-3,500 ל-5,000. על פי הדיווחים, המחווה הישראלית נעשתה לאחר מאמצים מצד מצרים והאו"ם למנוע התפרצות של מלחמה כוללת בעזה.
אך בזמן שישראל רק מגדילה את מספר אשרות העבודה לפלסטינים ביהודה ושומרון ועזה, לבנון פתחה במבצע חסר תקדים נגד עובדים זרים לא-חוקיים, כולל פלסטינים, מה שהצית גל של מהומות בקרב הפלסטינים החיים בה.
הרשויות בלבנון אומרות כי מבצע האכיפה על עובדים לא-חוקיים מיועד בעיקר נגד סורים שברחו ללבנון מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011. כחלק מהמבצע, עסקים רבים נסגרו ועובדים פלסטינים וסורים הושעו מעבודתם. שר העבודה של לבנון, קמיל אבו סולימאן, הכחיש את ההאשמות כי הקמפיין יועד מראש ובמכוון לפגוע ב-450 אלף הפלסטינים במדינה. "התוכנית למלחמה בעבודה לא-חוקית הוכנה במשך חודשים רבים ואין לה קשר לפלסטינים", אמר והוסיף: "יש חוקי עבודה בלבנון, והחלטנו ליישם אותם. אנחנו נותנים אזהרה של שישה חודשים לכל העובדים הלא-חוקיים ולמעסיקים כדי להשיג אשרות חוקיות".
עם זאת, השר הלבנוני הודה כי כתוצאה ממבצע האכיפה, נסגרו מספר עסקים פלסטיניים. החוק בלבנון מטיל מגבלות על יכולת של פלסטינים לעבוד בתחומים כמו משפט, רפואה והנדסה, ומונע מהם לקבל הטבות של ביטוח לאומי. בשנת 2001, הפרלמנט הלבנוני העביר חוק נוסף האוסר על פלסטינים להחזיק רכוש.
הפלסטינים בלבנון דחו את טענותיו של אבו סולימאן, ובחרו לפתוח במחאה המונית בחלקים שונים במדינה. מפגינים שרפו צמיגים בכניסה לכמה מחנות פליטים, וחלק מן הפלגים הפלסטינים אשר גינו את המבצע דרשו מהממשלה לחדול מהצעדים נגד עובדים ומעסיקים. "הצעדים בהם נוקטת ממשלת לבנון פוגעים בפלסטינים", אמר עלי פייסל, חבר בארגון החזית העממית. הוא הפציר ברשויות לסגת מהמבצע וציין כי הפלסטינים תורמים כ-11 אחוזים מן הצמיחה הכלכלית במדינה, וזאת למרות כי נאסר עליהם לעסוק בחלק מן התחומים והמקצועות.
על פי דיווחים בתקשורת הערבית, המחאה הפלסטינית עשויה לסמן את תחילה של אינתיפאדה בלבנון. "אחוזי האבטלה של פלסטינים בלבנון גבוהים מאוד ועומדים סביב 56 אחוזים, ואין לנו אפשרות לתקן את המצב", אמר איש העסקים זיאד ערף. לדבריו, "המבצע החדש של הרשויות יותיר עוד אלפים מחוסרי עבודה ויחמיר את המשבר הכלכלי". עוד הוסיף ערף כי האחריות למצב מוטלת גם על כתפי המנהיגים הפלסטינים, שנכשלו בהתמודדות עם מצוקת העובדים.
מנהיגים פלסטינים ביהודה ושומרון, בעזה ובלבנון, אומרים כי הם נמצאים בקשר קבוע עם ממשלת לבנון, בניסיון לעצור את המבצע נגד העובדים. בכיר הרש"פ עזאם אל-אחמד, האחראי על "תיק לבנון" ברשות, הביע דאגה עמוקה מהמצב ואמר כי היה בקשר עם גורמים בממשלה והזהיר אותם מפני פגיעה בעובדים הפלסטיניים.
חמאס מצדו, האשים את הרשויות בלבנון במדיניות של "מוות איטי" נגד הפלסטינים במדינה. בהועדה שפרסם הארגון נאמר כי המבצע נגד העובדים ובעלי העסקים הוא חלק מ"קשר לחסל את הזכויות של פליטים פלסטיניים". בחמאס הצהירו כי "לא נקבל שום איום על חייהם ועל עתידם של הפליטים בלבנון, ואנו נחושים לסכל את מדיניות המוות האיטי".
הצעדים שנקטה ממשלת לבנון הם האחרונים בסדרה ארוכה של אפליות נגד פלסטינים במדינה. על פי דיווח של סוכנות הידיעות AP משנת 2017, פלסטינים בלבנון "סובלים מאפליה כמעט בכל היבט של חיי היום-יום...רבים גרים ביישובים המוכרים כמחנות פליטים, אך תיאור נכון יותר שלהם יהיה גטאות המוקפים מחסומים ובמקרים מסוימים, חומות וגדרות תיל".
על פי דו"ח של האו"ם, "האפליה וההדרה ממנה סובלים הפלסטינים כוללת הגבלות בשוק העבודה, אשר מובילות לאחוזי אבטלה גבוהים, שכר נמוך, ותנאי עבודה גרועים". עוד מציין הדו"ח כי "עד שנת 2005, יותר משבעים עבודות שונות היו אסורות על פלסטינים, מספר העומד כיום על עשרים. העוני הוא תולדה של הגבלות על גישה למערכת החינוך ולשירותים חברתיים".
אך למרות כל זאת, נראה כי האפליה והגזענות כלפי פלסטינים בלבנון לא מטרידות במיוחד ארגונים פרו-פלסטיניים ברחבי העולם. אותם ארגונים מעלימים עין באופן קבוע מהסבל של הפלסטינים בארצות ערב, ובמקום זאת בוחרים להתמקד בישראל, לבחון תחת זכוכית מגדלת כל צעד שלה ולגנות אותה על עוולות מדומיינות כלפי פלסטינים.
במקום להמשיך ולהאשים את ישראל באפליה נגד פלסטינים, יתכן שהגיע הזמן שארגונים פרו-פלסטינים הפועלים בקמפוסים במערב יארגנו את "שבוע האפרטהייד הערבי". הגיעה גם העת שהתקשורת הבינלאומית תפנה את תשומת לבה לצעדים האנטי-פלסטיניים של ממשלת לבנון, שמתרחשים בדיוק בזמן שישראל דווקא מגדילה את מספר אשרות העבודה.
שאלות אחרות שצריכות להישאל הן מדוע האו"ם ומוסדות בינלאומיים אחרים שומרים על שתיקה בזמן שפלסטינים מאבדים את משרתם במדינה ערבית? האם נראה מפגש חירום של ראשי הליגה הערבית או של מועצת הביטחון של האו"ם שתוקיע את הגזענות הלבנונית, או שהם עסוקים מדי בגינויים לישראל, זו שדווקא פותחת מדי יום את דלתה לעשרות אלפי עובדים פלסטיניים?
חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי הפועל בירושלים.