את הפלסטינים המסיתים לאלימות נגד ישראל מכנים "מנהיגים פלסטינים". לעומתם, את הפלסטינים החולקים על דעתו של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, או על מי מחבריו, מכנים "פושעים", והם צפויים לחקירות ו/או למאסר.
הנהגת הרשות תמיד נטפלה למבקריה, ביניהם עיתונאים, עורכים, אקדמאים, פעילי זכויות אדם וחברי פרלמנט. במובן זה, הרשות הפלסטינית ונשיאה הם אכן אחיהם של הדיקטטורים האחרים המנהלים את העולם הערבי. וכמו שלושת הקופים שאינם רואים דבר, אינם שומעים דבר ואינם אומרים דבר, כך גם התקשורת הבינלאומית עוצמת את עיניה, אוטמת את אוזניה וסוכרת את פיה אל נוכח ההפרות הבוטות של זכויות האדם בידי הרשות.
אבל יש לנו חדשות בשבילם: אם תאמרו שאינכם אוהבים את עבאס, אתם צפויים למאסר או חקירה בעוון "העלבת ירום הודו". קחו לדוגמה את מקרהו של פרופסור עבד אל-סתאר קאסם, המלמד מדעי המדינה באוניברסיטת אל-נג'אח שבשכם.
קאסם, ממבקריו הוותיקים של הנשיא עבאס ושל הסכמי אוסלו, נעצר בתחילת השבוע בידי כוחות הרשות באשמת "הסתה". קאסם נאסר אחרי ראיון לטלוויזיה, בו אמר שמשתפי הפעולה עם ישראל ראויים לעונש מוות לפי "החוק המהפכני" של אש"ף.
ההנהגה הפלסטינית ראתה בהכרזה זו "הסתה" כנגד הנשיא עבאס וכוחות הביטחון הפלסטינים. קאסם שוחרר בערבות אחרי שעוכב לחקירה למשך שלושה ימים, למרות שבית משפט פלסטיני הורה להחזיק אותו במעצר במשך 15 יום. עדיין לא ברור אם הוא יואשם ויעמוד לדין.
זהו אינו המפגש הראשון של קאסם עם הכלא הפלסטיני: הוא נעצר לפחות שלוש פעמים בשנים האחרונות בעוון ביקורת פומבית שהטיח בנשיא עבאס ובפקידים בכירים אחרים ברשות. הביקורת הפומבית גם המיטה עליו מעשי אלימות: מכוניתו הוצתה כשחנתה מול ביתו בשכם, והוא חמק מניסיון התנקשות כשיורה לא מזוהה ירה כמה כדורים לעברו מחוץ לביתו.
האשמים לא נתפסו. מקורות פלסטיניים מוסרים כי קשה להניח שהם ייתפסו. עם זאת, כך לפי אותם מקורות, אילו היו מבצעי העבירה שולחים הודעות ביקורתיות כלפי הנשיא עבאס בפייסבוק, הם היו נעולים על סוגר ובריח כבר לפני זמן רב.
דו"ח הארגון החוץ-ממשלתי 'מעקב זכויות האדם אירופה-המזה"ת' (Euro-Mediterranean Human Rights Monitor) שפורסם לאחרונה מתעד 1,391 מקרים בשנת 2015 לבדה, שבהם נאסרו פלסטינים באופן שרירותי בידי שתי מפלגות פלסטיניות, הפת"ח וחמאס.
הדוח מציין כי עיקר המעצרים (1,274) התרחשו באזורים שבשליטת הרש"פ בגדה המערבית. בין העצורים היו 35 עיתונאים פלסטינים ופעילי זכויות אדם, ו-476 סטודנטים ואקדמאים. לפי הדו"ח, מצלמות ומחשבים של העיתונאים שעוכבו הוחרמו לפני החקירה, שהתמקדה בעבודתם ובפעילותם במדיה חברתית.
ומכאן לעזה. מה הציון שמקבל חמאס כאן? רשויות החמאס עצרו בשנה האחרונה "רק" 23 עיתונאים ואנשי זכויות אזרח, 24 תלמידי אוניברסיטה וחמישה מורים ואקדמאים. הנתונים מלמדים, ניתן לומר, שלחמאס יש רקורד טוב יותר מזה של הרשות הפלסטינית הממומנת בידי המערב, ביחס לחופש הציבור והפרות זכויות אדם. הדו"ח גילה גם כי הרשות הפלסטינית מתעלמת שוב ושוב מצווים של בית המשפט לשחרר עצורים. במלים אחרות, הרשות הפלסטינית, המתגאה בכך שהצליחה לבנות "מערכת משפט אמינה ועצמאית" בסיוע התורמים מן המערב, מפגינה יחס של בוז לבתי המשפט והשופטים שלה.
הדו"ח מדווח גם על עשרות מקרים של עינויים בבתי הכלא הפלסטיניים בגדה המערבית וברצועת עזה. בשנת 2015 היו לפחות 179 מקרים של עינויים בבתי הכלא של הרשות הפלסטינית, בהשוואה ל-39 מקרים כאלו בבתי הכלא של החמאס באותה שנה.
כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית זוכים לאימונים ולמימון מכמה מדינות מערביות, בהן ארצות־הברית. מימון זה יוצר קשר ישיר בין התורמים המערביים ומעצרים שרירותיים, עינויים והפרות זכויות אדם שהפכו לנורמה בבתי הכלא ובבתי המעצר שבשליטת הרשות הפלסטינית.
ובכל זאת, כל העסק עובר בשתיקה — עד שמוזכרת המילה "ישראל". בנקודה זו עוברות רשתות החדשות המערביות להילוך גבוה, כולל אלו המסקרות את ענייני פלסטין מבסיסן שבישראל. האדישות הפלילית — עצימת העין, ניתן לומר — מצד הקהילה הבינלאומית מאפשרת ואפילו מעודדת את הפרות זכויות האדם של הרשות הפלסטינית וחמאס.
אנחנו רואים כיצד שתי המפלגות הפלסטיניות ניגשות למשימת בנייתם של מוסדות הלאום. לנגד עינינו נבנות שתי מדינות משטרה — האחת בגדה המערבית והשנייה ברצועת עזה. כל זה מתרחש למרות דיבורים מצד כמה מהתורמים וכמה מהגורמים הבינלאומיים (לפחות ביחס לרשות) על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. אבל הדבר האחרון שהפלסטינים צריכים הוא עוד מדינת משטרה.
הנשיא עבאס, שהחל זה עתה בשנה ה-11 של כהונתו בת ארבע השנים, אינו מוטרד מהפרת זכויות האדם מצד כוחות הביטחון שלו. למעשה, יש לו כל סיבה להמשיך ולדכא את מבקריו. למה לו להיות מוטרד? הקהילה הבינלאומית מוחלת לו על כל חטאיו מראש.
משום כך הורה השבוע עבאס לכוחות הביטחון שלו לפתוח בחקירה של התנהגותו של חברת בית הנבחרים ד"ר נג'אט אבו באקר. ד"ר אבו באקר, מתברר, החציפה פניה ודרשה לחקור את הנהלים הכספיים של שר בממשלה הפלסטינית. זמן קצר אחרי שהעלתה את ההאשמות זומנה ד"ר אבו באקר, חברה נבחרת במועצה המחוקקת הפלסטינית, לתובע הכללי הפלסטיני לחקירה בדבר האשמות של "הוצאת דיבה" ו"הסתה". כך מכבדים ברשות את החסינות הפרלמנטרית של אבו באקר.
המקרה של ד"ר אבו באקר הוא רק דוגמה נוספת לזלזול של הרשות הפלסטינית במערכת המשפטית ובגוף המחוקק האמור לשמש כלב השמירה של הזרוע המבצעת. אבל אפילו כלבי שמירה יודעים מיהם בעליהם. זימונה של ד"ר אבו באקר לחקירה והאיום במאסר היו דרכו של עבאס לשלוח מסר למבקריו – כלומר, שאפילו חבר פרלמנט אינו חסין מזרועם הארוכה של כוחות הביטחון הפלסטינים.
לפי שעה יש לקהילה הבינלאומית כמה אפשרויות. היא יכולה להמשיך ולעצום את עיניה לנוכח מדינות המשטרה המוקמות בכספה. אך היא יכולה גם לבחור בדרך חדשה: לדרוש מהרשות הפלסטינית לתת דין וחשבון על פעולותיה, ובהן העינויים המתרחשים במוסדותיה. אבל המערב צריך למהר. הדיכוי של הרשות הפלסטינית לא נעלם מעיני הפלסטינים, הנדחקים אל זרועותיו הפתוחות של חמאס ושל קבוצות דומות מסוגו. ראוי לשמוח בהקמת גופי מדינה פלסטינים; אך מה שיש לפלסטינים היום הוא שתי רפובליקות בננה.
חאלד אבו טועמה הוא עיתונאי זוכה פרסים מירושלים.