ישראל כמדינה יהודית כמוה כקללה לקהילה הפלסטינאית. זו היא הגישה מלמעלה-למטה, המועברת על בסיס קבוע על ידי הנשיא של הרשות הפלסטינאית מחמוד עבאס.
הסירוב הפלסטינאי להכיר בישראל כמדינה יהודית מבוסס על הטיעון שצעד כזה פירושו לוותר על "זכות השיבה" למיליוני "פליטים" לתוך ישראל. סירוב זה מבוסס גם על ההכחשה המתמשכת של כל קשר יהודי היסטורי לאדמה.
בשבועות האחרונים, נשיא הרשות ביטא שוב את התנגדותו העזה להכיר בישראל כמדינה יהודית.
הסירוב הפלסטינאי להכיר בישראל כמדינה יהודית הינו אחד מהמכשולים העיקריים לשלום בין ישראל לפלסטינאים.
תלונות על בניית התנחלויות אינן יותר ממסך עשן של הרשות הפלסטינאית.
ישנו שיח רב בימים אלו אודות הכוונה של הרשות הפלסטינאית לבקש ממועצת הביטחון של האו"ם לקבל החלטה המגנה את ישראל בעבור בנייה בהתנחלויות. עדיין לא ברור האם הרשות תבצע את האיום שלה. מה שכן ברור, למרות זאת, היא שהאובססיה עם ההתנחלויות לבטח מסיטה תשומת לב מבעיות יסוד, כגון הכרה פלסטינאית בישראל יהודית. פלסטינאים רבים ממשיכים להתייחס לישראל כהתנחלות אחת גדולה שצריכה להיעקר מהמזרח התיכון.
מדוע, למעשה, הפלסטינאים מסרבים לקבל את ישראל כמדינה יהודית?
עבאס נכשל קבוע בהצהרת סיבותיו לדחייה המוחלטת לישראל כמדינה יהודית. בינואר 2014, נשיא הרשות הפלסטינאית הצהיר:
"הפלסטינאים לא יכירו ביהודיות של מדינת ישראל ולא יקבלו זאת. הישראלים אומרים שאם לא נכיר ביהודיות של ישראל לא יהיה פתרון. אנו אומרים שלא נכיר או נקבל את היהודיות של ישראל ויש לנו סיבות רבות לדחייה זו."
בהזדמנות אחרת באותה השנה, עבאס התבטא: "אף אחד לא יכול להכריח אותנו להכיר בישראל כמדינה יהודית. אם הם [ישראל] רוצים, הם יכולים ללכת לאו"ם ולבקש לשנות את שמם לכל מה שירצו – אפילו אם הם רוצים להיקרא המדינה היהודית הציונית." שוב, עבאס כשל בנסיונו להסביר את ההתנגדות התקיפה של הפלסטינאים לדרישה זו.
 (מקור התמונה: PMW) |
המתווך הראשי של הרשות הפלסטינאית, סאיב עריקאת, שפך קצת אור על הנושא. "אנו כבר הכרנו בקיום ישראל בגבולות 1948 של פלסטין הכבודה," עריקאת הסביר. הוא הוסיף שהוא הבהיר בפני שרת החוץ הישראלית לשעבר ציפי לבני בפגישה במינכן שהפלסטינאים "לא ישנו את ההיסטוריה, דתם ותרבותם על ידי הכרה בישראל כמדינה יהודית."
בעוד שמנהיגים פלסטינאים די נמנעים מלהרחיב על הסיבות מאחורי הדחייה הקבועה שלהם, פלסטינאים אחרים הינם יותר נדיבים בנושא.
אחד מפלסטינאים אלו היא ד"ר למדעי המדינה סא'נייה אל-חוסייני, שפרסמה לאחרונה כתבה שכותרתה, "מדוע פלסטינאים מסרבים לקבל את היהודיות של מדינת ישראל." הכתבה פורסמה מחדש ב-WAFA, סוכנות החדשות הרשמית של הרשות הפלסטינאית – סימן מוחלט לכך שההנהגה הפלסטינאית תומכת בדעותיה.
בכתבתה, אל-חוסייני מדגישה שארה"ב תומכת במצב הישראלי, אותו תיארה "כתביעה משתקת."
הכתבה מזהירה "שקבלת היהודיות של ישראל פירושה וויתור על כל זכויות הפלסטינאים לאדמות הפלסטינאיות, כולל האדמות שנכבשו בשנת 1967." לפי אל-חוסייני, ישנן שתי סיבות עיקריות בגללן הפלסטינאים מתנגדים לדרישה זו. הראשונה קשורה "לזכות השיבה" של פליטים פלסטינאים לשוב לבתיהם ויישוביהם הקודמים בתוך ישראל; השנייה קשורה למעמד של אזרחי ישראל הערביים.
בהקשר לסיבה הראשונה, אל-חוסייני כותבת:
"קבלה פלסטינאית של הנרטיב הישראלי תשלול זכות פלסטינאית על אדמת פלסטין ותיתן הצדקה למלחמותיה של ישראל כנגד הפלסטינאים. הכרה פלסטינאית ליהודיות ישראל פירושה קבלה של הנרטיב הישראלי המתייחס לזכותם של היהודים לאדמת פלסטין ופותרת את ישראל מנשיאת אחריות להשלכות המוסריות והמשפטיות של כל פשעיה כנגד הפלסטינאים."
בעיניה של אל-חוסייני, אם כן, פלסטינאים מסרבים לקבל מדינה יהודית מפני שהם מאמינים שזה יעניק לגיטימציה "לזכויות היהודים לאדמת פלסטין" ויערער על התביעה הפלסטינאית "לזכות השיבה" של מיליוני פליטים לתוך ישראל.
נקח רגע בכדי להבהיר זאת: הרשות הפלסטינאית רוצה במדינה פלסטינאית לצד ישראל ובאותו הזמן להציף את ישראל במיליונים של פליטים. לדבר זה, כמובן, שום ממשלה ישראלית לא תוכל להסכים לעולם. דבר מכריע עוד יותר, הוא הסירוב הפלסטינאי להכיר בזכות יהודית לאדמה. הכחשה זו היא עמוד התווך זה מזמן של הנרטיב הפלסטינאי הרשמי. אפילו אלו האומרים שקיבלו את פתרון שתי-המדינות אינם מוכנים להכיר בקשר או היסטוריה יהודית באדמה.
הסיבה השנייה, זו העוסקת באזרחים הערביים של ישראל, חושפת גם כן. לפי אל-חוסייני, מטרת-העל של ישראל, "מעשה בגידה" על פי דרישה זו, היא לפתור עצמה מאזרחיה הערביים.
בהחלט מתרחשת בגידה, אך אין היא מתבצעת על ידי ישראל. ראשית, בפרסום מחדש של כתבתה של אל-חוסייני, הרש"פ "בגדה" בעובדה בכך שהיא מינתה עצמה כאפוטרופוס על אזרחי ישראל הערביים.
מפני שישראל היא דמוקרטיה – שלא כמו המשטרים הפלסטינאים הדיקטטוריים – לאזרחי ישראל הערביים יש מנהיגים משלהם ונציגים בכנסת ישראל. הדבר האחרון אותו הם צריכים שהרשות הפלסטינאית או חמאס או כל סיעה פלסטינאית אחרת שתתערב בענייניהם הפנימיים.
אך הבגידה ממשיכה. האזרחים הערביים של ישראל מיוצגים על ידי מנהיגים, כולל כמה חברי כנסת, המועסקים מראש עם הפלסטינאים הגרים בגדה המערבית וברצועת עזה שהם כבר שכחו מי הם הבוחרים האמתיים שלהם.
חשבו על חבר הכנסת זוהיר בהלול, המבלה זמן יקר בהגדרתה מחדש של המילה "מחבל." בהלול, חבר במפלגת העבודה, נהנה כך נראה מהזעקה הציבורית שחולל לאחרונה כאשר הצהיר בחודש האחרון על פלסטינאי שניסה לדקור חיילי צה"ל בחברון שאינו מחבל.
זה כאילו שבהלול וחברי הכנסת הערביים האחרים פתרו את כל בעיותיהם של הקהילה הערבית בתוך ישראל וכל שנשאר הוא לדאוג שאף אחד לא קורא לדוקר פלסטינאי מחבל. מיותר לומר, שסוגיה זו אינה בראש סדר העדיפויות של אזרחי ישראל הערביים.
הבגידה אם כן עוברת רחב ועמוק. מנהיגים ערביים ישראליים בוגדים בבוחריהם על ידי מתן זכויות יתר לאינטרסים כפי שהם נתפסים של הערבים הפלסטינאים, בזמן שמנהיגים ערביים פלסטינאים בוגדים בבוחריהם עקב המשך דחייתם לקשר כלשהו בין יהודים לאדמה. זו היא עמדה שגורמת לשלום להיכשל מלכתחילה במזרח התיכון. כאשר לקהילה הבין-לאומית יוגשו אי אילו תלונות על התנחלויות ודומה, מוטב לה להרהר בנקודות קטנות, אך קריטיות אלו.