את הגילוי שנחשף לאחרונה כי מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית, היה מרגל של הקג"ב בדמשק בשנת 1983 פטרו כלאחר יד אמצעי תקשורת מרכזיים רבים וכינו אותה "אנקדוטה היסטורית" - אלא שהחדשות התפרסמו בעיתוי לא נוח, כאשר הנשיא ולדימיר פוטין ניסה לחדש את השיחות בין עבאס לבין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. כצפוי, הרשות הפלסטינית דחתה מיד את החדשות. איש הפת"ח נביל שעת דחה את הידיעה כי עבאס היה סוכן של הקג"ב, וכינה את הטענה "מסע הכפשה".
הגילוי, שהינו רחוק מלהיות "אנקדוטה היסטורית", הוא רק חלק אחד מבין חלקי התצרף הרבים של שורשי הטרור האסלאמי של המאה ה-20 וה-21. מקורות אלה תמיד מעורפלים ומטושטשים בניסיונות כושלים להציג נרטיב מסוים אודות הסיבות לטרור של ימינו, תוך התייחסות לכל הוכחה הפוכה כ"תיאוריית קונספירציה".
אין שום מזימה בנוגע לגילוי האחרון. הוא מגיע ממסמך מארכיון מיטרוחין ב-Churchill Archives Center באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה. וסילי מיטרוחין היה בכיר לשעבר בשירות ביון החוץ הסובייטי אשר הורד מאוחר יותר בדרגה לתפקיד עובד ארכיון הקג"ב. במשך 12 שנים הוא העתיק בשקדנות, תוך סיכון עצום לחייו, קבצי קג"ב סודיים אשר אחרת לא היו מתגלים לציבור (ארכיוני ביון החוץ של הקג"ב נשארים חסויים בפני הציבור, למרות התפרקותה של ברית המועצות). כאשר מיטרוחין ערק מרוסיה בשנת 1992 הוא הביא עמו את הקבצים שהעתיק לבריטניה. החלקים הבלתי מסווגים של ארכיון מיטרוחין פורסמו בכתביו של פרופסור כריסטופר אנדרו מקיימברידג', אשר כתב יחד עם העריק הסובייטי את The Mitrokhin Archive (שפורסם בשני כרכים). ארכיון מיטרוחין הוביל, בין היתר, לגילויים של מרגלי קג"ב רבים במערב ובמקומות אחרים.
למרבה הצער, מלוא השפעתו של הקג"ב ומבצעי הדיסאינפורמציה שלו לאורך ההיסטוריה עדיין לא נודעו ברבים כפי שראוי שיתפרסמו, בהתחשב בהשפעה העצומה שהייתה לקג"ב על היחסים הבינלאומיים. הקג"ב ביצע פעולות עוינות נגד נאט"ו בכללותו, נגד התנגדות דמוקרטית בתוך הגוש הסובייטי, והניע אירועים חתרניים באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון, המשפיעים עד היום.
בנוסף, הקג"ב היה שחקן פעיל ביותר בהקמתן של תנועות שחרור כביכול באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון, תנועות אשר עסקו בטרור רצחני - כפי שמתועד, בין היתר, ב- Mitrokhin Archive ובספרים ובכתבים של יון מיחאי פצ'פה, הגורם הקומוניסטי הרשמי רם הדרג הבכיר ביותר שערק מהגוש הסובייטי לשעבר.
פצ'פה עמד בראש שירות ביון החוץ של רומניה והיה יועץ אישי למנהיג הקומוניסטי הרומני, ניקולאי צ'אושסקו לפני שערק לארצות הברית בשנת 1978. פצ'פה עבד עם ה-CIA כדי להפיל את הקומוניזם במשך יותר מ-10 שנים. הסוכנות תיארה את שיתוף הפעולה שלו כ"תרומה חשובה וייחודית לארצות הברית".
בריאיון משנת 2004 ל-FrontPage Magazine אמר פצ'פה:
את אש"ף הגה הקג"ב, אשר גילה חיבה לארגוני "שחרור". היה גם את "צבא השחרור הלאומי של בוליביה" שנוצר על ידי הקג"ב בשנת 1964 בעזרתו של ארנסטו "צ'ה" גווארה, אשר ביצע אינספור פיגועים... בשנת 1964 מועצת אש"ף הראשונה, שכללה 422 נציגים פלסטינים שנבחרו בקפידה על ידי הקג"ב, אישרה את האמנה הלאומית הפלסטינית - מסמך אשר נוסח במוסקבה. האמנה הלאומית הפלסטינית והחוקה הפלסטינית נולדו גם הן במוסקבה, בעזרתו של אחמד שוקיירי, סוכן השפעה של הקג"ב שהפך ליו"ר אש"ף הראשון...
ב- Wall Street Journal, הסביר פצ'פה כיצד בנה הקג"ב את ערפאת - או במונחים של ימינו, כיצד בנו עבורו נרטיב:
הוא היה בורגני מצרי שהפך למרקסיסט מסור על ידי ביון החוץ של הקג"ב. הקג"ב הכשיר אותו בבית הספר למבצעים מיוחדים בבאלאשיקה ממזרח למוסקבה, ובאמצע שנות השישים החליט לטפח אותו כמנהיג אש"ף העתידי. הקג"ב השמיד תחילה את מסמכי הלידה הרשמיים של ערפאת בקהיר והחליף אותם במסמכים פיקטיביים האומרים כי הוא נולד בירושלים ועל כן הוא פלסטיני מלידה".
כפי שכתב ההיסטוריון המנוח רוברט ס. ויסטריך בספרו A Lethal Obsession, מלחמת ששת הימים הובילה לקמפיין דה-לגיטימציה נמרץ וארוך שנים מצד ברית המועצות נגד ישראל ותנועת ההגדרה העצמית היהודית הידועה בשם ציונות. קמפיין זה נועד לתקן את הנזק שנגרם ליוקרתה של ברית המועצות, לאחר שישראל הביסה את מדינות ערב שהיו בנות הברית שלה:
לאחר 1967, בריה"מ התחילה להציף את העולם בשטף קבוע של תעמולה אנטי ציונית... רק הנאצים בשתיים עשרה שנות שלטונם הצליחו להפיק שטף כה רב של עלילות דם בדויות כמכשיר למדיניות החוץ והפנים שלהם.[1]
לשם כך השתמשה בריה"מ בשלל מילות מפתח נאציות כדי לתאר כיצד הביסה ישראל בתוקפנות את הערבים בשנת 1967, חלקן עדיין נמצאות בשימוש כיום על ידי השמאל במערב, כגון "מבצעי רצח עם", "גזענים", "מחנות ריכוז" ו"תורת הגזע".
יתרה מזאת, בריה"מ עסקה במסע הכפשה בינלאומי בעולם הערבי. בשנת 1972 השיקה בריה"מ את מבצע "SIG" (Sionistskiye Gosudarstva או "ממשלות ציוניות") שמטרתו הייתה לתאר את ארצות הברית כישות יהודית מתנשאת ויהירה הממומנת על ידי כסף יהודי והמנוהלת על ידי פוליטיקאים יהודים, שמטרתה לשעבד את כלל העולם האסלאמי". כ- 4000 סוכנים נשלחו מהגוש הסובייטי לעולם האסלאמי, חמושים באלפי עותקים של הזיוף הרוסי הישן מימי הצאר, "הפרוטוקולים של זקני ציון". לדברי ראש הקג"ב, יורי אנדרופוב:
"העולם האסלאמי היה צלחת פטרי שבה יכולנו לגדל זן ארסי של שנאה לאמריקה, שהתפתחה מתוך חיידק החשיבה המרקסיסטית-לניניסטית. שורשיה של האנטישמיות האסלאמית עמוקים... כל מה שהיה עלינו לעשות הוא לחזור שוב ושוב על הרעיונות - כי ארצות הברית וישראל הן "מדינות פשיסטיות, ציוניות-אימפריאליסטיות" הממומנות על ידי יהודים עשירים. האסלאם היה אובססיבי לגבי מניעת כיבוש הטריטוריה שלו על ידי הכופרים, וקיבל בזרועות פתוחות את התיאור שלנו את ארצות הברית. הקונגרס כגוף ציוני עושק שמטרתו להפוך את העולם לישות יהודית.
כבר בשנת 1965 הגישה בריה"מ באופן רשמי לאו"ם הצעת החלטה לגנות את הציונות כקולוניאליזם וגזענות. אף על פי שהסובייטים לא הצליחו בניסיונם הראשון, התברר כי האו"ם קיבל בזרועות פתוחות את הקנאות והתעמולה הסובייטית. בנובמבר 1975, התקבלה לבסוף החלטה 3379 המגנה את הציונות כ"צורה של גזענות ואפליה גזענית". לאחר מכן הגיע כמעט עשור של תעמולה סובייטית נמרצת שפעלה בעולם השלישי, ותיארה את ישראל כסוס טרויאני של אימפריאליזם מערבי וגזענות. מסע זה נועד לבסס תמיכה במדיניות החוץ הסובייטית באפריקה ובמזרח התיכון.[2] טקטיקה נוספת הייתה לערוך ללא הרף השוואות חזותיות ובעל פה בתקשורת הסובייטית בין ישראל לבין דרום אפריקה (זהו המקור לסיפור הבדים של "אפרטהייד ישראלי").
לא רק העולם השלישי, אלא גם השמאל במערב אכל את כל חומרי התעמולה הסובייטית. השמאל במערב ממשיך להפיץ חלקים ניכרים ממנה עד היום. למעשה, השמצתו של אדם, יהא אשר יהא, כגזען הפכה לאחד מכלי הנשק העיקריים של השמאל נגד מי שאינו מסכים עמו.
חלק מהטקטיקה הסובייטית לבידודה של ישראל היה להפוך את אש"ף ל"הגון". לדברי פצ'פה, משימה זו הוטלה על המנהיג הרומני ניקולאי צ'אושסקו שהוביל מבצע תעמולה חסר תקדים שבה הציג את מדינת המשטרה הרומנית חסרת הרחמים בפני המערב כמדינה קומוניסטית "מתונה". אין דבר רחוק יותר מהאמת, כפי שהתגלה בסופו של דבר במשפט שנערך בשנת 1989 נגד ניקולאי צ'אושסקו ואשתו אלנה, אשר הסתיים בהוצאתם להורג.
 יאסר ערפאת (משמאל) עם המנהיג הרומני ניקולאי צ'אושסקו, במהלך ביקור בבוקרשט בשנת 1974. (מקור התמונה: מוזיאון ההיסטוריה הלאומי של רומניה) |
פצ'פה כתב ב- Wall Street Journal:
במארס 1978 הבאתי בחשאי את ערפאת לבוקרשט לקבלת הוראות אחרונות כיצד להתנהג בוושינגטון. "כל שעליך לעשות הוא להמשיך להעמיד פנים שתפסיק את הטרור ותכיר בישראל - שוב ושוב" אמר צ'אושסקו [לערפאת]... צ'אושסקו היה באופוריה לגבי הסיכויים שהוא וערפאת יוכלו לקבל פרס נובל עם ההצגות הכוזבות שלהם של יד המושיטה ענף של זית.
... צ'אושסקו לא הצליח לקבל פרס נובל. אבל ערפאת קיבל את הפרס בשנת 1994 - רק מפני שהמשיך לשחק את התפקיד שניתן לו בצורה כה מושלמת. הוא הפך את ארגון הטרור אש"ף לממשלה גולה (הרשות הפלסטינית), והעמיד פנים שהוא קורא להפסקת הטרור הפלסטיני תוך שהוא מאפשר לו להמשיך ללא הפרעה. שנתיים לאחר החתימה על הסכמי אוסלו, מספר הישראלים שנהרגו על ידי מחבלים פלסטינים עלה ב- 73%.
בספרו Red Horizons, פצ'פה התייחס למה שאמר ערפאת בפגישה עמו שהתקיימה במשרדי אש"ף בבירות בערך באותה תקופה שצ'אושסקו ניסה להפוך את אש"ף ל"הגון".
"אני מהפכן. הקדשתי את כל חיי למטרה הפלסטינית ולהשמדת ישראל. אני לא אשתנה או אתפשר. לא אסכים לכל מה שיש בו הכרה בישראל כמדינה. לעולם לא... אולם אני תמיד מוכן לגרום למערב לחשוב שאני רוצה מה שהאח צ'אושסקו רוצה שאעשה.[3]
התעמולה סללה בקלות את הדרך לטרור, הסביר פצ'פה ב- National Review.
גנרל אלכסנדר סחרובסקי, שהקים את מבנה המודיעין של רומניה הקומוניסטית ואז עמד בראש שירות הביון הזר של ברית המועצות, הטיף לי לעתים קרובות: "בעולם של ימינו, כאשר נשק גרעיני הפך את הכוח הצבאי למיושן, על הטרור להפוך לכלי הנשק העיקרי שלנו".
הגנרל הסובייטי לא התבדח. בשנת 1969 לבדה אירעו 82 חטיפות מטוס ברחבי העולם. לדברי פצ'פה, רוב החטיפות בוצעו על ידי אש"ף או קבוצות הקשורות אליו, כולן בתמיכת הקג"ב. בשנת 1971, כאשר ביקר פצ'פה את סחרובסקי במשרדו בלוביאנקה (מטה הקג"ב), התפאר הגנרל: "חטיפת מטוסים היא המצאה שלי". ארגון אל קעידה השתמש בחטיפות מטוסים ב-11 בספטמבר, כדי להשתמש במטוסים ולפוצץ את הבניינים.
אז כיצד נכנס לתמונה מחמוד עבאס? בשנת 1982 למד מחמוד עבאס במוסקבה במכון ללימודים אוריינטליים של האקדמיה למדעים של בריה"מ. (בשנת 1983 הוא הפך למרגל של הקג"ב). שם הוא כתב את התזה שלו שפורסמה בערבית כ"הצד האחר: הקשרים הסודיים בין הנאציזם לבין הנהגת התנועה הציונית". בתזה, הוא הכחיש את קיומם של תאי הגזים במחנות הריכוז, והטיל ספק במספר קורבנות השואה בכך שקרא לשישה מיליון היהודים שנהרגו "שקר ופנטזיה", ובד בבד האשים את היהודים עצמם בשואה. מנחה התזה שלו היה יבגני פרימקוב, אשר הפך מאוחר יותר לשר החוץ של רוסיה. גם לאחר שסיים את התזה שלו, שמר עבאס על קשרים הדוקים עם ההנהגה, הצבא ואנשי שירותי הביטחון הסובייטיים. בינואר 1989 הוא מונה לסגן יו"ר ועדה העבודה הפלסטינית-סובייטית (ולאחר מכן הרוסית-פלסטינית) למזרח התיכון.
כאשר המנהיג הנוכחי של הערבים הפלסטינים נהג להיות עוזר של הקג"ב - שמזימותיו גרמו להרג אלפי אנשים במזרח התיכון בלבד - לא ניתן לפטור זאת כ"אנקדוטה היסטורית", גם אם מעצבי דעת הקהל של היום מעדיפים להתעלם ממנה ולהתייחס אליה כך.
למרות שפצ'פה ומיטרוחין השמיעו את אזהרתם לפני שנים רבות, רק אנשים מעטים טרחו להקשיב להם. כדאי מאוד שיקשיבו.
ג'ודית ברגמן היא סופרת, בעלת טור, עורכת דין ופרשנית פוליטית.
[1] Robert S. Wistrich, 'A Lethal Obsession' (2010) p 139.
[2] Robert S. Wistrich, 'A Lethal Obsession' (2010), p 148.
[3] Ion Mihai Pacepa, 'Red Horizons' (1990) p 92-93.