האנטי אמריקניזם האירופי - שדעך בזמן כהונתו של הנשיא ברק אובמה, אשר ניווט את ארצות הברית במסלול של גלובליזם במקום לאומנות - חוזר במלוא עוזו.
ממסד התקשורת באירופה קיבל את ניצחונו של טראמפ בבחירות בסרקזם שלא נראה מאז כהונתו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, כאשר האנטי אמריקניזם באירופה היה בשיאו.
מאז הבחירות בארצות הברית ב-9 בנובמבר, הפיקו הטלוויזה, הרדיו והעיתונות הכתובה האירופיים מבול כתבות שליליות, מאמרי מערכת ופרשנויות שרתחו מזעם על תוצאת ההצבעה.
הביקורת האירופית על טראמפ חורגת הרבה מעבר לחוסר שביעות רצון מהאדם שיהפוך לנשיא הבא. הגינוי חושף בוז עמוק כלפי ארצות הברית והבוחרים האמריקאים שבחרו באופן דמוקרטי מועמד שהתחייב להשיב לארצות הברית את חוסנה הכלכלי והצבאי.
אם העבר מרמז על העתיד, הרי אנטי אמריקניזם יאפיין את היחסים הטרנס אטלנטיים במהלך כהונתו של טראמפ.
למרות שמעצבי דעת הקהל האירופית מיקדו את רוב זעמם על האיום שמציב לכאורה טראמפ על הסדר העולמי, הנשיא הנבחר יירש עולם כאוטי ולא בטוח הרבה יותר משהיה כאשר ברק אובמה נכנס לתפקידו כנשיא בינואר 2009.
הסיבה המרכזית לאי הסדר העולמי היא היעדר מנהיגות אמריקאית - המובילה מאחור - מבית ומחוץ.
שורת החלטות לא אחראיות מצד אובמה לצמצום ההשפעה הצבאית האמריקאית מעבר לים יצרה ואקום גיאו-פוליטי שאותו ממלאות מדינות ואידאולוגיות העוינות מעצם הגדרתן לאינטרסים ולערכים המערביים. סין, רוסיה, אירן, צפון קוריאה והאסלאם הקיצוני - ועוד רבים אחרים - קיבלו עידוד לקרוא תיגר על ארצות הברית ובנות בריתה ויצאו ללא פגע.
האליטות האירופיות החרישו על כישלונות מדיניות החוץ של אובמה, אך כעת הן מתקיפות את טראמפ על שהתחייב להשיב את הסדר על כנו "ולהחזיר את אמריקה לגדולתה".
כמו בזמן ממשל בוש, את האנטי אמריקניזם באירופה מובילה גרמניה, מדינה אשר ארצות הברית בנתה אותה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה. תכנית מרשל העניקה למערב גרמניה כ- 1.5 מיליארד דולר (15 מיליארד דולר בערכים דולריים של שנת 2016) לסיוע ושיקום בין השנים 1948 ל-1951.
בשבעת העשורים האחרונים, הוציאה ארה"ב מיליוני דולר מדי שנה כדי להבטיח את ביטחונה של גרמניה, למרות שגרמניה מסרבת בעקביות לכבד את התחייבות נאט"ו להוציא לכל הפחות 2% מהתמ"ג על ביטחון. גרמניה הוציאה 1.16% בלבד מהתמ"ג שלה להגנתה בשנת 1.16% בשנת 2015, ו- 1.15% בשנת 2016. פקידי ממשל גרמנים נפגעו כעת מפני שטראמפ מבקש מהם לשלם את חלקם ההוגן בהגנה על עצמם.
להלן מספר דוגמאות המציגות את הפרשנות האירופית על דונלד טראמפ וארצות הברית:
בגרמניה, מגזין החדשות מהמבורג Der Spiegel, אחד העיתונים בעלי התפוצה הרחבה ביותר באירופה, פרסם בעמודו הראשון תמונה של מטאור עצום בצורת ראשו של טראמפ העומד להתנגש בכדור הארץ. הכותרת הייתה: "סוף העולם (כפי שהוא מוכר לנו)". הגיליון כולל יותר מ-50 עמודים של תוכן רלבנטי, לרבות מאמר של דירק קורביווויט שכותרתו "מאה שנים של פחד: אמריקה ויתרה על הנהגת המערב". הוא כתב כך:
"במשך 100 שנים הייתה ארצות הברית מנהיגת העולם החופשי. לאחר בחירתו של דונלד טראמפ, ויתרה אמריקה על תפקיד זה. הגיע זמנה של אירופה, ואנגלה מרקל, למלא את החלל הריק...
"טראמפ, שגלובליזציה אינה מעניינת אותו, טראמפ שמטיף ללאומנות אמריקאית, בידוד, נסיגה חלקית מהסחר העולמי ואפס אחריות לבעיה עולמית כמו שינוי האקלים...
"אנו עומדים עתה בפני ריקנות - הפחד מריק. מה יקרה למערב, לאירופה, לגרמניה ללא ארצות הברית כמעצמה המובילה?
בכתבה, "ניצחון טראמפ מוביל לאי יציבות מסוכנת", כתב פרשן ה- Spiegel, רונלד נלס:
"זה באמת קרה. הוא עשה זאת. דונלד טראמפ הוכיחו לכל המומחים שטעו... אדם... המטיף לשנאה ומזלזל בכל שותפים החשובים של אמריקה ינהל את המדינה החזקה בעולם. זהו אסון פוליטי.
"פופוליזם טהור גבר על ההיגיון. הצלחתו של טראמפ היא הלם לכל מי שסמך על תבונתם הפוליטית של המצביעים האמריקאים...
"העולם, ואמריקה, מאוימים עתה על ידי שלב מסוכן של אי יציבות: דונלד טראמפ רוצה להחזיר את אמריקה ל"גדולתה". אם מאמינים להצהרותיו, הוא ימשיך ללא רחם: הוא רוצה לזרוק 11 מיליון מהגרים מהמדינה, לשאת ולתת מחדש על כל הסכמי הסחר העיקריים ולהכריח בנות ברית חשובות כמו גרמניה לשלם על ההגנה הצבאית האמריקאית. צעדים אלו יגרמו לעימות משמעותי, יציתו יריבויות חדשות ויעוררו משברים חדשים".
במאמר דעה, "נשיא אבסורדי ומסוכן", כתב פרשן ה- Spiegel, קלאוס ברינקבוימר:
"ארצות הברית הצביעה לאדם גזען ולא מנוסה בצורה מסוכנת - אדם שייכנס לבית הלבן הודות לצבא של אמריקאים לא מרוצים ממעמד הביניים והצווארון הלבן. זוהי תנועה המאיימת כעת על הדמוקרטיה בעולם כולו...
"במילים אחרות, 60 מיליון אמריקאים נהגו בטיפשות. הם הצביעו בעד שנאת זרים, גזענות, לאומנות, סוף לשוויון הזכויות והמצפון החברתי, ובעד סופם של אמנות האקלים וביטוח הבריאות. שישים מיליון איש הלכו אחרי דמגוג אשר יעשה מעט מאוד עבורם.
"מי שחי בניו יורק או נכח בשיחות סלון בג'ורג'טאון והשתתף בדיוני דיבייט בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הארוורד יודע עד כמה האמריקאים יכולים להיות חכמים בצורה מבריקה ובקיאים בהווי העולם הגדול... אבל כאשר יוצאים מחוגים אלה, חשיבה קוסמופוליטית מעין זו כלל אינה נפוצה".
ה- Süddeutsche Zeitung ממינכן במאמר שכותרתו "מדיניות החוץ של טראמפ: משמעותן של בחירות אלו עבור העולם", קבע:
"אדם שפוליטיקאים מרחבי העולם כינו אותו "מפחיד", "בור" או "שאינו פועל על פי ההיגיון" ייכנס לבית הלבן. קיימת אי וודאות גדולה בעולם כולו. אם להאמין למאיירי הקריקטורות, תפיסתו של דונלד טראמפ בנוגע לעולם פשטנית מאוד. אפריקה היא מקום הולדתו של ברק אובמה. רוסיה היא מדינה שחזרה לגדולתה. בריטניה היא אזור מחוץ לתחום".
ה- Die Zeit מהמבורג כתב במאמר "טראמפ וכיצד הוא רואה את העולם" :
"וואו. המערב מתפורר לנגד עינינו. ניתן להסביר את מה שקורה כאן בשתי נקודות ציון: ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין... ב-9 בנובמבר 2016, בדיוק 27 שנים מאוחר יותר, נבחר לבית הלבן אדם שהבטחת הבחירות המרכזית שלו הייתה בניית חומה.
"רעיונותיו של הנשיא החדש אינם סותרים או מבלבלים. ניתן לסכם בקלות את דרישותיו על פקק של בקבוק בירה: להתחבר עם פוטין, להרחיק את המקסיקנים, ולאיים על בנות הברית של אמריקה כמו לקוחות של שירותי ביטחון. תקבלו הגנה רק אם תשלמו במזומן, גם נאט"ו.
בפרשנות, "סוף הנאורות" שהופיע ב-Zeit כתב אדריאן דאוב:
"דונלד טראמפ הוא שריד של אמריקה השוקעת. הוא הפך את המדינה ממגדלור רב תרבותי לאי מבודד של אנשים לבנים המפחדים מהצל של עצמם.
"הרעיון כי אמריקה היא דוגמה יוצאת דופן, המגדלור, כבר הייה טבוע בהקמתה של האומה... רעיון הזוהר האמריקאי כרוך ברעיונות הנאורות אשר הגיעו מאירופה למושבות. רעיונות של ערכים אוניברסליים או של חתירת האדם לאמת.
"בחירתו של טראמפ משמעה סופו של פרויקט זה. ארצות הברית אינה עוד מגדלור, אלא אש בוערת של צללים עייפים החמושים עד מעל לראשם. לא נותר זכר לאופייה הטיפוסי, לאפשרות לחקות אותה. היא מתריסה, נסגרת מפני העולם. הלאומנות של הבדלנות... השבטיות הסוערת.. מערערים את יסודות הנאורות.
"ארצות הברית דגלה בערכי הנאורות - הומניזם, דמות אופטימית של האדם, כבוד אנושי וזכויות אדם - כאשר אירופה סטתה מהם בשנות השלושים. היא השתמשה בהומניזם כנשק במאבק נגד הפאשיזם, באוניברסליות שלה כנגד הלאומנות, וכאשר החזירה אותו לאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה תרמה להקמתו מחדש של הפרויקט האירופי. כיום, ערכים אלו מתערערים באירופה, אך החל מינואר המראה הנשקף מעבר לאוקיאנוס האטלנטי אינו מבשר טובות".
כותרות אחרות שפורסמו בגרמניה: "לטראמפ יש כריזמה של פיל שתוי", "דונלד טראמפ: ליצן מהגיהנום כסכנה לביטחון", "טראמפ: כיצד זה קרה?", "תכניותיו של הנשיא האמריקאי החדש: כיצד טראמפ רוצה להרעיל את האוויר", "דונלד טראמפ: מהלומה בפניה של החברה הפתוחה", "אמריקה בוחרת באדם שיפלג אותה", "דונלד טראמפ: מלך ללא תכנית", "דונלד הוא לא רונלד", "דונלד אינו צ'רצ'יל", "האם טראמפ יכול לקרות גם בגרמניה?", "כיצד למנוע טראמפ גרמני", "מי יכול לעצור את טראמפ כעת?" ו- "האם ברלין תידרש לשלם יותר על הגנה?"
בבריטניה, פרסם ה-Guardian מאמר מערכת "דעתו של ה- Guardian על מדיניות החוץ של טראמפ: איום לשלום", כך הצהיר.
"ניצחונו של דונלד טראמפ מנפץ את הרעיון שבנות בריתה יכולות לסמוך על ארצות הברית לא רק לשם ערבויות הגנה ושיתוף פעולה כלכלי, אלא גם כמגן על הדמוקרטיה הליברלית, במקום לאיים עליה. ניצחונו מטיל ספק בתפקידה המסורתי של ארה"ב כמגן עולמי על מבנה הרב-תרבותיות העולמי שבסיסו באו"ם...
"עבור דונלד טראמפ, בפוליטיקה - כמו בעסקים - סוגרים עסקאות. הוא סבור ששיחה בארבע עיניים עם רודנים תפתור מיד בעיות, ומתייחס ליחסי חוץ כמשחק סכום אפס שבו המשמעות של להחזיר את אמריקה לגדולתה היא להשפיל את ידידיה המסורתיים. בחירתו הופכת את העולם למקום מסוכן יותר המתאפיין בחוסר ודאות, מפני שעדיין מוקדם מדי לומר בדיוק כיצד יתממשו סכנות אלו - או כיצד הנשיא הבא של ארצות הברית יתמודד עמם".
במאמר ב- Guardian, "ניצחון לטראמפ הוא ניצחון לצרות האופקים", כתב בעל הטור אואן ג'ונס:
"רק רגע: מי אני כבריטי שאתערב בענייניה הפנימים של מדינה זרה? הבעיה היא שכל העולם נתון כעת לגחמתו של מנהיג המעצמה האחרונה. כולנו, במידה זו או אחרת, בשליטתו...
"טראמפיזם, מעצם הגדרתו, הוא תנועה אוטוריטרית המתייחסת לנורמות דמוקרטיות כמיותרות אם הן אינן משרתות את מטרותיו הפוליטיות. השאיפה - בין אם היא ניתן למימוש אם לאו - ברורה: חברות רודניות כגון רוסיה של פוטין, טורקיה של ארדואן והונגריה של אורבן השומרות על גינונים דמוקרטיים מסוימים כחזות נוחה.
"אם העם האמריקאי פשוט מקבל את הלגיטימיות של נשיא זה, וייתן גושפנקה למי ששואף להיות רודן, זה רק יעודד אותו... יש לנקוט מרי אזרחי אם יש צורך. אל תעשו זאת רק למענכם, אמריקה. גורלו של יתר העולם תלוי בבחירות שלכם".
כותרות אחרות שהתפרסמו בבריטניה: "האם דונלד טראמפ יהרוס את אמריקה?", "מדוע הנשיא דונלד טראמפ הוא אסון גדול אף יותר ממה שחשבתם", "ניצחונו של דונלד טראמפ הוא אסון לערכים הליברליים", "ניצחונו של דונלד טראמפ הוא אסון לגבריות המודרנית", "מומחים לפרטיות חוששים כי דונלד טראמפ ינהל רשת מעקב עולמית", "האם טראמפ האיום יהפוך לטראמפ מאולף? זו אשליה", "כוח המשיכה המגנטי של טראמפ, מלך הנרקסיזם", "האם דונלד טראמפ יהפוך את ארוחות הצהריים בבתי הספר ללא בריאות? רופאים מזהירים כי חיבתו של הנשיא הנבחר להמבורגרים ועוף מטוגן עשויה להגיע למגשי האוכל", "בעידן טראמפ, מדוע לטרוח ללמד סטודנטים להציג טיעונים הגיוניים?", ו"מדוע ישנה טענה שטראמפ הוא צאצא ישיר של רוריק הויקינגי שייסד את המדינה הרוסית".
בספרד, שבה הייתה נטייה לאנטי אמריקניזם במשך עשורים רבים, פרסם העיתון El País מאמר "הצהרת מלחמה נגד הטיפשות", המדגים את הבוז שרוחשים אירופים רבים לאמריקאי הפשוט. ג'ון קרלין, בעל טור ותיק בעיתון, כתב:
"ניצחונו של טראמפ הוא מרידה נגד השכל הישר וההגינות. זהו ניצחון הגזענות, המיזוגניה או הטיפשות - או שלושתם יחד. זהו ביטוי של שיקול דעת לקוי וטעם רע של 60 מיליון אמריקאים, רובם גברים ונשים לבנים שהם בעלי בתים, מכוניות וכלי נשק, האוכלים יותר מאזרחי בכל מדינה אחרת על פני כדור הארץ.
"כאן רואים בבהירות רבה את הטיפשות, קלות הדעת וחוסר האחריות של מי שהצביע לטראמפ. למרות כל פגמיה של קלינטון, פגמיה מתגמדים לעומת פגמיו של טראמפ, אדם שהבורות, אפס עקרונות ואפס ניסיון בממשל חברו אצלו יחד בדמות כל המידות הרעות שכל אדם שפוי בדעתו בכל מקום בעולם היה רואה בהן נתעבות.
"אני מכיר את סוג האנשים שהצביעו לטראמפ. פגשתי אותם במסגרת עבודתי העיתונאית בטקסס, מונטנה, אריזונה, אוקלהומה, אלבמה ומדינות רפובליקניות אופייניות אחרות. הם נוטים להיות אנשים אדיבים, דתיים והגונים במעגל החברתי המצומצם שלהם. אבל לאחר זמן מה כאשר יושבים עמם לשיחה תמיד הגבתי במבוכה: כיצד ייתכן שאנו מדברים באותה שפה? מילותיהם מוכרות לי אבל המוח שלהם פועל בצורה שונה. הם אנשים בעלי אמונה פשוטה, אינם קולטים אירוניה, אנשים הבוחרים את האמת שלהם לא על סמך עובדות אלא על סמך אמונותיהם או דעותיהם הקדומות, אנשים החיים הרחק מהאוקינוס ויתר כדור הארץ, שממנו הם פוחדים. מעולם לא חוויתי אותה תחושה של ניתוק באירופה, אפריקה, או אמריקה הלטינית. רק בתוך ארצות הברית".
באוסטריה, Kronen Zeitung פרסם את הכותרת "המזוודה הגרעינית: בעוד 72 יום טראמפ יכול למחוק את התרבות האנושות". ה- Kurier באוסטריה פרסם כתבה שכותרתה, "ניצחונו של טראמפ: ברכה לקווי הסיוע להתאבדות". בצרפת, העיתון Libération הציג בעמודו הראשון את טראמפ ואת המילים "אמריקן פסיכו". כותרת נוספת קבעה: "ארצות הברית: אימפריית הגרוע מכל". L'Obs שאל: "עם טראמפ, התחלתה של דה-גלובליזציה?" היומון Le Figaro כתב: "דונלד טראמפ: מליצן לנשיא", ו"אירופה משותקת מהלם טראמפ". Le Monde כתב, "ניצחונו של דונלד טראמפ: הברקזיט של אמריקה". בהולנד, הצהיר ה- Telegraaf, "טראמפ הוא הסיוט של אירופה".
כיצד ניתן לפרש את תחייתה של תחושת האנטי אמריקניזם באירופה?
למרות שהצעדים השגויים של מדיניות החוץ של הנשיא אובמה, במיוחד במזרח התיכון, הפכו את אירופה להרבה פחות בטוחה משהייתה לפני שמונה שנים, האליטות האירופיות התעלמו משגיאותיו של אובמה מפני שהוא "גלובליסט", המעדיף לעצב מחדש את ארה"ב בדמותה של אירופה. טראמפ, לעומת זאת, הוא לאומן הרוצה לעצב מחדש את ארה"ב בדמותה של ארה"ב ולא של אירופה.
אין ספק כי האנטי אמריקניזם האירופי יחריף בשנים הקרובות, לא בגלל טראמפ או המדיניות שלו, אלא מפני שנראה כי ה"גלובליסטים" נואשים להציל את האיחוד האירופי הכושל, חלופה לא שקופה, שאינה חייבת לתת דין וחשבון, אנטי דמוקרטית, הפוגעת בריבונות למדינה הלאומית.
האירופים הפריזו שוב ושוב ביכולתם לגרום לאירופה השסועה לפעול כארגון מאוחד. כפי שמתברר, אנטי אמריקניזם הוא אידאולוגיה רבת עוצמה אשר רבים מחבבים באירופה - ולא רק האליטות.
בעבר, הפדרליסטים האירופים ניסו להפוך את האנטי אמריקניזם לבסיס זהות פאן-אירופית חדשה. "אזרחות" פוסט מודרנית אירופית מלאכותית זו, הדורשת נאמנות למעצמה בירוקרטית חסרת פנים השוכנת בבריסל, הוצגה כחלופה גלובליסטית ללאומנות של ארצות הברית. להיות "אירופי" זה למעשה לא להיות אמריקאי.
כאשר נפרמים התפרים המחברים את האיחוד האירופי, ניתן לצפות כי הממסד הפוליטי האירופי ינסה לנצל את האנטי אמריקניזם בניסיון נואש להשתמש בו כדבק אשר יחבר את אירופה השסועה.
השאלה אם זה יצליח או לא, תלויה, באופן אירוני רק בנשיא הנבחר דונלד טראמפ. אם יראה שהוא יכול למשול בארצות הברית וישיג תוצאות מוחשיות, במיוחד על ידי הצמחת הכלכלה וריסון ההגירה הבלתי חוקית, אין ספק כי טראמפ יעודד תמיכה בפוליטיאים המתנגדים לממסד באירופה, שרבים מהם כבר זוכים בסקרים להישגים נאים במספר מקומות שבהם יתקיימו בקרוב בחירות כלליות.
בפרשנות על ניצחונו של טראמפ, כתב חבר הפרלמנט ההולנדי, חרט וילדרס: "אמריקה זה עתה שחררה עצמה מתקינות פוליטית. העם האמריקאי הביע את רצונו להישאר עם חופשי ודמוקרטי. עתה הגיעה העת של אירופה. אנו יכולים לעשות אותו דבר!"
סורן קרן הוא עמית בכיר במכון גייטסטון מניו-יורק. הוא גם עמית בכיר לענייני פוליטיקה אירופית בקבוצה למחקרים אסטרטגיים (Grupo de Estudios Estratégicos) שבסיסה במדריד. עקבו אחריו בפייסבוק ובטוויטר.