בית משפט גרמני קבע, כי שבעה אנשי אסלאם שהקימו משמרת סיור שמטרתה לאכוף את החוק השרעי ברחובות וופרטאל לא הפרו את החוק הגרמני ופשוט מימשו את זכותם לחופש הביטוי.
הפסיקה, אשר למעשה נותנת תוקף חוקי לחוק השרעי בגרמניה, היא אחת מתוך מספר הולך וגדל של מקרים שבהם בתי המשפט הגרמניים - ביודעין או לא ביודעין - מעודדים הקמת מערכת משפט אסלאמית מקבילה במדינה.
"משטרת השריעה" שמונתה מטעם עצמה עוררה סערה ציבורית בספטמבר 2014, כאשר חילקה עלונים שהגדירו "אזור בשליטת השריעה" במחוז אלבפלד בוופרטאל. הם דחקו בעוברי אורח מוסלמים ולא מוסלמים ללכת למסגדים ולהימנע מאלכוהול, סיגריות, סמים, הימורים, מוזיקה, פורנוגרפיה וזנות.
אנשי משמרת הסיור הם מאמינים סלפים, אידאולוגיה אנטי מערבית קיצונית הקוראת בגלוי להחליף את הדמוקרטיה בגרמניה (ובכל מקום אחר) בממשלה אסלאמית המבוססת על חוקי השריעה.
האידאולוגיה הסלפית גורסת, כי החוק השרעי עולה על חוק המדינה החילוני, מפני שהוא נובע מאללה, המחוקק הלגיטימי היחיד, ולכן הוא מחייב באופן חוקי לעולם ועד את כל האנושות. על פי השקפת העולם הסלפית, דמוקרטיה היא מאמץ לרומם את רצונם של בני האדם על פני רצונו של אללה, ולכן זוהי צורה של עבודת אלילים פסולה. במילים אחרות, חוקי השריעה והדמוקרטיה אינם עולים בקנה אחד.
ראש עיריית וופרטאל, פיטר יונג, אמר כי קיווה שהמשטרה תנקוט יד קשה נגד האסלאמיסטים: "כוונתם של אנשים אלה היא להסית, להפחיד ולכפות את האידאולוגיה שלהם על אחרים. אנו לא נאפשר זאת".
מפקדת משטרת וופרטאל, בריגיטה רדרמאכר, אמרה כי "המשטרה המדומה" מציבה איום על שלטון החוק, וכי רק למשטרה הממונה ומועסקת על ידי המדינה יש זכות לגיטימית לפעול כמשטרה בגרמניה. היא הוסיפה:
"מונופול הסמכות נמצא באופן בלעדי בידי המדינה. לא נסבול התנהגות שמפחידה, מאיימת או מסיתה. "משטרת השריעה" אינה לגיטימית. התקשרו 110 [משטרה] כאשר אתם נתקלים באנשים אלה".
התובע הכללי של וופרטאל, וולף-טילמן באומרט, טען כי האנשים שלבשו אפודות כתומות ועליהן הכיתוב "משטרת שריעה" הפרו את החוק האוסר לבישת מדים בעצרות פומביות. החוק, האוסר ספציפית לבישת מדים המבטאים דעות פוליטיות, נועד במקור למנוע מקבוצות נאו-נאציות לצעוד בפומבי. לדברי באומרט, האפודות בלתי חוקיות מפני שהייתה להן השפעה "מכוונת, מאיימת ולוחמנית".
ב-21 בנובמבר 2016, עם זאת, פסק בית המשפט המחוזי של וופרטאל, כי מבחינה טכנית האפודות לא היו מדים ובכל מקרה לא הציבו איום. בית המשפט אמר כי לא ייתכן שעדי הראייה ועוברי האורח חשו מאוימים על ידי האנשים, וכי העמדתם לדין תפגע בחופש הביטוי שלהם. ההחלטה ה"תקינה פוליטית", שניתן לערער עליה, למעשה מתירה למשטרת השריעה להמשיך לאכוף את החוק המוסלמי בוופרטאל.
בתי המשפט הגרמנים והחוק השרעי
בתי משפט גרמנים נכנעים יותר ויותר לחוק האסלאמי, מפני שהנתבעים או התובעים מוסלמים. המבקרים אומרים כי מקרים אלו - ובמיוחד מקרים שבהם החוק הגרמני הפך משני בחשיבותו לחוק השרעי - משקפים חדירה מסוכנת של החוק האסלאמי לתוך מערכת המשפט הגרמנית.
במאי 2016, לדוגמה, בית דין לערעורים בבמברג הכיר בנישואין של נערה סורית בת 15 לבן דודה בן ה-21. בית המשפט פסק כי הנישואין תקפים, מפני שנערכו בסוריה, שבה נישואין כאלה מותרים על פי החוק השרעי, שאינו קובע מגבלת גיל לנישואין. הפסיקה למעשה התירה נישואי קטינים על פי השריעה בגרמניה.
המקרה התגלה לאחר שהזוג הגיע למרכז סיוע לפליטים באשפנבורג באוגוסט 2015. שירות הרווחה לצעירים (Jugendamt) סירב להכיר בנישואיהם והפריד את הנערה מבעלה. הזוג הגיש תביעה, ובית דין לענייני משפחה פסק לטובת שירות הרווחה לצעירים, שטען שהוא האפוטרופוס החוקי של הנערה.
בית המשפט בבמרבג הפך על פיה את הפסיקה. הוא קבע, כי על פי חוקי השריעה, הנישואין תקפים מפני שהם כבר מומשו, ולכן לשירות הרווחה לצעירים אין סמכות חוקית להפריד בין בני הזוג.
הפסיקה - אשר תוארה כ"קורס מזורז בחוק הנישואין האסלאמי הסורי" - עורר סערה וביקורת. חלק האשימו את בית המשפט בבמברג בהחלת חוק השריעה על החוק הגרמני כדי לתת תוקף חוקי לנוהג שהינו אסור בגרמניה.
הגורמים שמתחו ביקורת על הפסיקה ציינו, כי סעיף 6 במבוא לקודקס האזרחי הגרמני (Einführungsgesetz zum Bürgerlichen Gesetzbuche, EGBGB) קובע:
"לא יחול סטנדרט חוקי של מדינה אחרת כאשר יישומו יביא לתוצאה אשר בבירור אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות היסודיים של החוק הגרמני. במיוחד, הוא אינו ישים אם החלתו אינה עולה בקנה אחד עם זכויות יסוד".
עם זאת, מתעלמים דרך קבע מתנאי זה, כנראה בשל אינטרסים של תקינות פוליטית ורב תרבותיות. ואמנם, החוק השרעי חודר למערכת המשפט הגרמנית למעשה מבלי משים זה קרוב לשני עשורים. להלן מספר דוגמאות:
באוגוסט 2000, בית משפט בקאסל הורה לאלמנה לחלוק את הפנסיה של בעלה המרוקאי עם אישה אחרת שלה היה הגבר נשוי במקביל. למרות שפוליגמיה אינה חוקית בגרמניה, השופט פסק כי על שתי הנשים לחלוק את הפנסיה שלו, בהתאם לחוק המרוקאי.
במארס 2004, בית משפט בקובלנץ העניק לאשתו השנייה של עיראקי החי בגרמניה זכות להישאר לצמיתות במדינה. בית המשפט פסק כי לאחר חמש שנות נישואים פוליגמיים בגרמניה, לא יהיה זה הוגן לצפות ממנה לחזור לעיראק.
במארס 2007, שופט בפרנקפורט ציטט את הקוראן בתיק גירושים של אישה גרמנית-מרוקאית שהוכתה שוב ושוב על ידי בעלה המרוקאי. למרות שהמשטרה הורתה לגבר להתרחק מאשתו בנפרד, הוא המשיך להתעלל בה ובשלב מסוים איים להרוג אותה. השופטת כריסטה דץ-וינטר דחתה את בקשת הגירושין. היא ציטטה את סורה 4, פסוק 34 של הקוראן, המצדיק "את זכותו של הבעל להשתמש בעונש גופני נגד אישה שאינה צייתנית ואת עליונותו של הגבר על אשתו". השופטת הועברה בסופו של דבר מתפקידה כשופטת בתיק.
בדצמבר 2008, בית משפט בדיסלדורף הורה לאדם טורקי לשלם 30,000 אירו (32,000 דולר) נדוניה לכלתו לשעבר, על פי חוקי השריעה.
באוקטובר 2010 בית המשפט בקלן פסק כי על גבר איראני לשלם לאשתו לשעבר נדוניה בסך 162,000 אירו (171,000 דולר), שווה ערך נוכחי ל-600 מטבעות זהב, בהתאם לחוזה הנישואין השרעי המקורי.
בדצמבר 2010, בית משפט במינכן פסק, כי אלמנה גרמנית זכאית לרבע בלבד מהירושה שהותיר לה בעלה המנוח, שנולד באיראן. בית המשפט העניק את שלושת הרבעים האחרים של הירושה לקרובי משפחתו של הגבר בטהרן בהתאם לחוק השרעי.
בנובמבר 2011, בית משפט בזיגבורג התיר לזוג איראני להתגרש פעמיים, פעם אחת על ידי שופט גרמני על פי החוק הגרמני, ולאחר מכן על ידי איש דת איראני על פי החוק השרעי. מנהלת בית המשפט המחוזי בזיגבורג, בריגיט ניפמן, אמרה כי הטקס השרעי היה "שירות של בית המשפט".
ביולי 2012 בית משפט בהאם הורה לאדם איראני לשלם לאשתו בנפרד נדוניה כחלק מהסדר גירושים. התיק עסק בזוג שנישא על פי החוק השרעי באיראן, היגר לגרמניה ומאוחר יותר נפרד. כחלק מהסכם הגירושים המקורי, הבעל הבטיח לשלם לאשתו נדוניה בסך 800 מטבעות זהב שישולמו על פי דרישה. בית המשפט הורה לבעל לשלם לאישה 213,000 אירו (225,000 דולר), סכום שווה ערך נוכחי למטבעות.
ביוני 2013, בית משפט בהאם פסק כי כל מי שבא בברית נישואין על פי החוק האסלאמי בבית משפט מוסלמי ומאוחר יותר מגיש בקשה לגירושין בגרמניה חייב לציית לתנאים המקוריים שנקבעו על ידי החוק השרעי. הפסיקה מציינת נקודת מפנה, מפני שלמעשה נתנה תוקף חוקי להחלת השריעה של "אמירת טלק משולשת", הקובעת גירושין באמירת המשפט "את מגורשת בזאת" שלוש פעמים.
ביולי 2016 בית משפט בהאם הורה לאדם לבנוני לשלם לאשתו בנפרד נדוניה כחלק מהסדר הגירושין. התיק עסק בזוג שנישא על פי החוק השרעי בלבנון, היגר לגרמניה ומאוחר יותר נפרד. כחלק מהסכם הנישואין המקורי, הבעל הבטיח לשלם לאשתו נדוניה בסך 15,000 דולר. בית המשפט הגרמני הורה לו לשלם לה סכום שווה ערך באירו.
בריאיון ל- Spiegel Online מומחה לענייני אסלאם, מתיאס רוהה, אמר כי קיומם של מבנים משפטיים מקבילים בגרמניה הוא "ביטוי לגלובליזציה". הוא הוסיף: "אנו מחילים את החוק האסלאמי כשם שאנו מחילים את החוק הצרפתי".
בתי דין שרעים בגרמניה
יותר ויותר מוסלמים בגרמניה עוקפים ביודעין את בתי המשפט הגרמנים, ובמקום זאת מביאים את סכסוכיהם בפני בתי דין שרעיים בלתי פורמלים, המתפשטים ברחבי המדינה. על פי הערכה אחת, כ-500 שופטים שרעיים שופטים כעת בסכסוכים אזרחיים בין מוסלמים בגרמניה - התפתחות המצביעה על התבססות מערכת משפט אסלאמית מקבילה במדינה.
סיבה מרכזית לעלייה במספר בתי משפט שרעיים היא שגרמניה אינה מכירה בפוליגמיה או בנישואין עם קטינים.
שר הפנים הגרמני, בתשובה לשאילתה בנושא חוק חופש המידע, גילה לאחרונה כי ידוע על 1,475 ילדים נשואים החיים בגרמניה נכון ל-31 ביולי 2016 - לרבות 361 ילדים מתחת לגיל 14. ההערכה היא שמספרם האמיתי של נישואי קטינים בגרמניה גבוה הרבה יותר ממה שמצביעה הסטטיסטיקה הרשמית, מפני שרבים מהם חשאיים.
פוליגמיה, למרות שאינה חוקית על פי החוק הגרמני, נפוצה בקרב מוסלמים בכל הערים הגרמניות הגדולות. בברלין, לדוגמה, מוערך כי לשליש מהגברים המוסלמים החיים במחוז נויקלן של העיר יש שתי נשים או יותר.
על פי תחקיר של RTL, אחת מערוצי התקשורת המובילים בגרמניה, גברים מוסלמים החיים בגרמניה מנצלים דרך קבע את מערכת הרווחה הסוציאלית ומביאים שתיים, שלוש, או ארבע נשים מהעולם המוסלמי לגרמניה, ונישאים להן בנוכחות איש דת מוסלמי. כאשר הנשים נמצאות בגרמניה, הן מבקשות הטבות סוציאליות, ובכללן עלות של בתים נפרדים לעצמן ולילדיהן, בטענה שהן "הורה יחידני עם ילדים".
למרות שהונאת רשויות הרווחה המבוצעת על ידי מהגרים מוסלמים היא בגדר "סוד גלוי" העולה למשלמי המיסים מיליוני אירו מדי שנה, רשויות הממשלה אינן נוטות לפעול בשל תקינות פוליטית, לדברי RTL.
הקנצלרית אנגלה מרקל הצהירה פעם, כי על המוסלמים לציית לחוקה ולא לחוק השרעי אם הם רוצים לחיות בגרמניה. שר המשפטים, הייקו מאס, אמר לאחרונה:
"לאף אחד שמגיע לכאן אין זכות להציב את הערכים התרבותיים או האמונות הדתיות שלו מעל החוק. על כולם לציית לחוק, לא משנה אם הם גדלו או רק הגיעו לכאן".
בפועל, עם זאת, מנהיגי גרמניה משלימים עם מערכת משפט אסלאמית מקבילה המאפשרת למוסלמים לקחת את החוק לידיהם, לעתים קרובות תוך תוצאות טרגיות.
ב-20 בנובמבר 2016 לדוגמה, גבר כורדי-גרמני בן 38 בסקסוניה התחתונה קשר קצה חבל אחד לחלקה האחורי של מכוניתו ואת הקצה השני לצווארה של אשתו לשעבר. הוא גרר את האישה ברחובות המלן. מצבה של האישה שנותרה בחיים עדיין קריטי.
מגזין החדשות Focus דיווח כי האיש היה מוסלמי "אדוק" שנישא והתגרש מהאישה על פי החוק השרעי". הוא הוסיף: "על פי החוק הגרמני, עם זאת, השניים לא היו נשואים". העיתון Bild דיווח כי האדם היה נשוי "פעם אחת על פי החוק הגרמני וארבע פעמים על פי החוק השרעי".
הפשע, אשר עורר תשומת לב מחודשת לבעיית המשפט השרעי בגרמניה, החריד כמה מאנשי הממסד הפוליטי והתקשורתי.
וולפגנג בוסבאך, ממפלגת האיחוד הדמוקרטי הנוצרי (CDU) שבשלטון, אמר: "גם אם ישנם אנשים המסרבים להודות בכך, בגרמניה התבססה מערכת משפט מקבילה". מעשה זה מבטא דחייה ברורה של הערכים והסדר המשפטי שלנו".
ב-23 בנובמבר הזהיר העיתון Bild בעל התפוצה הרחבה ביותר בגרמניה, כי המדינה "נכנעת לחוק האסלאמי". ב"דו"ח שריעה" מיוחד שפרסם הוא קבע:
"ההסכם הקואליציוני משנת 2013 בין ה- CDU לסוציאל דמוקרטים הבטיח: "אנו רוצים לחזק את המונופול המשפטי של המדינה. לא נסבול מערכת משפט מקבילה. אבל דבר לא קרה".
במאמר פרשנות שכתב הכתב הפרלמנטרי של ה- Bild , פרנץ סולמס-לאובאך:
"גם אם נסרב להאמין בכך. חלק מגרמניה נשלט על ידי החוק האסלאמי! פוליגמיה, נישואי קטינים, שופטים שרעים - זה זמן רב מדי שהחוק הגרמני אינו נאכף. פוליטיקאים רבים חלמו על רב-תרבותיות...
"זו אינה שאלה של פולקלור או מנהגים ומסורות זרים. זוהי שאלה של חוק וסדר.
"אם שלטון החוק אינו מצליח לבסס את סמכותו ואת הדרישה שיכבדו אותו, הרי ניתן להכריז לאלתר כי הוא פשט את הרגל".
סורן קרן הוא עמית בכיר במכון גייטסטון מניו-יורק. הוא גם עמית בכיר לענייני פוליטיקה אירופית בקבוצה למחקרים אסטרטגיים (Grupo de Estudios Estratégicos) שבסיסה במדריד. עקבו אחריו בפייסבוק ובטוויטר.