חוק גרמני חדש המחיל צנזורה של המדינה על פלטפורמות המדיה החברתית נכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2017. החוק החדש דורש שפלטפורמות מדיה חברתית כגון פייסבוק, טוויטר, ו- YouTube יצנזרו את המשתמשים שלהם בשם המדינה הגרמנית. חברות המדיה החברתית מחויבות למחוק או לחסום כל "עברה פלילית" מקוונת כגון הוצאת דיבה, לשון הרע, או הסתה, בתוך 24 שעות מקבלת תלונה של משתמש - ללא קשר לשאלה האם התוכן מדויק או לא. לחברות המדיה החברתית ניתנים שבעה ימים נוספים למקרים מסובכים יותר. אם לא יעשו זאת, ממשלת גרמניה רשאית לקנוס אותן בסכום של עד 50 מיליון אירו בגין אי ציות לחוק.
צנזורה זו של המדינה גורמת לכך שחופש הביטוי נתון להחלטות שרירותיות של ישויות תאגידיות שסביר כי יצנזרו יותר מהדרוש, ולא יסתכנו בקנס עצום. כאשר עובדים של חברות מדיה חברתית ממונים למשטרת המחשבות הפרטית של המדינה וניתן בידיהם הכוח לעצב את צורת השיח הפוליטי והתרבותי באמצעות ההחלטה למי מותר לדבר ומה מותר לומר, וקולו של מי יושתק, חופש הביטוי הופך לסיפור אגדה. ואולי זו בכלל הכוונה?
בתוך כך, בית המשפט המחוזי במינכן גזר לאחרונה על עיתונאי גרמני, מיכאל שטורצנברגר, מאסר של שישה חודשים על תנאי על שפרסם בדף הפייסבוק שלו תמונה היסטורית של המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני, הלוחץ את ידו של גורם נאצי בכיר בברלין בשנת 1941. התביעה האשימה את שטורצנברגר ב"הסתה לשנאה כלפי האסלאם" ו"השמצת האסלאם" בפרסום התמונה. בית המשפט מצא את שטורצנברגר אשם ב"הפצת תעמולה של ארגונים אנטי חוקתיים". אמנם ההערצה ההדדית בין אל-חוסייני לבין הנאצים היא עובדה היסטורית שאין עליה עוררין, אולם כעת נראה כי בתי המשפט הגרמניים משכתבים את ההיסטוריה. שטורצנברגר ערער על גזר הדין.
גרמניה לא הסתירה את רצונה כי את החוק החדש שלה יאמצו גם יתר מדינות האיחוד האירופי. לאיחוד האירופי יש כבר קוד התנהגות דומה לענקיות המדיה החברתית. הנציבה לענייני צדק של האיחוד האירופי, ורה יורובה, אמרה לאחרונה כי ייתכן שתסכים לחוקק חוק כזה בעתיד אם קוד ההתנהגות הוולונטרי לא יניב את התוצאות המצופות. היא אמרה, עם זאת, כי הקוד הוולונטרי עובד טוב "יחסית", לאור העובדה שפייסבוק הסירה 66.5% מהחומר שהיא קיבלה עליו הודעה שהוא "מזיק" בין דצמבר למאי השנה. טוויטר הסירה 37.4%, ו- YouTube נקטה צעדים בתגובה ל- 66% מהודעות שקיבלה ממשתמשים.
בעוד האיחוד האירופי מודאג לכאורה מ"שיח השנאה" באינטרנט, לארגון אחד של האיחוד האירופי, הפרלמנט האירופי, לא הייתה בעיה לאפשר לארח בתחומו מחבלת ערבייה מורשעת, ליילה חאלד, מהחזית העממית לשחרור פלסטין במסגרת ועידה בנושא "תפקידן של נשים במאבק הפלסטיני העממי" שהתקיימה בספטמבר. (האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה קבעו כולם כי החזית העממית הוא ארגון טרור). את הכנס ארגנה, בין היתר, המשלחת הספרדית של Izquierda Unida (השמאל המאוחד) כחלק מגוש השמאל המאוחד האירופי /הירוקים הנורדים בפרלמנט האירופי.
בבריטניה, ראשת הממשלה, תרזה מיי, אמרה גם, כי תבקש מחברות האינטרנט לטפל בתוכן קיצוני:
"על התעשייה ללכת רחוק יותר ומהר יותר ולהפוך את האיתור וההסרה של תוכן טרוריסטי מקוון לאוטומטי...בסופו של דבר עלינו להביס לא רק את המחבלים עצמם. אלו הן האידאולוגיות הקיצוניות שמניעות אותם. אלו הן האידאולוגיות המטיפות לשנאה, גורמות לפילוג וחותרות תחת האנושיות המשותפת שלנו. לכן, עלינו להיות חזקים הרבה יותר בזיהוי וסיכול אידאולוגיות אלו - בכל שורות החברה שלנו".
ראשת הממשלה מיי ממשיכה להתעקש כי "אידאולוגיות אלו" נפוצות "בכל שורות החברה שלנו", כאשר בפועל, כמעט כל טרור הוא אסלאמי. בד בבד, שרת הפנים של בריטניה, אמנדה רד, סירבה להוציא מחוץ לחוק את הזרוע הפוליטית של חזבאללה. נראה, כי שיח השנאה של חזבאללה מקובל לחלוטין על הרשויות בבריטניה. כך גם איש הדת המוסלמי הדרום האפריקאי המטיף לשנאה, איברהים בהם, אשר שימש בעבר כמתורגמן של היועץ המשפטי הראשי של הטליבן. הותר לו להיכנס לבריטניה כדי לנאום במרכז המלכה אליזבת ה-II, בניין ממשלה, במסגרת האקספו הפלסטיני, אירוע שנאת יהודים גדול שהתקיים בלונדון ביולי. איברהים בהם ידוע כמי שציטט את שר התעמולה הנאצית גבלס באומרו כי כל היהודים והנוצרים הם "סוכני השטן". לעומת זאת, על חוקר כמו רוברט ספנסר נאסר להיכנס לבריטניה, לכאורה כיוון שדיווחיו - המדויקים - "אסלאמופוביים".
משרד התובע הכללי הבריטי (Crown Prosecution Service (CPS קבע גם הוא לאחרונה כי נגד "פשעי שנאה" באינטרנט תינקט אותה גישה מחמירה ויוזמת הננקטת כלפי "עבירות לא מקוונות". ההחלטה לטפל בעבירות מקוונות באותה דרך כמו עברות לא מקוונות צפויה להגביר את שיעור ההעמדה לדין בגין פשעי שנאה, שכבר רשמו את השיעור הגבוה ביותר אי פעם. בשנים 2015-16 הגישה התביעה 15,442 כתבי אישום בגין פשעי שנאה.
יהודים בבריטניה, שחוו עלייה דרמטית באנטישמיות בשלוש השנים האחרונות, הם לעתים קרובות מושא לפשעי שנאה. עם זאת, המקרים שלהם הם חלק זעיר מהסטטיסטיקה. בשנת 2016/17 הגיש משרד התובע הכללי 14,480 כתבי אישום בגין פשעי שנאה. לדברי ארגוןCampaign Against Antisemitism:
"מעולם לא קרה עדיין שהוגשו יותר משני תריסר כתבי אישום בשנה בגין פשעי שנאה אנטישמיים. עד כה בשנת 2017 ידוע לנו על...21 כתבי אישום, בשנת 2016 הוגשו 20 כתבי אישום, ובשנת 2015 הוגשו 12 בלבד. אוזלת ידו של משרד התובע הכללי הבריטי הייתה כה חמורה, עד כי היה עלינו להגיש תביעה באופן פרטי בעצמנו נגד אנטישמים לכאורה ולערער על החלטת משרד התובע הכללי באמצעות ביקורת שיפוטית, וניצחנו בראשונה מביניהן. בשנה שעברה הוגש כתב אישום על 1.9% בלבד מפשעי השנאה נגד יהודים. זהו איתות לכוחות המשטרה כי מאמציהם לחקור פשעי שנאה נגד יהודים עשויים להיות לשווא, ומסר ברור לאנטישמיים כי הם אינם צריכים לחשוש מפני החוק... משנת 2014 ואילך כל שנה שברה שיאים בפשע אנטישמיים: בין 2014 ל- 2016, היקף הפשעים על רקע אנטישמי זינק ב- 45%.
נראה כי קרוב לאחד מבין שלושה יהודים בריטים שקלו לעזוב את בריטניה בשל אנטישמיות בשנתיים האחרונות.
נראה כי הרשויות בבריטניה מודאגות הרבה יותר מ"אסלאמופוביה" מאשר מעלייה בפשעי שנאה נגד יהודים. למעשה, המשטרה חברה לרשויות התחבורה הציבורית בלונדון כדי לעודד אנשים לדווח על פשעי שנאה במהלך שבוע המודעות הלאומי לפשעי שנאה, שהתקיים ב-14-21 באוקטובר. רשות התחבורה הציבורית בלונדון ומשטרת מטרופולין לונדון ערכה יותר מ- 200 אירועים קהילתיים כדי "להבטיח לקהילות כי מערכת התחבורה הציבורית של לונדון בטוחה לכולם". האירועים מיועדים במיוחד למוסלמים: גורמים רשמיים ביקרו במסגד של מזרח לונדון כדי לעודד דיווח על פשעי שנאה.
בשנה שעברה המשרד לשיטור ופשיעה (Mopac) של ראש העיר של לונדון, סאדיק חאן, הודיע, כי יוציא 1,730,726 ליט"ש מכספי משלם המיסים כדי לנטר שיח מקוון, לאחר שביקש מענק ממשרד הפנים. בתוך כך, אמר חאן כי אין ברשותו די כסף כדי לעקוב אחר 200 אנשי ג'יהאד שמוערך כי הם שוהים בלונדון, מתוך 400 אנשי ג'יהאד שחזרו עד כה ללונדון מסוריה ומעיראק. (הוא גם הודה במרומז כי הוא אינו יודע היכן נמצאים אנשי הג'יהאד שחזרו). כאשר נשאל על ידי העיתונאי פירס מורגן מדוע לא ניתן לעקוב אחריהם, חאן ענה:
"מפני שבהערכה גסה, 15 אחוזים, 20 אחוזים מתקציב משטרת המטרופולין ממומנים על ידי, ראש העיר. השאר מגיע מהממשל המרכזי. אם מקצצים ומצמצמים את משטרת המטרופולין, עליהם לקבוע סדר עדיפות ולהשתמש במשאביהם בצורה הגיונית וחכמה".
כאשר נשאל מורגן מה יכול להיות גבוה יותר בסדר העדיפויות מאשר "אנשים שחוזרים משדה הקרב בסוריה בכוונה לפגוע באזרחים בריטיים", חאן לא השיב. אולי מפני שקשה להודות בפומבי כי המאבק ב"אסלאמופוביה" מקבל כעת עדיפות גבוהה יותר מאשר המאבק בטרור?
ג'ודית ברגמן היא בעלת טור, עורכת דין ופרשנית פוליטית.