בועידה שנערכה בוינה ב-7 במאי 1935 וחזתה את העתיד, אמר הפילוסוף אדמונד הוסרל "הסכנה הגדולה ביותר לאירופה היא עייפות". שמונים שנה מאוחר יותר, אותה עייפות ואותה פסיביות עדיין שולטות בחברות מערב אירופה.
תשישות זו באה לידי ביטוי בצניחה בשיעור הילודה באירופה, החוב הציבורי התופח, התוהו ובוהו השורר ברחובות, וסירובה של אירופה להשקיע משאבים בביטחון ובעוצמתה הצבאית. בחודש שעבר, בפרבר בפריז, השתלטו 80 מהגרים ופעילים למען הגירה בלתי חוקית על בזיליקת סן דני, שבה קבורים מלכי צרפת הנוצריים. המשטרה נאלצה להתערב כדי לשחרר את המקום.
סטפן בוליוונט, מרצה לתאולוגיה ולסוציולוגיה של הדת ב-St Mary's University בלונדון, פרסם לאחרונה דו"ח שכותרתו "צעירים ומבוגרים באירופה והדת":
"הנצרות כבררת מחדל, כנורמה, הולכת ונעלמת, כנראה לעולמים - או לפחות ל-100 השנים הבאות", אמר בוליוונט.
לדברי בוליוונט, "צעירים אירופים רבים יוטבלו אך לעולם לא יפקדו את הכנסייה. זהות דתית תרבותית כבר אינה עוברת מהורים לילדים. היא נשטפת מיד מעליהם... ואנו יודעים כי שיעור הילודה בקרב מוסלמים גבוה משיעור הילודה בקרב כלל האוכלוסייה, ואצלם שיעור שימור [הדת] גבוה הרבה יותר".
ריצ'רד דוקינס, אתאיסט ומחבר הספר "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", הגיב לפרסום המחקר בציוץ למיליוני העוקבים שלו בטוויטר:
לפני שנחגוג למראה ייסורי גסיסתה של הדת הנוצרית הבלתי מזיקה יחסית, בל נשכח את השורה מבשרת הרעות מתוך שירו של הילר בלוק:
"Always keep a-hold of nurse
For fear of finding something worse"
(שמרו תמיד על מי שמטפל בכם, פן תמצאו עצמכם בסופו של דבר עם משהו גרוע יותר).
נראה כי דוקינס מודאג כי לאחר שקיעת הנצרות באירופה, לא נגיע לאוטופיה אתאיסטית, אלא נהיה עדים לעליית האסלאם.
זוהי הנקודה העיקרית שמעלה פיליפ בנטון בספרו "Le dérèglement moral de l'Occident" (הבלבול המוסרי של המערב): האסלאם ממלא את הריק התרבותי של חברה ללא ילדים המאמינה - באופן שגוי - כי אין לה אויבים.
על פי רדיו שבדיה, בשל השינוי הדמוגרפי פחות תינוקות מוטבלים לנצרות במדינה. על פי דו"ח של מכון המחקר Pew שפורסם לאחרונה, עד שנת 2050, קרוב לאחד מתוך שלושה אנשים בשבדיה יהיה מוסלמי.
נראה כי באירופה סבורים כיום, כי "רוע" נובע אך ורק מהחטאים שלנו: גזענות, סקסיזם, אליטיזם, שנאת זרים, הומופוביה, אשמתו של הזכר ההטרוסקסואלי המערבי הלבן - ולעולם לא מתרבויות שאינן אירופיות. אירופה עושה כיום אידאליזציה אינסופית של ה"אחר", ומעל לכול של המהגר. מורשת ומסורת התרבות המערבית נקרעות פיסה אחר פיסה עד שדבר לא נשאר מהן. ערכינו מושמים ללעג ואינסטיקנט ההישרדות שלנו מדוכא. זהו תהליך של פירוק שנראה כי הרשויות הפוליטיות באירופה החליטו להשלים עמו ולקבלו כאילו הוא בלתי נמנע. האיחוד האירופי מחכה כעת לקלוט גל מהגרים נוסף מאפריקה.
בנאום המרכזי בבונדסטאג לאחר תהליך מייגע ומפרך באופן חסר תקדים להקמת ממשלה חדשה, השמיעה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, טון פייסני בנוגע להגירה ולהכללת האסלאם. "כאשר 4.5 מיליון מוסלמים חיים עימנו, הדת שלהם, האסלאם, הפכה לחלק מגרמניה", היא אמרה.
הפוליטיקאית החזקה באירופה נכנעה: היא שכחה ככל הנראה (שוב) את ההבדל בין זכויות האזרח של הפרט, שמהם נהנים אזרחים מוסלמים בגרמניה, לבין המקורות לזהות לאומית, שעליה מבוססת אירופה: ערכים יהודים-נוצרים הומניסטיים. הבנה זו עשויה להסביר מדוע לפני שבוע שר הפנים הגרמני, הורסט זהופר, אמר כי "גרמניה עוצבה על ידי הנצרות" ולא על ידי האסלאם.
ניתן לראות את תשישותה של אירופה גם בעימות הדורי המתבטא בתפיחתו המדאיגה של החוב הציבורי. באיטליה, הממסד הפוליטי ספג לאחרונה זעזוע עם בחירתן של שתי מפלגות פופוליסטיות מרכזיות. החוב הלאומי של איטליה מסתכם ב-40,000 אירו לנפש, ונטל המס שווה ל-43.3% מהתמ"ג. איטליה נמצאת במקום השלישי בעולם בגיל הממוצע המבוגר ביותר של האוכלוסייה, לצד אחד משיעורי הילודה הנמוכים בעולם, אחד מגילאי הפרישה לגמלאות הנמוכים באירופה וההוצאה הגבוהה ביותר על ביטוח לאומי ביחס לתמ"ג בעולם המערבי. זוהי גם מדינה שבה הפנסיה מהווה שליש מכלל ההוצאה הציבורית ואשר אחוז הגמלאים ביחס לעובדים יעלה מ- 37% כיום ל-65% בשנת 2040 (משלושה עובדים התומכים בגמלאי אחד לשלושה עובדים התומכים בשני גמלאים).
האתגר האסלאמי העומד בפני חברה תשושה ומתנוונת זו עשוי להיות מכריע. אלא שהאוכלוסיה הנוצרית של אירופה עקרה ומתבגרת. לעומת זאת, אוכלוסיית המוסלמים פורייה וצעירה. "ברוב מדינות אירופה - לרבות אנגליה, גרמניה, איטליה ורוסיה, שיעורי התמותה של נוצרים עקפו את שיעורי הילודה של נוצרים בין השנים 2010 ל-2015", כך נכתב ב- Wall Street Journal.
מתקפות טרור יימשכו באירופה. לפני מספר שבועות, בטרב שבדרום צרפת, החזיק איש ג'יהאד בבני ערובה במרכול ונשבע אמונים לדעאש. נראה כי החברות האירופיות רואות עצמן כה חזקות ומסוגלות לקלוט הגירה המונית, עד כי דבר לא ימנע מהן להאמין שהן יכולות לשלב מהגרים ולהתמודד עם מעשי טרור, כפי שהן מטפלות בהרוגים בתאונות דרכים או באסונות טבע. נראה, כי עייפות היא הסיבה מדוע מדינות אלו אינן נוקטות צעדים משמעותיים למיגור הג'יהאד, כגון סגירת מסגדים סלפיים, או גירוש אימאמים קיצוניים.
הקיצונים המוסלמים מבינים יתרון זה: כל עוד הם נמנעים מטבח רחב היקף נוסף כמו ה-11 בספטמבר, הם יכולים להמשיך ליטול חיי אדם ולחתור תחת המערב מבלי לעורר אותו מאדישותו. התרחיש הסביר ביותר הוא שהכול יימשך: השסע הפנימי באירופה, שתי חברות מקבילות והשפלתה של התרבות המערבית. נראה כי החברה האירופית נקרעת באופן חסר תקנה, פיסה אחר פיסה.
ג'וליו מאוטי, עורך תרבות בעיתון Il Foglio הוא עיתונאי וסופר איטלקי.