מאז מעצרו של טומי רובינסון ב-25 במאי חזר לכותרות המושג - השגוי - "כנופיות טיפוח אסיאתיות", אשר עורר מחדש את הדיון בשאלה האם הקורבנות זוכים למשפט צדק והאם התוקפים באים על גמולם.
אולם בדיון זה חסר אלמנט חשוב אחד. איזה מחיר גבתה, גובה או עשויה לגבות בשלב מסוים שתיקתם של כל פקידי הציבור ואחרים שאפשרו את המשך התרחשותן של זוועות מודרניות אלו ולא עשו דבר כדי לעוצרן? שוטרים, פוליטיקאים, עובדי המועצה ואחרים שהוכח כי נכשלו פעם אחר פעם. עליהם מעולם לא נגזר עונש מאסר בגין עצימת עיניים - ולעולם לא יוגשו נגדם כתבי אישום פליליים (שלא לדבר על כתבי אישום בגין רשלנות פלילית). אולם ראוי לשאול, האם חייהם, מסלולי הקריירה או אפילו תוכניות הפנסיה של אנשים אלו הושפעו ולו במקצת מכשלונם המוכח להתמודד עם אחת מפרשיות הרשע הגדולות בתולדות בריטניה. מדובר באונס המוני של נערות צעירות בעידודם של מבוגרים המונעים (בין היתר) מתוך גזענות, אדיקות דתית, שנאת נשים ותחושת בוז חברתית.
ייתכן כי התשובה לשאלה טמונה בקריירה החדשה של עובדת ציבור אחת לאחר שהתפוצצה פרשת כנופיות הניצול המיני באזור שבתחום אחריותה. שמה ג'ואנה סימונס. בשנת 2013 היא כיהנה כראש מועצת מחוז אוקספורדשייר. היא עמדה במוקד תוכנית "השירותים" של המועצה במשך קרוב לעשור: דהיינו, לאורך כל התקופה שבה נמשך האונס ההמוני של נערות מקומיות (פרשה אשר זכתה לכינוי "מבצע חצוצרן" בזמן החקירה). הברבריות של גברים מקומיים, שתוארו בטעות כגברים ממוצא "אסיאתי", כללה קיעקוע האות M על גופה של אחת הנערות. שם הגבר מתעלל הוא "מוחמד", והמוחמד הנדון רצה שאנשים ידעו שהנערה "שייכת" לו, כמו רכוש שלו.
מאות הנערות המקומיות האחרות נפלו קורבן להתעללות איומה לא פחות. חלקן היו בטיפול הרשויות המקומיות. בין יתר הסיפורים שנחשפו בבית המשפט בשנת 2013 בבית המשפט הפלילי של לונדון התגלה כי אחת הנערות סוממה ונאנסה על ידי כנופיית גברים. היא הצליחה להימלט וקראה למונית שהסיעה אותה למקלט שבו התגוררה. אנשי הצוות במקלט סירבו לשלם לנהג המונית, שהסיע את הנערה חזרה למקום שממנו נמלטה, ושם היא נאנסה שוב על ידי הכנופיה. זהו אינו סיוט המתרחש בארץ רחוקה, או בעיירה נידחת בצפון אנגליה שהתקשורת הלונדונית ממעטת לדווח עליה, אלא סיפור המתרחש באוקסופרדשייר הירוקה. משפחותיהן של כמה מהנערות שנפלו קורבן להתעללות מינית סיפרו כי התריעו פעמים רבות בנוגע למה שקורה לבנותיהן, אולם נענו בטריקת דלת מצד המדינה.
 אוקספורדשייר, אנגליה. (מקור התמונה: Pixabay) |
לאחר שהתגלו בבית המשפט פרטים על הפרשה, הוציאה סימונס סרטון וידאו שפורסם באינטרנט על ידי מועצת מחוז אוקספורדשייר. בחמש השנים האחרונות פחות מ-2000 איש צפו בהתנצלות שנמשכה 48 שניות, אולם ראויה לקהל גדול יותר. בסרטון, הגב' סימונס מישירה מבט למצלמה ומתנצלת בפני האנשים שהמועצה אכזבה. זה אומר הרבה על הגישה ששררה במשך שנים בבריטניה. הסרטון, מתחילתו ועד סופו, אינו ראוי. מהטון ומתוכן הסרטון ניתן לחשוב כי הגב' סימונס מתנצלת על עיכוב באיסוף פחי האשפה המקומיים, או על עיכוב באספקת מלח לפיזור על מדרכות מכוסות קרח בימי החורף. הסרטון אינו מרמז או עולה בקנה אחד עם מעשי הזוועה המחרידים שקשה להעלותם על הדעת שהתרחשו במשמרת שלה באוקספורדשייר הירוקה, המקסימה והשלווה.
כאשר סימונס הופיעה לאחר מכן בתכנית Newsnight של ה-BBC, היה עליה לענות על שאלותיה הנוקבות של אמילי מייטליס מה-BBC. סימונס ענתה ואמרה שהיא חוזרת ומצטערת מאוד על התקלה בשירותים וכי בפיה מסר מרגיע כי היא ועמיתיה במועצת אוקספורדשייר "למדו רבות". כאשר מייטליס שאלה אם סימונס חשבה להתפטר, סימונס השיבה 'שאלתי את עצמי שאלות קשות מאוד' אבל 'אינני עומדת להתפטר מפני שאני נחושה לעשות כול שלאל ידינו כדי לעקור זאת מן השורש'. כאשר מייטליס שאלה את סימונס אם תתפטר אם הקורבנות או בני משפחותיהן ידרשו זאת, סימונס נקטה טקטיקת התחמקות פוליטית יפה ולא ענתה כלל על השאלה, ובעצם אמרה (בצורה מפורשת אף יותר מאשר לו הייתה אומרת זאת) כי אין בכוונתה להתפטר גם אם כל הקורבנות וכל בני משפחותיהן יקראו לה להתפטר.
ייתכן כי רצונה להישאר בתפקיד נובע ממניעים אחרים. כאשר התפוצצה הפרשה, הגב' סימונס קיבלה שכר שנתי בסך 196,000 ליש"ט, לא כולל הטבות נוספות. לשם השוואה, השכר החודשי הממוצע בבריטניה עומד על מעט יותר מ-27,000 ליש"ט. השכר השנתי ששולם לראש ממשלת בריטניה על ניהול המדינה עמד על קצת פחות מ- 150,000 ליש"ט לשנה. כלומר תמורת מאמציה הרבים במועצת מחוז אוקספורדשייר, הגב' סימונס קיבלה שכר גבוה משמעותית משכרה של ראש ממשלת בריטניה ופי שישה יותר מהשכר הממוצע בבריטניה.
למרות שעמדה בפרץ ולא התפטרה בשנת 2013, בכך לא תמה הפרשה. בדיקת הפרשה העלתה כי עובדים סוציאליים והמשטרה ידעו על ההתעללות במאות נערות צעירות באוקספורדשייר מאז שנת 2005, אולם הם כשלו בחקירה או אף בתיעוד הפרשה כפשע.
בשנת 2015, מועצת מחוז אוקספורדשייר בחרה לבטל את תפקידה של סימונס, ככל הנראה כדי לחסוך כסף. אולם החלטה זו שונתה לאחר ויכוחים פנימיים. סימונס פרשה לבסוף בשנת 2015, עם פיצויים בסך 259,000 ליש"ט מהמועצה. לשם השוואה, סכום זה גבוה ממחירו של בית ממוצע בבריטניה. מחירו של בית ממוצע בבריטניה בשנה שלאחר הפיצויים שקיבלה סימונס עמד על 220,000 ליש"ט. הסכום שרוב הבריטים מוציאים בחייהם על בית שווה לסכום שגרפה סימונס בשנה אחת.
ניתן היה לחשוב כי אדם כזה ייעלם מעיני הציבור, ינוח על זרי הדפנה, או יישכח. אולם לא עבר זמן רב עד שסימונס חזרה לפעילות ציבורית באוקספורשייר. ביולי שעבר, ארגון המעודד תיירות באזור בשם "לחוות את אוקספורדשייר" - הודיע כי ג'ואנה סימונס תעמוד בראש הוועד המנהל שלו. הודעה לעיתונות המודיעה על מינוייה תיארה את ניסיונה במועצת מחוז אוקספורדשייר כאחד הגורמים שהופכים אותה למתאימה לתפקיד. בהודעה נאמר עד כמה היא מצפה "לעזור לקדם את אוקספורדשייר כמקום שטוב לעבוד, לבקר ולחיות בו". יו"ר הוועד המנהל לשעבר, גרהאם אפטון, אמר כי סימונס מביאה עימה "ניסיון עשיר" לתפקיד.
הגב' סימונס היא רק אדם אחד מני רבים בבריטניה אשר במשך שנים התעלם מהאונס ההמוני של נערות צעירות באזורם. אולם כמובן שאנשים אלו אינם נמצאים מאחורי סורג ובריח. לעתים נדירות אם בכלל הם מושמצים או מוזכרים על ידי התקשורת הארצית. עולמם לא חרב עליהם. לא התנכלו להם בכל מקום. במקום זאת, אם נשפוט על פי המקרה של ג'ואנה סימונס - הם שמרו על פרופיל נמוך זמן מה, גרפו לכיסם מזומנים ואז חזרו לעניינים. אם בריטניה רוצה למצוא פתרון לתופעה המבישה של תרבות "כנופיות ניצול מיני", עליה להתחיל לשנות את היחס בין סיכון ותגמול, הסיכון שנוטלים מבצעי הפשעים המפלצתיים הללו לעומת התגמול שמקבלים הגורמים שמטייחים אותם.
דאגלס מוריי הוא סופר אנגלי, פרשן ואנליסט לענייני ציבור החי בלונדון, בריטניה. ספרו האחרון שהפך לרב מכר עולמי הוא The Strange Death of Europe: Immigration, Identity, Islam.