בכל פעם שחושבים שמפלגת הלייבור הבריטית הגיעה לשפל חדש של אנטישמיות, מגלים כי עדיין נפערים תהומות חדשים. בספטמבר כתבתי כאן כיצד בחירתו של ג'רמי קורבין להנהגת מפלגת הלייבור הופכת את הגזענות בבריטניה ל"מיינסטרים". מר קורבין טוען אמנם, כי אינו סובל שנאה מכל סוג, אך זהו אדם שבילה את חייו הפוליטיים בהתיידדות עם אנטישמים וקבוצות טרור המצהירים על כוונתם לרצוח את העם היהודי. הוא עבד בצמוד עם מכחישי שואה, שיבח קיצונים אנטישמיים ותיאר את חמאס וחזבאללה כידידיו.
בתקופת הנהגתו עד כה ניכר, כי תפיסה זו מחלחלת גם לדרגים נמוכים יותר בשורות המפלגה. במארס, תיארתי כי נראה שהמפלגה רקובה מהראש, בעקבות החשיפה שמועדון הלייבור באוניברסיטת אוקספורד הפך ליישות השופעת עלבונות אנטישמיים. אולם כל מי שחשב שהמפלגה אינה יכולה לרדת נמוך יותר, לא העלה בדעתו את אירועי השבוע האחרון.
בתחילת השבוע נחשף כי חברת הפרלמנט ממערב בדפורד, נז שאה, פרסמה פוסט בפייסבוק שבו הציגה רעיונות לגירוש כל היהודים מישראל לארצות הברית, תחת הכותרת "הבעיה נפתרה". בהזדמנות אחרת כתבה בשרשור "היהודים מתכנסים". הגב' שאה היא מוסלמית ומייצגת ציבור בוחרים, אשר עד הבחירות האחרונות היו מיוצגים על ידי ג'ורג' גאלווי. בין הפוליטיקאים הבולטים של האזור נמנה גם חבר הפרלמנט הליברל-דמוקרטי, דיוויד וורד.
על כן, ניתן לומר כי הגב' שאה אינה יוצאת דופן בקרב עמיתיה. הפוסטים פורסמו בשנת 2014, שנה לפני שהפכה לחברת פרלמנט, בזמן העימות האחרון של ישראל בעזה. בהתנצלות שפרסמה לאחר הגילוי, אמרה הגב' שאה כי הייתה זו תקופה של "סערת רגשות". מובן שלא כולם קוראים להשמדת מדינה חברה באו"ם בתקופה של סערת רגשות, אך הגב' שאה עשתה זאת, וביום שנחשפו התבטאויותיה וקמה סערה פוליטית כמתבקש, היא הושעתה ממפלגת הלייבור ועומדת בפני בדיקה.
והשבוע רק התחיל עבור הלייבור. בתוך שעות, חברת פרלמנט נוספת ממפלגת הלייבור, רופה הוק, ניסתה לצאת לעזרתה של הגב' שאה. בראיון ל- BBC ניסתה הגב' הוק להשוות בין קריאות להשמדת מדינת ישראל לעוד ציוץ "משעשע" שאפשר למצוא בטוויטר. לאחר פניית פרסה מהירה הצליחה הגב' הוק לרסן עצמה ונשארה במפלגה.
לאחר מכן, מהשמאל הקיצוני של הבמה הפוליטית, השמיע קולו ראש העיר לשעבר של לונדון, קן ליווינגסטון, המכהן כיום בוועד המנהל הארצי של הלייבור. מר ליווינגסטון חבר במפלגת הלייבור זה חמישה עשורים ולאורך כל חייו הפוליטיים היה שותף לדרכו של מנהיג המפלגה הנוכחי. שניהם תמכו במטרות נלוזות ועמדו שכם אל שכם על במות נשכחות. אולם כאשר קן ליווינגסטון הופיע במספר תוכניות של ה- BBC הוא ודאי לא ציפה כי בתוך שעות תושעה חברותו במפלגת הלייבור, בדומה לגב' שאה. ליווינגסטון ניצל את הופעותיו באמצעי התקשורת כדי להתחיל לדבר על היטלר - וטען כי הציונות הייתה מדיניות מוקדמת של היטלר. ליווינגסטון, אשר ייתכן שחש כי סיבך עצמו, הדגיש לאחר מכן כי כל זה קרה הרבה לפני שהיטלר "יצא מדעתו" והרג שישה מיליון יהודים.
כך, בתוך שבוע נאלצה הנהגת מפלגת הלייבור בבריטניה להשעות את אחת מחברות הפרלמנט החדשות שלה ואת אחד החברים הוותיקים והבולטים שלה - מאותה סיבה. כיום, ג'רמי קורבין ומחוללי הספינים שלו מנסים נואשות להעמיד פנים כי הם טיפלו בבעייה כראוי וגדעו אותה באיבה. אולם ישנן מספר סיבות מדוע הם אינם יכולים לעשות זאת עם הבעייה שיש למפלגת הלייבור - ולשמאל באירופה ובאמריקה באופן כללי - כאשר מדובר ביהודים ובמדינת ישראל.
מנהיג מפלגת הלייבור, ג'רמי קורבין, וקן ליווינגסטון אומרים שניהם כי הם מגנים אנטישמיות. הם גם אומרים כי הם מגנים "אסלאמופוביה וכל צורה של גזענות", הצהרה שמטרתה לפטור עצמם מאחריות ואשר תמיד נראית כניסיון מכוון להסתיר שנאת יהודים תחת אצטלה של ביקורת כלשהי על האסלאם. אך אין ספק שהם מאמינים בכך במידה זו או אחרת. מעניין כי באותה נשימה הם תומכים בדיוק במה שהם טוענים כי הם מגנים.
תשובה אחת שענה קן ליווינגסטון השבוע, כאשר ניסה לתרץ את אמירותיה המקוריות של נז שאה באומרו כי הן "בוטות ועברו כל גבול", עוררה סערה. אולם הדברים שהוא עצמו אמר קודם לכן ואשר עד כה לא זכו לתגובה היו הרבה יותר חושפניים והצביעו על בעייתו המרכזית של השמאל. בראיון שנתן באותו בוקר ל- BBC לונדון אמר קן ליווינגסטון:
"העובדה הפשוטה בכל העניין היא שנז אמרה התבטאויות אלה בזמן התקפה ברוטלית נוספת של ישראל על הפלסטינים.
ויש עובדה אפלה נוספת אשר אף אמצעי תקשורת בריטי אינו מדווח עליה. כמעט בכל העימותים הללו מספר הקורבנות בנפש נע בין 60 ל- 100 פלסטינים הרוגים לכל ישראלי אחד. כל מדינה שהייתה עושה זאת הייתה מואשמת בפשעי מלחמה, אבל יש לנו מעין מוסר כפול בנוגע למדיניותה של ממשלת ישראל".
זוהי בדיוק בעיית האנטישמיות של הלייבור. מפלגה זו מעמידה פנים כי המדינה היהודית עושה דברים אלה ללא סיבה. הם אינם מזכירים את אלפי הטילים שחמאס וקבוצת אסלאמיות אחרות משגרים לעבר ישראל מרצועת עזה. ההתבטאויות שלהם הופכות פעולות תגמול ממוקדות של ישראל נגד חמאס ברצועת עזה להתקפה "ברוטלית" "על הפלסטינים" בכללותם. כאשר ליווינגסטון מדבר על מספר הקורבנות בנפש, הוא אינו מסביר כי מדינת ישראל בונה בונקרים שישמשו מקלט לאזרחיה, בעוד חמאס משתמש בפלסטינים כמגן אנושי ובגופות הרוגים המוצגות למצלמות הטלוויזיה כדי לעזור לחמאס להצטייר כ"קורבן" אומלל.
כאשר הם טוענים, שמדינת ישראל, המגנה על עצמה כמיטב יכולתה מפני מטחי טילים, פיגועי דקירות ודריסה, מבצעת פשעי מלחמה, זו אינה רק הנצחה של שקר, אלא כאן טמון זרע הפורענות. אדם תמים יכול לשאול מדוע, אם כן, קיים מוסר כפול רק כלפי ישראל, ולא למשל כלפי אירן, סין, סודאן, צפון קוריאה או רוסיה? יכול להיות מפני שיש אנשים שפשוט שונאים יהודים?
פרשנות מעין זו היא גם הסיבה מדוע גם אם המפלגה תעמיד פנים כי "עקרה מהשורש" גישות אלו, היא כבר אינה מסוגלת לעשות זאת. דבריו של ליווינגסטון עברו ללא תגובה, מפני שזה מה שחברי פרלמנט רבים מהמפלגה ואינספור חברי מפלגה מאמינים בו. עם זאת, בכל פעם שהם אומרים זאת הם מפיצים שקר. תירוץ התבטאויותיה של נז שאה בטענה כי הן הגיעו "בזמן שבו נערכה מתקפה ברוטלית נוספת של ישראל על הפלסטינים" מאגדת יחד את כל השקרים.
זוהי הבעיה. הנרטיב של ה"שמאל" על ישראל גורם לתחייתה של האנטישמיות. היא אינה מופיעה כרעם ביום בהיר. היא נובעת מהם. אם השמאל רוצה להתמודד עם האנטישמיות, עליו ראשית להתמודד עמה מבית.
דאגלס מוריי הוא אנליסט ופרשן חדשות החי בלונדון.