 הנשיא מקרון לעולם אינו אומר שהוא מצטער על מי שאיבד עין או יד כתוצאה מאלימות קיצונית של המשטרה. במקום זאת, הוא ביקש מהפרלמנט הצרפתי להעביר חוק, המבטל כמעט לחלוטין את הזכות להפגין ואת חזקת החפות, ומאפשר מעצר של כל אדם, בכל מקום, גם ללא סיבה. החוק עבר. (תמונה מאת קיושי אוטה - Getty Images) |
פריז, שאנז אליזה, 14 ביולי. יום הבסטיליה. זמן קצר לפני תחילת המצעד הצבאי, הנשיא עמנואל מקרון מגיע לשדרה ברכב שרד כדי לברך את ההמון. אלפי אנשים התקבצו לאורך השדרה וקראו "מקרון התפטר", קראו קריאות בוז והשמיעו קללות.
בתום המצעד כמה עשרות אנשים שחררו לשמיים בלונים צהובים וחילקו עלונים שבהם נכתב "האפודים הצהובים לא מתו". המשטרה פיזרה אותם במהירות ובתקיפות. כמה דקות לאחר מכן, הגיעו מאות אנרכיסטים מתנועת "אנטיפה", השליכו מחסומי אבטחה כדי לחסום כבישים, הציתו שריפות וניפצו חלונות ראווה של מספר חנויות. המשטרה התקשתה להשתלט על המהומה, אך בתחילת הערב לאחר מספר שעות, הושב השקט.
כמה שעות לאחר מכן, אלפי ערבים צעירים מהפרברים התאספו בסמוך לשער הניצחון. הם הגיעו, ככל הנראה, כדי "לחגוג" בדרכם את ניצחון נבחרת אלג'יריה בכדורגל. שוב, חלונות ראווה של חנויות נופצו, וחנויות נוספות נבזזו. דגלי אלג'יריה הונפו בכל מקום, ונשמעו ססמאות כגון "תחי אלג'יריה", "צרפת שלנו", "מוות לצרפת". שלטי שמות של רחובות הוחלפו בשלטים הנושאים את שמו של עבד אל קאדר, המנהיג הדתי והצבאי שנלחם נגד הצבא הצרפתי בתקופת הקולוניזציה של אלג'יריה. המשטרה הגבילה עצמה להדיפת האלימות בתקווה שלא תתפשט.
בחצות לערך, שלושה מנהיגים של תנועת "האפודים הצהובים" יצאו מתחנת משטרה וסיפרו לכתב טלוויזיה, כי הם נעצרו מוקדם יותר באותו בוקר והושמו במעצר עד סוף היום. עורך הדין שלהם אמר כי הם לא עשו דבר, וכי הם נעצרו "לשם מניעה". הוא הדגיש, כי חוק שהועבר בפברואר 2019 מאפשר למשטרה הצרפתית לעצור כל אדם החשוד כי הוא עומד להשתתף בהפגנה, ללא צורך באישור של שופט וללא אפשרות לערעור.
ביום שישי, 19 ביולי, נבחרת אלג'יריה ניצחה שוב. צעירים ערבים נוספים נאספו ליד שער הניצחון כדי "לחגוג" שוב. הנזק הפעם היה גדול מהנזק שנגרם לפני שמונה ימים. כוחות משטרה הגיעו, אך הם לא עשו כמעט דבר.
ב-12 ביולי, יומיים לפני יום הבסטיליה, כמה מאות מהגרים אפריקאים נכנסים לפנתאון, האנדרטה שבה קבורים אנשים רבי מעלה שמילאו תפקידים מרכזיים בתולדות צרפת. המהגרים מכריזים שם על הקמת "תנועת האפודים השחורים". הם דורשים "הסדרה" של כל המהגרים הבלתי חוקיים הנמצאים על אדמת צרפת ודיור חינם לכל אחד מהם. המשטרה מגיעה אך מסרבת להתערב. רוב המפגינים עוזבים בשקט. קומץ מפגינים שמעליב את המשטרה נעצר.
צרפת של היום היא מדינה הנישאת בזרם. תסיסה חברתית והתנהגות פורעת חוק ממשיכות להכות שורש. אי סדר הפך לחלק מחיי היומיום. סקרים מראים כי הציבור ברובו הגדול אינו תומך בנשיא מקרון. נראה שהם שונאים את יהירותו ואינם מוכנים לסלוח לו. נראה שהם סולדים מהבוז שהוא מפגין כלפי העניים, מהדרך שבה חיסל את תנועת "האפודים הצהובים" ומחוסר תשומת הלב המוחלטת שלו לדרישות הפעוטות של המפגינים, כמו הזכות לערוך משאל עם בקרב אזרחים בדומה לשוויץ. מקרון כבר אינו יכול להיראות בציבור מבלי שייתקל בתגובות זועמות.
"האפודים הצהובים" הפסיקו לבסוף את ההפגנות והרימו ידיים: רבים מהם נפצעו או הפכו נכים. אולם חוסר שביעות הרצון עדיין כאן. נראה כי הוא עומד להתפוצץ שוב.
המשטרה הצרפתית נוהגת באכזריות כאשר היא מתעמתת עם מפגינים שקטים, אך כמעט שאינה מסוגלת למנוע מקבוצות כמו "אנטיפה" לנהוג באלימות. לכן, כעת בסוף כל הפגנה מגיעים אנשי "אנטיפה". נראה כי המשטרה הצרפתית נוקטת משנה זהירות כאשר עליה להתמודד עם צעירים ערבים ומהגרים בלתי חוקיים. המשטרה קיבלה הוראות. הם יודעים שצעירים ערבים ומהגרים בלתי חוקיים יכולים ליצור מהומות רחבות היקף. לפני שלושה חודשים, בגרנובל, המשטרה רדפה אחרי כמה צעירים ערבים על אופנוע גנוב. בזמן המרדף אירעה תאונה. בעקבותיה החלו חמישה ימים של מהומות.
מקרון נראה כמו מנהיג רודן כאשר הוא ניצב בפני עניים ממורמרים. הוא לעולם אינו אומר שהוא מצטער על מי שאיבד עין או יד או שנגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך כתוצאה מאלימות קיצונית של המשטרה. במקום זאת, הוא ביקש מהפרלמנט הצרפתי להעביר חוק, המבטל כמעט לחלוטין את הזכות להפגין ואת חזקת החפות, ומאפשר מעצר של כל אדם, בכל מקום, גם ללא סיבה. החוק עבר.
ביוני, הפרלמנט הצרפתי העביר חוק נוסף, המטיל עונשים חמורים על כל אדם שאומר או כותב משהו העשוי לכלול "שיח שטנה". החוק כה מעורפל עד כי חוקר המשפט אמריקאי, ג'ונתן טורלי, הרגיש שהוא חייב להגיב. "צרפת", הוא כתב, "הופכת כעת לאחד האיומים הבינלאומיים הגדולים ביותר לחופש הביטוי".
לעומת זאת, מקרון אינו מפגין סמכותיות כלפי אנרכיסטים אלימים. מול צעירים ערבים ומהגרים בלתי חוקיים הוא נראה חלש לחלוטין.
הוא יודע כי שר הפנים לשעבר, ג'ראר קולומב, אמר בנובמבר 2018 כאשר התפטר מהממשלה:
"קהילות בצרפת נמצאות בעימות זו עם זו ועימות זה הופך אלים מאוד...היום אנו חיים זה לצד זה. אני חושש שמחר נחיה זה נגד זה".
מקרון יודע גם כי נשיא צרפת לשעבר, פרנסואה הולנד, אמר עם סיום כהונתו כנשיא: "צרפת נמצאת על סף חלוקה".
מקרון יודע כי כבר קיימת חלוקה של צרפת. רוב הערבים והאפריקאים חיים באזורים מחוץ לתחום, בנפרד מיתר האוכלוסייה, ובאזורים אלו הם מקבלים פחות ופחות את נוכחותם של מי שאינו ערבי או אפריקאי. הם אינם מגדירים עצמם כצרפתים, אלא אומרים שצרפת תהיה בעתיד שייכת להם. מדיווחים עולה, שרובם רוחשים סלידה עמוקה לצרפת ולתרבות המערבית. יותר ויותר מאנשים אלו מציבים את דתם מעל אזרחותם, ונראה כי רבים קיצונים בדעותיהם ומוכנים לצאת למאבק.
מקרון אינו מעונין במאבק, הוא בחר לפייס אותם. הוא דבק בתוכניותיו למסד את האסלאם בצרפת. לפני שלושה חודשים, הוקם "איגוד המוסלמים למען אסלאם בצרפת" (AMIF). ענף אחד של הארגון יעסוק בהתפשטות תרבותית של האסלאם ויהיה אחראי על "המאבק נגד גזענות אנטי-מוסלמית". ענף אחר של הארגון יהיה אחראי על תכניות להכשרת אימאמים ולבניית מסגדים. בסתיו הקרוב, תוקם "מועצת האימאמים של צרפת". מנהיגיו המרכזיים של ארגון AMIF הם (או היו עד לאחרונה) חברים ב"אחים המוסלמים", תנועה המוגדרת כארגון טרור במצרים, בחרין, סוריה, רוסיה, סעודיה ואיחוד האמירויות - אך לא בצרפת.
מקרון מודע לנתונים הדמוגרפיים, מהם עולה כי האוכלוסיה המוסלמית בצרפת תגדל באופן משמעותי בשנים הקרובות. (הכלכלן שארל גאב כתב לאחרונה, כי עד שנת 2057 יהיה בצרפת רוב מוסלמי). מקרון מבין כי בקרוב יהיה בלתי אפשרי להיבחר לנשיאות מבלי להסתמך על הקול המוסלמי ולכן הוא פועל בהתאם.
מקרון יודע כנראה כי אי שביעות הרצון שהולידה את תנועת "האפודים הצהובים" עדיין קיימת. הוא כנראה חושב שדיכוי יספיק כדי למנוע התקוממות נוספת, ולכן הוא אינו עושה דבר כדי לתקן את הסיבות שמהן נובע חוסר שביעות הרצון.
תנועת "האפודים הצהובים" היא התקוממות נגד המיסים הגבוהים באופן מוגזם על הדלק ונגד צעדים ממשלתיים קשים שהוטלו על כלי רכב ונהגים. בין צעדים אלו ניתן למנות הורדת המהירות ל-80 קמ"ש ברוב הכבישים המהירים - והצבת יותר מצלמות מהירות, עלייה חדה בגובה הקנסות על דו"חות תנועה, וכן אמצעי פיקוח שנתיים מסובכים ויקרים על רכב ממונע. המיסים על דלק עלו לאחרונה בצרפת שוב, וכעת הם המיסים הגבוהים ביותר באירופה (70% מהמחיר המשולם בתחנת הדלק). צעדים נוספים שננקטו נגד שימוש בכלי רכב ונהגים ועדיין תקפים כואבים במיוחד לעניים. הם כבר גורשו מהפרברים על ידי מהגרים לא סובלניים, וכעת עליהם לחיות - ולנהוג - רחוק יותר למקום עבודתם.
מקרון לא קיבל החלטות שיתקנו את המצב הכלכלי האיום בצרפת. כאשר הוא נבחר, מיסים, היטלים והוצאות סוציאליות היוו קרוב ל-50% מהתמ"ג. ההוצאה הממשלתית היוותה 57% מהתמ"ג (השיעור הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות). היחס בין החוב הלאומי לבין התמ"ג היה קרוב ל-100%.
מיסים, היטלים, הוצאות סוציאליות והוצאה ממשלתית נותרו עדיין באותה רמה כיום כמו בזמן שמקרון נכנס לתפקידו. היחס בין החוב לתמ"ג עומד על 100% והוא הולך וגדל. הכלכלה הצרפתית אינה מייצרת מקומות עבודה. שיעור העוני עדיין גבוה מאוד: 14% מהאוכלוסייה מרוויחה פחות מ- 855 אירו (950 דולר) בחודש.
מקרון אינו מקדיש תשומת לב לאסון התרבותי ההולך ופושה במדינה. מערכת החינוך מתפוררת. אחוז גבוה מהתלמידים מסיימים תיכון מבלי לדעת לכתוב משפט ללא שגיאות. הנצרות הולכת ונעלמת. רוב הצרפתים שאינם מוסלמים אינם מגדירים עצמם יותר כנוצרים. השריפה שהתפשטה בקתדרלת נוטרדם בפריז הוגדרה באופן רשמי "תאונה", אבל היא רק אחת מבין מבני דת נוצריים רבים במדינה שנהרסו לאחרונה. מדי שבוע, כנסיות מושחתות על ידי וונדליזם - לאדישותו הכללית של הציבור. במחצית הראשונה של 2019 בלבד, נשרפו 22 כנסיות.
נראה כי דאגתם העיקרית של מקרון ושל ממשלת צרפת אינה הסיכון במהומות, אי שביעות הרצון בקרב הציבור, היעלמותה של הנצרות, מצב כלכלי הרה אסון, או האסלאמיזציה והשלכותיה, אלא שינויי האקלים. למרות ששיעור פליטות הפחמן הדו חמצני בצרפת קטן מאוד (פחות מ-1% מהסה"כ העולמי), נראה כי המאבק ב"שינויי אקלים מעשה ידי אדם" עומד בראש סדר העדיפויות של מקרון.
הנערה השבדית בת ה-16 גרטה טונברג, - שכבר נחשבת לגורו של "המאבק באקלים" באירופה - הוזמנה לאחרונה לאספה הלאומית בצרפת על ידי חברי הפרלמנט שתומכים במקרון. היא נשאה נאום, שבו הבטיחה כי בקרוב יחל "הרס בלתי הפיך" של כדור הארץ. היא הוסיפה כי המנהיגים הפוליטיים "אינם בוגרים דיים" וכי עליהם ללמוד מילדים. חברי פרלמנט התומכים במקרון הגיבו במחיאות כפיים סוערות. היא קיבלה את "פרס החירות" שהוכרז עליו לאחרונה, אשר יוענק מדי שנה לאנשים הנאבקים למען הערכים של מי שנחתו בנורמנדי בשנת 1944 כדי לשחרר את אירופה". סביר להניח כי איש מבין מי שנחת בנורמנדי בשנת 1944 לא חשב שהוא נלחם למען הצלת האקלים, אולם נראה שפרטים פעוטים מעין אלה אינם חשובים למקרון ולחברי הפרלמנט שתומכים בו.
מקרון וממשלת צרפת גם אינם מודאגים מהיהודים - אשר בעקבות העלייה באנטישמיות והחשש המובן מהחלטות בית המשפט ברוח הכניעה לאסלאם - ממשיכים להימלט מצרפת.
קובילי טראורה, שרצח את שרה חלימי בשנת 2017 בעודו מצטט פסוקים מהקוראן וצועק שהיהודים הם השטן, נמצא חף מפשע. טראורה עישן כנראה קנאביס לפני הרצח, ולכן השופטים פסקו כי הוא לא היה אחראי למעשיו. טראורה ישוחרר בקרוב מהכלא. מה יקרה אם הוא שוב יעשן קנאביס?
כמה שבועות לאחר רצח חלימי, שלושה בני משפחה יהודית הותקפו, עונו והוחזקו כבני ערובה בביתם על ידי קבוצה של חמישה גברים שאמרו כי "ליהודים יש כסף", ו"על היהודים לשלם". האנשים נעצרו, כולם מוסלמים. השופט שהרשיע אותם הכריז כי מעשיהם "לא היו אנטישמיים".
ב-25 ביולי 2019, כאשר נבחרת הכדורגל של מכבי חיפה שיחקה בשטרסבורג, ממשלת צרפת הגבילה את מספר האוהדים הישראליים באיצטדיון ל-600 בלבד. אלף ישראלים קנו כרטיסי טיסה לצרפת כדי לראות את המשחק. ממשלת צרפת אסרה גם להניף דגלי ישראל בזמן המשחק או בכל מקום בעיר. למרות זאת, בשם "חופש הביטוי", משרד הפנים הצרפתי אישר הפגנות נגד ישראל מול האצטדיון, במסגרתם הונפו דגלי פלסטין וכרזות שקראו "מוות לישראל". יום לפני המשחק, במסעדה ליד האצטדיון, מספר ישראלים הותקפו באלימות. "בשעה שמאפשרים לקבוצות שקוראות להחרים את ישראל להפגין בשם חופש הביטוי, הרשויות אוסרות על אוהדי מכבי חיפה להניף את דגלי המדינה שלהם, זה לא מתקבל על הדעת", אמרה עליזה בן נון, שגרירת ישראל בצרפת.
לפני כמה ימים נחת בארץ מטוס מלא יהודים צרפתיים שעזבו את צרפת. יהודים צרפתיים נוספים יעזבו בקרוב. עזיבתם של יהודים לישראל כרוכה בקורבנות: סוכני נדל"ן צרפתיים מנצלים את רצונן של משפחות יהודיות רבות לעזוב, והם מוכרים וקונים נכסים בבעלות יהודים במחיר נמוך ממחיר השוק.
מקרון יישאר נשיא עד מאי 2022. כמה מנהיגים ממפלגת השמאל-מרכז (כמו המפלגה הסוציאליסטית) וממפלגת הימין-מרכז (הרפובליקנים) הצטרפו למפלגת "רפובליקה בתנועה" שהקים מקרון לפני שנתיים. בעקבות זאת, המפלגה הסוציאליסטית והרפובליקנים נחלו תבוסה אלקטורלית. יריבתו העיקרית של מקרון בשנת 2022 צפויה להיות אותה יריבה כמו בשנת 2017: מרין לה פן, מנהיגת המפלגה הפופוליסטית "האיחוד הלאומי".
אף על פי שמקרון שנוא ואינו זוכה לפופולריות בקרב הציבור, הוא כנראה ישתמש באותן ססמאות כמו בשנת 2017: האומרות כי הוא מעוז התקווה האחרון נגד "תוהו ובוהו" ו"פשיזם". יש לו סיכוי גבוה להיבחר שוב. כל מי שקורא את התכנית הפוליטית של האיחוד הלאומי יכול לראות שלה פן אינה פשיסטית. כמו כן, כל מי שמתבונן על המצב בצרפת עשוי לתהות אם היא לא נמצאת כבר במצב של תוהו בוהו.
המצב העגום השורר בצרפת אינו שונה כלל מהמצב במדינות אירופה רבות אחרות. לפני מספר שבועות, הקרדינל האפריקאי רוברט שרה הוציא לאור ספר שכותרתו Le soir approche et déjà le jour baisse ("הערב יורד, וכבר מחשיך"). "קריסת המערב", הוא כותב, "נובעת ממשבר זהות ותרבות. המערב אינו יודע עוד מה הוא, מפני שהוא אינו יודע ואינו רוצה לדעת מה עיצב אותו, מה בנה אותו, מה הוא היה ומה הוא כעת.(...) הרס עצמי זה מוביל באופן טבעי להתנוונות הסוללת את הדרך לציביליזציות ברבריות חדשות".
וזה בדיוק מה שקורה בצרפת - ובאירופה.
ד"ר גי מיליאר הוא מרצה באוניברסיטת פריז אשר כתב 27 ספרים על צרפת ואירופה.