 בתמונה: תושבי העירה באקה אל-גרבייה מוחים על תוכנית השלום של טראמפ, ב -1 בפברואר 2020. (מקור התמונה: Ahmad Gharabli/AFP via Getty Images) |
מאז פרסום תכנית השלום של הנשיא טראמפ בשבוע שעבר, אלפי ערבים ישראלים הפגינו והביעו את דחייתם מן הרעיון להעבירם לריבונות פלסטינית. אחת ההצעות בתכנית טראמפ נוגעת לחילופי שטחים מאוכלסים ואחרים. על פי ההצעה, אזור "המשולש" המורכב מכמה ישובים ערביים שחלקם "מזדהים בתור פלסטינים" יהפוך להיות "חלק ממדינת פלסטין". התכנית מציינת כי אותם ישובים "היו במקור מיועדים להימצא תחת שליטה ירדנית בהלך הדיונים על שביתת הנשק ב-1949, אך לבסוף נשארו בחזקת ישראל בשל נסיבות צבאיות שהשתנו מאז".
אז מדוע חלק נכבד מרבע מיליון הערבים החיים באזור המשולש מתנגדים נחרצות לרעיון להפוך לחלק מהמדינה הפלסטינית? הסיבה העיקרית שכה רבים חוששים מכך היא שהם יודעים שמדינה כזו תהיה בהכרח לא דמוקרטית, מדכאת את חירויות הפרט ואת חופש הביטוי והעיתונות. בישראל עצמה האזרחים הערבים משתתפים בבחירות ומיוצגים בכנסת. לעומת זאת, בשטחי הרש"פ לא נערכו בחירות לפרלמנט מאז ינואר 2006, והבחירות האחרונות לנשיאות היו אי-שם בינואר 2005, כאשר מחמוד עבאס נבחר לתקופה בת ארבע שנים אך נכנס לאחרונה לשנתו ה-16 בתפקיד. לאור מאבקי הכוח המתמשכים בין הרש"פ לחמאס, הסיכויים לבחירות חדשות נראים כרגע שואפים לאפס.
ערבים ישראלים רבים ורואים את תנאי המחיה הקשים בשטחי הרש"פ, ורואים כיצד הפלסטינים החיים תחת רשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ובעזה נתונים באופן יום-יומי להפרת זכויות אדם מצד מי שאמורים למשול בהם. עיתונאים, פעילים פוליטיים, סטודנטים באוניברסיטה – כולם מהווים מטרות קבועות לאנשי הרש"פ והחמאס. על פי דו"ח שפרסמה לאחרונה ועדת משפחות האסירים הפוליטיים בגדה המערבית, כוחות הביטחון של הרש"פ עצרו בחודשים האחרונים עשרות סטודנטים בשל פעילותם הפוליטית, ויותר מ-600 מעצרים כאלו התבצעו בשנתיים האחרונות. מנגד, אזרחים ערבים הלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל נהנים מן החופש לקיים הפגנות פוליטיות ללא החשש ממעצר או קבלת זימון לחקירה. רק בשבוע שעבר, סטודנטים ערבים באוניברסיטת תל-אביב הפגינו נגד תכנית טראמפ וקראו: "פלסטין היא ערבית, מן הנהר עד לים".
זהו כאמור חופש שסטודנטים הלומדים ברשות הפלסטינית יכולים רק לקנא בו. בדו"ח אחר שפורסם לאחרונה נחשף כי סטודנטים מאוניברסיטת א-נג'אח שבשכם נעצרו בידי כוחות הביטחון של הרש"פ ועברו עינויים קשים. גם ברצועת עזה מצבם לא טוב יותר. כוחות הביטחון של חמאס פושטים באופן קבוע על מוסדות הלימוד, ועוצרים סטודנטים ומורים בשל פעילותם הפוליטית. אחת המטרות העיקריות היא אוניברסיטת פלסטין בצפון הרצועה, שם בחודש נובמבר האחרון כוחות חמאס עצרו מספר סטודנטים שתיכננו לקיים עצרת פוליטית במקום.
בעוד שבישראל אזרחים ערבים חופשיים לבקר את הממשלה ואת מנהיגיה, פלסטינים ביו"ש ועזה שמדברים נגד הרש"פ או נגד חמאס מוצאים את עצמם לעתים קרובות מאחורי סורג ובריח. כך למשל, פרופ' עבדל סאטר קאסם הואשם ב"העלבת" מחמוד עבאס והוחזק במצער של כמה ימים. גם העיתונאית מג'דולין חסונה הואשמה ב"העלבת" עבאס בעקבות דברים שכתבה בפייסבוק. ברצועת עזה, חמאס עצר מאות ממתנגדיו הפוליטיים בשנים האחרונות. אפילו קומיקאים פלסטינים שהשמיעו בדיחות עוקצניות על חמאס הפכו למטרה של דיכוי חופש הביטוי. רק לאחרונה, חמאס עצר את הבדרן עדאל מאשוכי לאחר שפרסם סרטון ברשתות החברתיות בו לעג להפסקות החשמל התכופות בעזה.
אין פלא אפוא שאזרחיה הערביים של ישראל מודאגים מאוד מן האפשרות של מעבר לחיים תחת מדינה פלסטינית בשליטת הרש"פ וחמאס, במסגרת עסקה כלשהיא של חילופי שטחים. הם יודעים היטב כי ברגע שיהפכו להיות אזרחי המדינה הפלסטינית, גורלם יהיה זהה לזה של הפלסטינים החיים כעת בשטחי הרש"פ. כמה מן המנהיגים הערביים בישראל אפילו הגדירו מהלך כזה כ"סיוט שלא יכול להתגשם".
גם ההפגנות שנערכו בימים האחרונים מחזקות את המסר כי הערבים מעדיפים לחיות תחת מדינה דמוקרטית ישראלית ולא תחת רודנות ערבית. במחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2017, 66 אחוזים מן הנשאלים הערבים הגדירו את מצבה הכללי של ישראל כ"טוב" או "טוב מאוד". בסקר אחר של אוניברסיטת חיפה, 68.3 אחוזים מערביי ישראל אמרו כי הם מעדיפים לחיות בישראל ולא במדינות אחרות. פרופ' סמי סמוחה שערך את המחקר אמר כי בקרב ערביי ישראל "ישנה הכרה בנוחות, בחירות וביציבות של מדינת ישראל". לדבריו, "ישנם יתרונות רבים לדרך החיים המודרנית כמו יציבות כלכלית ופוליטית. אי אפשר להשוות את חיי הערבים בישראל לאלו בפלסטין, לבנון או מצרים".
מה שערביי ישראל צריכים לעשות כעת זה לבחור מנהיגים שיקדמו דו-קיום בין ערבים ליהודים, ולא ימשיכו לקדם שיח אנטי-ישראלי. כיום, כמה ממנהיגי הציבור הערבי בישראל, במיוחד כמה חברי כנסת, פועלים נגד האינטרסים של הציבור אותו הם מייצגים. במקום לקדם פתרון לבעיות ערביי ישראל שהצביעו עבורם, נראה במקרים רבים שהם מקדמים את האינטרסים של חמאס והרש"פ. אזרחי ישראל הערביים זקוקים למנהיגים שירצו לבנות גשרים עם היהודים, ולא להרוס אותם. ולכן ההפגנות ברחוב הערבי צריכות גם לשמש כאזהרה עבור אותם מנהיגי הציבור: עמדו לצד הבוחרים שלכם, או פנו את הדרך.
חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי הפועל בירושלים.