נשים וגברים, במסורת השבדית, שוחים יחד בברכות שחייה זה יותר מ- 100 שנים. אנשים רבים תוהים כיום אם ניאלץ לוותר על מנהג זה - מפני שמבקשי מקלט צעירים הפכו את ברכות השחייה הציבוריות לסיוט של אונס ותקיפה מינית.
רחצה משותפת בשבדיה החלה בכפר דייגים קטן בדרום בשם מולה. בסביבות 1890 התפרסם ה"חטא של מולה" ונודע לשמצה. נשים וגברים שוחים יחד! בגלוי, ללא כל בושה, מציגים לראווה את בגדי הים שלהם. הייתה זו סנסציה שהתפרסמה בכל רחבי אירופה, ואנשים הגיעו מכל מקום כדי להשתתף בפעילות חדשה ומרגשת זו. הדנים הגיעו בהמוניהם, ואפילו הקיסר הגרמני וילהלם ה- II עשה דרכו למולה ביולי 1907.
אין זה מפתיע כי לגברים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה יחס שונה לחלוטין לנשים לעומת יחסם של הגברים השבדיים. מה שנותר בגדר תעלומה היא השאלה מדוע פוליטיקאים שבדיים הכניסו לראשם כי כל מי שרגלו דורכת על אדמת שבדיה יאמץ מיד את ערכיה, את יחסינו לנשים ואת המסורת שלנו.
עתה מתחילה לחלחל ההכרה, כי גברים אפגאנים, סומלים, עיראקים וסורים רבים (קבוצות המהגרים הגדולות ביותר המגיעות כיום לשבדיה) סבורים, כי אפשר להטריד מינית נשים בלבוש מינימלי. הפוליטיקאים מוכי הלם. מובן, שהם אינם יכולים להודות - בפני השבדים - כי יחס שונה לחלוטין זה כלפי נשים נובע מהאסלאם, מפני שאז הם ייפלו קורבן לטענתם כי כל מי שמותח ביקורת על האסלאם הוא ""אסלאמופוב".
במשך שנים היה ניתן לטייח את ההטרדות והתקיפות, מפני שאמצעי התקשורת המרכזיים בחרו לכנות את העבריינים "כנופיות צעירים" ומעולם לא הזכירו כי אלה הם תמיד מהגרים ממדינות מוסלמיות. במאלמו, אחת הערים המאוכלסות ביותר במהגרים בשבדיה, ואשר בה השבדים מהווים למעשה מיעוט משנת 2013, הבעיות בברכות הציבוריות החלו עוד לפני 15 שנים.
בשנת 2003 "כנופיות צעירים" הטרידו את המבקרים בפארק המים המקורה "אקווה קול", עד כי במספר מקרים המקום נאלץ לסגור את שעריו. למרות השקעה בסך 750,000 קרונות (88,000 דולר) בשערי כניסה גבוהים יותר, דלפק קבלה מוקף בזכוכית, מצלמות אבטחה ו"אחראי ברכה" דובר ערבית במטרה לתת מענה לבעיות אבטחה, המצב רק הלך והידרדר. בשנת 2005, עובד בכיר בשם ברטיל לינדברג סיפר ליומון המקומי Sydsvenskan: "השנה המצב החמיר. כנופיות גדולות של 10-20 צעירים מאיימות ומתגרות באורחים ובאנשי הצוות. הם לא הגיעו לכאן לשחות, הם רק מחפשים צרות".
אחת הבעיות היא שהמוסלמים הצעירים מסרבים להתקלח לפני הרחצה, ונשארים בתחתוניהם או משאירים אותם מתחת לבגדי הים שלהם. זה אסור, מסיבות מובנות, וכאשר איש צוות מעיר להם על כך, מתחילים הצרות והאיומים. במספר מקרים, כנופיות התנפלו על עובדים שהיו בדרכם הביתה מהעבודה, והחברה נאלצה לשכור שומרים כדי לוודא שהעובדים יגיעו בשלום הביתה. האירועים הגיעו לשיא בשנת 2013, כאשר כנופיות צעירים ניפצו זגוגיות, זרקו חפצים לתוך המים ואיימו על מתרחצים. "אקווה קול" נסגרה, רוקנו את הברכה וניקו אותה משברי זכוכית. כמה ימים לאחר מכן, הברכה שוב נפתחה, אך היא נסגרה לצמיתות לציבור בשנת 2015. עתה המתקן שופץ, אולם הוא פתוח רק לשחיינים תחרותיים ולמועדוני שחייה.
בשטוקהולם, ברכת הוסביבאדט השוכנת בפרבר עתיר המהגרים הוסבי, הייתה הברכה הציבורית הראשונה שהתרחשו בה בעיות. בשנת 2007 דווח כי הרשות המקומית נאלצה לבנות מתקן טיהור שפכים נפרד בעלות של מיליוני קרונות. הסיבה הייתה רמות גבוהות באופן חריג של חנקן במים, מפני שצעירים רבים התעקשו לרחוץ בברכה בתחתונים מלוכלכים. מנהל נכסי הרשות אמר ליומון Dagens Nyheter:
"חנקן הוא מזון לחיידקים, ורמות גבוהות של חנקן גורמות לאוויר מצחין ולמים מטונפים. החנקן מגיע משתן ומזיעה. פשוט מאוד, יש לנו בעיה עם אנשים שנשארים בתחתוניהם מתחת לבגדי הים שלהם, ואז הם נכנסים למים בטמפרטורה של 38 מעלות בג'קוזי. זה כמו לשבת עם הכביסה העדינה בתוך מכונת הכביסה, ואנו משתמשים במים האלה כל הזמן. אנשים צריכים ללבוש בגדי ים, ולא להתרחץ בבגדיהם הרגילים".
הגישה כלפי עירום בסקנדינביה שונה מאוד מהגישה במזרח התיכון. בשבדיה ישנם חופים נודיסטים רבים, שבהם נשים וגברים שוחים יחד ללא בגדים, וללא כל רמז להטרדה מינית. במלתחות הנפרדות לנשים ולגברים בברכות שחייה ציבוריות אין זכר לבושה. גברים ונשים שבדים רואים במקלחת וברחצה טובה לפני הכניסה לברכה דבר מובן מאליו, ולפני עשרים שנה משגיחים קפדניים אף סיירו במלתחות כדי לבדוק את הרגלי המקלחת של האורחים.
במדינות מוסלמיות, עירום הוא דבר פרטי ביותר, ואף אחד אינו מתקלח מרצונו עם אחרים, גם לא בני אותו המין. כל אנשי הצוות בברכות הציבוריות שעמם דיבר מכון גייטסטון אישרו, כי גברים ונשים מוסלמים מתקלחים בבגדיהם התחתונים, ונשארים אתם מתחת לבגדי הים שלהם. נשים מוסלמיות רבות מתרחצות במה שנקרא "בורקיני", בגד המכסה את כל הגוף. לכן, כאשר גברים מוסלמים רואים נשים שבדיות בביקיני, רבים מהם מסיקים כי אלה הן "נשים קלות להשגה" שכולם יכולים למשש.
בשנת 2015, כאשר הגיעו כ- 163,000 מבקשי מקלט לשבדיה, הבעיות בברכות הציבוריות רשמו עלייה ניכרת. יותר מ-35,000 צעירים המכונים "ילדים פליטים ללא ליווי" הגיעו - 93% מהם נערים הטוענים שהם בגילאי 16-17. כדי למנוע חוסר מעש מוחלט, רשויות מקומיות רבות מעניקות להם כניסה חופשית לברכות ציבוריות.
בחודשים האחרונים, עלה בצורה מבהילה מספר הדיווחים על תקיפות מיניות והטרדות של נשים בברכות ציבוריות. רוב "הילדים" הם מאפגניסטאן, הנחשבת לאחד המקומות המסוכנים ביותר בעולם לנשים. כאשר ביקר היומון Aftonbladet במדינה בשנת 2013, סיפרה פטימה בת ה- 61 לעיתון מה זה אומר להיות אישה באפגניסטאן. "מה קורה אם את לא מצייתת? הגברים או הבנים שלנו מכים אותנו, כמובן. אנחנו השפחות שלהם".
הציפייה מגברים מתרבות הרואה בנשים שפחות של גברים שיתנהגו כמו גברים שבדים אינה רק טיפשית - אלא גם מסוכנת. מר עזיזי, מנהל בית מלון גדול בקאבול, סיפר לגייטסטון כיצד רואה גבר אפגאני ממוצע תקיפות מיניות של נשים:
"מה שהאפגאנים עושים אינו פסול באפגניסטאן, לכן הכללים שלכם זרים להם לחלוטין. הנשים נשארות בבית באפגניסטאן, ואם הן צריכות לצאת החוצה הן תמיד מלוות על ידי גבר. אם רוצים שהאפגאנים יפסיקו להציק לנערות שבדיות, צריך לנהוג בהם בקשיחות. אין טעם לאלץ אותם לעבור קורסים בנושא שוויון ויחס לנשים. בפעם הראשונה שהם אינם מתנהגים כראוי, יש להזהיר אותם, ובפעם השנייה לגרש אותם משבדיה".
אחת התקריות הראשונות המדווחות אירעה בשנת 2005, כאשר נערה בת 17 נאנסה בהאסביבאדט, בשטוקהולם. התוקף בן ה- 16 התחיל למשש אותה בג'קוזי, וכאשר הנערה עברה למנהרה עם מפל, הוא וחברו עקבו אחריה. הם דחקו את הנערה לפינה, ובזמן שהחבר החזיק אותה בחוזקה, בן ה- 16 הוריד מעליה את הביקיני ואנס אותה. במהלך המשפט, התגלה כי כ- 30 איש היו עדים לתקיפה, אך הנערים המשיכו במעשיהם.
בן ה- 16 נידון לשלושה חודשים במוסד לעבריינים צעירים וחברו זוכה מאשמה. הנערה שהייתה הקורבן סבלה מטראומה קשה וטופלה במוסד פסיכיאטרי לאחר מספר ניסיונות התאבדות כושלים.
מאז, למעשה, כל הברכות הציבוריות בשבדיה הפכו למקומות מסוכנים, במיוחד לנשים. בחודשיים האחרונים, מגיעים בזה אחר זה דיווחים על אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית. להלן מספר דוגמאות:
בשטוקהולם, בשבוע הראשון לינואר, מרכז השחייה הארצי של שבדיה, אריקסדאלסבאדט, החליט להפריד בין נשים לגברים בג'קוזי. זוהי החלטה שנויה במחלוקת בשבדיה שהתקבלה בעקבות מספר תקריות בברכות שדווחו למשטרה, בעיקר בחודשים נובמבר ודצמבר 2015. חברת האופוזיציה במועצת עיריית שטוקהולם, הקונסרבטיבית אנה קוניג ירלמיר (moderaterna), אינה סבורה כי הפרדה בין נשים לגברים היא הדרך הנכונה לטפל בבעיות: "לחלוטין לא מקובל שברכה ציבורית תנהג כך. זה בעצם כניעה להטרדה מינית ושליחת מסרים התומכים ביחס לנשים שהינו ראוי לכל גינוי. עדיף היה אם היו מוסיפים עוד אנשי צוות ומרחיקים את העבריינים מהמתחם", אמרה ליומון Dagens Nyheter.
אולוף אוהמן, ראש מנהל הספורט בשטוקהולם, אמר לעיתון: "ישנן בעיות דומות בכל הברכות הציבוריות בשטוקהולם, גם אם רוב התלונות נוגעות לאריקסדאלסבאדט".
ב-14 בינואר, גורמים בפארק המים רוזנלונדסבאדט ביונקופינג דיווחו כי יגבירו את האבטחה. לדברי מנהל התפעול, גונל אריקסון, ההחלטה נובעת בעיקר מהתנהגותה של קבוצה קטנה של מתרחצים - ילדים פליטים ללא ליווי. "אפשר לדעת על פי התנהגותם כי הם מגיעים מתרבות אחרת. זו התנגשות בין תרבויות. אפשר לראות כי הם מגיבים לגוף חשוף". האבטחה המוגברת נחוצה גם מפני שרבים מהצעירים המהגרים אינם יודעים לשחות, מעריכים יתר על המידה את יכולותיהם ומגיעים למצבים מסוכנים.
ב- 15 בינואר, העיתון המקומי Kungälvsposten כתב כי שתי בנות הותקפו מינית במעלית בברכה הציבורית אואסן, בקונגלב. השתיים חשדו כי התוקפים הם "ילדים פליטים ללא ליווי". יונאס ארנגרדן, הממונה על הרווחה ברשות המוניציפלית, אמר לעיתון: "זה מראה שעלינו לעבוד קשה יותר על סוגיות של שוויון ואינטראקציה עם המהגרים החדשים שלנו, בבתי ספר וכן במרכזי הסיוע.
המתקפה גרמה לחברי תנועת ההתנגדות הנורדית (Nordiska motståndsrörelsen), ארגון הנחשב לניאו-נאצי, להופיע באואסן ב-13 בפברואר. הם לבשו חולצות ירוקות עם המילה "מאבטח" (Trygghetsvärd) מודפסת על הגב, וסיירו במתקן.
הרשות לא הגיבה בנחרצות נגד התקיפה המינית, אולם ביקור של משמרת מחאה הפחיד את ראשי העירייה, אשר זימנו מיד את הנהלת אואסן לדיון. ראש העיר מיגל אודהר סיפר ליומון Expressen/GT: "מפגינים מתחזים המסתובבים בברכות ציבוריות הוא דבר שלחלוטין אינו מקובל. זה מאוד מאוד חמור שקיצונים אלימים רוצים להשיג דריסת רגל גדולה יותר ברשות המקומית שלנו".
ב-18 בינואר, הנהלת הברכה הציבורית פירישוב, באופסלה, גילתה כי בשנת 2015 דווח על שבעה מקרים של ניצול מיני של ילדים במתקן. לדבריהם, העבריינים החשודים הם כולם מהגרים חדשים - בני נוער שאינם דוברי שבדית. המקום הגביר את האבטחה באוגוסט, שכר שומרים ונתן לעובדים הוראות פיקוח מחמירות יותר.
ב-21 בינואר היו דיווחים כי מספר התקיפות המיניות עלה משמעותית בפארק המים אקווה נובה בבורלנגה. בשנת 2014 דווח על מקרה אחד, ובשנת 2015 דווח על כ- 20 מקרים. תקריות אלה כללו נשים שהביקיני מעליהן, שמיששו אותן במגלשת המים והותקפו מינית בשירותים. אולה-קרין סולום, מנכ"לית אקווה נובה, סיפרה לשדרן הטלוויזיה הציבורית Sveriges Television כי תקריות רבות ארעו "בשל הבדלים תרבותיים".
עובדת אקווה נובה, אנט נוהרן, אישרה, כי כל החשודים נולדו מחוץ למדינה, והתלוננה כי "זוהי בעיה גדולה. היא מסיטה את תשומת לבנו ממשימתנו העיקרית, שהיא בטיחות, מפני שאנו נאלצים להתערב ללא הרף כדי לנסות למנוע תקיפות, ולאחר מכן מנסים להבין מה קרה".
אקווה נובה קבעה עתה כללים חדשים, בין היתר, שצעירים ממרכזי סיוע צריכים להיות מלווים על ידי מבוגר אחראי - מבוגר אחד לכל שלושה קטינים מבקשי מקלט. על המבוגר להישאר אתם במלתחות וכן באזור הברכה.
ב-25 בינואר חשף היומון Expressen כי ילדה נאנסה במרכז השחייה אריקסדאלסבאדט בתחילת החודש. המשטרה תגביר עתה את נוכחותה במתקן, ותסייר דרך קבע בתוך המתחם.
ב- 26 בינואר היו דיווחים על אישה ושתי ילדות אשר הותקפו מינית לאחרונה על ידי קבוצת צעירים שלא דיברו שבדית או אנגלית, בברכת סטורסיובאדט באוסטרסונד. למרות התקרית, הצעירים לא הוצאו מהמתחם - והצוות הודה לאחר מכן על טעותו.
ב-27 בינואר, עיריית ואקחיו הודיעה כי היא מתכננת לשכור מאבטח שיסייר בברכה הציבורית המקומית, לאחר ששתי ילדות בנות 11 הותקפו מינית על ידי קבוצת נערים. הנערים תקפו את הבנות באזור נסתר מעיני המצילים. מיקאל לינאדר, אביהן של אחת הבנות, אמר ליומון Kvällsposten: "שבעה או שמונה בחורים תקפו את הבנות. שניהם מהם נגעו בהן בין הרגליים ומיששו את שדיהן". ההתעללות לא פסקה עד אשר אישה ששחתה עם ילדיה נזפה בנערים. לאחר התקרית, נאסרה כניסתם של שני הנערים לאזור פארק המים, אולם הותר להם להישאר במתחם.
ב- 1 בפברואר, דיווחה העיתונות המקומית כי לפחות חמש בנות ונשים הותקפו מינית בברכה ציבורית בוונסבורג, בשבועות האחרונים. הקורבנות היו נערות מתחת לגיל 15 ואישה בשנות השלושים לחייה. המשטרה אמרה כי אין בידיה חשודים, אך הודיעה כי חקירת המקרה נמצאת בעדיפות גבוהה.
ב-25 בפברואר דווח על תקיפה מינית נוספת במרכז השחייה אריקסדאלסבאדט בשטוקהולם. דובר המשטרה, יואן רנברג, סיפר ל- Expressen כי קבוצת נערות מצאה עצמה מוקפת בכ-10 צעירים שניסו למשש אותן. איש צוות ראה מה קורה וקרא למשטרה. הנערות הצליחו לזהות את הצעיר, ובמסמך לא דווח על מוצאו האתני. הצעירים לא נעצרו אך ייחקרו במועד מאוחר יותר.
בהתחשב בגל התקיפות המיניות האחרונות בברכות ציבוריות, לא ברור מדוע פארק המים למשפחות הייליאנבאדט בעיר מאלמו הרב-תרבותית עדיין לא דיווח על כל תקיפות מיניות. שבוע הפתיחה של פארק המים הייליאנבאדט, שעלות הקמתו מסתכמת ב-349 מיליון קרונות (כ- 41 מיליון דולר), באוגוסט 2015 היה רצוף תקריות. רק לאחר מספר ימים דווח על 27 "תקריות", אך אף אחת מהן לא כללה תקיפות מיניות.
"לא, מעולם לא שמעתי שמשהו כזה קרה כאן", אמר עובד הייליאנבאדט לגייטסטון. עם זאת, כאשר שוחחנו שלא לציטוט עם עובדים אחרים הם סיפרו כי קיבלו הנחיות ברורות לא לדווח על דברים מסוימים, ובמיוחד לעולם לא להזכיר מוצא אתני או דתי של מי שגורם בעיות בברכה. עובד נוסף סיפר לגייטסטון:
"מובן שיש לנו תקריות כאן, שמעורבים בהן במיוחד גברים אפגאנים המלטפים בנות. לא מזמן, אדם ממוצא ערבי נמצא מאונן בג'קוזי, אבל אסור לנו לדווח על דברים כאלה. אנשים אלה מבינים שזה אסור כאשר אנו מסבירים להם, אבל הם ממשיכים במעשיהם בכל זאת. הם רק מחייכים וממשיכים בשלהם".
אין זה סביר שהפוליטיקאים השבדיים יתחילו לגרש עברייני מין. נראה, כי הפוליטיקאים משוכנעים כי חינוך "לשוויון" ישנה את אורחות הגברים, אשר משחר ילדותם לימדו אותם כי על הנשים מוטלת האחריות לא לעורר אותם מינית - ולכן האישה אשמה אם הגבר רוצה לאנוס אותה. שינוי כה דרמטי בגישה אינו סביר, כשם ששבדי המבקר בסעודיה לא יוותר לפתע על אלכוהול רק מפני שהדבר אסור שם. השבדי יציית לכללים כל עוד מישהו צופה בו, ולאחר מכן ינצל הזדמנות לשתות את השנאפס שלו, מפני שזוהי מסורת שבדית בת אלף שנים, וזה משהו שרוב השבדים רואים בו דבר מוסכם ומקובל.
עובד ברכה ציבורית אחר אמר לגייטסטון כי ילדי הפליטים מבריחים את האורחים הרגילים וכי יותר ויותר שבדים נמנעים ללכת לברכות ציבוריות.
"גם שבדים שקנו מנויים יקרים מתרחקים מהמקום עכשיו, מפני שהם חושבים שהאווירה אינה נעימה. בהתחשב בעובדה שמבקשי מקלט צעירים מקבלים כניסה חופשית על ידי הרשויות, ניתן לומר בצדק כי משתמשים בכספי משלם המיסים כדי להבריח את מי שמשלם על הכניסה".
מכון גייטסטון עומד אמנם מאחורי המאמרים שנכתבו עבורו על ידי אינגריד קארלקוויסט עד היום, אולם גייטסטון אינו קשור עמה יותר בכל צורה שהיא.