נשיא הרשות הפלסטינאית מחמוד עבאס קוצר את מה שזרע. הוא עומד בפני סופת-אש הקוראת להתפטרותו או הפלתו.
הפלסטינאים אינם מוחים על שנתו האחת-עשר של עבאס בתפקיד של ארבע-שנים. נראה שלא באמת אכפת להם מזה, במיוחד כל עוד הוא משלם משכורות.
רוב הפלסטינאים אינם מתנגדים לשליטתו הדיקטטורית, או דחייתו האיתנה להביא דמוקרטיה וחירויות ציבוריות לפלסטינאים. הוא אינו תחת מתקפה אפילו בכישלון שלו להכניס רפורמות ברשות הפלסטינאית, או להילחם בשחיתות המנהלתית והכלכלית.
לא, הבעיה צומחת מפינה אחרת לגמרי. עבאס השתמש במילים המלוכלכות ביותר: שלום עם ישראל.
הבה נכניס דברים לפרספקטיבה. זהו אותו עבאס אשר בששת החודשים האחרונים נשאר אילם אל מול "אינתיפאדת הסכינים" החדשה; אותו עבאס המצליף את אנשיו לתוך טירוף כאשר הוא אומר להם שיהודים "מחללים את מסגד אל-אקצה עם כפות רגליהן המזוהמות," ואותו עבאס שהתקשורת והנציגים שלו מהללים פלסטינאים הרוצחים ישראלים.
כל הבעיה התפרצה כאשר עבאס אמר לתחנת הטלוויזיה ערוץ 2 בישראל שכוחות הבטחון שלו בגדה המערבית נכנסים לבתי ספר ומחפשים בתיקי התלמידים עבור סכינים. "בבית ספר אחד, מצאנו 70 תלמידים עם סכינים, ואמרנו להם שזו עַוְלָה," עבאס אמר. "אמרתי להם שאני לא רוצה להרוג מישהו או למות; אני רוצה שתחיו, ואחרים שיחיו גם." הוא המשיך ואמר שהוא רוצה שלום עם ישראל ושהוא מוכן להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו.
עבאס, כמובן, דיבר לציבור הישראלי ולא לעם שלו. הוא תמיד היה שולח מסר פייסני לישראלים – זונח את האמת המוכתמת בדם עבור קהליו דוברי הערבית.
כמה ימים מוקדם יותר, נראה היה שעבאס ביצע "פשע" נוסף כאשר אמר למנהיגים דרוזים שביקרו אותו בלשכתו ברמאללה שידו תמשיך להיות מושטת לשלום עם ישראל. הוא אפילו הרחיק לכת בכדי להצהיר שהוא "דוחה אלימות וטרור."
בצעד "פרובוקטיבי" נוסף מצידו של עבאס, הוא קיבל בלשכתו משלחת המייצגת את הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו. בפגישה, עבאס שוחח שוב על מבוקשו לשלום, כשאמר שהוא מבקש "להפסיק את העוינות ושפיכות הדמים בינינו."
על ידי נתינת ראיון לתחנת טלוויזיה ישראלית, עבאס התריס כנגד ההוראות מנאמניו בסינדיקט העיתונאים הפלסטינאים. בפברואר האחרון, הסינדיקט החליט להחרים כל נציג פלסטינאי רשמי הנותן ראיון לכתבים או ארגוני תקשורת ישראליים.
סינדיקט העיתונאים הפלסטינאי, אשר נשלט על ידי חברים בסיעתו השולטת של עבאס, פתח', לא גינו בפומבי את הראיון עם תחנת הטלוויזיה הישראלית. שיקול הדעת שלהם בריא יותר מלעשות כן. בפרטיות למרות זאת, עיתונאים ופעילנים פוליטיים פלסטינאים ברמאללה הביעו זעם אודות "שיתוף-הפעולה" של נשיאם עם התקשורת הישראלית המתריס כנגד האיסור.
הפגישה עם יהודי מרוקו גם הרתיחה את דעתם של כמה פלסטינאים, שמיהרו להאשים את עבאס כפועל נגד הוראות תנועת "האנטי-נורמליזציה" בשטחים הפלסטינאים. תנועה זו עובדת זה מזמן לסכל פגישות בין הישראלים לפלסטינאים; תומכיה לא היססו להשתמש באלימות בכדי לעצור מפגשים כאלו מלהתרחש. אפילו משחקי כדורגל בין ילדים ישראלים לפלסטינאים נחשבים כבלתי-מקובלים על ידי התנועה הקיצונית הזו, אשר, למרבה האירוניה, כוללת גם את נאמניו של עבאס.
אך מה שבאמת גרם לזעקה היה הדיבור אודות שלום. בלעדיו, הראיון והפגישה עם המרוקאים הייתה מגונות בשקט. מסתבר, שלשוחח על חיפוש סכינים שתיקי תלמידים נחשבה "מעל ומעבר."
מתקפות מילוליות כנגד עבאס מגיעות לא רק מיריביו הפוליטיים, כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי. חלקן מגיעות מתומכיו שלו בפתח' ובאש"ף.
החזית העממית לשחרור פלסטין, הסיעה השנייה בגודלה של אש"ף אחרי פתח', קראה להתפטרותו המיידית של עבאס.
החזית העממית, המאשימה אותו "שחצה כל קו אדום," אמרה שהערותיו של עבאס "לתחנת הטלוויזיה של האויב" מוכיחות שהרשות הפלסטינאית ממשיכה לבצע תיאום ביטחוני עם ישראל.
החזית העממית, אשר הוקיעה את הערותיו של עבאס "כמתועבות," אמרה שאם עבאס לא יתפטר, אז הנהגת אש"ף צריכה לערוך פגישה בכדי להסירו מהשלטון ולתבוע ממנו אחריות על הצהרותיו ומעשיו.
הפלסטינאים גם פנו למדיה החברתית בכדי להוקיע את נשיאם בגלל הערותיו, כשחלק התלוצצו שזו הייתה יכולה להיות בדיחה ל-1 באפריל. עבאס הושם ללעג כשקרן וצבוע.
עבאס יכול להאשים רק את עצמו בתסבוכת אליה הוא נכנס. בחודשים האחרונים, הוא והנהגת הרשות הפלסטינאית הסיתו את אנשיהם כנגד ישראל דרך התקשורת והרטוריקה הציבורית. עזבו את מה שהם אומרים באנגלית: בערבית, רבים מהמנהיגים הפלסטינאים מדברים על מוות לישראלים.
כמו מנהיגים פלסטינאים אחרים, עבאס נהיה בן-ערובה לרעל האנטי-ישראלי שלו. הוא קיבל עתה משוב כלשהו מאנשיו על כמה טוב הוא לימד אותם. התשובה: טוב מאוד בהחלט.
אולי הפעם, הקהילה הבינלאומית תשמע את האמת: ההנהגה הפלסטינאית אינה מחנכת את העם הפלסטינאי לשלום עם ישראל. זהו המכשול האמיתי לשלום.