ראיון טלוויזיוני שנערך לאחרונה בערבית ושודר ב-22 במארס 2016 מגולל את סיפורה של נערה יזידית אשר שימשה שפחת מין לאחר שנשבתה בידי המדינה האסלאמית. הראיון נערך במסגרת התכנית "שיחת שבאב [בני נוער]" בהנחיית ג'עפר עבדול.
הנערה, אשר הציגה עצמו בשם בירוואן, הפכה לשפחה כאשר הייתה בת 15 ושהתה במשך חודשים בשבי לפני שהצליחה להימלט. כיום היא בת 17. בראיון בן 40 דקות היא מגוללת את סיפורה:
היזידים נמלטו מכפרם שנהרס במלחמה ליד תל עפר, עיראק, ובדרך נתקלו בארבעה פעילי דעאש. האנשים נשבעו כי אם היזידים ישתפו פעולה ויענו על מספר שאלות, לא יאונה להם כל רע והם יורשו לחזור לביתם. כאשר נשאלה כמה יזידים היו שם, הם זכרה רק 95 גברים ומשפחותיהם - "הרבה, הרבה נשים וילדים".
עד מהרה הופיעו 17 כלי רכב נוספים של דעאש "מלאים באנשים". הגברים הפכו תוקפניים, חילקו פקודות, הפרידו בין הגברים לנשים והרחיקו את הגברים - כולל אביה, אחיה ודודיה של בירוואן. הנשים והילדים נלקחו לבניינים שונים והושמו תחת סורג ובריח.
לוחמי דעאש אמרו שהם מעבירים את הגברים למקום אחר, אולם זמן קצר לאחר שנעלמו שמעה בירוואן אינספור יריות: "קול היריות לא יעזוב אותי לעולם", אמרה. מאוחר יותר ראתה את גופת אביה. היא לא ראתה עוד את אחיה או דודיה והיא משוכנעת כי כולם נטבחו.
הנשים הועברו למקומות שונים ונשארו מספר ימים בכל מקום. בירוואן הצליחה להישאר קרוב לאמה. אנשי דעאש נהגו להפחיד את הנשים, ירו באוויר ברוביהם וקראו "אללה אכבר". "כולנו", אמרה בירוואן, "הצטופפנו והחזקנו ידיים באימה".
אנשי דעאש, לדברי בירוואן, אמרו לנשים כי אם ינסו להימלט הם יהרגו או ישחטו אותן... אמי תמיד הצמידה אותי בחוזקה אליה, מבועתת מהמחשבה כי לאחר שלקחו את כל משפחתה - בעל, ילדים, אחים - הם ייקחו גם אותי".
והיום הזה הגיע. בירוואן אמרה שהיא ואמה נצמדו זו אל זו בחוזקה ובכו כאשר דעאש ניתקו ביניהן ולקחו את אמה, ואת כל הנשים הבוגרות והקשישות, למקום אחר:
"הרגע הקשה ביותר שזכור לי היה כאשר ידי לפתה את ידה של אמי וניתקו אותי ממנה בכוח. זה היה הרגע הקשה ביותר - לא רק לי אלא לכל הנערות והילדים. הם הרגו כל אישה שהתנגדה, הם ירו בה."
לאחר מכן, כל הבנים מעל גיל שש נלקחו למחנה צבאי, כנראה כדי להמיר את דתם לאסלאם ולקבל הכשרה כלוחמי דעאש.
קבוצתה של בירוואן - נערות ונשים בגילאי 9 עד 22 - נלקחה למקום שבי חדש במוסול:
"אני זוכרת גבר שנראה בן 40 לפחות שהגיע ולקח ילדה בת עשר. כאשר היא התנגדה לו, הוא היכה אותה קשות, רגם אותה באבנים והיה יורה בה אם לא הלכה אתו. הכול נגד רצונה."
שם פגשה בירוואן עוד 5000 נערות יזידיות שנלקחו בשבי והפכו שפחות מין. "הם היו באים ולוקחים נערות נגד רצונן. אם הנערה סירבה, היו הורגים אותה במקום.
הם היו באים וקונים נערות ללא תמורה, כלומר, הם אמרו לנו שנערות יזידיות הם "סאבייה" (שלל מלחמה, שפחות מין], אתן "כופאר" [כופרות], אתם תימכרו ללא מחיר", כלומר לא היה להן מחיר התחלתי, וזה מסביר מדוע נערות יזידיות נמכרו בתמורה למספר חפיסות סיגריות.
"כל מי שהגיע לחדר שלנו ומצאנו חן בעיניו היה פשוט אומר 'בואי'".
כאשר תורה הגיעה, וגבר אמר לה "בואי", "סירבתי והתנגדתי והוא היכה בי בפראות". הוא קנה אותה, הכניס אותה בכוח לביתו, אשר היה שייך בעבר ליזידים, וכדי להישאר בחיים הייתה עליה לספק אותו.
כאשר היא נשאלת עליו, היא אומרת "הוא היה ממש מגעיל, אם היית רואה אותו, לא היה הבדל בינו לבין חיה. בעצם לחיות יש יותר רחמים בלבן מהם [דעאש]".
כאשר ג'עפר עבדול שאל פרטים נוספים על חיי היומיום שלנו, בירוואן הראתה אי נוחות בולטת. היא הפסיקה לדבר ופשוט חזרה על המילה "אונס". בשלב מסוים אמרה: "בבית היו 48 אנשי דעאש, והיינו שתי נערות - שתי נערות יזידיות" - כאילו אמרה "אתם יכולים לשער לעצמכם מה קרה".
היא סיפרה כיצד לקחו פעם את חברתה לחדר הסמוך: "אין לתאר מה קרה שם!" היא שמעה את חברתה קוראת בשמה ואומרת "בבקשה תעזרי לי, תצילי אותי!"
המחשבה היחידה שעברה במוחה היה "במה חטאו ילדות אלה - או אני - מדוע זה מגיע לנו?... איבדתי את אבי ואחיי, ולאחר מכן אמי נלקחה ממני... היינו רק ילדות. הם לקחו כל ילדה מעל גיל 9, ואנסו אותה".
בירוואן אמרה כי ניסתה להתאבד ארבע פעמים. פעם אחת נטלה 150 כדורים שמצאה בבית, היא לא ידעה אלו כדורים היו. היא סבלה מהרעלה אבל לא מתה. עבדול שאל אותה אם מישהו לקח אותה לבית החולים. היא אמרה: "בית חולים?! הם היו מכים אותי יותר!"
היא גם ניסתה לשתות דלק ולחתוך את ורידיה. "החיים היו סיוט", היא אמרה.
היא סיפרה כי נשים יזידיות אולצו לחבוש בורקה כאשר יצאו החוצה, ובעיקר להסתיר את זהותן. הם אילצו את הנערות להתלבש בצניעות. "הכול," היא אמרה, "היה קל עבורם".
כאשר נשאלה אם הייתה לה שגרה יומיומית, היא אמרה "בכל יום מתתי 100 פעמים. לא רק פעם אחת. בכל שעה, מתתי, בכל שעה.. מהמכות, האומללות, העינוי".
בירוואן הצליחה לבסוף להימלט - "רק מפני שלא כבר לא היה אכפת לי להיתפס". בריחה או מוות היו עדיפים על פני להישאר שם".
נשים יזידיות ולא מוסלמיות אחרות החיות תחת דעאש לא הצליחו להימלט. הן עדיין מקוות שנציל אותן.
ריימונד איברהים הוא מחבר Crucified Again: Exposing Islam's New War on Christians (בהוצאת Regnery בשיתוף עם מכון גייטסטון, אפריל 2013).