מין הוא נושא שמוטל עליו טאבו בחברה הפלסטינית השמרנית. עובדה זו יצרה לא מעט אי-נעימות, מטבע הדברים, כשנחשפו באחרונה בפני הציבור ההטרדות המיניות הרווחות ברצועת עזה שבשליטת חמאס.
דו"ח קשה, תחת הכותרת "עזה: הטרדות מיניות ומעסיקים רודפי שוחד", פורסם בעיתון הביירותי אל–אחבאר המקורב לארגון החיזבאללה. אמג'ד יאגי, עיתונאי פלסטיני צעיר, הפגין אומץ יוצא מן הכלל בכתיבת החשיפה ובפרסומה. אנשי חמאס, למותר לציין, לא היו מאוד מרוצים.
יאגי כתב:
"אישי ציבור ברצועת עזה אינם עומדים בתקן של התנהגות מקצועית, זאת בשל כך שלחצי העבודה והאינסטינקטים המיניים שלהם השתלטו עליהם. הם מנצלים את מעמדם, ובמיוחד את כוחם כמקבלי החלטות העסקה, מינויים, אספקת שירותים וכספים לפרויקטים, כל זאת על רקע מיעוט ההזדמנויות לעבודה עבור נשים."
על-פי יאגי, הדו"ח פורסם בעיתון הלבנוני משום שהתקשורת הפלסטינית אוסרת פרסומן של כתבות העלולות לעורר זעם בציבור ו"לפגוע" במסורות ובמוסר הפלסטיני. יאגי מצביע על מלכוד 22 במצב הזה:
"הקרבנות אינן חופשיות לדבר על החוויה שעברו, ומשום כך רוב הנשים שנפגעו מהטרדה מינית שומרות על שתיקה.... הן חוששות שהן עלולות לאבד את מקור פרנסתן החדש או ששמן הטוב ייפגע".
בדו"ח נחשף כי לפחות 36 נשים פלסטיניות בתחומי תעסוקה שונים נפלו קרבן להטרדה ולניצול מיני. באופן המשקף את הדילמה עליה עמד יאגי, 25 מן הקרבנות סרבו לספק פרטים מלאים על החוויה שעברו, ו-11 אחרות הסכימו לדבר בפתיחות על הבעיה, אך רק בתנאי שזהותן לא תיחשף.
הנשים דיווחו על פשעי מין מסוגים שונים. עשרים מהנשים דיווחו על הטרדה מינית במקום העבודה, שעה שעשר אחרות סיפרו שהן התבקשו לספק "שוחד מיני". שש מהנשים סיפרו ליאגי על תקיפה מינית שחוו במהלך שעות העבודה.
עיתונאית בת עשרים ושבע סיפרה ליאגי שפקיד רשמי פלסטיני העובד עם אונר"א (סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים הפלסטינים) הזמין אותה למשרדו לראיון עבודה:
"כשהיא הגיעה למשרדו, הפקיד ניסה להתקרב ולגעת בה, אך היא התרחקה ויצאה מן המשרד... למחרת, הפקיד פנה אליה באופן בוטה יותר; הוא הציע לה את המשרה בתמורה לקיום יחסי מין איתו. היא הייתה מזועזעת וניתקה איתו מגע."
האישה סבורה שהמעמד הבכיר של הפקיד שהטריד אותה מינית יגן עליו מפני פגיעה. היא גם הצביעה על בעיה רחבה ועמוקה יותר בעולם הערבי והאסלאמי: "החברה שלנו מפקפקת ביושרה של אישה שמדברת על כבוד". מכשול שלישי בפני העמדה לדין, ציינה האישה, הוא שלפי החוק הפלסטיני פקידים של אונר"א נהנים מחסינות מפני תביעה.
פשעי מין אינם פשעים כאשר מבצעים אותם בכירים בארגונים במימון בינלאומי. לדוגמה, מנהל ארגון סיוע בינלאומי ברצועת עזה, שלגביו נטען כי הציע משרה בשכר גבוה בתמורה לשירותי מין לאישה בת עשרים ושמונה שהגישה מועמדות לתפקיד.
לעורכי הדין ברצועת עזה יש מספיק תעסוקה, גם בלי להטריד מינית את המועסקות שלהם. אך מתלמדת במשפטים בת 23 סיפרה לעיתונאי החוקר שהבוס שלה, עורך דין בן 45, הציע הצעות בעלות אופי מיני לה ולשלוש מעמיתותיה הצעירות. עורך דין אחר הציע לעמיתה 50 ש"ח אם תרשה לו לגעת בגופה. עוד חושף הדו"ח כי 13 עיתונאיות ברצועת עזה סבלו אף הן הטרדה מינית ותקיפה מינית בשנים האחרונות.
יאגי גילה כי החוק הפלסטיני אינו מתמודד עם בעית ההטרדה המינית בחברה הפלסטינית. החוק מתייחס לשחיתות במקום העבודה, אך הטרדה מינית אינה נחשבת לעבירה כזו.
נכתב רבות על הגאות בהתעללות בילדים ברצועת עזה שתחת שליטת חמאס, שם הילדים נחשפים בהתמדה לשטיפת מוח מצד קבוצות חמושים. בשבוע שעבר נחשף סרטון וידאו חדש, המראה כיצד קבוצות אסלאמיות רדיקליות ברצועת עזה מסיתות ילדים פלסטינים. בווידאו ניתן לראות ילדים לבושים כחיילי הג'יהאד האסלאמי, המשחקים בפיצוץ פצצת נדמה-לי ליד טנק ישראלי. הקהל, הורי הילדים המשחקים, נשמע בסרטון מריע ומוחא כפיים.
בחברה שבה הילדים עוברים אינדוקטרינציה לרצוח יהודים, אין זה מפתיע לגלות שהנשים נופלות קורבן לסוג אחר של ניצול.
יאגי שומר את זהות העבריינים הגברים בסוד, אך מדובר בעליל בגורמים בכירים הפועלים במגזר הפרטי והציבורי. ברור גם כי קרבן ההטרדה המינית מצד פקיד אונר"א צדקה: הקשרים בחמאס של הפושעים האלו יחסכו מהם ללא ספק איום בכליאה או סיכון למעמדם.
היכן ארגוני זכויות הנשים עתה? והיכן הם המפקחים האמריקנים והאירופים מגופי זכויות האדם הבינלאומיים ברצועת עזה? האם ייתכן שכלבי השמירה העירניים האלו מתעוררים מתנומתם רק כשהם מריחים בשר ישראלי טרי? כמה נשים עוד יסבלו תקיפה והטרדה מינית בעוד כלבי השמירה מנמנמים?
חאלד אבו טועמה הוא עיתונאי זוכה פרסים מירושלים.