על הנייר, מצוקתם של תושבי ביאפרה - אשר מדינתם היא כיום דרום מזרח ניגריה, החזיקה מעמד שלוש שנים בלבד, בין השנים 1967-70, עד שרשויות ניגריה שמו לה קץ באמצעות רצח עם - צריכה להיות עבור הקהילה הבינלאומית מקרה ברור כשמש.
עיתונאים, פעילי זכויות אדם, לוחמים למען צדק חברתי בקמפוסים בכל המערב וארגונים כגון האומות המאוחדות והאיחוד האירופי, כולם טוענים לכאורה שהם דואגים מאוד לזכויות אדם, במיוחד אצל עמים שהיו בעבר קולוניות אירופיות.
ביאפרה היא דוגמה קלאסית לקולוניזציה בריטית. קיומה קצר הימים של המדינה נגדע באיבו על ידי רצח עם שביצעה ממשלת ניגריה, שניפצה כל תקווה לעצמאות ולהגדרה עצמית. מתושבי ביאפרה נשללות כיום זכויות יסוד כגון חופש ההתאגדות וחופש הביטוי - זכויות המעוגנות בחוקה הניגרית. ממשלת ניגריה ממשיכה לדכא באמצעים רצחניים אותם ואת תנועתם לחופש ריבוני.
הקהילה הבינלאומית, ובראשה האו"ם, המטיפה למען זכויות אדם והגדרה עצמית, מתעלמת באופן עקבי משאיפותיהם הלאומיות.
הטרוריסטים המהווים את ניגריה של היום צמחו תחת כיבוש קולוניאלי כמושבת חסות בריטית בסביבות שנת 1903. ניגריה למעשה נוצרה באופן מלאכותי כקולוניה על ידי בריטניה בשנת 1914, כאשר איחדה את מדינות החסות. המדינה מורכבת ממספר עמים אפריקאים ילידים שונים, ביניהם תושבי ביאפרה, שמוצאם האתני הוא בעיקר איגבו.
לאחר עצמאותה של ניגריה מבריטניה בשנת 1960, פרשה ביאפרה מניגריה, ובשנת 1967 הכריזה על עצמה כמדינה. ממשלת ניגריה סירבה לקבל את הפרישה ופתחה במלחמת נגד ביאפרה. ההתקפה כללה מצור על המדינה הצעירה, שהוביל לרצח של יותר משני מיליוני תושבי ביאפרה, רבים מהם ילדים שגוועו מרעב בעקבות המצור.
תושבי ביאפרה, שחזו בהתפרקות מדינתם הצעירה, נכנעו לניגריה בינואר 1970. ייתכן שהבינו כי אין עתיד למטרתם, מאחר שהעולם נטש אותם.
בשונה מאחרים באותה תקופה, כגון הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), תושבי ביאפרה לא עסקו בחטיפות ובפיצוץ מטוסים, לקיחת בני ערובה וצורות אחרות של מתקפות טרור נגד אזרחים חפים מפשע לקידום מטרתם. הקהילה הבינלאומית מגיבה בצייתנות לטרור. בעוד שאש"ף הפך עתה לרשות הפלסטינית והוא נמנה עם מקבלי הסיוע הבינלאומי הזר הגדול ביותר לנפש, עם שפע "פעילי זכויות אדם" המקדמים את מטרתו (כמו האו"ם, אונר"א שהינו גוף העוסק אך ורק בפלסטינים), יהיה קשה למצוא דיפלומט באו"ם שידע כיצד מבטאים את השם "ביאפרה".
השאלה הבלתי נמנעת המתעוררת היא מדוע לקהילה הבינלאומית של מעצבי דעת קהל ופעילים למען זכויות אדם, שהינה למראית עין נגד גזענות ובעד הגדרה עצמית, אין רצון פוליטי או משאבים המוקצים לטובת תושבי ביאפרה.
למרות שרצח העם שם קץ ביעילות לעצמאות ביאפרה, דור חדש של תושבי ביאפרה קורא שוב להקמת מדינה עצמאית בדרכי שלום. בדוגמה לצביעות קיצונית, מוחמדו בוהארי, הנשיא המוסלמי של ניגריה, הצהיר על מחויבותו למדינה פלסטינית, בעוד הוא נאבק בתנועה הביאפרית להגדרה עצמית בכוח ברוטאלי.
ב-30 במאי ציינו תושבי ביאפרה את יום הזיכרון של גיבורי ביאפרה. על פי אמנסטי אינטרנשיונל, ארגון זכויות האדם הגדול היחיד המתעניין בביאפרה,
"חקירה בשטח...אישרה כי צבא ניגריה ירה באנשים לא חמושים לפני אירועי הזיכרון המתוכננים של תושבי ביאפרה בחודש שעבר באוניטשה, שבמדינת אנמברה.
"ראיות שנאספו מעדי ראייה, חדרי מתים ובתי חולים מאשרות, כי בין 29-30 במאי 2016, כוח צבא ניגרי פתח באש לעבר מספר חברי ארגון הבדלנים (Indigenous people of Biafra (IPOB, תומכים ועוברי אורח בשלושה מוקדים בעיירה."
פתיחה באש לעבר תומכי IPOB לא אלימים ועוברי אורח אשר בבירור אינם מציבים איום לאדם כלשהו היא שימוש שערורייתי בכוח מוגזם ולא נחוץ אשר הובילה להרוגים ולפצועים רבים. בתקרית אחת, נורה למוות אדם, לאחר שהרשויות הסתערו עליהם בזמן שישנו", אמר מ.ק. איברהים, ראש אמנסטי אינטרנשיונל בניגריה. הוא ממשיך וקובע: "זו אינה הפעם הראשונה שתומכי IPOB מתו בידי הצבא. זה הופך להיות דפוס מדאיג ויש לחקור לאלתר תקרית זו ואחרות".
כמו כן, לדברי אמנסטי, חלק מההרוגים והפצועים מקרב תומכי IPOB נורו בגבם, סימן לכך שנמלטו מזירת האירוע כאשר נורו. בנוסף, חיילים פשטו על הכנסייה הקתולית סנט אדמונדס, שבה ישנו מאות אנשים שהגיעו מאזורים אחרים כדי להשתתף באירועי הזיכרון של ביאפרה. לדברי עד אחד:
"בערך בחצות, שמענו מישהו דופק על הדלת. סירבנו לפתוח את הדלת אולם הם פתחו אותה בכוח והתחילו להשליך גז מדמיע. הם גם התחילו לירות בתוך המתחם. אנשים נסו על נפשם. ראיתי בחור אחד שנורה בבטנו. הוא נפל, אולם הגז המדמיע לא אפשר לאנשים לעזור לו. אינני יודע מה קרה לבחור מפני שנמלטתי על נפשי".
עד אחר סיפר לאמנסטי, כי בבוקר ה- 30 במאי ראה חיילים פותחים באש לעבר קבוצה של כ-20 גברים וילדים בגילאי 15 ו- 45. הוא אמר כי חמישה מהם נהרגו. "ראיתי ילד מנסה לענות על שאלה. הוא מיד הרים את ידיו, אולם החיילים פתחו באש...הוא שכב ללא רוח חיים. ראיתי זאת במו עיניי". העד תיאר כיצד אנשי צבא העמיסו אנשים עם פצעי ירי על אחד הטנדרים, עם גופות המוטלות זו על זו. מאוחר יותר באותו בוקר, עד אחר תיאר כיצד המשטרה ירתה בילד עובר אורח כאשר קבוצת צעירים הפגינה נגד הירי.
לדברי אמנסטי:
"לאחר הירי, הצבא סיפר לאמצעי התקשורת כי החיילים פתחו באש רק לאחר שנורתה לעברם אש, אולם חקירה של אמנסטי אינטרנשיונל לא מצאה ראיות התומכות בכך. כל האנשים שראיין הארגון אמרו, כי המפגינים לא היו חמושים. צעיר אחד אמר שזרק אבנים לעבר המשטרה והצבא לאחר שירו גז מדמיע לעבר חברי IPOB. הוא אמר כי הצבא הגיב בירי בנשק חם לעברם. ממידע שנאסף על ידי אמנסטי אינטרנשיונל עולה, כי מותם של תומכי וחברי IPOB נבע משימוש מוגזם ולא נחוץ בכוח. החוק הבינלאומי דורש מהממשלה לחקור לאלתר הרג לא חוקי כדי להעמיד את התוקפים לדין. אמנסטי אינטרנשיונל קורא גם לשחרורם או להעמדתם לדין לאלתר של תומכי IPOB שעדיין מוחזקים במעצר ללא כתב אישום".
אמנסטי אינטרנשיונל התחיל לחקור את האלימות ומותם של חברי IPOB ותומכיו בדרום מזרח ניגריה בינואר 2016 והוא צפוי לפרסם דו"ח מקיף בנושא בעתיד הקרוב.
עד כה, ארגון אמנסטי אומר כי ממחקר שלו עולה כי
"מאז אוגוסט 2015, היו לפחות חמש תקריות דומות באוניטשה בלבד שבהן המשטרה והצבא ירו בחברים ותומכים לא חמושים של ארגון IPOB. אמנסטי תיעד את מקרי ההרג הלא חוקי לכאורה על ידי הצבא הניגרי בין אוגוסט 2015 למאי 2016. באוגוסט 2015, כוחות צבא פתחו באש לעבר תומכי IPOB לא אלימים שקראו לכינון מדינת ביאפרה עצמאית. ההרג והמעצרים ההמוניים של חברי ארגון IPOB ותומכיו באמצעות פעולות משותפות של המשטרה והצבא המשיכו... ב- 17 בדצמבר 2015, לדוגמה, הרג כוח צבאי חמישה אנשים כאשר פתח באש לעבר חברי IPOB שהפגינו באוניטשה לרגל צו בית משפט שהוצא לשחרור מנהיגם נאמדי קאנו. בפברואר 2016, צבא ניגריה השתמש בכוח מופרז כדי לפזר עצרת לא אלימה שנערכה במתחם בית ספר באבה. לפחות תשעה אנשים נהרגו ורבים נפצעו..."
מנהיג ארגון IPOB, נאמדי קאנו, המנהל את רדיו ביאפרה השוכן בלונדון, נעצר באוקטובר 2015 ומוחזק מאז באופן בלתי חוקי, למרות שעמד בתנאי הערבות.
 תומכי ארגון הבדלנים (Indigenous People of Biafra" (IPOB" בלונדון מפגינים נגד הרג אזרחים בביאפרה על ידי צבא ניגריה, וקוראים לשחרור מנהיג IPOB, נאמדי קאנו, 13 בנובמבר 2015. (מקור התמונה: דוויד הולט/Flickr) |
לעומת זאת, בעוד הנשיא בוהארי משתמש בכוח צבאי נגד התנועה הביאפרית שאינה אלימה, גם באירועים תמימים כמו טקסי זיכרון ביאפריים, ממשלתו הצהירה כי לא תשתמש בכוח צבאי נגד הרועים הפולאנים. הרועים הפולאנים הם קבוצה נוודית למחצה המונה בעיקר מוסלמים, ואשר נחשבת כיום לקבוצת הטרור הנמצאת במקום הרביעי בעולם במספר ההרוגים שגרמה, על פי מדד הטרור העולמי (GTI). בין השנים 2010 ו- 2013, הם הרגו 80 איש בניגריה, אולם עד סוף 2014 מספר זה עלה ל- 1229 איש לפחות, על פי מדד הטרור העולמי, אשר דירג את המדינה האפריקאית במקום השלישי כמדינת מוכת הטרור ביותר בעולם.
אולם, לדברי שר הפנים של בוהארי, גנרל עבדולרחמן דמבזו,
"זוהי סוגיה שאינה צבאית הנוגעת לחוק וסדר. זו אינה סוגיה ביטחונית שדורשת את התערבות הצבא. באחריות המשטרה להשליט סדר. אני סבור כי אם ניתן למשטרה לעשות את עבודתה, לא יהיה צורך באופציה צבאית. המשטרה מסוגלת לעמוד במשימה... בכל מקרה, אין בסמכותי לפרוס כוחות צבא למטרה כלשהי. רק כאשר המצב יוצא משליטה אנו מערבים את הצבא".
יצויין, כי דרך פעולה שקטה כפי שנוהגת התנועה למען ביאפרה דורשת ככל הנראה "אופציה צבאית", בעוד קבוצת טרור רצחנית כמו הרועים הפולאנים המוסלמים ההורגת אזרחים חפים מפשע אינה דורשת שימוש בכוח צבאי. טקטיקה זו מעלה שוב את השאלה האם מאמציו של בוהארי לריסון בוקו חראם במדינה אמיתיים, או שהם רק בגדר העמדת פנים הנעשית בחוסר רצון לטובת הקהילה הבינלאומית.
המצב אמור לתת לחמש מדינות לפחות, כמו גרמניה, עילה מספקת כדי לשקול מחדש את מעורבותה באזור. גרמניה אמרה, כי תתחיל לספק ציוד צבאי לממשלת ניגרה כדי להתמודד עם "האתגרים הביטחוניים באזור צפון מזרח ניגריה ואזור הדלתא של נהר הניז'ר" עד סוף שנת 2016. עולה השאלה האם גרמניה, המדינה שפתחה את שעריה למהגרים כדי להוכיח את מידת הסובלנות שלה, לקחה בחשבון את הסיכון כי בציוד צבאי המסופק לממשלת ניגריה ישתמשו גם כדי להרוג ביאפרים.
בין המדינות הנמצאות בתהליך מכירה, או המתכננות למכור נשק לניגריה, נכללת ארצות הברית אשר סירבה - באופן מוזר, מתוך "חשש לזכויות אדם" - לספק לנשיא ניגריה לשעבר, גודלאק ג'ונתן הנוצרי, נשק כדי להיאבק בבוקו חראם, אולם נראה כי אין לה כל נקיפות מצפון בנוגע לסיוע לבוהארי המוסלמי, שרציחתם של אנשים חסרי ישע בדרום מזרח ניגריה על ידו אינה מהווה עבורם בעיה.
לסיכום, הקהילה הבינלאומית נדרשת לספק הסברים רבים.
ג'ודית ברגמן היא סופרת, בעלת טור, עורכת דין ופרשנית פוליטית.